17 אוקטובר 2010 | 16:21 ~ 30 תגובות | תגובות פייסבוק

מייק לא

מייק לי, שהיה אמור לבוא בחודש הבא לקיים סדנת אמן בבית הספר סם שפיגל בירושלים, החליט לבטל את בואו כמחאה על מדיניות ממשלת ישראל בעת האחרונה. הנה ההתכתבות של לי עם רנן שור, מנהל בית הספר לקולנוע בירושלים, כפי שנשלחה היום לתקשורת:



כתב לי לשור:


“….כידוע לך, תמיד הייתה לי רתיעה מפני ביקור בארץ, אך הרשיתי לעצמי להשתכנע בזכות יושרך ומחויבותך. תכונות אלו שלך מקשות עליי עוד יותר את ההחלטה, אך פשוט אין לי ברירה. אינני יכול לבוא, אינני רוצה לבוא ולא אבוא.

כמעט ביטלתי כשהתרחשה המתקפה הישראלית על המשט התורכי, בשעה שראיתי כיצד העולם תוקף בצדק את המעשה. אני מצטער כעת שלא עשיתי זאת אז, ומאשים בכך את מורך לבי.

מאז המצב רק הלך והחריף. אין טעם שארד לפרטים, די בכך שחשתי מאוד לא נוח עם מה שידעתי שיתבטא כתמיכה משתמעת בישראל אם אקיים את הבטחתי להגיע לביקור.

ועדיין לא גמלה בלבי החלטה לוותר עד לפני כמה שבועות, כשההחלטה על חידוש הבנייה הבלתי חוקית בשטחים גרמה לי לחשוב על כך ברצינות.

ועכשיו – חוק הנאמנות, וזה הקש ששבר את גב הגמל- אחרי הסגר הנפשע על עזה, שלא לומר הירי המתמשך על אנשים תמימים, בכללם ילדים.

.בכל אופן, אני נמצא כעת במצב של אין ברירה, ועליי לפעול בהתאם לצו מצפוני.

….אם אתה ואני נזכה לראות בימינו שלום, פתרון צודק לפלסטינאים ואת עזה משוקמת, אהיה הראשון בתור לבקר את ביה”ס.

אך לעת עתה, זוהי עמדתי, והיא – כמובן – אינה פתוחה למשא ומתן. אני באמת מצטער.”

 

 

 

עונה לו שור:

 

“… התלמידים, המורים, האמנים ובעלי המקצועות השונים במוסדות אלה המחכים בעניין רב לבואך אינם ממשלת ישראל הנבחרת ואינם אחראים למדיניותה. החיבור שאתה יוצר – בחרם שבפועל הטלת על ידי ביטול הגעתך, בין עשייתם האמנותית-תרבותית למדיניות הממשלה והצבא, הוא הכללה מטרידה ומעציבה…. סיכמנו, כי תקיים מסיבת עיתונאים ובאופן שייראה לך, אם תרצה, תביע את ההסתייגויות החריפות שלך ממדיניות ישראל. ההד שהיית מעורר כשדבריך נאמרים מכאן – מירושלים, תל אביב, חיפה וג’נין –  היה נשמע אחרת. הוא היה מעניק לך את האפשרות האמיתית לדבר אל הלבבות ואל המוחות ולהשפיע באופן ישיר על תודעה ציבורית ועל דעת הקהל. לגעת בעתיד. לנסות ולשנות מציאות. אבל  בחרת להישאר רחוק.

 

“אני משוכנע כי ההחלטה לבטל את הביקור נעשתה לאחר לבטים רבים והתייסרות. אני יודע שרצית לבוא, לתת ולהעניק מחוכמת עשייתך לסטודנטים וליוצרים ישראליים בקולנוע ובתיאטרון. אני יודע שרצית ששני בניך יראו לראשונה את ישראל ויפגשו בני משפחה הנטועים כאן. אני יכול לדמיין את הקושי העצום שבא מתוך מעורבות ואכפתיות. אני מכבד את היושרה שלך, אבל המשמעות הציבורית של ההחלטה שלך, לאור הנמקותיך, תתפרש כגט כריתות, כהחרמה של ישראל ושל יוצריה העכשוויים והעתידיים. זה מבחינתי קו אדום, ולכן אינני יכול להצדיק את ההחלטה שלך.”

 

 

 

============

 

 

הדיון בענייני החרם כבר מייגע אותי, והאמת? הוא בעיקר נורא מדכא אותי. כתבתי בעבר שאני אמנם מבין למה אנשים לא רוצים לבוא לישראל מתוך הסתייגות ומחאה פוליטית, אבל אני לא מבין מי שמסכים, קובע ואז מתחרט. חוק הנאמנות הוא רגע מביש בתולדות ישראל – והייתי מהמר, אגב, גם רגע רגעי וחולף – אבל להיתלות בו כדי לבטל ביטול שתוכנן ופורסם חודש לפני נשמע לי כמו דרך מצוינת לנמק הפכפכנות, נטייה לדרמטיות או כניעה ללחצים. לעמוד במילה זה גם ערך, לא? אם התכתובת הזאת היתה מתקיימת בפרטיות בין שור ולי לפני חודשיים – האחד מזמין, השני מסרב בנימוס מסיבות פוליטיות/אידיאולוגיות – בזה זה היה נגמר. אגב, אני מניח שמיילים כאלה מגיעים חדשות לבקרים במשרדיהם של מנהלים המסמינים אמנים או מרצים ארצה ומקבלים א-פריורית תשובה שלילית, בין אם מנומקת או לא. אגב, אני חושב שבאקלים הנוכחי באנגליה זה נורא קונפורמיסטי להחרים. זה המעשה החתרני – האולטרה-שמאלי – דווקא להגיע. להפגין במקום. להיות, יו נואו, יצירתי.

 

 

 

Having said that, אני לא יכול שלא להבין את לי. גם הבטן שלי מתהפכת ממה שקורה כאן. לי שכח את גירוש ילדי העובדים הזרים. כנראה שעוד לא דיווחו על זה בעיתוני לונדון. הוא, אגב, היה יכול לעשות מזה סרט נהדר. ואם היה מגיע, אולי הוא היה יכול לעורר לעניין תשומת לב בינלאומית שעשויה לעורר השפעה ולעשות שינוי.

 

 

================

 

 

אלה בשורות גרועות למדי לרשת קולנוע לב, שבנובמבר תוציא לבתי הקולנוע את סרטו החדש, “עוד שנה”, ועכשיו אחרי שמייק לי יתויג על ידי התקשורת והטוקבקיסטים כעוכר ישראל, זה עשוי לחבל קשות בסיכויי ההצלחה של הסרט.

נושאים: בשוטף

30 תגובות ל - “מייק לא”

  1. שחר 17 אוקטובר 2010 ב - 16:45 קישור ישיר

    אני לא מבין מי הוא חושב שהוא בכלל, שהוא מרשה לעצמו להתערב ולהביע דעה, בלי להבין את המורכבות של מה שמתרחש כאן בארץ. הוא חי כאן? הוא יודע מה הולך כאן? ואולי אנחנו נחרים את ארה”ב ואנגליה? אני בטוח שנמצא סיבות.

    שנית, לא מובנת לי המהירות בה שוללים את חוק הנאמנות, המקובל בארה”ב ואנגליה (הנה, כבר מצאתי סיבה אחת). לפי דעתי, מי שבעד חוק הנאמנות הוא לא פשיסט, אלא חרד לגורל המדינה. צריך רק להקשיב למה שהח”כים הערבים מכריזים. הרי גם אותך, יאיר, הם יעיפו בלי כל בעיה, כיוון שאתה כובש גזען, מעצם היותך יהודי.

  2. דרומי 17 אוקטובר 2010 ב - 16:53 קישור ישיר

    שחר: לא ידעתי שבארה”ב ובאנגליה דורשים ממי שאינו נוצרי להצהיר אמונים למדינה נוצרית ודמוקרטית.

  3. יואב 17 אוקטובר 2010 ב - 17:06 קישור ישיר

    שחר, הצהרת נאמנות פשוטה למדינה היתה חלק מהחוק הישראל עשרות שנים, ממש כמו באנגליה ובארה”ב. מתאזרח לישראל היה מצהיר “אני מצהיר שאהיה אזרח נאמן למדינת ישראל”. השינוי המשמעותי שיצר את המהומה הוא הוספת “כמדינה יהודית ודמוקרטית” להצהרה.
    .
    המתאזרחים בארה”ב לא מצהירים נאמנות ל”ארה”ב הפרוטסטנטית והדמוקרטית”, והמתאזרחים בצרפת לא מצהירים נאמנות ל”רפובליקה הצרפתית הקתולית”. במדינת ישראל, בה מיעוט של 20% מוסלמים ואחרים שאמורים להיות (לפחות בתיאוריה) אזרחים שווי זכויות, שינוי המכניס לאום (או דת, לבחירתך) להצהרה כזו חורה ומקומם, ומריח מנטיה לאומנית ו/או תיאוקרטית פסולה מבסיסה.
    .
    צא ולמד שליברמן מקדם עכשיו הצעת חוק דומה, שתחייב הצהרת נאמנות בגיל 16 כתנאי קבלת תעודת זהות. מעניין לאיפה תהיה ההתדרדרות הבאה.

  4. Eran 17 אוקטובר 2010 ב - 18:27 קישור ישיר

    “Patriotism is the last resort of the scoundrel”

    Kirk Douglas, Paths of Glory

  5. האיש שלא היה שם 17 אוקטובר 2010 ב - 18:42 קישור ישיר

    קשה לי להאמין שלי החליט מה שהחליט מתוך לחץ. מכתבו מדבר בעד עצמו. למה שמישהו ירצה לבוא למקום המגעיל הזה? ועוד לאחר משדינת האפרטהייד הכריזה על עצמה רשמית כמדינת אפרטהייד. בניגוד לעבר שבו מדיניות האפרטהייד הייתה מלווה בגלגול עיניים לא רשמי, עכשיו כולם יודעים ומדובר במדיניות רשמית. פשיסטים, הבאתם את זה על עצמכם.

  6. ארז 17 אוקטובר 2010 ב - 18:50 קישור ישיר

    בכל מקרה זה נראה שלב נבהלו ודחו את מועד יציאת הסרט מה 25.11 השנה.
    הם הורידו את הסרט מהאתר שלהם

  7. אמיתי ס 17 אוקטובר 2010 ב - 18:52 קישור ישיר

    אתה “לא מבין מי שמסכים, קובע ואז מתחרט.”

    אלא שמי שמסרב מראש לא זוכה בכותרות, ומי ש קובע ואז מבטל כן. והכותרות האלה מזכירות לציבור בישראל שיש יותר ויותר אנשים בעולם שחושבים שמעשיה של ישראל אינם מוסריים ואינם מקובלים.

    ולכן לביטול יש ערך יותר מאשר לסירוב מראש.

  8. ק' 17 אוקטובר 2010 ב - 19:44 קישור ישיר

    כל הקטע ההזוי הזה של לבוא ולהיות, יו נואו, “יצירתי” ולדבר עם אמנים וסטודנטים ממורמרים (עם שמנת על השפתיים) ולהצהיר הצהרות שמאלניות קבל עם ועדה תוך נשנוש ביגל’ה במסיבות עיתונאים בחסות סם שפיגל זה לשכנע את המשוכנעים ולקחת חלק במשחק הבועתי והמיותר שהלכה למעשה תורם אך ורק למירוק מצפונם של הפסבדו-שמאלנים באשר הם. אני מאוד מעריך את מייק לי על ביטול ביקורו עקב חוק הנאמנות השחור משחור, שהוא ללא ספק הקש שמן הראוי היה שישבור את גבו של כל מבקר פוטנציאלי במדינתנו, שאינו מתהדר בתפיסת עולם גזענית/פשיסטית. חוק הנאמנות צריך גם לטלטל באופן מובהק את כל המתנגדים מהותית לחרם התרבותי על מדינת ישראל, כולל על שלל תוצריה התרבותיים שבאופן אבסורדי משמשים לה עלה תאנה של נאורות וכביכול תמיכה בתרבות, שמאחוריו מסתתרת חתירה שיטתית לעבר פאשיזם.
    *
    כולי תקווה שעד שלא יקרה פה שינוי מהותי, קיצוני בהתנהלות המדינית, לא נראה פה אף אחד, לא במאים, לא זמרים, לא אמנים, לא סופרים. שום תרבות בכלל. ואם אפשר שגם נפסיק ליצור ולייצר, בכלל טוב. אמנות עם ערך חברתי של ממש בין כה משכנעת את המשוכנעים ומרתיחה את משלמי המיסים שלעולם לא ישתכנעו. ואמנות אסקפיסטית אינה בגדר המותרויות שלנו במצבנו הנוכחי. ישראל של היום כלל לא ראויה לתרבות. היא ראויה רק למה שהיא כה מייחלת אליו, למלחמה.

  9. הירנוט 17 אוקטובר 2010 ב - 20:22 קישור ישיר

    נו טוב, עוד פחות דמגוג בעל ראית עולם בינארית שיגיע לכאן. זה לא כאילו אין לנו מספיק תוצרת מקומית.

  10. עודד 17 אוקטובר 2010 ב - 20:26 קישור ישיר

    רנן שור טועה,
    לבוא הנה ולומר דברים בגנות ישראל כמוה כהבעת תמיכה.
    הדרך היחידה להביע ביקורת היא בהחרמה.

  11. רז-ש 17 אוקטובר 2010 ב - 21:03 קישור ישיר

    פשוט לכל מדינות העולם בכלל, וגם לארה”ב, למדינות ערב, לפלסטינים, לעזתים, לערביי ישראל, לציבור בישראל, לממשלת ישראל, ולכל אחד מאיתנו בפרט נורא אכפת ומשנה אם מייק לי תומך או מתנגד למדיניות הישראלית בשטחים הכבושים. כל צעד שלו היה מסוקר בהרחבה ומתפרש כעמדה פוליטית מרכזית. נכון. איזה נרקסיזם.

  12. הירנוט 17 אוקטובר 2010 ב - 21:08 קישור ישיר

    עודד: לאמר דברים בגנות = תמיכה, שחור זה לבן, בערות היא כח, מלחמה היא שלום.

    WTF?

    החרמה (כזו שמתבצעת בביטול התחייבות) היא מעשה ענישה קולקטיבי.

    מי שמחליט לא לקדם דיאלוג על ידי החרמה מקדם בדלנות ושנאה. בין אם הוא רוצה ובין אם לא.

  13. X 17 אוקטובר 2010 ב - 22:14 קישור ישיר

    תגובה יפה מאוד של רנן שור. נמאס כבר עם הצביעות שלהם כמו שנמאס מליברמן ודומיו.

  14. אורי 17 אוקטובר 2010 ב - 22:55 קישור ישיר

    בטח איתי טיראן וחבריו מרוצים, עוד איש תרבות דגול הצטרף אליהם במאבקם נגד מדינת ישראל. תמשיכו להחרים את המדינה שלכם.

  15. ענבר 17 אוקטובר 2010 ב - 23:11 קישור ישיר

    תגובה מאוד יפה של רנן שור.

    חרם הוא אקט פסול, הוא מצביע על חוסר באמונה באפשרותו של השינוי וכשבמאי כמו מייק לי נוהג כך, לא הייתי מצפה מבמאי ויוצר כמו מייק לי לנהוג בדרך מטומטמת שכזאת.

    זה מעצבן אפילו יותר לראות יהודי שמחרים את מדינתנו, אם יש לו איזושהי זיקה (וכנראה שלא) למדינת ישראל – שיבוא ויגיד את דברו, יש לו הרבה כח בידיים וחבל שהוא לא מנצל אותו ומנסה להביא את הדברים שמציקים לו לידי ביטוי, אלא מחליט לפעול בדרך הכי ילדותית שלא יוצא ממנה כלום לאף אחד.

    חוץ מזה, שיסתכל היטב על מדינתו – אותה מדינה שבה צריך להישבע אמונים לממלכה.

     

  16. במחשבות 17 אוקטובר 2010 ב - 23:36 קישור ישיר

    העובדות הן(אם לשפוט לפי מהדורות החדשות)שהביטול עשה רעש לא קטן.
    אם הוא היה מגיע זה היה מסתיים בלחישה(תקשורתית).

    טוב שלא בא.חוק הנאמנות הזה מבזה את כולנו.

  17. עמרי 18 אוקטובר 2010 ב - 0:05 קישור ישיר

    מי שמתעניין, יכול לראות את המכתב הביטול ששלח מייק לי ואת תגובתו המלאה של רנן שור באתר ביה”ס סם שפיגל
    http://www.jsfs.co.il

  18. אלמה 18 אוקטובר 2010 ב - 8:33 קישור ישיר

    חוק נאמנות, בניה לא חוקית בעיצומו של משא ומתן, התנפלות אלימה על משט, ליברמן, ועוד ועוד, מה עוד דרוש למדינה הזאת כדי להבין שאנחנו נמצאים בשפל המדרגה? כל אמן שמבטל את בואו מחריף ומחדד את חומרתו של המצב. העם הרדום ומלא פחד רדיפה הזה לא יוצא לרחובות ולא נוקף אצבע כדי לשנות. טוב שיש אנשים אכפתיים מבחוץ ששומרים על האווילים שחיים כאן. תומכת במייק לי בכל פה, כי החרמה היא פעולה חמורה. ורק החרמה כוללת וגורפת יכולה אולי להעיר את הישנים.

  19. רותם 18 אוקטובר 2010 ב - 10:51 קישור ישיר

    תגובה יפה מאוד של רנן. החרמה היא אקט פחדני. ואני תמיד בדעה כי כל הפוסל במומו פוסל.. אנשים לא באמת מביאים שינוי או רצון לשלום על ידי חרם, הם פשוט מתנערים מאחראיות בדרך שאינה דרך..

  20. שחר 18 אוקטובר 2010 ב - 10:57 קישור ישיר

    תגובה לדרומי, יואב ושאר המחרימים: אתם מתעלמים מהעובדה שאנחנו אי קטנטן בתוך הג’וגל המזה”תי, שגם בתוכנו יש מי שמערער על הלגיטימיות שלנו כאן, ובמקום להפנות את חיצי הביקורת שלכם כלפי אויבנו מבחוץ ומבית, אתם מפנים את כל כולה אל עבר הממשלה. אז מה אתם רוצים? מדינה ערבית??? נאמנות “יהודית ודמוקרטית”, הכוונה היא לא לעבור לפשיזם, אלא למנוע בוגדנות של מיעוטים, שכבר הוכיחה את עצמה. אבל אתם עיוורים וחד-צדדיים וכולנו נשלם בחיינו על הביקורת שלכם. האויבים שלנו צוחקים מאיתנו.

  21. אלברט 18 אוקטובר 2010 ב - 11:00 קישור ישיר

    יש עוד אופציה מלבד “הפכפכנות, נטייה לדרמטיות או כניעה ללחצים”. ייתכן ואף סביר שהבנאדם נותר אמביוולנטי גם אחרי שקיבל החלטה לבוא, ואז כמו שקורה כל כך הרבה פעמים הנסיבות טרפו את הלבטים. מדבריך נשמע ששינוי דעת נובע מחולשה, דעתי היא ששינוי דעת מעיד על מצפון פעיל, שמסוגל להכיל עמדות חלוקות לגבי עניין ולהתמודד.

  22. אלברט 18 אוקטובר 2010 ב - 11:08 קישור ישיר

    לדרוש נאמנות זה כמו לשאול “האם אתה אוהב אותי?”. אף תשובה לא מספקת כי הבעיה זה לא הנאמנות, הבעיה זה הספקנות של דורש התשובה. האם מישהו מכם, או ליברמן, יחוש אפילו במעט יותר נוח לגבי פלסטיני שיכריז על נאמנותו למדינה יהודית?

    כל הסיפור הזה יותר ממזכיר את הסיפור במלכוד 22 על מגפת ההחתמה על הצהרות נאמנות ביחידה שבספר.

  23. עדן 18 אוקטובר 2010 ב - 12:39 קישור ישיר

    הפוסטר החדש של “התגנבות יחידים” נראה לגמרי כמו קומדיה. מעניין שככה מנסים למכור את הסרט ועוד יותר מעניין אם זה יצליח.

  24. שלומי 18 אוקטובר 2010 ב - 15:31 קישור ישיר

    אני לא בטוח שלי לא שמע על בעיית ילדי העובדים הזרים. זאת פשוט סוגיה מוסרית שיש לכל הפחות סיכון מסויים בהבעת עמדה כלפיה עבור אדם אירופאי, מה שאין כן בהבעת עמדה בסכסוך הישראלי ערבי עליו יש קונצנזוס מקיר לקיר.

  25. לביא 18 אוקטובר 2010 ב - 19:33 קישור ישיר

    חייב להסכים עם שחר, למרות שזו לא אמור להיות מקום לקרבות פוליטיים שדי חוזרים על עצמם. זה חוק מיותר, אבל גם הזכות של מדינת ישראל להגדרה עצמית. ישראל היא מדינה דמוקרטית ולכן החלטת הרוב (או הרוב בממשלה) מחייבת את כל המדינה. ויאיר, מייק לי היה יכול לעשות סרט מצויין גם על פינוי ילדים מגוש קטיף ועל שיטת המגן האנושי המזעזעת של החמא”ס.

  26. לביא 18 אוקטובר 2010 ב - 19:57 קישור ישיר

    הכוונה שלי לגבי “הרוב” היא שרוב מדינת ישראל היא יהודית, ואין זה פסול שמדינה עם רוב יהודי מוחץ תרצה להגדיר את עצמה כמדינה יהודית. החוק לא באמת בא לדרוש נאמנות, וכאן כולם נופלים, החוק בא לחזק את תחושות השייכות למדינה כמדינה יהודית ואת ההגדרה העצמית שלנו כמדינה יהודית, בתקופה שיותר ויותר גורמים מבית ומבחוץ מנסים לערער על זכותינו לחיות במדינה יהודית.

  27. רני 19 אוקטובר 2010 ב - 1:13 קישור ישיר

    לביא: מדינת ישראל לא הגדירה את עצמה כבר ב 1948? מדינה בת 62 צריכה להגדיר את עצמה שוב? ההגדרה המקורית שקיימת במגילת העצמאות (ושמתאזרחים חדשים מכל דת, גזע ומין נשבעים לה אמונים) לא מספקת? מה זה הטימטום הזה של ליברמן ונתניהו? הרי מי שירצה לפגוע במדינה הזו יעשה זאת עם או בלי השבועה החדשה, ומי שלא ירצה גם הוא אינו זקוק לתוספת המטופשת הזאת. ובמקרה הזה, למרות שהרוב החליט, אני יכול לומר ביברור שהרוב טיפש. ולא נזכיר מקרים היסטוריים קיצוניים שבהם הרוב הדמוקרטי קיבל החלטות מטומטמות (לשון המעטה) שאחר כך עלו לו מאד ביוקר.

  28. צור שפי 19 אוקטובר 2010 ב - 4:15 קישור ישיר

    השאלה הבסיסית צריכה להיות האם מייק לי מחרים גם את רוסיה (צ’צניה), סין (טיבט וחרויות אזרח), ארה”ב (גואנטנמו), קובה (דיכוי חרויות גורף), ספרד (פסילת מפלגות התומכות בעצמאות באסקית) שלא לדבר על רוב המדינות המוסלמיות בהן שורר דיכוי חמור הרבה יותר מאשר בישראל (ולא, המצב אצלנו רחוק מלהיות תקין). רק אם מייק לי מחרים את כל הנ”ל ניתן לקבל את אי הגעתו אלינו. אם לא – זהו סטנדרד כפול או במילה אחת – צביעות.

  29. web analytics 8 דצמבר 2010 ב - 4:52 קישור ישיר

    Buddy the spamming here will drive me crazy! Fix it!

  30. RealTimePlease 8 דצמבר 2010 ב - 8:21 קישור ישיר

    Dude this spam comments here are driving me crazy! Get rid of it!


השאירו תגובה