01 יולי 2007 | 02:29 ~ 34 תגובות | תגובות פייסבוק

שלושת שבועות הקונדור

לחובבי טקסטים ארוכים: התמלול הכמעט מלא של השיחה שלי עם אבי נשר.

חלק א’
ובו יסופר על הפרויקטים האפשריים של אבי נשר עם אמיר גוטפרוינד וארי דה לוקה * אני קורא את התסריטים החדשים של נשר * נשר מתלבט אם לביים מותחן ריגול אמריקאי * ודוד גורפינקל אומר משפט יפה ומרגש

חלק ב’
ובו יסופר על הקריירה ההוליוודית * הייטקיסטים וקבליסטים נפגשים בבכורת “הסודות” * הטראומה של “זעם ותהילה” * אבי נשר ודובר קוסאשווילי מציגים * המפגש המחודש עם שרון הראל, אחרי 20 שנות שברון לב * האם יש קארמה של סרטים? * המפיק של “הלהקה” מתפרק * האם אבי נשר הוא “בן זונה גדול”?

חלק ג’
“הסודות” כבר בקולנוע. הביקורות, כרגיל שסועות. מתסכל? * ומה הקטע עם הבחורות הערומות? * ועל הרצון הילדותי להכרה גורפת

חלק ד’
אחרית דבר

ולמי שהחמיץ: הביקורת שלי מ-2004 על “סוף העולם שמאלה”, בה אני מספר על מפגשי הראשון עם נשר. והביקורת שלי על “הסודות”.

34 תגובות ל - “שלושת שבועות הקונדור”

  1. סתום בלחיצה (לשעבר ח.ל) 1 יולי 2007 ב - 3:01 קישור ישיר

    זה פוסט שטותי, מבולבל, מאונפנטל ומה לא. אבל הבירות והשעה המאוחרת מונעים ממני התייחסות רצינית. נראה אולי מחר (יום חדש) יהיה לי כוח להגיב לגבבה הזו שלא ממש חושב שהיא ראויה לדיון כי הנשוא זוכה לאיזה שהוא כבוד שהוא ממש מיותר לטעמי.

  2. האחד 1 יולי 2007 ב - 5:14 קישור ישיר

    אני מסכים איתך סתום בלחיצה,
    אבל, וזה “אבל” גדול,
    אני חושב שמגיע ליאיר מחיאות כפיים על היוזמה, כל הכבוד לך יאיר, כל הכבוד!

    מחר אני אתן התייחסות יותר רצינית,
    לילה טוב בינתיים.

    אה, ולמה התכוונת ב’וזה קורה בשניות אלה ממש ל”בופור” באקדמיה’?!

    מה קורה ל”בופור” באקדמיה?!?!

  3. Amir 1 יולי 2007 ב - 8:47 קישור ישיר

    קודם כל זה מעניין. אפילו מעניין מאוד.
    אני נהניתי לקרוא את הכל. אני גם אוהב את הסרטים של אבי נשר.
    העניין הוא שאתה צריך לכתוב את הביקורת שמתאימה לעיתון שאתה כותב. מה לעשות. בדרך כלל אתה מאוד מצליח, אבל לפעמים, כנראה שהיית מעדיף לעשות את זה במקום אחר, אולי באופי אחר.
    בשביל זה יש את הבלוג שלך 🙂

    תודה שהבאת את זה לכאן.
    (תגובה ראשונה בבלוג, אבל אני קורא תמיד)

  4. VAN ERIK 1 יולי 2007 ב - 10:00 קישור ישיר

    אך…איזה תענוג, משתווה לראיון עם גורפינקל.

  5. סיגל 1 יולי 2007 ב - 10:31 קישור ישיר

    טרם קראת את חלקים א, ב, ג.
    אך לגבי התיאוריה שלך על במאים שמצליחים קצת יותר מדי- ראה מקרה ניר ברגמן. איך לו זה לא קרה?
    אגב, מתנה משמיים (אותו ראיתי) היה חתיכת פיאסקו, כך שלעיתים הביקורות מוצדקות.

    לדעתי הסודות של נשר הוא סרט גדול, סוף העולם שמאלה היה נחמד, לא יותר. מה שכן, הלהקה זה אחד הסרטים הכי גאוניים שראיתי, ונראה לי שאף פעם לא ימאס לראות אותו.

    ולגבי הבופור- השתעממתי טיכו.

  6. הש"ג 1 יולי 2007 ב - 11:25 קישור ישיר

    אני חייב לומר, מבלי להכיר את האיש כלל, שביום שישי הבנתי אולי במעט את מקור הטינה של התעשייה כלפיו: באחת הכתבות במהדורות החדשות של שישי בערב (ערוץ 10 או 2, לא זוכר במדויק) הביאו כחלק מקידום הסרט את צילומי כל הכוכבות הגדולות והקטנות שעמדו בתור להיבחן לסרטו הנוכחי.זה נתן תחושה מאוד לא נוחה של ניצול אנשים לצורך קידום הסרט. אודישן הוא כמו ראיון עבודה – אם הוא לא קיבל אותם לתפקיד, אין לגיטימציה להציג אותם יושבים עם שלט הנושא את שמם, במעמד שיש בו השפלה מסוימת, בתקווה שיבחרו.

  7. רון 1 יולי 2007 ב - 11:46 קישור ישיר

    יאיר, מה התייחסותך לכתבה המזעזעת בחדשות ערוץ 2 ביום שישי שבו אבי נשר שיתף את עם ישראל בצילומים מהאדישנים האינטימיים שערך לסרטו? וכך נחשפו בקלונם ריקי בליך, עינת ויצמן, לוסי דובינצ’יק, אליענה בקייר ועוד כמה – כמי שנורא רצו ולא היו מספיק טובות. למה להשפיל אותן ככה? מה ההגיון המוסרי שעומד מאחורי חשיפת אודישנים? האם המטרה – הבאת עוד כמה צופים לסרט – מצדיקה את כל האמצעים?

  8. אלטמן 1 יולי 2007 ב - 13:15 קישור ישיר

    הנה הלינק לכתבה שמדברת על השימוש הציני של נשר באודישנים לקידום סרטו
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3419467,00.html

  9. הארטלי 1 יולי 2007 ב - 15:40 קישור ישיר

    ראיתי את ‘פלאנט טרור’. היה מהנה ומצחיק, אומנם פחות מהנה מ’חסין מוות’ של טרנטינו, אבל מספק ואפילו יותר אמיץ ומוטרף. לאחר הצפייה בשני הסרטים אני יכול לסכם ש: א. למרות שלא ראיתי עדיין את ‘גריינדהאוס’ יש לי הרגשה שזו הייתה טעות להפרידם. כרגע, במבט לאחור, השניים נראים כמו קשקוש ילדותי. ב. למרות שמאוד נהניתי משניהם, זה לא היה יותר מלאכול המבוגר מאוד טעים, או במילים אחרות ההנאה הייתה פיזית, מיידית וחלולה שלרגע לא טיפסה למוח. היום בדיעבד מתעוררת גם אכזבה. מרודריגז התאכזבתי כבר ב’דספראדו’ ,שלא לדבר על ‘סיוט בחדר המורים’, אבל למה לעזאזל הוא מושך השאולה את טרנטינו, שממנו עדיין ראוי לצפות ליותר מסתם המבורגר ‘רויאל עם גבינה’.
    למרות זאת, מגיעה לטרנטינו תודה קטנה. בעקבות ‘חסין מוות’, אצתי רצתי וצפיתי ב’נקודת העלמות’ המקסים וההזוי, לו הוא עושה מחווה (ישנו דמיו גם בין הפוסטרים). לא ברור למה טרנטינו בחר לעשות מחווה ברור דווקא לסרט זניח זה. בהתחשב בזה שסרט האימה האהוב ביותר על טרנטינו הוא ‘My Bloody Valentine’ הבינוני, שגם לו אפשר למצוא מחווה ב’ספרות זולה’. אפשר להסיק שלפעמים בחירת הסרטים האהובים עלינו קשורה יותר לתקופה בה ראינו אותם ולאו דווקא לאיכותם.

    ואם כבר בענייני סרטי אימים עסקינן (כן, אומרים סרטי אימה, כוחו של הרגל ילדות מגונה), אז מה קורה עם סרט האימה “מאחורי המסכה”, המאוד מצליח מעבר לים? הוא יגיע לביתי הקולנוע בארץ? מספרים שמדובר ביצירת מופת בסוגת סרטי האימה ושמאז ‘סיוט ברחוב אלם’ לא נראתה כזו הברקה תסריטאית נוטפת דם. נקווה שהמפיצים בארץ עם האצבע על הדופק. מצד שני, אם ההר לא יבוא אל המשיח מוחמד הוא יבוא אלינו עם חמור משיחי אחר. מפיצים יקרים, בבקשה מכם, אל תשדלונו לדבר עברה.

  10. לני ריפנשטאל 1 יולי 2007 ב - 16:03 קישור ישיר

    לכל מעריצי נשר, ויאיר בראשם: מה שהאיש הזה עושה לנשים, בסרטיו כמו גם בכתבת יחסי הציבור שלו ביום שישי (שלא ידע עליה, המסכן. ככה הוא אומר בויינט)שבו חשף את האודישנים שלהן (ושימו לב – רק של בחורות!!!!) הם בפירוש מעשים מגונים, ומי שחושב שמשה הקצב הוא אנס או עבריין מין סדרתי צריך לפחות להדיר רגליו גם מסרטיו של אבי הנשר.

  11. assafTV 1 יולי 2007 ב - 16:16 קישור ישיר

    להארטלי – לא צריך לבצע דבר עבירה, פשוט להצטייד במנוי ליס. הסרט נרכש על ידינו וישודר בערוצי הסרטים. נכון לרגע זה אין שיבוץ סופי (יום ושעה) אבל בגדול, בספטמבר.

  12. אורית 1 יולי 2007 ב - 16:23 קישור ישיר

    אני לצערי מסכימה. הכתבה היתה בלתי נסבלת. כמעט עצמתי את עיני כשצפיתי בה. כשנשר יושב במשרדו, זחוח כולו, מלא בעצמו, ובאותה שעה תמונות של שחקניות, שמגיעות לחפש עבודה, כדי להרוויח את לחמן, מופשטות בפני כל עם ישראל. נשר יכול רק להתבייש ! כנראה שהוא הביא איתו מארה”ב לא רק סגנון בימוי הוליוודי אלא גם ניצול ציני, שלא ראינו עד היום, במסעות יח”צ של סרטים

  13. הארטלי 1 יולי 2007 ב - 16:27 קישור ישיר

    ל – assafTV:

    אני מדבר על הסרט –

    Behind the Mask: The Rise of Leslie Vernon.

    ולא על – “Young Hannibal: Behind the Mask”.

    גם אתה?

  14. assafTV 1 יולי 2007 ב - 16:36 קישור ישיר

    להארטלי – כן, אני מדבר על הסרט הזה, לא על חניבעל.

  15. האחד 1 יולי 2007 ב - 16:59 קישור ישיר

    מישהו מוכן להגיד לי מה קורה ל”בופור” באקדמיה?!

  16. רותם 1 יולי 2007 ב - 17:35 קישור ישיר

    להארטלי-
    אני לעולם לא אבין אנשים שנהנים מסרטים אבל משמיצים אותם. פולניות היא באמת מחלה נוראית כנראה.

    ולמה טרנטינו מעלה סרט זניח? כי זה הקטע שלו. הוא ממש רוצה להדגיש שהוא שונה, מיוחד ואחר מכל הבמאים הרגילים. יש לו אתוס קולנועי מסוים שהוא דוגל בו ולוקח איתו מכל מקום. במאים מסוימים עושים מחוות כאלו או אחרות לסרטים ידועים ונחשבים יותר. הוא הולך על האג’נדה שלו וחוגג אותה מסרט לסרט.

  17. לני ריפנשטאל 1 יולי 2007 ב - 17:36 קישור ישיר

    מצאתי את ההבדלים: הראיון הארוך אידיוטי בדיוק כמו הראיון הקצר, רק יותר ארוך.

  18. רון 1 יולי 2007 ב - 17:38 קישור ישיר

    ב-ynet עשרות התגובות יוצאות נגד אבי נשר והכתבה המדוברת בערוץ 2. יכול להיות שמה שרובי פורת שובל אמרה על אבי נשר היה נכון? יכול להיות שהאנשים בתעשייה שמדברים עליו ועל אישיותו רעות יודעים מה הם מדברים? לדעתי הוא ירה לעצמו ברגל עם הכתבה הזו. לפי התגובות, לא מעט צופים פוטנציאליים יוותרו כעת על הצפייה בסרט.

  19. עמי 1 יולי 2007 ב - 17:43 קישור ישיר

    יאיר,
    הראיון טוב, מקיף ומעניין. הנסיון התמידי שלך לראות את נקודת מבטו של הבמאי, את המניעים שלו ואת דרך העבודה שלו ראויים לשבח. לבקר ולקטול ולראות את כל המגרעות זה הכי קל וזה מה שרוב המבקרים והצופים עושים. בתקתוק קליל על המקלדת קוטלים עבודה של שנים. מעטים יודעים באמת להעריך את הקושי העצום בהפקת סרט. פ.ט.אנדרסון אמר פעם בראיון שכל סרט שלו שמופק זה ממש נס. זה נכון עוד יותר במונחים של קולנוע ישראלי.

    אבי נשר הוא במאי מוכשר ומקצוען אמיתי שהגיע למעמד נדיר בקולנוע הישראלי.
    הקולנוע הישראלי הוא עדיין לא תעשייה של ממש, הוא עדיין מתנהל כמקצוע למשוגעים לדבר. נקודת המוצא שלך לביקורת היא דבר נדיר בקרב ציבור המבקרים ועל כך אני מעריך אותך.
    אתה עושה עבודה קודש.
    דרך אגב הרעיון לספר נשמע מעולה, מעט הספרים שיוצאים על הקולנוע הישראלי הם מאמרים אקדמיים מסורבלים לקריאה, כל כך חסרים ספרים שכאלה בארץ.

  20. איתן 1 יולי 2007 ב - 18:19 קישור ישיר

    משהו שונה לגמרי

    נו, יאיר, ראית כבר את “החוב” ? הייתי אתמול בהקרנת האקדמיה שלו ולא ראיתי אותך שם. לטעמי, מדובר בסרט עם Production value מאוד גבוה, ולכן גם די מרשים, אבל בהרבה אספקטים אחרים, זהו סרט פגום. אני חושב שזה הסרט שניפץ לי סופית את הבועה שנקראת נטע גרטי. מצטער, שחקנית טובה היא לא. למרות העבודה המרשימה של רוב השחקנים (שמדברים גרמנית ורוסית שוטפת), יש חסכון/קמצנות בתיאור מערכות היחסים בין הדמויות, והסרט יוצא נפסד מכך.

    בנוסף, ראיתי אתמול את “חמניות” הסיני. סרט מאוד חביב ואף מרגש לפרקים, של במאי שמתחיל לצבור אצלי קרדיט: את “בית מרחץ” החביב שלו הפיצו בארץ, אבל את “להיגמל” המדהים שלו ראיתי בפסטיבל ירושלים (וניתן, ורצוי, לתפוס אותו מדי פעם באחד מערוצי הסרטים בכבלים).

  21. ברווז גומי 1 יולי 2007 ב - 23:16 קישור ישיר

    אני מתאר לעצמי את ‘הלהקה’ עם רומן הומואי בין גוב לסויסה, את ג’וליאנו מר ורוני פינקוביץ’ מתעלסים בתשוקה ב’זעם ותהילה’. לא מתחבר. גם לא הרומן בין בנות המדרשה, למרות שהוא אסטטי יותר.

    אני לא מבין את המיני מהומה סביב הכתבה של אולפן שישי. כל הבנות יוצאות טוב, אף אחת מהן לא מפגינה משחק מביך ומקסימום הנזק שיכול להיגרם הוא מעט מתח סביב השולחן בארוחת השבת לשתיים מהשחקניות, אחת מהן גם מצוטטת בשמה.
    כפי שפורסם, כל השחקניות נתנו את אישורן לשידור האודישנים. אני מניח שלא אמרו להן שיבחרו קטעים אישיים וחושפניים, ודי מרחו אותן בדברי מתיקות. זה לא ממש יפה, אבל גם לא ממש נורא ובטח שלא לא מוסרי. מדובר על שחקניות, רובן וותיקות ומנוסות, לא על אנשים שלא מכירים את המדיה ואת דרכי הפעולה שלה. ברגע שהן הסכימו לשידור האודישנים ולא אסרו על קטעים מסוימים, במערכת חופשיים לבחור איזה קטע שהם רוצים.
    כאמור, בסופו של דבר, למרות אי הנעימות, יצא אייטם טוב וראוי שלא הזיק ורק הועיל לשחקניות.

    הכי מטומטם שמאשימים את אבי נשר באונס סדרתי. כנראה שבאמת יש לאנשים משהו אישי נגדו. הוא לא זה ששיכנע את השחקניות להסכים לשידור, הוא לא זה שערך את הכתבה והוא גם לא צפה בא לפני השידור, רק התראיין כשהוא שופע תשבוחות ומחמאות.
    רוצים להאשים מישהו – תאשימו את רותי יובל, עורכת אולפן שישי. מצד שני, היא בחורה והיא לא הפשיטה אף אחת במקווה, אז מה כיף בזה?

  22. סתום בלחיצה (לשעבר ח.ל) 2 יולי 2007 ב - 0:34 קישור ישיר

    חרדים בבכורה של “הסודות”? חרדים?(!) מניח שהדוסית הפרטים שלך, תמהיר אלייך מייל שיסביר לך שהסוג של דוד הכי טוב (שמן הסתם אותו קלטת בהקרנה) אינם בגדר חרדים אלא בס”ה כמה תמהוני ממבו גמבו שחיים בשולי הברסלב ממש כמו זה שאתה (או נשר) מהדרים אותו בתואר “קבליסיט” (קבליסט עלק).
    וגם הצחיקה אותי ההתעניינות של נשר והסקרנות שלך (הוא ממש התעניין, ז”א התעניין ברצינות?) לדעת אם דתיים יגיעו לראות את הסרט. לדעתך. הסרט הזה יש לו איזו שהיא כוונה מיוחדת (נעלמת ממני) לדבר או לומר משהו מעניין למגזר הדתי על כל שלוחותיו? אתה באמת רואה בו משהו שמביא איזו שהיא הארה/אמירה שנראה לך שהיא מעניינת אותם? נראה לך רציני לחשוב שנשר כיוון את הסרט אלא המיגזר הדתי? בייננו. אם כבר יש כאלה במגזר ההוא שרוצים לראות סרט, אז למה לדעתך הם אמורים להעדיף (או אמור למשוך אותם) לראות את ה”סודות” ופחות להעדיף לראות (או בכלל לא) את מדוזות” או “בופור”? הרי כל הסרטים האלה הם דוברי עברית ומדברים על כאן.
    אני מניח שהדעה שלך וגם של נשר היא ששם בצד האפל של הפלנטה, חיים כמה בבונים שכל מה שמעניין אותם זה לראות את התחפושת שלהם על המסך ואז להתקרקר למול הבובאה הזו, לדפוק בגאווה על החזה ולהשמיע קריאות קרב. אחלה דעה נאורה.

  23. יובל 2 יולי 2007 ב - 2:21 קישור ישיר

    לסתום, כל אדם רוצה לחוות אמנות שמתקשרת לחייו ולדרך שבה הוא רואת את עצמו, זה לא הופך אותו לפרימיטיב. רוב התרבות הפופולרית בארץ לא פונה אל החרדים, ולא מתארת חרדים כאנשים חושבים. להניח שחרדים רבים ישמחו ללכת לקולנוע לסרט שעוסק בבעיות קונקרטיות שמעסיקות אותם זה לא להתנשא מעליהם.

    באותה דרך אפשר לומר שיאיר הוא בן דת האוטר האמריקאית, שמשתוקק לנתח מספר סרטים של במאי אחד שכולם בנויים לפי מתכונת התסריט ההוליוודית, ומתוכם אפשר לחלץ רעיונות של מוטיבים חוזרים, התקדמות, שינוי וכו’. בשביל בני הדת הזו סרט חדש של מי שקיבל את אות הכבוד “אוטר” הוא סיבה למסיבה. אין לאוטרים סרטים זניחים ומי שמתייחס לסרט של אוטר כזניח עושה זאת מתוך מניעים לא ענייניים, ומשהו מאוד פגום ביכולת השיפוט שלו.
    אני מאמין ש”הסודות” הוא סרט מהנה אך זניח, גם במסגרת הפילמוגרפיה של אבי נשר, גם במסגרת הקולונוע הישראלי, וגם במסגרת הקולנוע הישראלי של שנת 2006. בוודאי אני לא רואה את עצמי משלטט במכשיר הטלביזיה ב2026 נופל במקרה על “הסודות” ואומר לעצמי “אה… איזה כיף, אחרי שראיתי אותו אינספור פעמים אראה לילדיי הקטנים מה זה קלאסיקה של הדור שלי. איך הם בטח יתמוגגו מדנה איבגי מאבדת עשתונות ומרביצה לפאני ארדן, מסצינת הקאלט בה ארדן הוזה ביקור מבנה, מההערכה הרבה בה כל צופה מרגיש מכך שדמותה של אניה בוקשטיין לובשת את השק המכאיב שתלביש את ארדן. איך לא קלטו את גאונות הסרט כשהוא יצא?”

  24. סתום בלחיצה (לשעבר ח.ל) 2 יולי 2007 ב - 2:51 קישור ישיר

    ליובל.
    1. “הסודות” ובשום קטגוריה, הוא לא סרט מהנה אבל זה עניין של טעם שלא רוצה להתווכח עליו.
    2. הרצון לראות את בני משפחתך/עדתך/עמך על המסך הוא טבעי (אני לא טענתי שהרצון הוא פרימיטיבי) אבל המחשבה שבכל מקרה של ראיית הדברים כאלה אמורה להפוך אותך לצופה מעוניין (שוטה) היא זו הפרימיטיבית.
    3. הצופה ה”דתי” הוא גם (ברוב הזמן) ישראלי וככזה (ברובו למעט החרדים שגם זה לא מובהק ובטוח) יש לו עניין לא פחות (ואפילו יותר) ב”בופור” או ב”מדוזות” ופחות בתןפעה מלאכותית בנוסח “הסודות” שמעניינת (אמורה לעניין אם עושים אותה טוב) חילוניים.
    4. הטענה (המשונה) שהתרבות בארץ איננה פונה לחרדים היא עניין קומסירי (בולשביקי). אף אחד לא אמור לפנות אליהם. אם יש להם עניין שיביאו מתוכם את מי שאמור לדבר אליהם. העמדת הפנים של נשר (שבס”ה הוא בחזקת מצטט כותרות עתונים) לא משנה כהוא זה. העולם הזה לא ממש מעניין אותו, הוא לא ממש מכיר אותו ואין לו שום דבר אמיתי לומר עליו. אז שילך לשתות בירה טובה.
    אז חאליק מין הקישקוש ואני בכלל מעוצבן מעצמי שאני נותן משקל יתר לסרט של כלום בכל פארמטר שאני מכיר.

  25. יובל 2 יולי 2007 ב - 3:45 קישור ישיר

    לסתום,
    “הסודות” גרם לי להנות (ולפחות עוד כמה אנשים שאני יכול לומר בוודאות), לכן אני מכניס אותו לקטגורית הסרטים המהנים. אני שמח שאתה לא רוצה להתווכח על טעם, אז אני מניח שבזה תם הדיון הזה.
    אני מעולם לא כתבתי “דתי”, רק “חרדי”.
    אם בנוגע לחרדים שוליות הייצוג שלהם בתרבות הפופולרית הישראלית היא לטעמך לא מובהקת ולא בטוחה, אז פה טמון חוסר ההסכמה בינינו.
    אני מסכים איתך “שאף אחד לא אמור לפנות אליהם”. אבל מכיוון שחרדים נמצאים בארץ, וחלק מהם גם מוכן לשלם את מחיר כרטיס הסרט, אז הם יכולים לראות סרטים. ואם אתה חרדי שרוצה להנות מסרטים בהם דמויות הקרובות אל עולמך, האפשרויות שלך מוגבלות. לכן כשמגיע סרט כמו “האושפיזין”, או “קדוש”, או “הסודות”, או סדרת טלביזיה כמו “מרחק נגיעה”, רוב הסיכויים שהם יצליחו למשוך קהל כזה.
    למה אתה חושב שיהודים בארצות הברית צריכים הופעות של מאיה בוסקילה או סאבלימינל? הרי יש להם מבחר עשיר של מוסיקה טובה יותר.
    כמובן שהדיוק בפרטים חשוב, ואם העולם שנשר יצר הוא מלאכותי, וייראה מזויף לחרדים, אז הוא נכשל בכך. מכיוון שאני לא בקיא בעולם הזה אני לא יכול לשפוט אותו על כך, ואני מניח שגם אתה לא, אחרת היית כבר מצביע על הזיוף במקום לכתוב דברים כלליים עליו. אם אני טועה, אז תוכל להסביר לי בדוגמאות מתוך הסרט מדוע מנחם שבתאי הוא קבליסט עלק ומדוע העולם ב”הסודות” הוא מלאכותי?

  26. סיגל 2 יולי 2007 ב - 9:54 קישור ישיר

    אנשים, בתוך אחת שעובדת בחברת הפקה- יש לציין כי האחריות על החומרים שהגיעו לאולפן שישי הם של חברת ההפקה ולא של הבמאי.
    הבמאי בכלל לא מעורב בחומרים המועברים לצורך יחסי הציבור. כל החומרים הם נכסי ההפקה. ההפקה או משרד יחסי הציבור בוחרים אילו חומרים ילכו ולאן.

    אני מאמינה לנשר במקרה זה, שאמר שלא ידע ולא היה מעורב. אף אחד לא באמת חושב שנשר שמר את קלטות האודישנים אצלו בבית, נכון?

    2 פילטרים היו אמורים למנוע במקרה זה את עוגמת הנפש שנבעה מהכתבה:
    1. חברת ההפקה שהאינטרס שלה הוא לשמור על אינטרסי השחקניות באודישנים, ועל יחסים טובים עם שחקניות שלשרותיהן עוד יזדקקו.
    2. שיקול דעת של עורך/ת אולפן שישי.

    שני הפילטרים הנ”ל כשלו, ואליהם צריך לבוא בטענות.

    מצחיק אותי לחשוב שהתקשרו לבנות ומרחו אותן רק כדי לקבל את אישורן. הרי לא מדובר בשידור בערוץ כבלים נידח אלא באולפן שישי…

  27. הש"ג 2 יולי 2007 ב - 12:02 קישור ישיר

    סיגל, כולנו מכירים הרי איך זה עובד:
    חני בירן בטח ניסתה לדחוף אייטם למהדורה, הם לא התעניינו בראיון כזה או אחר עם השחקנית או הבמאי ואז כדי לשכנע את אולפו שישי הם הציעו את הרעיון המבריק לחשוף את המועמדות. קשה מאוד להאמין שהבמאי לא ידע מזה – אולי לא הגה את הרעיון אבל ברור שידע איך הצליחו להכניס אייטם לאולפן השישי. וההתנהלות שמתארות השחקניות נשמעת מאוד הגיונית ברמה של “את מועמדת לסרטו הבא”, “נפרגן” וכו’, מבלי לפרט את אופי הכתבה.
    ולגבי העורכים של המהדורה – כאשר הרגשתי נבוך מהכתבה זפזפתי לערוץ 10 שם היה ראיון עם הרוצח של מעיין ספיר – אז מה כבר ניתן לצפות מעורכי החדשות? האינטרס שלהם ברור. האחריות כאן היא של במאי הסרט וההפקה – בידיהם הופקדו ראיונות העבודה הללו.

  28. רון 2 יולי 2007 ב - 12:08 קישור ישיר

    הכתבה המבזה מהאודישנים לסרט “סודות” הוסרה מאתר החדשות על ערוץ 2. עכשיו כל הצדדים מנסים להתנער ממנה. אגב, אחת המצולמות, הודתה שאישרה את שידור האודישן שלה אך בתמורה הובטח לה תפקיד בסרטו הבא של נשר. מסכנה, גם הושפלה בפני כל עם ישראל וגם כמובן לא תשתתף בסרטו הבא.
    נ.ב יאיר – שמתי לב לשתיקתך ההולכת ונמשכת בנושא, אבל זה בסדר, אני מבין את המניעים שלך.

    רוה לרון: האמפתיה שלך נוגעת לליבי. תודה.

  29. יואב (לאיתן 20) 2 יולי 2007 ב - 19:53 קישור ישיר

    לאיתן (20) אני חושב ההיפך הגמור ממך, אני חושב שנטע גרטי נותנת את תפקיד חיה, בוגר, מרגש, חזק ומרשים. “החוב” על כל חלקיו הוא עבודה מאוד מרשימה, אחד מסרטי המתח הטובים ביותר שנעשו כאן בשנים האחרונות, נקודת הטורפה היחידה בסרט זוהי כמובן גילה אלמגור, אבל האם אתה יכול לדמיין משהי אחרת משחקת את התפקיד הזה?

  30. ברווז גומי 3 יולי 2007 ב - 1:13 קישור ישיר

    לש”ג
    מעניין איך הצלחת לזפזפ אחורה בזמן מהכתבה השלישית של ערוץ 2 לכתבה השנייה של ערוץ 10, שנגמרה כמה דקות קודם.

  31. סתום בלחיצה (לשעבר ח.ל) 3 יולי 2007 ב - 2:50 קישור ישיר

    ליובל.
    1. לא בדיוק הבנת את מה שאני כותב אבל כבר אמרתי שאני מעוצבן על עצמי שאני בכלל מגיב ל”סודות”, אז נשאיר את זה כך..
    2. זיוף זה לא עניין להסביר אותו, הוא תלוי בחוש שלך ובכמה אתה סומך עליו (על החוש).

    לעניין החוש, ובלי ניסיון לשכנע או להסביר.
    יצא שבין התגובה שלי לתגובה שלך עליתי על שיר “אנא בכח” (שבעוונותי אין לי מושג איך הצלחתי להחמיץ אותו עד כה). שיר תפילה שהלחין אותו מישהו (עלום מבחינתי) בשם עובדיה חממה.
    אם יש לך עניין, כוח, רצון, תנסה להקשיב לשיר המופלא (מבחינתי) הזה ואולי תבין (עניין של רגש) מה ההבדל בין זיוף לאמת.

  32. יובל 3 יולי 2007 ב - 6:22 קישור ישיר

    החוש שלך סתום? חבל שלא אמרת קודם, היית חוסך לשנינו הרבה זמן. בשביל דעות שמבוססות על החוש שלך ולא דורשות הסברים, מספיק בהחלט שורה אחת אם בכלל. כמו שאתה רואה לפעמים בפוסטים אחרים, שלא אתה כתבת אותם, אפשר פשוט לכתוב “סרט גרוע, לא סבלתי אותו” ובזה סיפקת את תיאור חושך. עם פוסט כזה גם אין באמת על מה להתווכח, אני אאמין לכותב שלו שהוא מדבר אמת.
    אבל מכיוון שכמות המלל שאתה מפזר באתר הזה היא גדולה בצורה משמעותית מאבחונים חושיים לקוניים, אני מניח שגם אתה מבין שכדי לנסות להגיד משהו בעל ערך, צריך להאמין שקיים משהו בעולם האמיתי שעומד מאחוריו, והמילים אמורות לגרום לקורא אותן להבין אותו (וכשאתה כל כך צמא שיקשיבו לך (ויבינו אותך (ויזדהו איתך (אתה רוצה לומר כל כך הרבה (שאתה שם עוד (ועוד (סוגריים( בתקווה שרק עוד סוגריים אחד (אנשים יכירו בחכמתך (ואז ((((((((((((((((((((((((

  33. הש"ג 3 יולי 2007 ב - 14:47 קישור ישיר

    לברווז,

    זה בגלל שאני הש”ג במנהרת הזמן – ביקשתי מגנרל קירק שישלח אותי חמש דקות לאחור


השאירו תגובה