הכותרות והתמונות שמגיעות ביממה האחרון מאיזור הכרמל די מקטינות כל כותרת אחרת. ובכל זאת, למטרות הסחת הדעת, הנה מה שקורה ב-24 השעות האחרונות באקלים צונן יותר:

– חבורת הפונקציונרים המתכנה ה"נשיונל בורד אוף רוויו" (גלגול של גוף עתיק שהיה מעין קבוצת צנזורה לקולנוע האמריקאי בראשית דרכו וכיום גוף של כיבודים נטול כל תוקף אמיתי) הכריזה על הזוכים בפרסים השנתיים. הנשיונל בורד אוף רוויו – חבורה קיקיונית אף יותר מאנשי גלובוס הזהב – זוכים לתשומת לב תקשורתית בזכות העובדה שהם הראשונים שמכריזים על פרסים בעונת האוסקרים, ולמרות שהם מתפקדים כחזאים גרועים מאוד לזוכים, הם כן נותנים איזושהי אינדקציה ראשונית למגמות ולרוחות הנושבות בקרב קהל מחלקי הפרסים.

הסרט שזכה: "הרשת החברתית" של דיוויד פינצ'ר. "נאום המלך", שאמור להיות המתחרה העיקרי של "הרשת החברתית" על האוסקר, לא זכה בכלום. האם זה מעיד משהו על סיכוייהם באוסקר? קשה להכריע. מצד אחד, "הרשת החברתית" אכן מסומן לזכייה, וזה לכאורה מציב אותו כמוביל מובהק במירוץ. כך שההימורים על הסרט הזה באוסקר נראים כעת הגיוניים. אבל מצד שני, חוץ מ"נער החידות ממומבאי" ו"לא ארץ לזקנים", לא קרה בעשור האחרון שסרט שזכה באן-בי-אר זכה גם באוסקר. אז זו סיבה לדאגה עבור פינצ'ר וחבורתו.

למעשה, הקטגוריה היחידה שהאן-בי-אר ממש טוב בחיזוי שלה היא של סרט התעודה (תשעה מתוך עשרת הסרטים שזכו באן-בי-אר בעשור האחרון, זכו אחר כך גם באוסקר). וכאן הזוכה הוא "מחכים לסופרמן" של דיוויס גוגנהיים.

עוד נקודה מעניינת מבחינתי היא העובדה שאין זכר ל"הילדים בסדר" בפרסים שלהם, ולעומת זאת יש איזכור ל"תני בבקשה" בתור אחד הסרטים העצמאיים הטובים של השנה. אז אולי לא כדאי לזלזל בהם כל כך?

האן-בי-אר גם היו הראשונים שפרסמו רשימה של עשרת הסרטים הכי טובים של השנה, הרבה לפני שהאוסקרים חזרו לשיטת עשרת המועמדים. עשרת סרטי השנה של הנשיונל בורד אוף רוויו הם: "עוד שנה" של מייק לי (תהרגו אותי אם אני מבין למה), "המתאגרף" של דיוויד או. ראסל, "מכאן והלאה" של קלינט איסטווד, "התחלה" של כריסטופר נולן, "נאום המלך" של טום הופר, "שאטר איילנד" של מרטין סקורסזי, "השת החברתית" של דיוויד פינצ'ר, "גנב עירוני" של בן אפלק, "צעצוע של סיפור 3 " של ליי אונקריץ', "אומץ אמיתי" של האחים כהן ו"קר עד העצם" של דברה גרייניק. (יצא להם 11 סרטים השנה משום מה). יש להניח שיהיה מתאם גדול למדי בין הרשימה הזאת ובין המועמדים לאוסקר.

סרטי התעודה הטובים ביותר של האן-בי-אר הם: "שתיקת הארכיון" של יעל חרסונסקי (כבוד!), "המעגל הפנימי" של צ'רלס פרגוסון, "ג'ואן ריברס", "רסטרפו" (שיוצריו, באופן מפתיע, קיבלו את פרס במאי הביכורים, לראשונה לסרט תיעודי), "הסיפור של טילמן" של אמיר בר-לב, ו"מחכים לסופרמן".

כל הפרסים כולם כאן.

2. ופסטיבל סאנדנס פירסם כצפוי את רשימת שאר הסרטים שיוקרנו במסגרות המשנה שלו – הבכורות וסרטי החצות וכו'. יש שם קווין סמית חדש ועוד הרבה יוצרים מרתקים שבטח נתחיל לשמוע ב-20 בינואר פמפומים ובאז על סרטיהם. אבל אין שום סרט ישראלי. "בוקר טוב מר פידלמן" של יוסי מדמוני יהיה שם לבד (בשנה שעברה "שתיקת הארכיון" של יעל חרסונסקי זכה בפרס העריכה בתחרות התיעודית).

3. "לבנון" זכה בשני פרסים בפרסי אסיה-פסיפיק שחולקו אתמול באוסטרליה: פרס התסריט, והפרס הגדול של חבר השופטים. הפרס מחולק על ידי צוות שופטים שבראשו עמד לורד דיוויד פאטנם. זה פרס צעיר יחסית, המחולק בחסות יונסק"ו, שעוד לא ממש ברור מה חשיבותו. הסרט הסיני "אפטרשוק" זכה בפרס הסרט הטוב ביותר. מחר בערב יש סיכוי מצוין ש"לבנון" יזכה בלפחות פרס משמעותי אחד בפרסי הקולנוע האירופיים. זה פרס מרכזי ומשמעותי הרבה יותר מפרסי אסיה-פסיפיק.

4. איזור התגובות של "סינמסקופ" ממשיך להיות נקודת מוצא לבלוגרים לעתיד. הנה בא עוד אחד: איתן וייץ, מהמגיבים הקבועים, הנאמנים, החרוצים והוותיקים בבלוג, פתח בלוג משלו. מזל טוב. אזהרה: עכשיו כל הטרולים שלי יקפצו אליך.

ציוץ