כוס סודה
פששש… קהל קשה יש כאן. חשבתי שהתגובות על "הסודות" יהיו קצת יותר מגוונות. היתה תגובה אחת שסיקרנה אותי במיוחד: רצף נימוקים על כמה הסרט מכעיס ומקומם (אך מקצועני) והסיפא – הסרט יהיה שלאגר אצל הקהל. והרי כבר שנים שאין עוד נתק בין הקהל והביקורת כשזה מגיע לקולנוע הישראלי. אז מה יראה הקהל בסרט שהמגיבים כאן לא ראו. אוו ממה יתעלם הקהל שהמגיבים לא מצליחים לסלוח לו?
אני חשבתי שב"הסודות" יש המון דברים משובחים. אני מסכים שיש בו מגרעות, אבל אני רואה מגרעות בכל סרט, אני פשוט הולך עם הסרט עד סופו ומנסה להבין האם הוא יותר עמוס דברים טובים או מגרעות. האם יותר נהניתי או יותר סבלתי. והמילה "מקצועני" היא מחמאה בעיני, ולא מילת גנאי. ול"הסודות", לדעתי, יש קלף מנצח (חוץ מליהוק מופלא והופעת בכורה אדירה של מיכל שטמלר): כל עשרים הדקות האחרונות שלו מרגשות ונפלאות.
מי שרואה, לא משנה באיזו הקרנה, מוזמן לדווח התרשמות.
======
בתור סרט שלא מעט אנשים (חוץ ממני) כנראה די חיבבו, מתחיל להיווצר הרושם שאף אחד לא סובל את "שודדי הקריביים: סוף העולם". בארצות הברית הוא התרסק בסוף השבוע השני. "Knocked Up", הסרט שאני מאוד מחכה לו של ג'אד אפטו ("בתול בן 40"), הכניס פר-אולם יותר מ"שודדי הקריביים". ובישראל? אחרי שמפיצי הסרט התגאו בפתיחה של 3 מיליון שקל (אבל מעולם לא מסרו בכמה ימים נאסף הסכום הזה), השבוע הקומוניקטים דוממים. מראשון-עד-ראשון הכניס "שודדי הקריביים" בישראל רק עוד 1.6 מיליון שקלים נוספים, והגיע לסכום נוכחי של 4,677,028 מיליון שקל, שהם כ-148 אלף כרטיסים. זה בכלל לא מספר רע, אבל אין שום התאמה בין הפתיחה העצומה וההמשך המדולדל. אולי כל מי שרצה לראות את הסרט כבר ראה אותו בשבוע הראשון.
"ספיידרמן 3" הכניס 5,296,892 מיליון שקל בתום חודש להפצתו, שהם כ-168 אלף כרטיסים.
======
אני מרבה להתלונן בבלוג על אורי קליין. היחס שלו לקולנוע הישראלי העכשווי מקומם אותי במיוחד. אבל כשהוא טוב, הוא הכי טוב. אין עוד אחד בארץ שהיה יכול לראיין את מרסל אופולס יותר טוב ממנו. כדאי לקרוא.
=======
עוד קריאת חובה: במאי האוונגרד קנת אנגר (כבר בן 80) כותב על "ספיידרמן 3": "ערימת החרא הכי גדולה שראיתי מימיי". ואז הוא הולך ומחרבן על ראשם של טובי מגווייר וג'יימס דין. דוגמה:
high school kids are 15-years-old, 16, 17 (maybe 18-years-old if they're not very smart), and then they get kicked out. You don't have 23 or 24-year-olds like James Dean in American high schools. But there's James Dean (who was incidentally one of the most embarrassing, overacting embarrassments) trying to impersonate a 16-year-old kid and failing miserably.
אני לא מסכים, אבל נהניתי לקרוא.
(ויה MCN)
========
שניים מהסרטים הכי מדוברים בעת האחרונה בסצינת הארט-האוס הם "ג'ינדביין" שביים מארק לורנס ("לנטנה") ו"עשר סירות קאנו" של רולף דה-הר. החדשות הטובות: שניהם יוקרנו בסינמטקים במסגרת פסטיבל הקולנוע האוסטרלי שייפתח ב-25 ביוני.
========
לפני כשבוע פרסם האתר "Cinematical" ידיעה שפורסמה קודם ב"גרדיאן" שנשמעה כמו בדיחה מצוינת: הבמאי מייק פיגיס נעצר בשדה התעופה בלוס אנג'לס לחקירה ממושכת אחרי שנשאל על ידי איש ביקורת הדרכונים מה מטרת בואו ופיגיס ענה לו "I'm here to shoot a pilot". סיפור מעולה. אלא שהיום מתברר שהוא מעולם לא קרה. עוד אגדה אורבנית התנפצה. ה"האפיגנטון פוסט" מדווח.
======
איך נשמע לכם לבלות ערב בחברת מירנדה ג'וליי, המקריאה סיפורים מספרה החדש, ועם דיוויד ביירן שמראיין אותה על הבמה, ועם סינדי שרמן ומישל גונדרי בקהל? לי זה נשמע מושלם. אנדרו הולטקרנס, שדיווח על האירוע ב"ארטפורום", נשמע קצת סובל.
ועוד מירנדה ג'וליי: בגיליון הפיקשן השנתי של "הניו יורקר" התבקשו סופרים לכתוב על חוויות קולנועיות. מירנדה ג'וליי כותבת על הסרט הראשון שצילמה: סרט קצר בשם "אטלנטה", "הוא נמשך עשר דקות, חמש דקות מהן היו מיותרות".
========
ונדמה לי שזה אחד הסימנים לפני בואה של האפוקליפסה: 45 עובדי מפעל ליצור פופקורן באנגליה פוטרו מעבודתם כי מכירות הפופקורן ברשת אודיאון, לה הם מספקים את פופקורניהם, הולכים ומצמטקים. אבל הכי מנוול: הפיטורים יכנסו לתוקף רק בסוף הקיץ, אחרי שעובדים יגמרו להכין את המאנצ'יז לקהל של "שרק השלישי", "הסימפסונים" ו"הארי פוטר". אם יתגלו מקרים של פופקורן מורעל, תדעו איפה להתחיל לחפש את האשם.
עניין של נקודת מבט. לדעתי, הפיראטים מצליחים יפה מאוד, אפילו כמעט כמצופה. גם לספיידרמן, שבו אתה מצדד יאיר, הייתה נפילה דומה בשבוע השני שלו. בהכנסות כלל עולמיות, יש לשודדים סכום של כ-625 מיליון דולר בשבועיים, לעומת כ-845 של ספיידי, אותם אסף במשך 5 שבועות. וההימור שלי הוא, שידם של הקאריביים תהיה על העליונה בסוף המירוץ למיליארד.
(כפי שניתן לראות למעלה, נכפתה גם עליי ההתעסקות בסטטיסטיקה של שוברי קופות אמריקאיים, וזאת בידיעה שלעולם לא אגיע לרמתו של כהן הדוחקו הגדול – רד פיש).
מה שיותר מעניין אותי באופן אישי, היא הציפייה שלך ל"Knocked Up", וסליחה אם הרחבת על כך בעבר ולא שמתי לב. וכמובן, כסמכות הבלעדית לעיברות שמות הוליוודיים – איך לעזאזל קוראים/כותבים/הוגים את שמה של הכוכבת בסרט הזה?
(נו, החייזרית הזו מרוזוול, מתחיל בקת'רין).
רוה לאורון: לא הרחבתי. אלא שמאוד אהבתי את "בתול בן 40", לכן אני מצפה בצהלה לסרט הבא של יוצרו.
לאורון: קת'רין הייגל מ"האנטומיה של גריי"
אני באמת חושב שהצורה שבה הסודות נעשה היא מאוד מקצועית, נכונה וטובה, אבל אני מאמין שהצורה אמורה להדגיש את התוכן. במקרה הזה הרגשתי שהצורה באה לחפות עליו. תוכן בעל משמעות לא היה.דמויות מעניינות שאליהם אוכל להתחבר, לא היו. אז הצילום יפה והסרט בנוי היטב והג'ינג'ית מידי פעם מצחיקה ווואוו… נגיד שהקאסט זה אחד הדברים הטובים בסרט (שנאתי את זה- עם הזקנים והתלבושות לפעמים הרגשתי שאני רואה מערכונים עם ספי ריבלין ורבקה מיכאלי)
אבל זו רק "העטיפה". וזו הסיבה שזה מקומם- כאילו מכרו לך סוכריה מורעלת. וזו גם הסיבה שיש לו פוטנציאל להצליח. הוא עשוי כ"כ טוב שקשה לראות שהוא שטחי, סטריאוטיפי וצפוי.
בנוסף,אני חולק על ההאופן שבו אתה מתייחס לסרט כשאתה רואה אותו: מכלול של דברים טובים ורעים שבסופו של דבר אתה מחליט על סמך אותם שיקולים אם נהנת או לא ואז אם הסרט טוב או לא!?!?…
להפך,כשאני רואה סרט (וכך אגב אני מנתח כל יצירה ויזואלית- ולא אני המצאתי את זה,) אני בדר"כ מסתכל על המכלול (ולא על החלקים השונים),על כל הסרט,במילים אחרות מה רצה להגיד היוצר.ואח"כ האם הצורה שירתה והדגישה את הכוונה.זה שהיו בו דברים טובים לא הופך אותו לסרט טוב.וזו בדיוק הבעייתיות שלו- בייחוד כשלוקחים נושא רציני ושנוי במחלוקת שאמורים לטפל בו באופן כזה.
לא ראיתי את ספיידרמן 3, שודדי הקריביים 3, הסודות, או כל סרט אחר בקולנוע בזמן האחרון חוץ מ"זודיאק".
אבל חיבתי למירנדה ג'וליי ידועה בציבור. שלא לדבר על דיוויד ביירן…
בלינק: קופולה מדבר.
יאיר יש לך טעות. אני חושב שהתכונת לומר "יחס" בנוגע לאורי קליין ולא "יחב".
רוה לג'ק: נכוב. וגם שכחתי קווקוו מפריד. תודה.
עכשיו השאלות הן האם שה"ק 3 יעבור את השני, ומי ינצח בדו-קרב: הארי פוטר או שה"ק, כי אפשר להניח שמקום ראשון בארץ השנה יהיה שרק 3. אושן 13 יכול להיות שיצליח די טוב בארץ, הסרט השני פתח טוב בישראל, חפשו על כך במוג'ו, אבל לגבי השבועות הבאים בארץ איני יודע.
ומה דעתכם לגבי סיכויי ההצלחה בארץ של הסימפסונס ושל מת לחיות 4?
מחשבה מטרידה שעלתה בראשי כעת – לא ידבבו אם הסימפסונים נכון? או לפחות לא יקרינו *רק* גרסה מדובבת, נכון?? כי, ובכן, בררר!
קודם כל, מה שהוד אמר. דבר שני, הפריע לי שלא היה שום סוד ב"הסודות". יש כאילו סוד שמתגלה בסוף כאנטי-סוד, ואין דבר מבאס מזה.
אבל סצינת הסקס בסרט היא מהטובות שנראו בקולנוע הישראלי.
Alright,
Just so you don't say I didn't warn you people. Jindabyne and "Ten Canoes" are both the Australian film industry in it's worst.
Ten Canoes, which won the AFI (Pras Ofir Shelahem), was watched by nine people, incliuding the director and his mum. Beautifully shot in HD, it bring some inane Aboriginal mythology to life. How deep, so boring. Try and miss it, hopefully by the time it will get to Tel-Aviv, there'll be nine canoes.
Jindabyne is a film based on Raymond Carver's short story about a group of people going on a fishing trip a finding a body in the river. If the story sounds familiar it's because you've seen it in Robert Alman's "Short Cuts", that was based on Carver's stories.
But what Altman manged to do in 1/8 of a movie Jinderbyne can't do in a feature. Good cinematography, good actors, Good acting, and the movie IS SOOOO BOARING. Paning shot, after another panning shot just to move to another panning shot. After the fifth panning shot of the beautiful sunset over Jinderbyn, you want to kick the D.O.P and tell him that if he ever dares do another panning shot you are going to hurt him.
The film didn't make any money, but of course. The Australian public ignored it. Rightly so.
Need I say that it's AFC, FFC, the indigenous film comity, and all other government funding bodies you can think about. Need I repeat what I really think of government involvement in cinema?
This is not even "art house", it's just pretentious horse shit, trying to pass as a meaningful cinema. Don't go. Ignore it for the sake of the Australian (and Israeli) future cinema.
אם מתפלפלים על תרגומי שמות, אולי בהזדמנות זו אפשר להפסיק את המנהג המיותר להוסיף את ה-' כל פעם שמתרגמים שם שיש בו th.
שמתרגמים מעברית לאנגלית, הצליל t הופך ל-ט, והצליל th הופך ל-ת. וזהו. בלי פוסטופים, פסיקים וחלליות אחרות.
את השם Katherine Heigl, (שאת שם המשפחה שלה, אגב, מבטאים "HI guhl") צריך לכתוב בעברית "קתרין הייגל".
או מי שמתעקש על קת'רין, לפחות שיהיה עקבי וישתמש ב-ת' בכל תרגום מ-th: מתי שהוא הולך ללמוד מת'מטיקה, או רץ מרת'ון (או ת'ריאטלון), או סתם הולך לראות ת'אטרון עם החברים שלו – ת'ומס, ארת'ור, ומרת'ה.
גם אני חיבבתי את "בתול בן ארבעים", אבל תמיד חשבתי שזה בזכות סטיב קארל… כנראה שבקרוב אדע לבטח. וזה מאוד מעודד לצפות דווקא לקומדיה (שאינה עתירת כוכבים או מונפשת), בקיץ כה עמוס בבלוקבאסטרים.
תודה ליוני ועידו על העזרה, אבל לי יש תיאוריה אחרת. לפי מיטב הבנתי הדלה בשפה האנגלית, במילה Heigl, ישנה Silent G. כל שלמעשה מדובר בגברת קתרין הייל (בלי ', כדי שעידו לא יתעצבן). הבבילון שלי תומך בתיאוריה הנ"ל, אבל אני עדיין זקוק לפסיקה נחרצת. וסליחה על הדיון הזניח.
אסףטיבי – אני מקווה שאין לך בעיה אם זה שאני לא אשן עכשיו כמה חודשים בגלל מה שאמרת…
רוה לאורון: שמותיהם של כוכבי קולנוע וטלוויזיה, והאופן בו מבטאים אותם, אינם סודות. אתה חייב לצפות קצת יותר בערוץ E!. תלמד שם הרבה על החיים, ועל האופן בו מבטאים את שמות השחקנים. למשל: קתרין הייגל.
מי שיפספס את ההזדמנות לראות את שני הסרטים האוסטרלים על מסך גדול, יוכל לשאול אותם באוזן השלישית.
Ten Canoes
http://www.third-ear.com/p_prod.aspx?id=36626
Jindabyne
http://www.third-ear.com/p_prod.aspx?id=36091
הייתי בהקרנת האקדמיה של הסודות. כשיצאתי חשבתי שזה סרט מצויין (עם בעיות), אולם לאחר שדיברתי קולגות שיצאו מההקרנה הבנתי שאני בעמדת מיעוט. כיוון שזה הדהד לי את הקרנת האקדמיה של "סוף העולם שמאלה", שחברי האקדמיה עיקמו מולו את האף לעומת הקהל הרחב שפשוט נהר לסרט, אני מבקש לכתוב כמה דברים על אבי נשר וסרטו החדש. אז ככה:
קודם כל, אבי נשר במאי (ותסריטאי) מצויין. יודע להעמיד סצנות, לחדד את הדרמה ולחתור לפאנצ', להדריך שחקנים ולעבוד עם המצלמה באופן מעורר קנאה (ביכולת).
היתרונות הכי גדולים של נשר הם באבני היסוד של כל סרט: תסריט והדרכת שחקנים.
בסודות, לדוגמא, התסריט משרטט במהירות ובבהירות את האיפיונים והקונפליקט הדרמטי של הדמויות הראשנות. טק, טק, בום טראח. חצי השעה הראשונה של הסרט היא עונג צרוף. אנחנו נקשרים לדמויות ומכירים את העולם שבו מתרחש הסרט.
בהדרכת שחקנים (ובליהוק) יש לו ביצים, טאצ' ועין חדה. בסוף העולם שמאלה הוא הימר על 2 שחקניות אלמוניות בתפקיד הראשי ופגע בול. אף אחד לא שמע על לירז צ'רכי ונטע גרטי לפני שנשר בחר בהן להפקיד בידיהן את התפקיד הראשי בסרט. גם בסודות, הוא מעניק את אחד משני התפקידים הראשים לשחקנית אלמונית בשם מיכל שטמפלר – מישהו שמע עליה? – והיא עושה שם תפקיד מדהים. מורכב, עשיר בניואנסים ומעורר הזדהות. פשוט תענוג לעיניים. ליהוק תפקידי המשנה גם הוא חגיגה של בחירות נפלאות ומפתיעות: עלמה זק בתפקיד האחות של אניה בוקשטיין, גורי אלפי בתפקיד הארוס המבאס, ואדיר מילר בתפקיד החתן לעתיד של מיכל. כל השחקנים שמניתי כאן עושים בסרט תפקידים מצויינים. גם כי יש בשר בתפקידים שנכתבו להם בתסריט (וכאן מגיע קרדיט לנשר התסריטאי) וגם כי נשר מדריך אותם נכון ומוציא מהם דמויות בעלות נפח (וכאן הקרדיט לנשר הבמאי)
צפת מצולמת כפי שמעולם לא ראיתם קודם לכן. יש אנשים שיגידו שזה מלוקק ו"הוליוודי מידי". אני חושב שזה חלק מהקסם של הקולנוע. היכולת לתאר את החיים באופן גדול מהחיים.
יאיר, כתבת שעשרים הדקות האחרונות של הסרט היו השיא המרגש של הסרט. אני דווקא חשבתי שהבעיה הכי גדולה בסרט היא הסוף. בחצי שעה האחרונה הסרט מאבד מתנופתו ומגיע לסוף עם בג'עג'וע וכמעט בלי אויר. כאילו שהסיפור יצא מפוקוס ושליטה כיוון שיש יותר מידי קווי עלילה שצריכים להיסגר. דווקא שם הסרט מאבד את הריכוז ואת הקצב.
רוה לדורון: תודה על התובנות, משמחות ומצערות כאחד. אני כותב את ביקורתי על הסרט ממש בשניות אלה, ושם אסביר בהרחבה למה אהבתי כל כך את המערכה האחרונה (וגם כפי שכתבת, את הראשונה – לי היו בעיות ג'יעג'וע דווקא באמצע).
לאסף: לא נראה סביר שיפיצו רק גרסה מדובבת של הסימפסונס. אני לא יודע אם בכלל תהיה גרסה כזו, אבל אם תהיה-א. זה יכול להיות מעניין ב. אולי זה יתן לסרט הצלחה גדולה יותר בארץ
רוה לשיזגל: פאקינג איי! דון לני גבאי בתפקיד בארט סימפסון!
אוקיי, מה דעתכם על ציפי שביט לדיבובו של בארט? ודוב'לה גליקמן להומר? בשם האלוהים הערבי, היהודי והמוסלמי, אם הסימפסונס ידובבו תהיה לי עוד סיבה לרדת מהארץ. ובקשר ל"בתול בן 40"- אני לא מצליח להבין את האנשים שחושבים שיש בסרט הזה משהו שהוא יותר מ-2 או 3 בדיחות סבירות. קארל מוגזם מעבר ליכולת שיעור בסרט הזה, ואילמלא פול ראד וסת' רוגן(הסיבה היחידה לצפות ל-Knocked Up)המצחיקים הסרט היה נכנס למשבצת ה"עוד קומדיה דבילית ברוחו של וויל פארל שלא ממש נכנסת לנעליו הגדולות".מה עם Blades Of Glory, אגב? מישהו יודע אם זה יופץ כאן?
אז הרשו לי לגלות לכם – הסימפסונס אכן ידובב גם לעברית (וזו ע"פ הוראה מפוקס)
רוה לנדב: פאקינג איי! דון לני גבאי לתפקיד בארט סימפסון! משי קלינשטיין לתפקיד ליסה! אלי גורנשטיין לכל התפקידים של הארי שירר! נדב אבוקסיס לתפקיד הומר!
Blades of GLory, או בשמו העברי המדליק "שניים על הקרח", לא יופץ כאן. הוא אמור היה לצאת בשבוע הבא, אבל נגנז. אני לא יודע אם זה כזה הפסד גדול.
זה כן הפסד גדול. סרט סמים קלים מושלם. אוף.
זו פעם ראשונה שאני מגיב בבלוג שלך, יאיר. ואני חייב לומר שעד כה זה כיף אמיתי לקרוא אותו. הידע, הרצון לחלוק, התשוקה – משהו שאני מאוד מכבד ומעריך, גם אם אני לא מסכים איתך על הדעות בחלקן.
בחרתי לכתוב, כי הזמנת אנשים שראו את "הסודות" להגיב. אני ראיתי אותו היום בהקרנה שהוגדרה כטרום בכורה בסינמטק. המקום כולו רעש וגעש, כאילו מדובר באחד הסרטים הגדולים של השנה, בין התורים הארוכים ביותר שראיתי במקום.
לסרט עצמו:
לגבי הליהוק, אני לא שלם עם כולו. נתחיל בברכות, על העוז בבחירה של מיכל שטמפלר לתפקיד הראשי – מה שהיא עושה בצורה נהדרת ומעניינת שגורמת לך פשוט להיקשר לדמות. גם אניה בוקשטיין שלא הייתי ער לכישורי המשחק שלה הפתיעה אותי. כנ"ל אדיר מילר שנתן תפקיד חינני, תיקי דיין שהייתה טובה ופאני ארדן שעשתה תפקיד נהדר בצורה מופלאה.
לא התחברתי לספי ריבלין, עלמה זק ורבקה מיכאלי שפשוט נראו לי כמו חלק ממערכון מתוכניות טלוויזיה ישנות שלהם.
הויזואליות של הסרט מעניינת ומרגשת. אני מסכים איתך, על הסצנה האחרונה, שהיא באמת יוצאת דופן, כמו כניסה לעולם לא מוכר, אבל בו ברגע מרגיש הכי מוכר שיש.
התוכן לעומת זאת, כמה שניסו (וניסו) ליצוק אותו, לא הצליח לו, משהו נבלם, שטחי מדי, העלילה לא מתפתחת וקטעי הצחוק המשולבים בסרט גרמו לי אמנם לצחוק אבל גם להרגיש לא בנוח, כאילו הם לא באמת קשורים.
אני גם מסכים עם מי שכתב/ה למעלה לגבי הסצינת הסקס, אחת הטובות שנראו במסכי הקולנוע בישראל.
בסה"כ הסרט די זרם מבחינתי, יציאתי בהרגשה שראיתי סרט יפה, לא לקחתי ממנו דבר וחבל, כי היה אפשר לגעת יותר לעומק ולהגיע גם לנקודות שאפשר לקחת למחשבה. משחק נהדר בחלקו הארי, כאמור, מועיל לכל העסק.
זמן רב עבר מאז שהייתי בקולנוע וסרט כל כך קומם אותי, ואני חובבת בדרך סרטיו של אבי נשר.
אין מה להכחיש, הוא במאי מצוין, אבל תסריט בעייתי, משחק בעייתי, חוסר אחידות בעלילה, ודמויות לעתים בלתי אמינות ולא מפותחות, הכריעו את הכף, הפעם הסרט פשוט לא קנה מקום בליבי.
חייבת לציין לטובה את אדיר מילר, כל סצינה בהשתתפותו מאירה את המסך, הוא קורן שמחת חיים ויופי, ודמותו פשוט נפלאה.
גם אני הרגשתי איך הסרט איבד את כח האנרציה לקראת התיקון הרביעי. אני זוכר שעוד אמרתי לעצמי כמה תיקונים עוד יהיו….
נהנתי מהפס קול המדהים – למרות שזה כואב, חייבים לפרגן.
לבסוף חייבים לציין את הקאסט – ובמיוחד את מיכל שטמלר שגרמה לי להתאהב בה מחדש, אפילו יותר מהפעם שבה ראיתי אותה משחקת בהצגה "קיץ" בחאן הירושלמי.
עוד בטח נשמע ממנה….
האם חייבים להיות שחקנים טובים כדי להיות בדרנים טובים? במקרה של אדיר מילר קיבלנו בדרן שגם יודע לשחק.
התפקיד של גורי לא התחבר ליכולתו וחבל..
כשאתם אומרים שסצנת המין(סצנות?)היו מהטובות בקולנוע הישראלי,הגדירו "טוב".
הכוונה לסגנון הסצנה,או לדבר השני?