פרסי אופיר 2010: מצב המירוץ
השנה אני לא מצליח להיות חרוץ כמו שהייתי בשנה שעברה עם הקרנות האקדמיה. ראיתי אז כמעט הכל. השנה, עד כה, ראיתי רק שני סרטים. אני מאוד מקווה שכשיתחיל סבב ההקרנות השני, אחרי פסטיבל סרטי הסטודנטים, אצליח להדביק את הפערים. מה שכן, מה שראיתי עד עכשיו היה מצוין: "המדריך למהפכה" של דורון צברי ואורי ענבר, ו"פעם הייתי" של אבי נשר. שניהם סרטים שאהיה ממש מופתע לא למצוא בחמישיית המועמדים הסופית לפרס. אם זה יקרה זו תהיה קטנוניות לשמה (לא מצב שאינו אופייני בקרב חברי האקדמיה). העניין הוא שבשעה שחברי אקדמיה שדיברתי איתם אכן מהוססים מאוד לגבי הסרט של צברי, שהרי הוא מבחינתם סרט תיעודי (ואני אומר "אז מה?", סרט תיעודי הרי כבר זכה בפרס אופיר. אין שום מניעה כלשהי, תקנונית או אחרת, לתת לסרט תיעודי מועמדות לפרס הסרט בפרסי אופיר. המניעה היחידה היא אישית), אבל ההפתעה הגדולה היא שאני סוף סוף, לראשונה זה שנים, שומע חברי אקדמיה מדברים בחיבה על סרט של אבי נשר. מבחינתי החרם או הלא-יודע-מה-זה-היה שמנע מ"סוף העולם שמאלה" לקבל מועמדויות משמעויות ב-2004 היה מבחינתי אחד מרגעי השפל בתולדות האקדמיה הישראלית לקולנוע. והנה, עם "פעם הייתי" נשמעים קולות מפרגנים.
קודם כל, מבחינתי, כמי שמחבב באופן עקבי למדי את סרטיו של נשר, ואת נקודת המבט הקולנועית שלו – והאופן שבו הקולנוע תמיד משחק תפקיד ראשי בסרטיו – ההפתעה הכי גדולה ב"פעם הייתי" היתה התסריט. "פעם הייתי" הוא התסריט הטוב ביותר שנשר כתב מאז "זעם ותהילה". תסריט מפתיע מאוד, שלא רק נע יפה בין הומור ובין רגש, אלא מצליח להגיד דברים עמוקים למדי על הסיטואציה הישראלית-יהודית, של אחרי מלחמת העולם השנייה ואחרי ששת הימים, מצב בו העם היה מצד אחד רצוץ ושבור (מהשואה) ומצד שני שיכור כוח באופן כמעט פסיכוטי (בזכות מלחמת ששת הימים). כמות האבחנות היפות שמתנסחות בתסריט, והכמות העצומה של רפליקות שתוך כמה שבועות יהיו בלתי נשכחות וכבר יהיו חלק מהז'רגון העממי בארץ, גורמת לי לתהות האם סוף סוף, האקדמיה לא רק תקבל את נשר כמועמד, אלא אפילו כזוכה על פרס אישי. לא חושב ש"פעם הייתי" יכול לזכות בפרס אופיר, אבל אני מאמין שלתסריט שלו אמור להיות סיכוי טוב מאוד לזכות (יהיה נבון, אגב, לשם כך, לשלוח לחברי האקדמיה במהרה את "למענה גיבורים עפים" של אמיר גוטפרוינד, שכמה מהדמויות בסרט לקוחות ממנו. זו עבודת עיבוד מדהימה: נשר לקח בערך ששה עמודים מהספר, והפך אותם לסרט שלם, כשאת רוב הסיטואציות, הדיאלוגים, האבחנות והעולם הוא ממציא בעצמו, ולא לוקח מהספר. פנטסטי). ההפתעה השנייה של הסרט היא אדיר מילר. למרות שמאוד חיבבתי אותו ב"הסודות", לא הצלחתי בשום אופן לדמיין אותו בתור יענקל'ה ברייד, השדכן המצולק וניצול השואה. והוא נהדר. קודם כל כי זו דמות שכתובה נורא יפה, דמות פגועה שיודעת גם להשתמש בהומור ציני מאוד. המקום שבו המשחק של מילר נפגש עם שיאי התסריט של נשר נמצא בסצינה בה מלמד השדכן את הנער – גיבור הסרט – שעובד אצלו בקיץ, איך לאתר סימנים, איך לעקוב אחרי אנשים, וללמוד דברים על אופיים. זו אחת הסצינות היפות ביותר שראיתי בקולנוע הישראלי כבר המון זמן. ויתכן שזו הסצינה שהזכירה לציניקנים ששנאו את "סוף העולם שמאלה", שלמרות הקריירה באמריקה, וההצלחה, והחשבונות, אבי נשר הוא כרגע בכיר יצרן האיקונות הקולנועיות של ישראל. (ובהמשך, לקראת עליית הסרט, נשוחח כאן על איך "פעם הייתי" הוא כמו יצירה אחות המשלימה את "סוף העולם שמאלה". שני הסרטים מתרחשים בדיוק באותה תקופה, האחד בדרום השני בצפון, והדמויות של הסרטים כאילו משוחחות ביניהן).
אני משוחח לא מעט עם חברי אקדמיה בימים האחרונים, מנסה להבין מה הם ראו, מה הם חושבים ומה הם שומעים סביבם. אנשים שראו ראף-קאט של "הדקדוק הפנימי" של ניר ברגמן מבטיחים לי שאין סיכוי שזה לא יהיה הסרט שיזכה השנה בפרס אופיר ושאין אף סרט אחר שמתקרב אליו. ל"התגנבות יחידים" של דובר קוסאשווילי יש בינתיים לא מעט מקטרגים, אבל גם לא מעט מעריצים. זה בהחלט אחד הסרטים היותר מדוברים והיותר מעוררי שיחה בשבוע האחרון בקרב חברי האקדמיה. אני מתקשה להאמין שיש סיכוי שהסרט לא יהיה בין חמשת המועמדים הסופיים לפרס הסרט.
מכיוון שאני ראיתי נורא מעט סרטים אני עדיין לא יכול להמר על החמישיה המסתמנת (וצריך לזכור, חלק גדול מהסרטים עדיין לא הוקרן). אבל נראה כרגע שזה יהיה ניר ברגמן, דובר קוסאשווילי וכן.. כן… אבי נשר. אני מאוד אופתע אם דורון צברי לא יהיה שם. ומאוד מאוכזב (וכועס) אם זה לא יקרה. זה יפגין קטנות מוחין מצערת. אף אחד ממי שדיברתי איתו לא ראה עדיין את "משאבי אנוש" של ערן ריקליס, סרט שאני מאוד מחכה לו וסקרן לגביו, אבל יש שכבר שמהמרים שהוא ייכנס. וגם ל"התפרצות X" של איתן צור יש כמה וכמה מפרגנים, שרואים בו עבודה נאה למדי. האם החמישיה תבוא מבין השישיה הזאת? קשה לדעת. אבל אם כן: וואו, הליגה הלאומית של הקולנוע הישראלי. נבחרת האול-סטארס. אבל המירוץ עדיין רחוק מסיום. יש עוד את הסרט של איבגי ("וביום השלישי") לפנינו, ואת "מבול", ואת "זוהי סדום" (שזה הסרט שאני מניח שיחטוף את טיפול "סוף העולם שמאלה" השנה. הקהל ישתגע על הסרט, אבל האקדמיה תגלה כלפיו עוינות איומה).
אני ראיתי ראף קאט של הסרט שאתה מהלל, ואני אומר לך שהוא משעמם מאד. הוא עשוי מצוין, מצולם יפה אבל אפשר למות משעמום באמצע.
============
רוה לראיתי: אני לא מהלל את "הדקדוק הפנימי" כי עוד לא ראיתי. אני רק מדווח על תגובות נלהבות מאוד ששמעתי (ואני מקווה שכשאראה אתלהב גם אני). ואפילו אתה אומר שהוא מצוין.
הכוונה לספר הדקדוק למי שלא קרא את הפוסט
יופי אבי נשר. היידה לאוסקר האמריקאי (אולי הפעם נזכה סוף סוף – בבקשה.. בבקשה.. ) ואיזו מוסיקה, איזו מוסיקה – אין דברים כאלה!
הימור שלי (בלי שראיתי שום סרט ובלי שאני יודע אפילו את רשימת כל המתמודדים)
הוא שמשאבי אנוש יזכה.
סתם הימור פראי
ל"ראיתי":
אני מתקשה להבין איך אדם שהוכנס לקודש הקודשים האינטימי של העשייה הקולנועית, חדר העריכה, מוצא בעצמו את הרשעות הקטנונית ללכלך בעילום שם ובפומבי על גרסה לא-סופית של הסרט. צריך להיות שרץ שפל במיוחד על מנת לעשות זאת.
מישהו מבין מה הוא כתב? הוא לא ראה את הסרטים ואין לו מה להגיד עליהם, חוץ מאבי נשר בלה בלה בלה. ממחזר את הקש הזה, תילי תילים של קש.
נחכה לקרוא מה איתן והכותבים האמיתיים אומרים על הסרטים או על סרטי הסטודנטים או באופן כללי על ק ו ל נ ו ע.
אני מצטרף לדבריו של יואב.
כאשר אדם נכנס לסוד העניין סימן שסומכים עליו, כנראה גם שמעוניינים לשמוע את דעתו.
לצופה בראף קאט (ואינני יודע באיזה שלב של הראף נכנסת ) אסור לשכוח שמדובר בעותק עבודה ולא בגרסא הסופית.!!!
בקיצור, אתה שרץ ואיש קטן (וגם אם לא ראית ואתה משקר)
ראית שלושה סרטים, אל תשכח את קירות.
יש מישו שכותב תגובות לטור שלך שהוא לא מהתעשיה.?
ראיתי את הסרט של נשר סרט גרוע משחק מביך,מרושל ומגוחך,הפירגון שלך מעלה שאלה לגבי דעתך האם זאת טפשות?חסר הבנה?או אולי יהירות?הפוך על הפוך..
ל- 10 – למה ככה על אבי נשר? לא יפה. אין כמו אבי.
אני ראיתי את הראף קאט של הסרט שיזכה ב-2015, ואני אומר לכם כבר עכשיו שהוא מצולם נהדר וכתוב לא רע, אבל התלת מימד יהרוס אותו. זה סרט למימד אחד מקסימום. ועכשיו אם תסלחו לי אני הולך לראות את הראף קאט לחדש של סקורסזה.
גם אני ראיתי את הסרט של נשר, ואדם – כנראה שראינו שני סרטים שונים כי אני מסכים עם רוה לחלוטין ואף רוצה להוסיף כי חוץ מהמשחק הבאמת גאוני של אדיר מילר בסרט גם מיה דגן עושה תפקיד מדהים וגם תובל שפיר. אין שום דבר מרושל בסרט הזה המצולם באופן מוקפד ויפיפיה ויותר מכך עבודת השחזור התקופתי מדהימה. לטעמי רמת החוסר פרגון שלך היא יהירות וצרות אופקים וסביר להניח שכלל לא ראית את הסרט ואתה סתם נהנה להשמיץ.
הסרט של אבי נשר מגוחך, אחד
מהסרטים הגרועים שלו. משחק מגוחך ומאולץ של השחקנים עם מבטא מצחיר. התסריט משעמם עם דיאלוגים מביכים ודמויות שטחיות. הצילום בסרט הוא הדבר היחיד שראוי לציון.
מסכימה עם סרט אחר -פעם הייתי סרט מצוין ולדעתי הסרט הכי טוב של אבי נשר מאז שחזר לארץ.
נכון! אבי נשר מס' 1 בארץ ולדעתי אחד הגדולים בעולם. צריך לדעת לפרגן!
הביצה קטנה אבל נחשים לא חסר הא? לא ראיתי עדיין את "פעם הייתי" אבל מאז שיצא לי לראות את ליד ביתי את שחזור המזרקה שנושקת לסינימטק חיפה, אני מלא ציפיות.
אדיר מילר היה מצוין ב"הסודות", אבל דווקא ב"פעם הייתי" בגלל המבטא והדיבור העילג קשה להזדהות עם הדמות שלו. אתה בטוח בהתחלה שהיא נגזרה מסרט בורקס גרוטסקי במיוחד ורק לקראת הסוף יש לה כמה סצנות יפות. בקיצור, חבל שבחרו במבטאים ועילגות במקום שהדמות הייתה מדברת רגיל [זה נכון גם לגבי הדמויות של מיה דגן, יצפאן ופרג'].
למרות שחיבבתי את הסרט, דווקא בתסריט יש לא מעט בעיות – לא הבנתי את החשיבות של בית הקולנוע בהנהלת גמדים, לא מעט דמויות משנה אינן מנומקות [בעיקר של בני המשפחה].
כן יש לשבח את הנערים תובל שפיר ונטע פורת, שניהם אמינים, הצילום היפה, עבודת הארט המושקעת, התלבושות.
סרט חביב מאוד אבל אני בספק אם הוא יהיה מתמודד רציני על האופיר.
============
רוה לאורי 1: אוי, החמצתי את ישיבת המינסטריון שבו התקבלה ההחלטה להוציא מבטאים מחוץ לחוק בקולנוע בישראל. חזון מחיקת הזהות הגלותית של בן גוריון הושלם. בראבו. ואני שמח שאני מתעדכן בנושא הזה, כי אם חשבתי לעשות סרט על סבתא שלי, שגם היא היגרה מאירופה אחרי המלחמה, לפחות עכשיו אני יודע שאני צריך לדרוש מהשחקנית שתגלם אותה לדבר במבטא צברי, כי אין סיכוי שלמהגרים מאירופה או ממרוקו היו מבטאים. וגםאם היה, זה לא נשמע אמין. ברור, רק לקומיקאים במערכונים יש מבטאים.
איכשהו התגובות של באגס באני הפכו להיות הדבר היחיד שאני מאמין לו בבלוג (והן בכלל פארודיה). לא ראיתי את הסרט החדש של נשר, אבל לבנות כבר מעכשיו תיאוריות קונספירציה על למה הוא לא נכנס לאופיר למרות שהוא סרט מדהים, זה קצת… מוקדם מדי, לא?
אני מסכימה עם אורי 1 לי אישית היה קשה להתחבר למבטאים המגוחחים. אחרי 20 דקות הראשונות כבר השתעממתי , גם הסיפור אהבה עם הנערה לא היה ברור והיה מיותר ומה קשורים הגמדים ואיפה הם בסיפור (בקיצור המון בעיות) לפי דעתי לא יגיע לחמישיה אבל מצד שני צריך לראות את כל הסרטים ולהחליט .עדיין יש כמה בדרך שבהחלט יכולים לבנות חמשיה (דורון צברי כבר בפנים) נשארו עוד 4 .
בזמן שהמשחק של אדיר מילר בהחלט מצויין והגיבור הצעיר הוא תגלית נפלאה, אני חייב להודות שלא הייתי מופתע מזה שהתסריט מבוסס על שישה עמודים.
להיות ברור -קשר בין הסרט הזה לתסריט בנוי או מעניין הוא משהו שצריך לחפש מאוד קשה.
סיפור המסגרת של אהבת הקיץ הייתה חיננית יותר ומנומקת יותר באלכס חולה אהבה. היא מכבידה על הסרט והופכת אותו לעוד סרט התבגרות ישראלי ארכאי. והוויס-אובר… למען השם, הוויס-אובר…
אבל אדיר מילר מעולה. במיוחד בהתחשב בתסריט שנתנו לו.
ראיתי אתם אדם ללא מוסר וכבוד לתעשיית הקולנוע. תתבייש לך
לקבוע שאם נשר ( וא/ו המהפכה) לא יהיו חלק מהחמישיה המנצחת עוד לפני שראית את כל שאר הסרטים? פששששש
מה זה עם לא להפעיל לחץ על חברי האקדמיה לפעול משיקולי "פיצוי" לאבי נשר.
ולגבי "סוף העולם שמאלה"? חרם? אתה בטוח? אני ראיתי את הסרט ועוד רבים אחרים כמוני והוא פשוט סרט רע וולגארי.
עוד לא ראיתי את "פעם הייתי" אבל אני מאחל לאבי ובעיקר לנו סרט טוב.
סיכום הימים האחרונים:
הייתי במילואים, מנותק מהאינטרנט ל-5 ימים. נדמה שלא הפסדתי הרבה.
* כך או כך, הייתי נמנע מויכוחים פוליטיים.
* הטריילר של גיא נתיב יפה. אבל הוא לא נראה כמו "מיס סאנשיין הקטנה". הוא נראה כמו "אדמה משוגעת".
* השנה גם אני אזניח מעט את הקרנות האקדמיה. אני אראה את מה שאוכל, ואז אני טס לחופשה בחו"ל. אבל אני מניח שאת "הדקדוק הפנימי" יפיצו די מהר, כך שלא נצטרך לחכות לו יותר מדי. ול"זוהי סדום" כבר יש תאריך הפצה (ואני שותף להערכה שלך יאיר: הקהל יאהב, האקדמיה פחות. אבל זאת לא חוכמה. אני לא רואה "ארץ נהדרת". זה לא מצחיק אותי). אני כן מצר על כך שאני אפספס את "כלבת". מצד שני, אני אראה כמה סרטים אחרים בחו"ל. יהיה בסדר.
* יש ל"פעם הייתי" הקרנה נוספת בסינמטק הרצליה ביום שישי הבא (שבוע לפני שהוא מופץ). אני אראה אותו אז.
אבל במאמר מוסגר: לא אהבתי את "הסודות", אבל אהבתי את מה שאדיר מילר עשה שם.
* חדשות קולנוע מספרד: לאלכס דה לה איגלסיה יש סרט חדש, והוא מועמד פוטנציאלי לונציה
http://www.ioncinema.com/news/id/5208/venice-2010-alex-de-la-iglesias-a-sad-trumpet-ballad-headed-to-the-fest
דה לה איגלסיה הוא במאי טראש משובח. רק סרט אחד שלו הופץ בארץ ("הון משותף", עם כרמן מאורה), וראיתי עוד כמה סרטים משובחים שלו. בסרט החדש שלו, נדמה שהוא חוזר לכושר, אחרי נסיון כושל לפרוץ לשוק הבינלאומי עם "רציחות אוקספורד" (סרט לא טוב עם אלייז'ה ווד וג'ון הרט).
ובניק לינק – אלמודובר מתחיל ממש תכף לצלם סרט חדש. בתפקיד הראשי: אנוטניו בנדרס. ובתפקיד הנשי הראשי: לא פנפלופה קרוז, אלא אלנה אנאיה (סקס ולוסיה).
למספ 1 אני לעומתך באמת ראיתי את הסרט.סרט חזק מרגש ומטלטל,משחק לא יאומן של הילד ושל אורלי זילברשץ,סצינות בלתי נשכחןת.סרטים כאלה גורמים לי ללמוד קולנוע.
אוי, נו, יאיר, באמת:
כשאני רואה סרט תקופתי שנעשה היום, במוח שלי מנקרת כל הזמן השאלה: מה הרלוונטיות שלו להיום? למה דווקא עכשיו מספרים לי סיפור על שנות ה-60?
בעולם שלי היום, מבטא הוא דרך זולה וקלה מדי לאפיין מזרחי. עוד לא ראיתי את הסרט של אבי נשר, אבל הסרט של קוסשוילי סובל (בין היתר) גם מזה. אולי זה נשמע כך פעם, אבל זה נשמע מגוחך היום. שוה ערך הדבר לסרט תקופתי שבו תדובר עברית תקנית של פעם. האם זה לא יישמע לך מגוחך?
=============
רוה לאיתן: קודם כל, אני מתמוגג מזה שבסרטים אנגליים מודרניים המתרחשים במאה ה-18 כולם מדברים באנגלית ג'יין אוסטנית. ובסרטים כמו "ברידג'ט ג'ונס" ו"נוטינג היל" אתה רואה איך בהשראת הסרטים ההם האנגלית ההיא – הכבדה והמיושנת – מחלחלת לשפה היומיומית, עם מודעות עצמית. ואני אתן לך עוד דוגמה. "הסוד שבעיניים". סרט חביב מאוד, לא ענק, שיש בו כשרון ועשייה רהוטה וסיפור מעניין, אבל הוא לא יצירת מופת חד פעמית, אלא סרט מהנה שמנסה גם להגיד משהו מורכב על היחסים בין מציאות ובדיון. וזה סרט שמקבל ביקורות סבירות ומצליח לא רע אצל הקהל, ואפילו – באופן מפתיע – זכה באוסקר. וכל זה, למרות שהוא תקופתי, יש בו משהו טיפה מיושן, ורואים את התפרים של הקולנוע – המבטאים, האיפור. "פעם הייתי" הוא בדיוק כזה. רק בהבדל אחד: מה שמגיע מארגנטינה נראה לנו זר ומסקרן ואמין ומה שמגיע מישראל מגיע אלינו עם משקלה הכבד שך ההיכרות והחשבונות המוקדמים. מבקרי הקולנוע של פעם הרגילו אותנו שמבטאים זה רע. הם רצחו את טופול ב"סלאח שבתי" על זה. כמעט 50 שנה אחר כך, האם כלום לא השתנה?
איזה מזל שיש לנו את אבי נשר שמאפשר לנו לראות ק ו ל נ ו ע בעברית, "פעם הייתי" הוא סרט יוצא מן הכלל. גם אני קראתי את "בשבילה גיבורים עפים" ועיבוד הספר לתסריט הוא לא פחות ממבריק. השחקנים ובראשם אדיר מילר נדירים ונפלאים.
אני לא ממש אהבתי את "המדריך למהפכה" בלי קשר לסוגיית הז'אנר. הסרט עובד, אבל זה לא ממש עשייה חדשנית (או אולי, הקטעים שניסו לחגש פחות עבדו), מקורית או איכותית בצורה יוצאת דופן. להרבה אנשים כבר די נמאס מדוקו-אקטיבזם בסגנון מייקל מור (אם כי אהבתי את הסרט של צברי הרבה יותר מ"שיטת השקשוקה" וסרטיו האחרונים של מור עצמו) כך שעבורי, אם הסרט לא יהיה בחמישיה זה לא בהכרח עניין של קטנוניות.
אני גם ממש לא מסכים עם איתן – סרט יכול להיות רלוונטי לגבי ימינו גם מבלי לדבר בשפה של היום ובמבטא של היום. בייחוד סרט כמו "התגנבות יחידים" שהעיסוק במפגש בין העדות השונות הוא נושא מרכזי בו, כמו גם הייצוג של שנות החמישים בקולנוע ובספרות.
סרטו החכם והרגיש של אבי נשר הוא הנאה צרופה למי שיצפה בו. קראתי מספר תגובות מרושעות של אנשים קטנים וקנאים ולא הצלחתי להבין אם הם באמת ראו את הסרט. איך אפשר לכתוב שהמשחק לא טוב? אדיר מילר עושה תפקיד ענק שמשתווה לשייקה אופיר בשוטר אזולאי (סרט שלא היה עובר היום אצל המגיבונים הלחים מאחר ולשייקה יש שם מבטא). מיה דגן עושה תפקיד מצמרר ודרור קרן המצוין מתעלה על עצמו. גם הנער הצעיר מגיש משחק עשיר ומורכב בניואנסים. אבי נשר מפגין שליטה קולנועית מתוחכמת ומדויקת בסרט אינטלגנטי וסוחף. ההנאה מובטחת!
ממש פוסט לשבוע הספר העברי
איך הופכים לחבר אקדמיה?
אני מאוד אוהב את סרטיו המוקדמים של נשר.
סוף העולם שמאלה היה סרט נורא ואיום. בלתי נסבל ממש. מקווה שהחדש מוצלח יותר
ל- 30 שכתב "סרטו החכם והרגיש של אבי נשר הוא הנאה צרופה למי שיצפה בו. קראתי מספר תגובות מרושעות של אנשים קטנים וקנאים ולא הצלחתי להבין אם הם באמת ראו את הסרט. איך אפשר לכתוב שהמשחק לא טוב? אדיר מילר עושה תפקיד ענק שמשתווה לשייקה אופיר בשוטר אזולאי (סרט שלא היה עובר היום אצל המגיבונים הלחים מאחר ולשייקה יש שם מבטא). מיה דגן עושה תפקיד מצמרר ודרור קרן המצוין מתעלה על עצמו. גם הנער הצעיר מגיש משחק עשיר ומורכב בניואנסים. אבי נשר מפגין שליטה קולנועית מתוחכמת ומדויקת בסרט אינטלגנטי וסוחף. ההנאה מובטחת!" – מסכים עם כל מילה אבל שכחת את המוסיקה הנפלאה והגאונית!
ובלי כל קשר – אתם חושבים שהסרט יופץ בתורכיה? הלוואי! הלוואי!
יאיר, הלא-יודע-מה-זה-היה שמנע מסוף העולם שמאלה לקבל מעומדות לאוסקר הוא למעשה פשוט מאוד- זה סרט מחורבן בכל קנה מידה.
"פעם הייתי" קצת יותר טוב אבל גם הוא לא יותר מבינוי, הייתי כותב יותר אבל האמת שאין טעם לנסות ולנהל איתך דו שיח רציני (וזה ממש חבל כי אין הרבה מקומות ברשת לדבר על קולנוע מאז שעין הדג נסגר).
אבל, שמבקר כותב שזה יהיה ביזיון אם הסרט של נשר לא יהיה בחמישיה כשהוא עצמו מודה שעדיין לא ראה אף סרט אחר, זה בעיקר עצוב ומביך.
זו אמירה שמתאימה להודעת יחצנות ולא למבקר רציני, אבל שזה מגיע לאבי נשר נראה שזה מה שנשאר ממך- הודעת יחצנות.
אגב, המוזיקה באמת טובה.
================
רוה לאלון: כנראה משהו לא היה ברור. או בכתיבה או בקריאה. אני לא צריך לראות אף סרט כדי לדווח על מצב המירוץ. הפוסט מבהיר שאני מדווח כאן על רשמים שאני שומע מחברי אקדמיה, שרואים את הסרטים ומדברים עם עמיתיהם. כשאראה את הסרטים בהחלט אכתוב מי הם הפייבוריטים שלי ועל מי אני מהמר שיזכה. אבל אנחנו עוד לא שם. כרגע יש תמונת מצב מסוימת, של איזשהו קונסנזוס ראשוני שמתגבש בקרב קבוצת מיקוד קטנה שאני פוגש בהקרנות האקדמיה ודוגם אותה. בתוך זה, אני כן מודאג מזה ששניים מהסרטים שאני ראיתי (ומאוד אהבתי) עשויים אולי לא לזכות לתשומת הלב שראויה להם, בגלל חשבונאות וראייה צרה. לא משהו שלא קרה קודם באקדמיה (לכן אני מודאג), וכן אג'נדה שאני מקדם מדי שנה, עד שהאקדמיה יהפוך לגוף שיעסוק באמת בסרטים ולא בחשבונאות פנימית. והאמת, אם יהיו יותר מארבעה סרטים יותר טובים מ"המדריך למהפכה" ו"פעם הייתי" שנה, זו תהיה שנה היסטורית לקולנוע המקומי. בכל מקרה, למען הבהר: זו לא נבואה שלי, אלא דיווח של הזמזום בקרב חברי האקדמיה (שאגב, להבדיל ממה שנראה בתגובות, מגיבים ל"פעם הייתי" באופן חיובי מאוד, להבדיל מהאנטי האדיר שהיה ל"סוף העולם שמאלה").
יש משהו עצוב בתחרויות קולנוע. מעצם זה ששמים סרטים מז'אנרים שונים אחד ליד השני ואי אפשר לשפוט בניהם. אבל במובן היותר עמוק של כל האנשים שנורא חשוב להם לטנף סרט שהם לא אהבו, או יוצר שהם מקנאים לו. באמת מוזר. קשה לי להאמין שיש איזה שהוא יוצר משמעותי בעולם הזה שהיה משקיע את הזמן שלו בתגובות האלה.
מאוד אהבתי את פעם הייתי, וגם את המדריך למהפכה – התחרות מוציאה את הרוע הקטנוניות וצרות העין – חבל.
עד כמה שזכור לי אמנות היא עניין סובייקטיבי. קח 50 אנשים, תושיב אותם לראות את אותו הסרט, ותקבל 51 דעות…
המקום הזה אמור להיות במה לדעות לכאן ולכאן ואני לא מבינה למה להשמיץ מישהו בשל דעותיו. אני אישית לא אהבתי את הסרט של נשר. לא הצלחתי להתחבר למבטא כי הוא פשוט משוחק רע, ובכלל קשה לי לקבל את אדיר מילר, שהוא קומיקאי מצויין, כשחקן דרמתי וכנ"ל לגבי מיה דגן. לעומת זאת המשחק של הילדים היה מצויין. אבל היו בעיות רבות מעבר, וגם על חלקן כבר דובר כאן: דמויות משנה שטוחות, עלילות משנה לא מספיק מפותחות, סיפור מסגרת מיותר (למה תמיד בסרטים תקופתיים חייב להיות סיפור מסגרת), סצנות שנראות מודבקות – במיוחד הסצנה של הילדים שמתחילים לרקוד סתם כך באמצע הרחוב, כי מישהו חשב שכדאי שתהיה שם סצנה שתתן קצת קצב. כל הצגת הדמויות היא גרוטסקית ומזכירה סרט בורקס. אני לא נהנתי מהסרט, והוא בוודאי ישכח ממני במהרה. אני גם חושבת שהדעה שלי לגיטימית, מלומדת ומנומקת לא פחות משל מר רוה, ולא באה סתם להשמיץ.
לסיכום, בתור מי שראתה את רוב הסרטים עד כה ולא נפלה מאף אחד מהם ומה"נבחרת", אני דווקא מצפה לראות את הסרטים של הבמאים הפחות מוכרים: "בין השמשות" של אלון זינגמן, ו"כלבת" של נבות פפושדו ואהרון קשלס.
בנוגע למבטאים: גם לי יש בעיה איתם, אבל נראה לי שזה קשור לרתיעה הבסיסית שלי – ואולי לא רק שלי – מלהיזכר שבסה"כ לפני דור אחד היינו שייכים למקום אחר ולעידן אחר, המקום בו אנו אלה שחוטפים את קריאות "איפה היית ב48 וכו'", ולא אלה שאומרים אותן לאתיופים ולרוסים שזה מקרוב באו. ובזמנו של קישון המבטאים היו עדיין חלק נכבד מהיום-יום, כי רוב הישראלים לא היו ילידי הארץ, בשונה מהיום.
עם זאת, לא ראיתי את "פעם הייתי" ו"התגנבות יחידים".
ואורון: אני נעלב בשמו של איתן…
בונזאי מאד'רפאקר!
http://amititzcar.bloge.co.il/
פששש…. לכתוב על מצב המירוץ אחרי שראית שני סרטים… זה בלוג שעוסק יותר ברכילות מאשר בקולנוע!
יאיר: סרטים אנגליים זו לא דוגמה טובה. העולם המלכותי האנגלי של המאה ה-18 לא קיים יותר. קל מאוד להתנתק מהעולם של היום ולראות את "על תבונה ורגישות" בשפה אחרת. זה לא היום, זה אז. העולם הצבאי של "התגנבות יחידים" קיים עד היום. וחוץ מזה, לאנגלים יש את הדבר הזה, נו, איך קוראים לזה…הומור (או כפי שאתה קראת לו – מודעות עצמית). זה מאוד חסר בסרטים ישראלים.
ויותר מכך – ההומור האנגלי הקלאסי (ותשים רגע את מונטי פייטון בצד) מגיע ללא רוע. קח לדוגמא את "החוליה החלשה". אן רובינסון היא כאילו מרשעת, אבל אם תראה כמה תכניות ברצף, תבין שהשיחות שהיא מנהלת עם המתמודדים בין סשנים של שאלות הן העיקר של התכנית – משחקים של "הכנס לי ואכניס לך". לא ברוע, אלא בטוב. בגרסה הישראלית של התכנית שכחו מזה לגמרי והלכו על רוע נטו (וראיתי פעם את אן רובינסון מתראיינת על ספר שכתבה. היא אישה נעימה מאוד עם סיפור חיים עצוב. לספר האוטוביוגרפי שלה קוראים "וידוייה של אם לא ראויה").
המבטאים בסרטים ישראלים בד"כ מבטאים לגלוג (של הבמאי על הדמות). המבטא (הלא כל כך מורגש לטעמי) של שייקה אופיר ב"שוטר אזולאי" לא הפריע לי, כי הדמות השלומיאלית שלו כל כך מכמירת לב, וקישון ואופיר עשו סרט שלא מלגלג, אלא הולך עם הדמות, ולא נגדה.
שוב – עדיין לא ראיתי את "פעם הייתי", אבל אם להסתמך על הטריילר – לא שמעתי דבר יוצא דופן בקולו של אדיר מילר. אבל אלי יצפאן, לפי הרפליקה שלו בטריילר, עושה את מה שהוא עושה במערכונים. אבל "פעם הייתי" זה לא מערכון. לסיכום העניין – השימוש במבטא בד"כ מקטין את הדמות, אבל אם הבמאי והשחקן משכילים ליצור דמות עגולה, ולהתייחס בחמלה לבן האנוש שהוא הדמות, זה עובר בעיניי, ולא מפריע (ואבי נשר עצמו עשה את זה היטב בעיניי עם דמויות המשנה ב"סוף העולם שמאלה").
מסכים עם כל מה שכתבת על "הסוד שבעיניים", אבל מכיוון שאיני דובר ספרדית רהוטה, אני מניח שאם יש משהו מיושן בשפה או במבטא של הדמויות בפרק של הסרט שמתרחש בעבר, הדבר הרים כמה גבות בארגנטינה (ו/או בעולם דובר הספרדית). לנו, כאנשים שלא דוברים את השפה, הדבר לא הפריע. הדבר דומה בסרטים ישראלים. לנו יפריע יותר אם משהו לא יתיישב לנו עם משהו שאנחנו מכירים (ואגב, דיברתי עם חבר אקדמיה שמכיר טוב את חיפה, וכבר ראה את "פעם הייתי". הוא אמר לי שהפריע לו שחיפה של היום כל כך בולטת בסרט, כשברור שהגנים הבהאיים או מקומות אחרים בחיפה המצולמים בסרט לא היו בתקופה שבה הסרט מתרחש. לך תסביר את זה לצופה האיטלקי שיראה את הסרט).
שלומי – איתן לא נעלב בשם עצמו, כי הוא יודע שהמגיבים הותיקים הם יוצאים מן הכלל בקטע הזה, ממש לא התכוונתי אליהם…
בתגובה לאיתן – אני גם חיפאי וראיתי את הסרט, אני חייב לציין שדווקא "חיפה החדשה" לא בולטת כלל בסרט. יותר מכך, הגנים הבהאיים (עם כמה שהם חייפאיים) אף לא מופיעים לרגע אחד בסרט – למרות שב-1968 דוקא כן היו קיימים. אני חושב שההפקה (עם כל המגבלות של חיפה החדשה) ניסתה ליצור סוג של חיפה ישנה וזה משהו שהם עשו בתבונה ובצורה מאוד טובה ברב הלוקיישנים המאוד יפים שבסרט. המקומות היחידים שבהם אולי צופה יכול להגיד – "אה, תפסנו אותך זה לא היה ב-68" (בצורה מאוד קטנונית לטעמי) זה בלונג שוטים המאוד יפים של חיפה שגם שם ניכר כי לרב הצליחו בהצלחה מרובה להסתיר את הסממנים היותר חדשים. באופן כללי, לטעמי פעם הייתי הוא אחד הסרטים היפים שראיתי בקונוע הישראלי בשנים האחרונות. המבטא ממש לא הפריע לי להנות מהמשחק המשובח של השחקנים – וכבר מהרגע הראשון אתה מקבל את העובדה שמדובר בדמויות "משם" ומקבל את המבטא כחלק מהשוני של הדמויות אל מול הצברים "מכאן". אני חייב לציין שזה אחד הסרטים היותר אנושיים שראיתי – ובאמת מדבר על אהבת אדם וקבלת השונה.
מה שחשוב הוא שהקהל הישראלי ילך לראות קולנוע, נמאס כבר מהאוננות של האקדמיה וכל האגו הזה.
והכתבה הזאת, מדברת על מירוץ בין שני סרטים? כל השאר זה בגדר רכילות.. יאיר זה קצת מאכזב מצידך, וסליחה על הבוטות קצת חנפני לנשר..
עיטים ונבלות.
לאיתן.
כמי שנוטה לנמק את תגובותיו באריכות (יתר לפעמים) קצת תמוהה לי הניסיון שלך להבהיר עניין במקום שלא ראית ואתה לא מכיר. אני לא מביע כאן דעה על טיב הסרט, המשחק, התסריט ושאר אבל המבטא, ובאחריות, לא מפריע בסרט כהוא זה. לוקח שניה להתרגל (טבעי) ואח"כ זורמים איתו כחלק טבעי. היחיד שהמבטא לא יושב עליו טוב וזה צפוי זה יצפאן שאצלו זה מבלבל בגלל שהוא נשמע ונראה כאילו יצא היישר ממסך הטלוויזיה שנת 2010. בהערת אגב. קצת תמוהה שנשר מצא לנכון ללהק אותו לתפקיד סטטיסט, לא מבין מה הרווח כאן. ואלה שרוצים לתקוף תסרט. רדו מעניין המבטא.
אבי נשר-
סרט רע מביך תסריט לקוי
משחק טוב
צילום טוב
מבטא ממש לא טוב
התגנבות יחידים-
יצירת מופת סיפרותית
שהפכה ליצירה קולנועית מביכה
מעין פארודיה על הספר
בושה
משחק נוראי
עריכה נוראית
בימוי וצילום מביכים
במקום שדובר קוזאשווילי ישתפר
מסרט לסרט
הוא רק נהיה רע מסרט לסרט
איפה איפה חתונה מאוחרת ביחס ליצירה המביכה שנקראת התגנבות יחידים שהוציא תחת ידיו
הייתי אתמול בהקרנת האקדמיה של פעם הייתי ונראה שהסרט התקבל באהבה על ידי הצופים והצופות. אני אהבתי. דיווח מהשטח – בסוף הסרט – מחיאות כפיים.
מגיע לסרט אפילו מחיאות כפיים סוערות! איזה יופי אקדמית. כל הכבוד!
אתה עובד אצל אבי נשר?איזה פאטת.
נשר תמיד היה במאי בינוני שטחי לא מעניין ובעיקר אני לא מאמין לו בשיט.
סטודנטית לקולנוע יקרה. אני מאחל לך שתסיימי את לימודייך בהצטינות ותזכי למאית מהאהבה של הקהל לסרטיו של נשר. ואם לא תזכי באהדת הקהל, תמיד תוכלי להאשים אותו כי הוא מטומטם (הרי הוא אוהב את סרטיו של נשר)ו/או פאטת. בהצלחה בקריירה.
במאי שמפשיט את השחקניות שלו בשביל הקומדיות העממיות הנבובות שלו ואחר כך הולך ומוכר לטלוויזיה את האודישנים החושפניים שלהן בשביל קצת יותר רייטינג וקהל הוא במאי שאסור לתת לו כסף לעשות עוד סרטים.בושה.
ואני חייב להוסיף – על אף שלא אהבתי את הסרט – שאבי נשר הוא מהבמאים הבודדים, אם לא היחיד, שבאמת מבין את הקהל הישראלי, מה הוא אוהב, מה הוא רוצה.
כל תעשיית קולנוע חייבת מישהו כזה כדי להשאיר אצלה את הצופים המקומיים. נשר הוא במאי רציף ועקבי שחשוב לתעשייה פה ורק זה מצדיק פרגון וכבוד.
דברים כדורבנות. כל מילה בסלע. אבי נשר עושה לנו סרטים סבבה.
די עם ההכפשות. די עם צרות העין. לא מספיק לנו התורכים?
ל- 55, אז מה אם הוא מוכר את האודישנים של השחקניות שלו לטלוויזיה? במאים בארץ לא מרוויחים הרבה ורובם על סף העוני. אז הוא מרוויח קצת כסף ואנחנו זוכים להציץ בציץ.
ל-59 – זה אתה היית על המרמרה?
ל-59 – באמת נחמד מאוד שהוא יושב לו במגדל השן שלו בלא פחות מ-סי אנד סאן ומוכר אודישנים של שחקניות צעירות שמתות להתפרסם אפילו במחיר של סצנות עירום שמחזירות אותנו לימים היפים של סטלה המגמרת וקרוליין מסרטי המתיחות של יהודה ברקן. וזה בזמן שרוב הבמאים בארץ אכן רעבים ללחם. ומתאמצים למצוא צידוקים אמנותיים לציצים שהם שמים בסרטים שלהם. גועל נפש.
============
רוה למשה: זה לא אתה שכתבת כאן לפני כמה ימים שנהיה כאן גנון בתגובות? מי יצא גנון כאן?
ול-56 – להבין מה הקהל הישראלי אוהב ומה הקהל הישראלי רוצה זו חכמה מאוד קטנה. הנוסחה מאוד מאוד בסיסית – סרט עם מאפיינים בורקסיים (תקופתי, מבטאים וכולי)+סטנדאפיסטים בתפקידים מרכזיים+שחקניות צעירות חצי אלמוניות שיסכימו להתפשט+רכש כלשהו מחו"ל בשביל הפרסטיז', לא חשוב אם זו שחקנית, צלם או מלחין או שלושתם גם יחד = מה שהקהל הישראלי אוהב, מה שהקהל הישראלי רוצה. אחלה. מה שנקרא כן יירבו להיטים שכאלה.
אני חוזר מהקרנה של "המדריך למהפכה" של צברי ואורי ענבר, ראיתי את הסרט באולם קולנוע צנוע בהיכל התרבות בכרמיאל. לא הייתה הקרנה מלאה, כמה סטודנטים לקולנוע, די הרבה אנשים מבוגרים. שנגמר הסרט שהוקרן בנוכחות היוצרים הם נענו במחיאות כפיים ארוכות.מה שמוכיח שקהל הישראלי בשל גם לדוקו-דרמות אקטיבסטיות ולא רק ל'פיצוץ קטלני 5' .
צברי מציין בסרט שבמבי היה הרגע שבו החליט שהוא רוצה להיות במאי קולנוע, אני לא יודע כמה חופש אומנותי הוא לקח אבל אני חושב שבשבילי כסטודנט לקולנוע שמתנדנד, הסרט הזה הוא האירוע שהביא אותי להבנה שהיא אולי נאיבית, שלמרות שאין הרבה כסף בענף (אלא אם אתה מנהל מחסן בערוץ הראשון) יש סיבה אמיתית להיות חלק ממנו, שקיים סיפוק ביצירה ושלמרות ואולי בגלל הקשיים במדינה הצעירה שבה אנו חיים, אני יכול לתת למהפכן הקטן קטן שבי כן ללכת ללמוד קולנוע ולא להמשיך את דרכו של אבי כמו שקיווה בלימודי הנדסה.
ואני מאמין שתגובה כזאת שלא אומרת הרבה על הסרט, ולא מהללת צילומים כאלה או מבנה דרמטי כזה אומרת מבחינתי הכול: כל אדם הגון בליבו, שמרגיש נאמן לעצמו ולתרבות שלו חייב לראות את הסרט הזה, שהוא מעבר לטלוויזיה או קולנוע או דוקומנטרי או עלילתי, הוא מאבק על הזכות לתרבות אמיתית ונקייה מיידים שמנוניות של בעלי אינטרסים פוליטיים.
אין כמו צברי ועוד יותר אין כמו אבי נשר ועוד עוד יותר אין כמו המוסיקה בסרט החדש והמופלא של אבי!
אדון באגס באני היקר
הסרט של אבי נשר ממש לא מופלא
התסריט רע ביותר
המבטא לא נעים ולא אחיד
על הבימוי ה"בורקסי"
אני לא ארחיב
בקיצור הסרט הזה של אבי נשר
הוא כמו שאר הסרטים של אבי נשר
כלומר מיותר רע וגרוע
אין ספק שהקהל הישראלי ירוץ לראותו
עדיין זה לא משנה את העובדה שהסרט החדש של אבי נשר הוא מביך
ל- 65, למה להיות כזה קטלני? הכל כל כך רע בעיניך בסרט הנהדר הזה? שום מילה קטנה של פירגון? אז המבטא קצת אולי ככה, אז אולי התסריט לא הכי, אבל להגיד "בורקסי"? במיוחד עם כל מה שהתורכים הרשעים עושים לנו? אני מקווה שאתה יודע שמקור הבורקס הוא בתורכיה (למרות שיש קנאים הטוענים שהבורקס הומצא בכלל ביוון). אתה לא יכול למשל להתייחס למוסיקה המדהימה שיש בסרט? הכותרות הנהדרות? הרולר היציב והחד בסוף הסרט? למה להסתכל רק על הדברים הרעים?
שילכו לעזאזל עם הבורקס שלהם!
פעם הייתי הוא אחד הסרטים הישראלים המקסימים ביותר שראיתי. תסריט נפלא ושחקנים נהדרים. אני משתוממת לקרוא תגובות על המבטא: בהקרנה בחיפה ישבה לידי מכרה ילידת רומניה ששיבחה את המבטא המדויק של השחקנים. אדיר מילר פשוט יוצא מהכלל. זו היתה חוויה רגשית עבורי ועבור בן זוגי. כל הכבוד לקולנוע הישראלי.
יפה דיברת רעות. אני מחזק את ידייך ומנשק את שפתייך! דרך אגב, עשית אודישנים לסרט?
דעתי ביחס למבטאים היא שיש ממש, אבל ממש מעט אנשים שמצליחים לעשות מבטא שהוא מבטא ולא חיקוי של מבטא. טופול בסאלח שבתי ומילר בפעם הייתי (אם לשפוט על פי הטריילר, לא ראיתי) רק מחקים מבטא, ואולי בגלל זה ההתקוממות. ב"בודדים" למשל היה ברור שצריך מבטא ולא חיקוי אז חיפשו אנשים שככה הם מדברים- עם מבטא.
במקרה של ניצול שואה מרומניה זה מן הסתם יותר קשה "למצוא" ואז אולי בשביל האמינות היה כדאי להחליש טיפה את המבטא ולבנות את המשפטים תחבירית כמו שיליד רומניה היה בונה אותם ולהקפיד על זה הקפדה יתרה (אולי זה נעשה? כאמור לא ראיתי, מגיבה לפי הטריילר והתגובות).
לדעתי להחליט על מבטא זה ממש אחריות כבדה באיזורי האמינות, יותר מאיפור של צלקת, התחלקות אחת וזה מאפיל על כל הדמות.
וזה לא אומר שצריך מבטא צברי לכל הדמויות. לא זכור לי שהתלוננו על המבטא של מושונוב ב"חתונה מאוחרת". מתלוננים כשזה עושה לא נוח בכיסא.
אגב זה בטח קיצוניות לשמה אבל אני- נגיד אם היולי משאבים בלתי מוגבלים ולא הייתי במאי שמעריץ את אדיר מילר- הייתי נוסעת לרומניה ומחפשת שם שחקן ומלמדת אותו את כל הטקסט בעברית. בשביל המבטא, ובשביל התלישות. או לפחות הייתי משתדלת לעשות אודישנים גם שם ואם בסוף הייתי בוחרת שחקן מפה- סימן שהוא הצליח להביא את המשהו הזה שהוא אולי בין הדברים הכי פחות נרכשים בגיל מבוגר: מוצא.
רונה – מילים כדורבנות!
ב"הבודדים" המבטא היה חלק אינטגרלי מהסרט. כשיצפאן עושה מבטא עיראקי כבד זה אוטומטית מעלה זיכרון לא נעים של מערכוני "עזרא ונעים".
זהו, יותר אני לא דן בסרט הזה.
הפקות קולנוע ישראליות שמפרות זכויות יוצרים- גורמות נזק לתעשיית הסרטים
לתעשיה שלא מוקיעה מפיקי ובמאי קולנוע שמעתיקים ומפרים 'זכויות יוצרים'- אין זכות לדרוש שלא יועתקו יצירותיה בצורה פיראטית
איזה מן דיון מיותר, רונה, שאבי נשר ילך לחפש שחקנים רומנים ברומניה??? הרי אין לו שום עניין בשחקנים מארצות אחרות אם הם לא כוכבים (עיין ערך כוכבי הקולנוע הבוליוודי והצרפתיה אור אטיקה בסוף העולם שמאלה, וכמובן גברת ארדן בסודות) ולעומת זאת הוא מוצא עניין רב בלהמשיך את מסורת המבטאים של הבורקס. הדוגמא הנפלאה ביותר הם המבטא הצרפתי של נטע גרטי והמבטא ההודי של לירז צ'רכי באותו סוף העולם שמאלה. הרי אין דבר מגוחך מאיך שהן נשמעות בלהיט ההוא ובכל זאת לקהל הישראלי שגומר מבדיחות עדתיות לא היה אכפת אז למה לברבר כל כך הרבה בעניין אמינות המבטא של אדיר מילר… הרי זה לא באמת מה שישפיע, לא על הקהל ולא על האקדמיה, שללא ספק תרצה לתקן השנה את ה"עוול" שנעשה לו עם הלהיט ההוא.
==============
רוה למשה: קולנוענים שבזים לקהל שלהם גורמים לי צער. חבל.
רונה – הערות די לא רלבנטיות בהתחשב בעובדה שלא ראית את הסרט. איך את בכלל יכולה להגיב על סמך משהו שאת לא יודעת. המבטא בפעם הייתי איננו מזלזל ואיננו מפריע. להחליט כי סרט הוא סרט בורקס מכיוון שיש בו מבטא היא הנחה תמהונית ורדודה – תראו את הסרט ורק לאחר מכן תשפטו. אדיר מילר ומיה דגן משחקים נפלא (וכן יש להם מבטא – אבל אתה מאמין שהם האנשים האלה "משם"). אבי נשר אוהב את הדמויות האלו והקהל מתחבר אליהם באותה מידה. יש הרבה מאוד חסד כלפי הדמויות בסרט ולדעתי אחד הסרטים הנפלאים שראיתי.
למשה נו נו נו. אני מציע לך לעמוד עם שלט שכתוב עליו "אתם דבילים גדולים וטפשים" מחוץ לבתי הקולנוע שיקרינו את פעם הייתי וגם לחלק נייר מודפס עם הערותיך המחכימות למאות אלפי הצופים שינהרו לסרט. כך תחולל מהפכה תרבותית בקולנוע הישראלי. אל תוותר, תלך עד הסוף. אני משוכנע שלבסוף אותם מאות אלפים יבינו כמה הם סתומים. לרונה: לסרטך הבא את יכולה ליבא עיזים מקוקז עם מבטא אוטנטי, לגייר אותן וללמדן עברית. ההצלחה מובטחת (אוי אמרתי את מילת הגנאי "הצלחה"). הקולנוע הישראלי צמא ליוצרים איכותיים כמוכם, אל תתנו לו להתייבש.
איציק, ציניות לא פוטרת אותך מהצורך לחשוב ולענות בצורה עניינית.
עדיין לא הבנתי למה בקרב רבים מיושבי הארץ הזאת השאיפה לנשגב, ליפה, לאיכותי מעוררת כאלה תגובות ארסיות.
טוב אז ראיתי את "פעם הייתי" וזה מה שעבר אלי:
זהו סרטו "הישראלי" הטוב ביותר של אבי נשר – מקביל ל"הלהקה".
אבי נשר מטייל הלוך ושוב בין שתי שכבות איכות הסיפור הכללי של חבורת נערים ונערות בגיל ההתבגרות בנים לעולים חדשים מעדות שונות חלקם יוצאי שואה.סיפור שריאנו כבר כמוהו, ושעשוי די בסטנדרטיות ביובש ריגשי ובנליות שמוכרת מסרטיו הקודמים של נשר, ובכל זאת מלוהק ומשוחק ברובו מצויין.
החלק השני הוא הספור שמתרחש בין אדיר מילר והילד ,תובל שפיר.חלק זה של הסרט כתוב נפלא (נשר)ומשוחק בוירטואוזיות שאולי עדיין לא נראתה כאן על ידי אדיר מילר. ההשואה היחידה שאני יכול למצוא היא השוטר אזולי ששיחק שיקה אופיר ואני לא בטוח שאדיר לא יותר טוב. אדיר למרות המבטא לא מזייף לרגע ומעביר קשת מרגשת ביותר של רגשות וחוכמה.
הצד הזה של הסרט הוא פשוט נפלא ומאפיל על יתר מגרעות הסרט.
הסיפורים שזורים זה בזה באופן שוטף ומקצועי אבל הצילום לדעתי בנלי ומיושן.
לאבאל"ה. דע לך שהסרט הוא יפה ןאיכותי. המילה נשגב היא קצת גדולה אך זה הסרט הישראלי מבחינתי שהכי מתקרב אליה. אחרי שתראה, אני בטוחה שתסכים איתי.
אוי רעות רעות
כמה משלמים לך כדי שתלקקי
ותרייירי על הסרט הרע והמביך של אבי נשר
🙂
=============
רוה לצופה: אוי צופה צופה. כמה משלמים לך (ומי) כדי לנגח שוב ושוב את אבי נשר? לא אהבת את הסרט, הבנו. לגיטימי. לא כולם אוהבים אותם סרטים. (ומזל שכך). אבל ארבע תגובות שונות שלך על כמה הסרט גרוע זה כבר מלאכת התנקשות מכוונת, כנראה מטעם סרט אחר, לא?
ממש לא אדון יאיר רווה היקר
פשוט מפריע לי ליקוק הישבנים
לסרטו הרע של אדון אבי נשר
🙂
צופה יקר, מה זו מלחמת האחים הזו? למה ההשתלחויות הללו ברעות המתוקה? לא מספיק מה שהתורכים עשו לנו? מה אתה חושב שהם עשו לחבר'ה שלי עם המקלות? אי אפשר לדבר על הכל אבל, זה לא היה רק בומבות!
Mate the spamming here will drive me crazy! Delte them!
It's always nice when you can not only be informed, but also entertained! I'm sure you had fun writing this article.Excellent entry! I'm been looking for topics as interesting as this. Looking forward to your next post.