06 אפריל 2007 | 11:05 ~ 46 תגובות | תגובות פייסבוק

300 ספרטנים לא יצליחו לכבות אותי

אם אלימות קומיקסית ואפקטים דיגיטליים הם לא כוס התירוש שלכם, אל תשכחו שהמבצע הבלעדי לקוראי “סינמסקופ” עדיין בתוקף: כרטיס שני בחצי מחיר לסרטים האסיאתיים במוזיאון. הנה הקופון.


=============


למי שמחכה לדיונים סוערים על דיוויד לינץ’: מחר (שבת), מ-10:00 בבוקר כאן.


=============


ולא הספקתי לכתוב על זה לפני: אם את לקוחות יס או הוט ואתם נתקלים בשידור חוזר של “קיימן” (או “התנין” ב-יס) הסרט החדש של נני מורטי, אל תחמיצו. איזה סרט מקסים, שנון ומבדר. גם סאטירה פוליטית, אבל בעיקר פארודיה מושחזת על הקולנוע האיטלקי שלא חוסכת בניים-דרופינג.


עד כאן קולנוע איכותי. ועכשיו לאקשן.


============


כותרת המשנה המפורסמת והשנונה של אתר עין הדג היא “ביקורת קולנוע לאנשים שלא סובלים ביקורות קולנוע”. אבל הביקורת הכפולה של עורכי האתר ל”300″ נראית כמו ביקורת קולנוע לאנשים שאוהבים ביקורת קולנוע. לא שיש לי בעיה עם הביקורת או עם כך שאנשי הדג לא אהבו אותו, אלא שנדמה לי שאם בעבר האתר ביטא את הפער שבין ה”שניצקליינים” (כך הוא מכנים שם את המבקרים הממוסדים, הרציניים) ובין ה-fanboys, שיודעים להעריך סרטי קומיקס, גיבורי על ואקשן כסוג של אמנות שהשניצקליינים פשוט לא מסוגלים לקלוט, הרי שאתמול הפער הזה התאדה. שניצר יחתום על כל מילה שלונג ג’ון ורד פיש כתבו על “300 “.


=============


בתחילת המדור שלי השבוע ב”פנאי פלוס” אני משתפך על “300 ” של זאק סניידר, אורגיה קולנועית מופלאה של סקס, אלימות ואפקטים, אבל עורכי וויינט בחרו להעלות לאתרם דווקא את הטקסטים הצוננים שלי. לכו תבינו אותם. עד של”פנאי פלוס” לא יהיה אתר נורמלי ועצמאי, קשה לי להתמודד עם הטיפול הרעוע שזוכים לו תכני העיתון (ובעיקר, תכניי) בידיים המגושמות של וויינט. ובכל אופן: הנה הביקורות המנומנמות שלי על “אל הים השחור” התיעודי ו”צבי הנינג’ה” הדבילי.


============


אחת הסיבות שאני כל כך אוהב קולנוע היא שכשסרט סוחף אותי לתוכו, למשך שעתיים אני מרגיש שאני נמצא בעורו ובמוחו של מישהו אחר. בחיים אני אדם נורא משעמם, שגרתי, סטרייט, לבן, בורגני, פחדן, יושב כל היום מול המחשב. אבל בסרטים? אני הכי קיצוני. תנו לי סרט אימה מדמם ואלים וקיצוני ואהיה קניבל צמא דם. ב”מולן רוז'” וב”הדוויג והשארית העצבנית” הייתי הומו, והרעתי לסרט בהתלהבות של דראג קווין. ב”אולימפיה” הייתי פשיסט תאב כוח. וב”300 ” של זאק סניידר: אני פשיסט הומו. איזה סרט מופרע. הוא כוחני וקאמפי בה בעת. הוא הכל, והוא גם ההפך המוחלט. כל מילת ביקורת שלילית שתשמעו על הסרט היא נכונה. אבל בתוספת קטנה: הסרט הזה פסיכי לגמרי ומהנה בצורה כמעט פרוורטית. זו הביקורת שלי עליו מגיליון “פנאי פלוס” של אתמול:


בשר ודם
למרות שרוב מבקרי הקולנוע ישנאו אותו, סרט הקומיקס “300” הוא אחד הרגעים הקולנועיים המרשימים הראשונים של הוליווד השנה


“300 “, סרטו של זאק סניידר על פי הרומן הגרפי של פרנק מילר (“עיר החטאים”) הוא יצירת פופ גרנדיוזית ומדממת שכמעט מגונה להודות שהיא מהנה. מכל בחינה רעיונית הסרט הזה נראה על פניו פסול, אפילו מתועב. הוא מייצג את המל-גיבסוניזציה של הקולנוע ההוליוודי: סרט ברוטאלי, נטול אנושיות, המשחיר תרבויות שלמות, ומציג עולם כוחני, פשיסטי, צמא דם, ברברי, ועוד מהלל את העולם הזה, מצדיע לו, חוגג אותו, עורג לו. אם הוא היה נוצר בשנות השלושים, “300” היה מתויג כסרט נאצי. הוא בז לחלשים, לשונים, לנכים, לחולים, הוא מהלל גבריות, גופניות, עוצמה ומשמעת. זה סרט שגיבוריו נטולי האלוהים מאמינים אך ורק בחרב. כל מי שחלש, שונה ונכה הוא גם הרע, החלש והבוגדני.


הסרט עוסק בקרב ההיסטורי בתרמופליי במאה החמישית לפני הספירה, בו לחמו 300 חיילים ספרטנים בהנהגת המלך ליאונידס נגד מיליוני חיילים פרסיים שהגיעו לכבוש את יוון. כמעט מפתה להזדהות עם הספרטנים: מעטים מול רבים המנסים להדוף צבא עצום מלכבוש את ארצם. דוד נגד גוליית? לא בדיוק. האקספוזיציה מעדכנת אותנו מי היו הספרטנים: הם הרגו את התינוקות שנולדו קטנים, חלשים, נכים או מעוותים כדי לא להחליש את עוצמת העם, שעסק אך ורק בבנייה צבאית ופיזית, לא מנטלית. הם תלשו את הילדים מהוריהם בגיל שבע כדי לאמן אותם להיות חיילים, אילפו אותם להרוג, לגנוב, לסבול, ויצרו תרבות שכולה מושתתת על כוח והרג. והמלך ליאונידס עוד לועג לבני אתונה שהם, לדבריו “פילוסופיים וחובבי בנים”. אה, הספרטנים היו גם בורים והומופובים (אם כי, השמועות מספרות שהם היו חובבי בנים לא קטנים בעצמם).


האסתטיקה, הגיאומטריה, זוויות הצילום וסיסמאות הקרב, הכל לקוח מסרטי פרופגנדה מתסיסים של משטרים חשוכים. זה סרט שמוציא את הצופים בו צמאים לריב, לדם, לתגרה טובה. היו מבקרים אמריקאים שניסו לקרוא בסרט ביקורת פוליטית עכשווית, שהקרב בין הספרטנים לפרסיים מסמל את הנוכחות של ארצות הברית בעירק, אם כי לא ברור מפרשנות כזאת מי בדיוק מסמל את האמריקאים ומי את העירקים. פרשנות כזאת נשמעת תלושה, ולא רק בגלל שפרנק מילר כתב את הרומן הגרפי שלו ב-1998, אלא בעיקר כי הספרטנים, האמורים לייצג את המערב הנאור והחופשי, לא היו לא נאורים ולא חופשיים (לפחות על פי הייצוג בסרט). הם היו אומת מלחמה שטופת מוח. אם כבר רוצים לנסות לפענח את הסרט ההיסטורי על פי דמויות בנות זמננו, הרי ש”300″ נראה כמו מלחמת אירן-עירק. כשהפרסים הם האירנים, והספרטנים הם העירקים.

אבל…

וכאן אני לוחץ על דוושת הבלם, ועושה פניית פרסה של 180 מעלות: זה סרט נפלא. גם אם נקבל אותו כיצירה הנעשית ברצינות גמורה, כלומר טקסט פשיסטי נטול אירוניה, הרי שלצד צמרמורת אידיאולוגית לא נעימה, אי אפשר להתעלם מהאספקט הקולנועי של הסרט הזה. ומדובר בחגיגה ויזואלית. אורגיה ממש.


אבל הטענה שלי אחרת: מדובר בטקסט אירוני, מודע לעצמו, כמעט קומי. לא פשיסטי אלא פטישיסטי. כלומר, הבחירה שלנו היא בין סרט כוחני צמא דם, או סרט רדוד החוגג את חיצוניותו ועיוור להשלכותיו התרבותיות. ואכן, מעלותיו של “300” אינן אינטלקטואליות. אירוני או לא, את הבהמיות שלו אי אפשר לקחת ממנו.


זה סרטו השני של זאק סניידר, במאי קליפים במקור, אחרי הרימייק המפתיע לטובה שלו ל”שחר המתים”. להבדיל מ”עיר החטאים” של רוברט רודריגז (שהיה מבוסס גם הוא על רומן גרפי של מילר), שהיה סרט מרהיב אמנם, אך מסורבל, מגושם ויומרני, סניידר מייצר סרט קליל ודינמי בהרבה, טראשי במופגן. למרות שזהו סרט היסטורי קשה להתחמק מהעובדה שהוא נראה כמו סרט מדע בדיוני או סרט פנטזיה, שאין שום קשר בינו ובין ההיסטוריה. מאז שנות השבעים והשמונים, וסרטיהם המוקדמים של פול ורהובן או קן ראסל, לא נתקלתי בכמות כזאת של סקס ואלימות בוטים כל כך בסרט מיינסטרימי. הבומבסטיות של הסרט, כמו גם המשחק השואג של ג’רארד באטלר בתפקיד הראשי, משרתים את אווירת אופרת הרוק. העיצוב האמנותי נראה כמו עטיפות אייר-בראש לאלבומי רוק כבד ורוק מתקדם. גיטרות הדיסטורשן מלוות את קטעי הקרב. וכמעט מאה אחוזים מצילומי הקרב והפאתוס הם בהילוך איטי. הכל כאן מופרז, עד גבול הפארודיה, בסרט שנראה לי חוגג את ההפרזה במידה בלתי מבוטלת של הומור עצמי. זה כמו גרסה מצולמת לאלבום רוק כבד, הבי מטאל, דת’-רוק. זה סרט היסטורי להד-באנגרים.


מצד שני, זה גם הסרט הכי גיי-פרנדלי כרגע. הבוצ’ים הספרטנים חשופי השת, עם שרירי הקוביות בבטנם, ומולם הטרנס-סקסואלים הנשיים של הצבא הפרסי, החוגגים את המשיכה המינית לאחר, לשונה, לחריג.


כשהמלך ליאונידס עומד ערום מול אור הירח המאיר בתכלכלות ענוגה את ישבנו השרירי, אני בטוח שהבמאי כיוון לבדיחה. הסרט הזה חוגג את סרטי המלחמה ההיסטוריים, אבל גם מקצין עד לעג את האסתטיקה שלהם, מבליט את האלמנטים ההומו-אירוטיים, ומתענג עליהם. “300” הוא סרט כל כך לא פוליטיקלי קורקט שהוא מענג ומשחרר בחירויות הביטוי המוקצנות שהוא מרשה לעצמו.
ראיתי את “300” כבר פעמיים, והוא מהנה לגמרי (אם, כמובן, אתם לא סולדים מראשים כרותים, רגליים כרותות, חרבות ננעצות ונשים חשופות פטמות). כן, הוא אידיוטי, מנוון ונטול בינה. אבל מבחינה קולנועית הסרט הזה הוא חגיגה. כמו “עיר החטאים” (שלא אהבתי) גם הסרט הזה צולם כולו על במה חשופה מול מסכים כחולים, עליהם הולבשו בהמשך באמצעות מחשבים הרקעים, שכולם מונפשים. התוצאה עוצרת נשימה מבחינה ויזואלית. רוב המבקרים האמריקאיים, ואני מניח שגם כמה מעמיתיי הישראליים, מצאו את הסרט איום ונלעג. אני חושב שהוא ספקטקל ויזואלי מרהיב, מרענן בקיצוניות חסרת הפשרות שלו ובעיקר מאוד מאוד משעשע.

46 תגובות ל - “300 ספרטנים לא יצליחו לכבות אותי”

  1. james newton howard 6 אפריל 2007 ב - 11:37 קישור ישיר

    שתי הערות לגבי הראיון עם מנחם גולן היום ב-“7 לילות”:
    1. אם הבנתי נכון, גולן טוען שנראה לו מוזר שהסרט “כוכב נולד” עם ברברה סטרייסנד זכה לביקורות מוצלחות בזמנו בעוד ש”ימים של אהבה”, שהוא בעל קווי עלילה דומים, נקטל קשות. אכן, תעלומה. כיצד שני סרטים עם דמיון עלילתי מסויים יכולים לקבל ביקורות שונות. זה בטח לא קשור לעובדה שבעוד סרטו של פרנק פירסן היה מוצלח ומהנה, סרטו של גולן נתן הגדרה חדשה למושג “זבל” והיה כ”כ גרוע שאני, בתור עובד של “בלוקבאסטר” שאמור לשאוף לכמה שיותר מכירות, חסמתי בגופי אנשים שניסו לקחת אותו.
    2. בסוף הראיון טוען גולן שהוא שואף להיות כמו היצ’קוק, שהמשיך לביים גם אחרי גיל 90. זה מעניין, בהתחשב בעובדה שהיצ’קוק מת בגיל 81 וביים את סרטו האחרון בגיל 77.
    בקיצור, אע”פ שגולן בטח לא קורא את זה, אני פונה אליו בתחינה נואשת:
    די, תפרוש, חלאס. תפסיק להאביס אותנו מדי שנה עם הצואה הקולנועית שלך, ששווה פחות מהדיסקים שעליהם היא צרובה. או שלפחות תעשה את זה כמו שצריך – תלהק את אבי ביטר לתפקיד הראשי ותדאג שהסרטים ישודרו בערוץ אגו בשעת לילה מאוחרת.

  2. עופר ליברגל 6 אפריל 2007 ב - 11:43 קישור ישיר

    הפער בין עין הדע לשניצר עדיין קיים: הביקורת העין הדג מתייחסת לךקוראים (שממילא ילכו את הסרט) ואף אומרת שחלקם יאהבו אותו. בעוד שניצר לרוב מבקר את הסרט ממקום מרוחק מעט ומתוך עמדה שרק הדעה שהוא מציג תקפה. שלא לדבר על הדרך בה משולב ההומר בביקורת. עין הדג לא מחויבים לאהוב כל סרט מסחרי ולשנוא כל סרט אומנותי. אם כי, בזמן האחרון עושה רושם שסרטים אומנתיים זוכים שם ליותר כבוד.

  3. דואל 6 אפריל 2007 ב - 12:23 קישור ישיר

    מי שמעוניין להתדיין דווקא על הקריירה של לינץ’ לפני אינלנד אימפייר, מוזמן לעשות את זה כאן: http://doal.blogli.co.il/archives/92 אני אצטרף לדיון על אינלנד אמפייר אחרי שאצפה בו, בתקווה בשבוע הבא.

  4. חתום למחיקה 6 אפריל 2007 ב - 13:09 קישור ישיר

    סתם תיקון היסטורי קל.
    300 ספרטנים כנגד כמה אלפי פרסים, לא מיליוני פרסים.

  5. נמרוד 6 אפריל 2007 ב - 13:10 קישור ישיר

    בעיניי, יש משהו חסר אחריות בהתלהבות מ-300. אני, וסביר להניח שהרוב המוחץ של צופי הסרט, לא זהיתי בו לא קריצה ולא אירוניה. אם התגובות החיוביות שקראתי – ואני לא מתייחס כרגע למבקרי קולנוע וסינפילים – הם מדגם מייצג, חובבי הסרט באו לראות את ליאונידס מזיין את הצורה של גורגו ושל הפרסים האומואיים, וזה מה שהם קיבלו. גיי פרנדלי? רחוק מזה – סניידר מאגד יחד עירפול מגדרי, דקדנטיות ועיוות גופני, כפי שהסצנה בהרמון של חשיארש מדגימה בדרכה הגסה. הספרטנים מוצגים כמפוקפקים מבחינה מוסרית? אתה בטח מכיר את ההתייחסות של סטיבן קולבר לסרט. לא סתם לליאונדס יש גלימה של סופרמן.

    וולטר בנימין הגדיר את האמנות הפשיסטית כאסתיזציה של הפוליטיקה. להלל את 300 אף על פי שמדובר בפיסת זבל גזעני, סקסיסטי והומופובי פירושו של דבר לשתף עם מה שהוא מייצג, משום שניתן להנות מ-300 רק מתוך העדפה גמורה של האסתטי על הפוליטי. לפעמים צריך להיות הפארטי-פופר ולהודיע שמדובר בשיקוץ, חד וחלק. בלי אמביוולנטיות ובלי אבלים: שחור-ולבן לגמרי. זה מה ש-300 מלמד אותנו, לא?

  6. אורון 6 אפריל 2007 ב - 13:23 קישור ישיר

    יאיר- איזה כיף לדעת שיש עוד מישהו איתי במיעוט! הייתי בטוח שאני אהיה היחיד שכתב שיר הלל ל”300″.
    ואם אנחנו כבר בשדה סמנטי של מוזיקה, הרשה לי לחדד את מה שהתחלת להגיד, בדוגמה עצמית.
    רוב המוזיקה היומיומית שלי בהחלט מורכבת מדברים שאפשר לקרוא להם “איכותיים”. אבל מדי פעם, צריך להתפרע קצת! בלי ערך מוסף!
    כך גם בקולנוע. אם ניגשים ל”300″ בגישה של כיף בידורי טהור, אין סיכוי לא להיסחף ולהנות.

    מה שמוביל אותי לעניין עין-הדג. אני גולש פסיבי באתר, ודי חרה לי מה שקרה שם בנושא “300”. ממש לא ציפיתי מהם ליישר קו עם שניצקליין בנושא הזה. אבל רוב הגולשים שם הסכימו איתם, אז מה אני מבין.

  7. פופקה 6 אפריל 2007 ב - 13:54 קישור ישיר

    טרבינפין המבקרים דווקא נהנוhttp://www.google.com/movies/reviews?cid=b20e5d8f7dcd9a7e

  8. BS 6 אפריל 2007 ב - 13:59 קישור ישיר

    הדבר נאמר אינספור פעמים ב”עין הדג”: העובדה שהאתר מוגדר כ”ביקורות קולנוע לאנשים שלא אוהבים ביקורות קולנוע” לא אומרת שהביקורות באתר צריכות להתלהב מכל סרט מעפן שיצא לקולנוע.

    לא, לא ראיתי את “300” (אבל אני מקווה שהבעיה הזו תפתר היום) – אבל הביקורת של לונג ג’ון, כמו זו שאתה כתבת, היתה ביקורת מוצלחת – והנימוקים מאחוריה כשרים לחלוטין. חוץ מזה, היא גם מאוד מצחיקה.

    בסופו של דבר, אני מניח, מה שיעשה או יפיל סרט כזה זו השאלה עד כמה הוא לוקח את עצמו ברצינות. אתה אומר שהוא מודע לעצמו, אבל לונג ג’ון אומרת שזה לא נכון – ובסופו של דבר, סרט שלוקח את עצמו במלוא הרצינות, מגיע לו שיכנסו בו במלוא הרצינות.

  9. יוני 6 אפריל 2007 ב - 14:56 קישור ישיר

    אני מאוד אוהב סרטי קומיקס אבל אין מה לעשות “300” פשוט גרוע!

  10. לני ריפנשטאל 6 אפריל 2007 ב - 15:10 קישור ישיר

    יאיר יקירי, תן לי להבין – מה שאתה אומר זה ש”300″ הוא סרט נאצי, ושאתה מאוד אוהב את הסרט, כן? הבנתי נכון? יופי. אני גאה בך!

    רוה ללני: קריאה אחת של הסרט, זו שלא רואה בו טקסט אירוני, מחייבת את אמירת האמת: זהו סרט נאצי. ובדיוק כשם ש”נצחון הרצון” ו”אולימפיה” שלך הם מעולים, מהטובים שנעשו אי פעם בתולדות הקולנוע, ובה בעת מייצגים תפיסת עולם נתעבת ובלתי ניתנת להגנה מוסרית, כך גם “300” הוא סרט פופקורן משובח מבחינה קולנועית אבל רופס (ואולי אף מסוכן) מבחינה מחשבתית. מצד שני, אני ראיתי בו טקסט אירוני. אולי זו דרכי להתגונן מוסרית מפני העובדה שנהניתי מסרט נאצי.

  11. כפיר 6 אפריל 2007 ב - 15:11 קישור ישיר

    יאיר, אתה מפספס לגמרי את המהות של עין הדג.
    זו ממש לא הפעם הראשונה, ובוודאי גם לא הפעם האחרונה, שסרט קומיקס או סרט “קליל” נקטל שם.
    מבקרי עין הדג לא בהכרח חושבים אחרת ממבקרים ממוסדים, הם רק מתבטאים אחרת.
    בעוד שצניקליין יתפייט על ה”צביון” וה”תוצאה”, בעין הדג יכתבו “300 ספרטנים ומלך עירום יו-הו הו – ובקבוק של רום”. ביום ששורה כזו תופיע באיזשהי ביקורת ממסדית, רד ולונג יוכלו להחזיר את המפתחות ולפרוש.
    עין הדג היה ונשאר מחוייב לביקורות קולנוע בגישה קלילה, שנונה, לא מעונבת, לא נפוחה ולא חושבת-את-עצמה. שום דבר מזה לא השתנה עם הביקורת ל-300.

  12. ליאופולד 6 אפריל 2007 ב - 16:14 קישור ישיר

    יאיר, נראה לי שאתה נותן קרדיט קצת מוגזם לסניידר ולכל מי שעומד מאחורי 300. לא כל במאי הוא אמן, ולא מאחורי כל סרט יש אמירה, מסר או אג’נדה נסתרת. יש סרטים שנועדו לבדר את הצופים ולעשות בוחטה על הדרך, וזה בדיוק מה ש-300 עושה. כמו שאמר פעם האיש החכם ההוא, הפתרון הפשוט ביותר הוא מן הסתם הפתרון הנכון (או להיפך, אף פעם לא הייתי חזק בציטוטים). גם כאן, אם אתה לא מוצא שום סימוכין לתיאוריה שתעמוד בבסיס הסרט, כנראה שפשוט אין לו אחת כזאת.

  13. Shai 6 אפריל 2007 ב - 18:26 קישור ישיר

    I was with you in the 1st half of your review but you lost me when you started to talk about:”מדובר בטקסט אירוני, מודע לעצמו, כמעט קומי.

    There is no irony in the text.This is not a self awared film.The film takes it self so serious, and there is no shred of humor in it.I can’t remember when I saw a film so full of pathos and mean it.

    And messages like:”few against the many” or “it is good to die defendeing for your country” can easily come from the manual of the Government of Israel.

    Unfortunately the film itself is simply not interesting and while it last less than 2 hours it drag itself.

  14. סטיבי (לא בבית) 6 אפריל 2007 ב - 19:33 קישור ישיר

    נדמה לי שביס “התנין” עוד לא שודר (מוצ”ש?). בהוט השידור הראשי (ד’ בערב) התחיל לפחות 10 דקות מוקדם ממה שהיה אמור, או שיש לי ממיר מיוחד שחוזה את הנולד (אבל באופן חד פעמי).

  15. סטיבי (לא בבית) 6 אפריל 2007 ב - 19:51 קישור ישיר

    1. http://uk.news.yahoo.com/rtrs/20070406/ten-uk-italy-comencini-25cda8e.html
    2. רמז לסטודנטים לקולנוע שנה ב’-ג’ באונ’ ת”א: ~אסתטיקה פשיסטית~

  16. ליאור 6 אפריל 2007 ב - 21:04 קישור ישיר

    300 הוא סרט שההנאה שבו אכן נובעת מחוסר מוחלט של תקינות פוליטית. בזה הטא מייצג נאמנה את העולם שלפני הופעת הנצרות, העולם שבו אנשים היו הרבה יותר משוחררים מעכבות שונות ומרגשות אשמה.

    ספוילרים

    אבל כל רמז לאיזשהו דיוק היסטורי או לכך שמדובר בסרט מלחמה היסטורי מתפוגגים משהו כמו רבע שעה לאחר תחילת הסרט, בסצנה עם האורקל. אז אנו מבינים שזה למעשה סרט פנטזיה.
    ויש רגע באמצע הסרט, בו מופיעים האימורטלז, יצורים שהגיעו ישר משר הטבעות, שפשוט נכנעתי סופית לסרט המופרע הזה ונתתי לו לסחוף אותי.

    סוף ספוילרים

    אז כן, אני מסכים מאוד עם הביקורת. ואני גם לא חושב שהסרט לוקח את עצמו כל כך ברצינות כפי שנטען כאן. כל הזמן יש מתחת לפני השטח תחושה ברורה שהבמאי עומד בצד ומחייך חיוך שובב.

  17. סטיבי (לא בבית) 6 אפריל 2007 ב - 21:22 קישור ישיר

    ואחרון (ועוד בנושא 300!):
    http://www.e-mago.co.il/Editor/history-1609.htm

  18. רני 6 אפריל 2007 ב - 21:28 קישור ישיר

    נו, יאיר, אני מניח שכותרת המשנה של “עין הדג” שונתה רק בשבילך. אני מניח שזה זמני כך שכדאי לסור לשם במהרה ולהציץ. 🙂

  19. הפינגווין 6 אפריל 2007 ב - 23:03 קישור ישיר

    רני, כותרת המשנה של עין הדג שונתה כנראה בהשראת אחת התגובות, בה נכתב:
    “ולפי התגובות לביקורת הרוב אמרו שלא אהבו את הסרט אז אני יוצא מנקודת הנחה שרוב הגולשים פה הן בנות או פשוט בנים קקוסינלים.”

    נדמה לי שלא היה כזה גל של תגובות עצבניות על ביקורת באתר, מאז נרמז שלגולאס בוחש בשוקו.

  20. רני 6 אפריל 2007 ב - 23:48 קישור ישיר

    אה, אופס. זה ילמד אותי לקרוא את כל התגובות לפני שאני משאיר הודעה כל כך בטוחה בעצמה.

  21. דורון פישלר 7 אפריל 2007 ב - 0:25 קישור ישיר

    זה בסדר רני, לא ממש טעית.

    אולי זו רוח הפאשיזם והשחור-ולבן, אני-צודק-אתם-טועים שאופפת את ‘300’ שגורמת לאנשים שאוהבים אותו לנסות להוכיח שכל מי שלא אהב אותו הוא איכשהו לא בסדר – שניצקליין, או כזה שלא יודע להעריך סרטי קומיקס, או סתם קוקסינל. האנשים האלה כוללים כרגע הרבה מעריצים נלהבים בגיל הטרום-תיכון להערכתי, ואת יאיר רוה. מר “בנות וקוקסינלים” ויאיר עשו בדיוק את אותה הטעות: שניהם חושבים, משום מה, שכאתר ביקורות קולנוע אלטרנטיבי אנחנו איכשהו *מחויבים* לאהוב את ‘300’.

    אז זהו, מר רוה ומר “לבנות אסור לכתוב על סרטי אקשן”, ש’עין הדג’ לא מחויב לפרסם ביקורת חיובית על סרטים גרועים, אפילו אם אתם אוהבים אותם. לונג ג’ון (שאגב, היא זו כתבה את הביקורת; אני לא השתתפתי בכתיבה, ואני לא ממש יודע מאיפה הגיע הרעיון שזו ביקורת משותפת) היא חובבת מושבעת של סרטי אקשן מטופשים. והיא לא אהבה את ‘300’. זה לא כי היא אישה (מה נכון) ולא כי היא פלצנית מתפלספת שמתעניינת רק בדרמות רומנטיות אוקראיניות (מה שלא נכון). אז בשביל שניכם, אנחנו כבר לא אתר ביקורות קולנוע לאנשים שלא סובלים ביקורות קולנוע, אלא אתר לבנות וקוקסינלים בלבד. בתקוה שזה יבהיר את המצב.

    רוה לדורון: אנסה כאן לענות לכל מי שקם להגן על עין הדג. בעיקר כי אני חושב שדורון יודע כבר שבע שנים מה אני חושב על האתר החלוצי שלו, כך שאם אני מקטר על ביקורת בו זו לא ביקורת על האתר בכללותו או על עצם קיומו. אני רואה ב”עין הדג” קהילה סינפילית של גיקים לקולנוע, film buffs מחד ו-fanboys מאידך. הקהל הקדוש שלכם, ואני בפאסיביותי בתוכו, יכול לאהוב את סם ריימי ואת טרקובסקי באותה מידה (אם כי זכור לי שפעם חטפתי אצלכם על הראש בגלל שהמלצתי ב”העיר” על בלה טאר ששיעמם למישהו אצלכם שם את התחת). הביקורות שלכם אף פעם לא היו פחות מעמיקות מאלה של השניצקליינים, אבל הם נתנו כבוד לסוגות קולנועיות שהשניצקליינים נטו לזלזל בהם (וסליחה שאני משתמש כאן בטרמינולוגיה שלכם, וסליחה בפני שניצר וקליין שאני מאוד מעריך, גם אם אני אוהב לחבוט בהם מדי פעם, בעיקר בהיותי קוואזי-שניצקליין בעצמי). בשבע השנים האלה קרו שני דברים: הקולנוע המיינסטרימי נהיה יותר ויותר עין-הדגי (אוסקר ל”שר הטבעות”, צונאמי של סרטי אנימציה וקומיקס), ובעיקר – רד ולונג התבגרו. אין שום בעיה עם זה שבעין הדג תתפרסם ביקורת קטלנית על “300”, רק קיוויתי שגם ביקורת שלילית תבוא מנקודת תצפית אחרת. כמו שהיא מנוסחת כרגע – משעשעת ושנונה ככל שתהיה – מקבל חובב הקומיקס הממוצע את התחושה ש”300″ הוא שווה ערך ל,נגיד, “ארבעת המופלאים”. כלומר: שניהם סרטי קומיקס ושניהם מחורבנים. יכול להיות שכעורכי האתר הייתם צריכים לא להתפשר על עמדתכם ולפרסם ביקורת שלילית על סרט שאתם חושבים שהוא איום, אבל שיכתוב אותו מישהו אחר, שיוכל לפרק לסרט את הצורה, פריים-ביי-פריים מתוך העולם של האפקטים-קומיקס-פנטזיה שהסרט בא ממנו. יכול להיות שאני קצת נוקשה כאן כי נדמה לי שיש ב”300″ קצת יותר ממה שנותנים לו קרדיט וחיפשתי קואליציה. ויכול להיות שזו כולה ביקורת אחת ומה אני עושה כזה ביג דיל. ולא טענתי שהביקורת משותפת אלא שיש שם שתי ביקורות שלך ושל לונג (שלך בתגובות) והן פשוט אותה ביקורת רק בשפה אחרת. ואם כבר אנחנו בפינתנו “נתח את הדג” אוסיף כאן עוד מחשבה שיש לי כדי לא לפתוח פתיל נוסף: נדמה לי שהגיע הזמן של”עין הדג” יהיה בלוג.

  22. סטיבי (לא בבית) 7 אפריל 2007 ב - 0:39 קישור ישיר

    “לגולאס בוחש בשוקו”… LOL!

  23. הפינגווין 7 אפריל 2007 ב - 1:13 קישור ישיר

    צחוק, צחוק, אבל אפילו היה על זה סקר.
    http://www.fisheye.co.il/story?id=1346&NewOnly=1&LastView=2005-05-10%2011:54:05

  24. דן ברזל 7 אפריל 2007 ב - 1:37 קישור ישיר

    דורון (דורון?! מוזר. התכוונתי לרד פיש) – חזק ואמץ.

    הבעיה היחידה היא שעכשיו השתכנעתי סופית לראות את הסרט, למרות שעד לרגע זה הצלחתי להישאר מנותק ולא לדעת עליו שום דבר פרט לעצם קיומו. ככה זה, כשיש מחלוקת כל כך עצבנית בין עין הדג לבין יאיר, אני מרגיש מאולץ לנקוט עמדה.

  25. BS 7 אפריל 2007 ב - 2:38 קישור ישיר

    אגב, סתם בשביל הקטע, אחרי צפייה בסרט – אני נאלץ לקחת את הצד של מר רוה. לא החלק שמדבר על זה שעין הדג זה אתר לבנות ולקוקסינלים – אלא החלק שמדבר על “יו 300 הזה זה כזה מגניב רוצו לראות יש שם הרבה מכות ובלגנים”.

    אני מניח שאני אשאיר תגובה מפורטת יותר בעין הדג. אחרי שאני אתעורר.

  26. רני 7 אפריל 2007 ב - 2:40 קישור ישיר

    ואני משער שעתה גם אני אסור לקומפלקס הקרוב למקום מגוריי כדי לצפות ב”300″. יהיה מעניין.

  27. גארדנר 7 אפריל 2007 ב - 3:08 קישור ישיר

    כל מי שלא ראה את 300 שלא יתבלבל מהביקורות או מהתגובות. באחריות, תאהבו או תשנאו, 300 הוא סרט מרשים מה שנהוג לקרוא “סרט עשוי היטב” וזה המון. לא חשוב איך תפרשנו את הסרט הזה בדיעבד, 300 הוא מסוג הסרטים שאתם תשקעו לתוכו מרגע שהוא יתחיל והוא לא יותיר לכם אפילו רגע אחד להתעסק בשאלה האם השכן שבכסא לשמאלכם כבר התחיל למזמז את החברה שלו, או שמא הוא עדיין מצוי בשלב התיכנונים.
    ובאשר לביקורות, לתגובות ולפרשנויות השונות. פה המצב הרבה יותר מביך והרבה פחות ברור.
    כמו שכבר אמרתי כאן בעבר, אני לא נוהג להתווכח עם מה שאני מכנה “קישקושי ביקורת” אבל אני מרשה לעצמי להציב כמה סימני שאלה.
    “חנה ושבעת בנותיה”, “הרוגי המלכות” (מצטער שמשתמש בדמויות מן ה”מיתולגיה” היהודית), יכלו להציל תעצמם ממוות לו מלאו אחר משימה איפריאליסטית פשוטה. לכרוע ברך בפני הצלם ולהכריז “אלה אלוהיך ישראל”. אבל “ובטימטום”? הם העדיפו “מות גיבורים” ובכך הנציחו איזו שהיא מורשת לעתיד. אני לא יודע אם השם זק שניידר מרמז על מוצא יהודי, אבל לכרוע ברך בפני האימפריה ולהכריז “אתה אלוהיי”, היא בדיוק הדילמה שאיתה מתמודד ליאונדיס בסרט 300 והבחירה שלו היא אותה בחירה ומגיעה מאותו המקום – אלוהיך הם לא אלוהי ועל כך אני מוכן למסור את נפשי.
    אני אומר את הדברים האלה לא כדי לייצר פרשנות לסרט אלא דווקא כדי לקעקע פרשנויות בגלל שאני מתעב פרשנויות לסרטים. אבל למי שבכ”ז מאמין שסוג פרשנויות כאלה נכון לסרטים, אז לפני שהוא מביא נאצים לפרשנות שלו כדאי שידע קצת בהיסטוריה של עמו, בבחינת “מי אתה ומניין אתה בא”, לפני שהוא בא להרשים ב”ידע כללי”.
    ושלא יהיה ספק. גם הביקורת שכאן וגם זו שב”עין הדג”, הן פשוט דוגמא לביקורת גרועה שבס”ה מנסה להציב את המבקר כשווה ערך ליוצר, עניין, שלטעמי, מופרך לגמריי.

    רוה לקוראי הבלוג שדילגו לקטע המודגש אחרי שהפסיקו לקרוא באמצע הפסקה הראשונה פשוט כי אי אפשר להבין על מה מדבר האיש הזה שנותן פרשנויות לסרטים אבל מתעב פרשנויות לסרטים: אחרי שערוריית “הפסיון של ישו” מל גיבסון ניסה לרצות את היהודים והצהיר שהוא שוקל לביים את סיפור מלחמת המכבים ביוונים. לא אתפלא לשמוע שמל גיבסון ראה את “300” ודפק את הראש בקיר וצעק שגנבו לו את הסרט שהוא תכנן. לא שיש סיכוי שהוא באמת תכנן לעשות סרט על המכבים. אבל אם כן, ככה הוא היה נראה.

  28. אורון 7 אפריל 2007 ב - 14:07 קישור ישיר

    דעתי החיובית על עין הדג הוחזרה אמש למקומה (למרות שבצם היא לא מעולם הלכה לשום מקום). זה אומר שאני בת או קוקסינל?
    בכל מקרה, למרות שאני לא מסכים עם דעתם הכללית (אני ממש אהבתי את 300, ועל כך מחר), אני בהחלט מסכים עם הקביעה שהסרט לוקח עצמו ברצינות. כאשר הבעתי כאן את דעתי בנושא, זכיתי למקלחת דיסטורשנים עצבנית מיאיר. אז כרגיל, נחמד להיות חלק מקבוצה.
    אבל הביקורת עצמה, משכה אליה משום מה תגובות כמו אלו של חתום למחיקה (היו שם שני מיליארד ורבע פרסים – סבבה?), נמרוד (תשתחרר בנאדם), או לני ריפנשטאל (עידן חדש?). איכשהו, נחמד לי יותר להיות בקבוצה של מר “בנות וקוסינלים”…

  29. חתום למחיקה 7 אפריל 2007 ב - 14:57 קישור ישיר

    לאורן.
    תלמד לקרוא לפני שאתה כ”כ מתלהב להגיב.
    לא התייחסתי לביקורת של יאיר. בס”ה הערתי ביחס לנתונים ההיסטוריים שהוא מציין כעובדות – עובדות לא פרשנות. את ספירת הלוחמים הפרסים בסרט עצמו, כמו גם את ספירת הספרטנים והנלווים אליהם, אני משאיר לך בכיף.

  30. צפריר 7 אפריל 2007 ב - 15:46 קישור ישיר

    אתם נותנים קצת יותר מדי קרדיט לזאק סניידר, רוב רובו של הסרט (פרט לכל החלקים של המלכה בספארטה) מתוסרט אחד לאחד על פי הקומיקס, לכן פרשנויות שמייחסות לסרט אלגוריה ליהדות “אלו אלוהיך ישראל” ולמלחמה נגד עירק, צריכות להיות מופנות לפרנק מילר (שמסתבר שחזה בשנת 1998 את המלחמה בעירק).

  31. אורון 7 אפריל 2007 ב - 19:53 קישור ישיר

    חתום למחיקה- לא נמאס לך לטעות כל הזמן?
    קודם כל והכי חשוב, יש לי שני ו’ בשם! מה זו הקמצנות הזו? אני מבטיח ללמוד לקרוא אם אתה תלמד לכתוב.
    למרות, שגם אתה לא ממש יודע לקרוא, כפי הנראה.
    שיעור היסטוריה קצר – בשנת 1998 מתפרסם רומן גראפי של פרנק מילר, העונה לשם “300”, בו נלחמים 300 ספרטנים במיליון(!) פרסים. לאחר מכן, נעשה סרט שנקרא באותו שם, ומתבסס – שים לב טוב – על הרומן הגראפי. העובדות נכונות.

    אז יצר הניטפוק שלך התעורר שלא בצדק, מה שגרם לי להגיב. בהתלהבות, כמובן.

  32. אוהד קאופמן 8 אפריל 2007 ב - 0:58 קישור ישיר

    הסרט נעשה בסגנון “עיר החטאים” ועל בסיס קומיקס של פרנק מילר,
    מבחינה ויזואלית פשוט מרשים ביותר , צילומים מרהיבים וסאונד חזק וסוחף. הסרט כה סוחף שלעיתים קרובות אתה פשוט מרגיש צורך להצטרף לספרטנים ולצאת איתם אל הקרב…
    אני מאוד התרשמתי מהעריכה , הסאונד ואיכות הצילום פשוט תענוג לעיניים מבחינה ויזואלית .
    נקודה חשובה – הסרט רווי אלימות ודם כך שהוא לא מומלץ לבעלי “לב חלש”.
    במידה ואתם הולכים לראות אז חובה לראות בקולנוע אל תחשבו על מסך יותר קטן בכלל.

  33. אוהד קאופמן 8 אפריל 2007 ב - 0:58 קישור ישיר

    http://blog.tapuz.co.il/ohadkmovie

  34. VAN ERIK-NY 8 אפריל 2007 ב - 5:03 קישור ישיר

    ואני ראיתי את הסרט בקולנוע IMAX הקרוב למקום מגוריי. לא האמנתי שראיתי בחורה בוכה לידי לקראת הסוף, זה בסדר, אבל הפוקפורן ששופכים עליו חמאה נוזלית. לא האמנתי קמה הם שמנים.
    השעה הראשונה של הסרט פשוט נהדרת. אבל אחרי זה רואים את הפיקסלים וה-IMAX מראה את כל הפדיחות של אנשי האפקטים.

  35. א"ש 8 אפריל 2007 ב - 10:45 קישור ישיר

    הבוקר, במוספי החג של מעריב רון מיברג חזר כידוע לכתוב. את ה4000 המילים שלו הוא בחר להקדיש לנושא השחוק מעט אך החביב: “איך ג’ורג לוקאס הרג את הקולנוע”

  36. הרודוטס 9 אפריל 2007 ב - 1:19 קישור ישיר

    הקומיקס של פרנק מילר מבוסס ברובו על התיעוד ההיסטורי של הרודוטס למלחמות היוונים בפרסים. רוב הציטוטים ה”אפיים” בסרט מגיעים ממנו (כמו: “ספרטנים הניחו את הנשק, פרסים, בואו וקחו אותו” או “ספרטנים, החצים שלנו יסתירו את פני השמש. מעולה, אז נלחם בצל”). אגב, לפי היסטוריונים מודרניים הצבא של קסרקס מנה בין עשרות אלפים למיליון אנשים (שלא כולם היו לוחמים, צבא כל כך גדול במרחק כל כך רחוק מהבית בעת העתיקה נזקק להמון אנשי עורף ותחזוקה).

  37. ליאור 9 אפריל 2007 ב - 21:54 קישור ישיר

    יאיר, “ארבעת המופלאים” סרט קומיקס מחורבן? אני מוחה. נכון, זה לא “ספיידרמן 2″ (אורון, תירגע), אבל זה סרט כיפי מאוד עם דמות נוגעת ללב (the thing). וחוץ מזה, ההשוואה לא הוגנת. 300 הוא לא סרט קומיקס כמו ש”העולם שבפנים” הוא לא סרט קומיקס. לא במובן הקלאסי של המילה.
    אני נהניתי יותר מ”ארבעת המופלאים” הקליל והמהנה מ”סופרמן חוזר” המעט מלא מעצמו.

  38. דורון פישלר 9 אפריל 2007 ב - 23:02 קישור ישיר

    תודה יאיר, נחמד לדעת שאנחנו עדיין באותו צד. אבל הנה העניין: אתה עדיין חושב שאי-האהבה שלנו לסרט נובעת ממשהו מחוץ לעולם הקומיקס-אפקטים פנטזיה. אני מדבר כאן רק בשם עצמי ולא בשם לונג, אבל אני באמת-באמת-באאנימת חושב ש’300′ שווה ערך ל’ארבעת המופלאים’. בדיוק כמו שאמרת – שניהם סרטי-קומיקס ושניהם מחורבנים. אני לא חושב ש’300′ הוא סרט קומיקס טוב עם מסרים מטרידים; אני חושב שהוא סרט קומיקס גרוע.

    (בגלל החג, לא יצא השבוע גיליון של ‘טיים אאוט’, והביקורת שלי על הסרט תתפרסם בגיליון הבא, שיוצא ביום חמישי. אחרי לפחות 38 תגובות כאן, ו-335 תגובות בעין הדג. אלוהים, כמה ש מרגיש לא רלוונטי).

  39. אורון 10 אפריל 2007 ב - 0:13 קישור ישיר

    ליאור- אני רגוע, ואפילו די מסכים איתך. 3 פעמים!
    1. “ארבעת המופלאים” רחוק משלמות, אבל הוא לא מחורבן. לעניות דעתי.
    2. 300 הוא לא “סרט קומיקס” במובן הקלאסי של המילה, וזאת מפני שהנובלה הגראפית שעליה הוא מבוסס – גם היא לא ממש קומיקס במובן הקלאסי של המילה.
    3. “ארבעת המופלאים” זה לא “ספיידרמן 2”, זה בטוח 😉

    דורון פישלר- צר לי לאכזב אותך, אבל נראה שהדיון סביב “300” יימשך לפחות עד יום חמישי הבא. ואם אני טועה, אז אולי הביקורת שלך תצית אותו מחדש…
    תתנחם בעובדה שרוב הקוראים שלך נמצאים כבר מעבר לגיל חד ספרתי.

  40. דן ברזל 10 אפריל 2007 ב - 2:45 קישור ישיר

    יאיר – לא חטפת על הראש בעין הדג על בלה טאר. לפחות לא באופן ספציפי. בכלל לא הייתי אומר ש”חטפת” משהו, אבל אם כבר, זה היה בעקבות שילוש המלצות לא קדוש בעליל: “הרמוניות ורקמייסטר” של טאר, “תיבה רוסית” של סוקורוב ו”שלום לפונדק הדרקון” של הבמאי שאין לי מושג את מתעתקים את שמו לעברית.

    לרענון, הקש כאן: http://www.fisheye.co.il/story_2213

  41. ברווז גומי 10 אפריל 2007 ב - 4:32 קישור ישיר

    חוץ מזה, נראה לי שבעייתי לטעון ש”חטפת” מאתר מסוים, כאשר ההתיחסות היתה בתגובות. באותה מידה אתה “חוטף” כל יום מ’סינמסקופ.קום’.

    ועוד דבר שאשמח לקבל לגביו הבהרה – מה הקטע של הפינה בפנאי פלוס “יאיר נגד העולם”?
    נניח לרגע שיש הצדקה לפינה כשמדובר על מצב שבו אתה יוצא באומץ נגד הדיעה הרווחת – אולי קיים איזשהו צורך ליידע את הקורא שזה שכל העולם חושב דבר אחד, זה לא אומר בהכרח שזה נכון, וההיפך.
    אבל איך אפשר להצדיק את הפינה במקרים בהם הדיעה שלך לא חותרת נגד הזרם? איך ביקורת שלילית על ‘גוסט ריידר’, אחד הסרטים המושמצים ביותר השנה, מוצגת תחת הכותרת “המבקרים האמריקאים אמרו, אני אמרתי את ההיפך”? מדוע ביקורת שזורקת כמה שבחים לא מחייבים על “מילים ולחן” מוצבת מול ביקורת קוטלת, בעוד מרבית מבקרי העולם – ממש כמוך – די חיבבו את הסרט?

  42. Matoy - יותם 11 אפריל 2007 ב - 0:53 קישור ישיר

    אני מסכים. “300” הוא באמת חגיגה ויזואלית. אבל חוץ מזה לא מצאתי בו עוד משהו נוסף ןלי באופן אישי זה לא מספיק. מה לעשות, אני צריך גם עלילה, שחקנים שיודעים לשחק ובמאים שנותנים להם לשחק. אם כבר השוות את הסרט ל”עיר החטאים” אז שם יש דוגמא טובה איך כן אפקטים ממוחשבים (שדי דומים ל”300″, באמת) יכולים להשתלב ביחד עם עלילה, בימוי, משחק..
    באמת שניסיתי להבין מה אנשים מוצאים בסרט שעורר ויכוח ועוד ויכוח קיצוני (בדעות) בין אנשים. הדעה שלי התגבשה סופית ברגע שהתייחסתי לסרט בלי התלבושות, הסלאו מושנים, הבולט טיים, ושאר אפקטים. אז פשוט הרגשתי כאילו אני צופה בסרט בינוני (מיני סדרה בהולמרק) ואפילו פחות מזה.
    לגבי עין הדג, אני מסכים עם כל מה שנאמר שהסלוגן של האתר לא מחייבת אותו להלל כל סרט שמבקרים ממוסדים אמורים לשנוא, אלא (נראה לי) יותר מכוון לסוג הביקורת. בשפה פשוטה, בלי מטאפורות, שכל מישהו שאוהב קולנוע (גם אם הוא אדם בור שלא סיים 12 שנות לימוד מהרחוב) יוכל להבין. הרעיון שמאחורי האתר כבר מזמן השתנה וכן נכנסה קצת אווירה פלצנית (לא דווקא בהקשר לביקורת הספיציפית הזאת) אבל עדיין אני חושב שהביקורת שנכתבה לגטימית.
    אני חושב שאפשר להשוות את “300” ל”ספיידרמן”. גם הוא פתח בענק בקופות, גם לפני שהוא יצא הוא לווה בהייפ מטורף וגם אותו לא ממש אהבו בדג. כנראה שכגודל הציפייה (וההייפ) כך האכזבה. אני חושב שאם לא היו ל”300″ טריילים כל כך מושקעים (ולא משקפים, לדעתי) ומסעי פרסום רשמי ולא רשמי כל כך מוצלחים, כנראה שהביקורת עליו הייתה פחות קוטלת אבל עדיין שלילית.

  43. ליאור 11 אפריל 2007 ב - 7:32 קישור ישיר

    אבל אתה לא יכול להפריד את הצורה מהתוכן. מה שעושה את 300 למיוחד הוא בדיוק אותם אפקטים ובולט טיים שאתה מדבר עליו. סרט הוא בראש ובראשונה נראטיב ויזואלי. במקרים רבים, השאלה מה בא קודם, הצורה או התוכן. במקרה של 300, התוכן הוא הצורה.
    האם “מטריקס” היה הופך לכזו קלסיקה אם לא היה מציג את רעיונותיו בצורה ויזואלית פורצת דרך כזו? בסך הכל, בבסיסו “מטריקס” הוא עוד גרסה למיתולוגיית הגיבור לפי ג’וזף קמבל (עליה התבסס גם מלחמת הכוכבים, עוד סרט פורץ דרך ב”צורה” שלו) עם טוויסט סייברפנק. ומה עם משקפי השמש והלייטקס השחור? כשחושבים על זה, הם לא ממש נחוצים לעלילה, אבל הם מגניבים לאללה והם הפכו את הסרט הזה, בין השאר, למה שהוא.

  44. ארנבי 11 אפריל 2007 ב - 23:30 קישור ישיר

    תודה לאוהד ק. שהעלה נקודה שמאוד קרובה להרגשה שלי אחרי שצפיתי בסרט.

    במשך כל הצפייה הרגשתי שמה שנמצא מולי על המסך זה נסיון גרוע במיוחד לשחזר את ההצלחה של “עיר החטאים”: לא רק שהסרט מבוסס על נובלה גרפית, ולא רק שהסופר של הנובלה זה אותו פרנק מילר (גאון בתחומו), אלא שגם כאן מדובר בתרגום “נאמן למקור” של הנובלה ליצירה סינמטית – פריים ביי פריים, מילה במילה. אבל איפה שזה הצליח באופן יוצא מהכלל ב”עיר החטאים” (לא במקצת הודות לרודריגז, שהוא קומיקסאי מוכשר בזכות עצמו), כאן זה נראה מגוחך ומסורבל.

    ניקח למשל את הטיפול בדם הרב הנשפך בשני הסרטים. ב”עיר החטאים” אני זוכר את ההפתעה הענוגה של הדם הלבן שזרם מהדמויות – הרי מבחינת הנובלה המונוכרומטית ברובה זה היה אילוץ, אבל בסרט זה כמובן בגדר אינטרפרציה מדהימה לרוח הנואר של הספר והסרט כאחד. ב-“300”, להבדיל, הגלובולות האדומות המונפשות בסלו-מושן יותר מכל הזכירו לי את משחק המחשב “מורטל קומבט”, גם מבחינת הדמיון הויזואלי, וגם מבחינת המופרזות הקומית שלה (לכשעצמה טענת נגד לאילו שלקחו יותר מדי ברצינות את האלימות של המשחק). אבל להבדיל ממך יאיר, אני לא חושב שבסרט זה היה אמור להיות מגוחך.

    הרי בסופו של דבר אתה טוען שהסיבה שהסרט הוא כ”כ קאמפי ומוגזם היא שזו כוונת המשורר. אני, כמו הרבה אחרים (מסתבר), חושב שלא. “גברים בחלל” היה סרט כזה שהתכתב ישירות עם הפרופגנדה הקולנועית של ריפנשטאל ועשה זאת בהצלחה מרובה. כאן נראה שמדובר בסתם העדר מוחלט של נואנסים, מה שגורם לכל הסרט להיות דו-ממדי כמו הדפסי הציורים בנובלה. וגם אם אתה מוצא בו איזשהו חן של B-movie, צריך לזכור שאד ווד לא ניסה ליצור סרטים גרועים בכוונה.

    גם אם נשבח את האסתטיקה של הסרט, במקרה הטוב אפשר להגיד רק שתמונות שנראו טוב בנובלה היו יפות גם כאן. כנ”ל לגבי העריכה שמקבילה עד כדי חפיפה ל-storyboard של הנובלה. מה לעשות שבסרט יש חשיבות ל-delivery של השחקנים, והמלל המופשט עד כדי אדיוטיות לא שרדה את אותה המסע.

    ועוד כמה מילים לגבי האקטואליה:

    אני חייב להודות שעניין המטאפור ההיסטורי עמד לי בראש לא מעט בגלל מה שקראתי לפני שראיתי את הסרט (מנהג פסול שאני בד”כ משתדל לא לעשות), אבל מה ששיכנע אותי שיש דברים בגו היתה הסצנה שבה המלכה אומרת “Freedom isn’t Free” – משפט שסחט ממני התקפת צחוק בלתי מרוסנת מכיון שפה חוזרים ברצינות תהומית על פזמונו של שיר ציני במיוחד מתוך “Team America”. *שם* זו סאטירה נשכנית, פה כנראה שלא. אגב, למרבה העניין יש יסוד חזק להניח שההקבלות אינן כלפי מלחמת ארה”ב-עיראק הנוכחית אלא דווקא מלחמת ארה”ב-איראן העתידית. עימדו איתנים, בחורים, יש מספיק פרסים לכולם.

  45. וידאומט 12 אפריל 2007 ב - 3:16 קישור ישיר

    ארנבי, מילים כדורבנות. גם אני רוב הזמן הרגשתי שאני צופה במצגת פלייסטיישן למשחק המכות של המילניום. הרגשה זו גובתה הרבה בזכות נוכחותו המעיקה של המסך הירוק לאורך הסרט. בשוטים רבים היו הבדלי תאורה וגוונים בין השחקנים המצולמים לבין הרקע המונפש, אשר גרמו לי להתנתק מהסערה המתחוללת מולי ולחשוב על אנימטורים בקיוביקלס.

    ובנוגע ל”Team America”, אני דווקא סבור כי טריי פארקר בסופו של דבר דווקא כן תומך בדעה שהחופש אינו חופשי, והשיר הוא סאטירה על הדרך בה תושבי ארצות-הברית תופסים את המילה “חופש”, כמייצגת את החיים בממלכת המערב עשירת הנופים, לעומת המונוטוניות האכזרית והמיסרת של “הטרוריסטים”.


השאירו תגובה