"Seperated". רגע לפני שטראמפ חוזר לבית הלבן ארול מוריס זועק, אין מי שיישמע

הקולנוע האמריקאי העצמאי ניסה להזהיר את הקהל מפני האפשרות שדונלד טראמפ ייבחר שוב לנשיא. היוצרים הזהירו, אבל הקהל לא הגיע כדי לשמוע. תחילה עם הסרט העלילתי "המתמחה", שמציג את חניכותו של דונלד טראמפ תחת עורך הדין רוי כהן, אחד האנשים המרושעים והאנטי–הומאניים בתולדות הפוליטיקה האמריקאית – עוד מימי מקארתי וניקסון – שלימד את טראמפ להפוך מאיש חזון שרוצה להוכיח לאביו שהוא יכול להצליח בזכות עצמו לקילר אכזר וחסר רחמים. וכעת עם הסרט התיעודי "Seperated" שביים ארול מוריס ומזהיר מפני השלטון האכזרי שטראמפ – ובעיקר יועציו – ינהיגו באמריקה. הסרט, שמופץ על ידי רשת NBC, הוקרן בשבוע שעבר בקולנוע אחד בניו יורק, שם צפיתי בו. היינו ארבעה אנשים באולם.

"Seperated" ("מופרדים") לכאורה עוסק בנושא פוליטי ואקטואלי נפיץ: ההחלטה של ממשל טראמפ בקדנציה הראשונה שלו להפריד בין ילדים והוריהם שחצו את הגבול ממקסיקו באופן בלתי חוקי, ולמעשה לבנות מחנות מעצר עבור ילדים – חלקם תינוקות – ששוכנו בתנאים מחפירים ללא תיעוד, וגם כשהוחלט לבסוף לאחד בין ההורים ובין ילדיהם, במקרים רבים התברר שלא יודעים מי ההורים של הילדים, שהגיעו ללא מסמכים וללא אנגלית ויודעים רק להגיד שלאמא שלהם קוראים "אמא". אבל מי שמכיר את הקולנוע של ארול מוריס – לדעתי, גדול הבמאים התיעודיים בכל הזמנים – יודע שכשבאים לסרט של מוריס השאלה לרוב תהיה לא "על מה הסרט" אלא "על מי הסרט", כי בשלושים ומשהו השנים האחרונות, המומחיות של מוריס היתה בפורטרטים מבוססי ראיונות על דמויות כמו רוברט מקנמרה (בסרט "ערפל מלחמה" עליו זכה מוריס באוסקר), דונלד ראמספלד, סטיב באנון וג'ון לה קארה. ולמעשה גם סרטו החדש, שאמנם עוסק בנושא בעיית ההגירה והפרדת הילדים מהוריהם, בעצם שם במרכזו בן אדם: ג'ונתן ווייט, אותו הופך מוריס לגיבור סרטו.

מוריס מבסס את סרטו על ספרו של העיתונאי ג'ייקוב סבורוף, שהיה אחד מאלה שחשפו את מתקני הכליאה לילדים שהוקמו על גבול ארה"ב ומקסיקו, מתקנים שיועציו של טראמפ לקחו אליהם עיתונאים מתוך גאווה כדי שיראו בתקשורת איך הממשל נלחם בהגירה בלתי חוקית. הם האמינו שאקט ההפרדה בין ילדים והוריהם ירתיע מהגרים נוספים להגיע לגבול האמריקאי.

אבל מה שסבורוף חשף, ומוריס תיעד, זה את עבודתו של פקיד יחסית זוטר בשירות הפדרלי לבריאות הציבור ורווחתו, שתפקידו השוטף לפני 2016 הוא לדאוג לשלומם של קטינים שמגיעים באופן לא חוקי לאמריקה ללא הוריהם, לשכן אותם במתקנים מארחים ולפעול לאיחוד משפחות. הוא זה שקיבל את ההוראה ליישם את החלטת הבית הלבן להפריד בכוח בין ילדים והוריהם גם כשהגיעו יחד לגבול והוא זה שהזדעק, הבין שמדובר בהעללות ועינוי נפשי וגופני בילדים, בתקנה שיסודה הוא אכזריות ונקמה, והוא זה שפנה לממוניו לעצור את המהלך הזה ונגיע עד לשימוע בקונגרס, שבסופו של דבר בלם את ההחלטה הזאת. ווייט הוא זה שמונה אחר כך לנסות למצוא דרך לאחד את הילדים עם הוריהם. מוריס, שמפורסם בכך שסרטיו התיעודיים מכילים לא מעט קטעי שיחזור כמו–עלילתיים, מוסיף בהשראת ספרו של סבורוף עלילת משנה של משפחה אחת – אם ובנה – שברחה מקרטל הסמים בגואטמלה, סיכנה את חייה כדי להגיע לגבול בין מקסיקו וארצות הברית ואז הילד הופרד בכוח מאמו, בלי להבין למה היא נטשה אותו.

מוריס מציג אמנם את העניין שבעיית ההסתננות הלא חוקית מהגבול עם מקסיקו אינה דבר חדש וכל הנשיאים מאז רייגן וקלינטון פעלו לבלום אותה. אבל איש לא עשה מה שטראמפ ויועציו עשו. מוריס מציג את דיווחי החדשות המסקרים את הפרשה ואת האיש העומד מאחורי המדיניות הזאת: סטיב מילר, יועצו של טראמפ לענייני הגירה, ומי שגזענות ושנאת זרים מפעילה אותו. טראמפ ומילר כבר הודו שאם יחזרו לשלטון אחרי הבחירות מחר, הם יפעילו מחדש את התקנה הזאת. סרטו של מוריס, לפיכך, אינו רק אזהרה מפני קדנציה שניה של טראמפ, אלא הוא מציג מציאות שמוכרת מכל משטר שבו זכויות אדם נפגעות: שגם אם השלטון אכזרי, לפעמים מספיק אדם טוב אחד בתפקיד מפתח כדי לסרב פקודה, לזעוק נגד עוולות ולפעול לשינוי המציאות. וזה לקח שכדאי לזכור בכל תקופה, בכל מדינה, בכל שלטון.

"Seperated" מוקרן השבוע בסינמטק תל אביב במסגרת הקרנות דוקאביב וחובה לצפות בו, לא כי הוא חשוב אלא כי הוא מצוין. סרט גאוני ממש.

(גרסה מורחבת לביקורת שפורסמה ב"כלכליסט", 4.11.2024)

ציוץ