31 אוקטובר 2007 | 11:17 ~ 3 תגובות | תגובות פייסבוק

סוף סוף זה קורה (כנראה): מהפך (בערך) בפסטיבל ירושלים

מאחורי הקלעים של מינויו של אילן דה פריס למנהל סינמטק ופסטיבל ירושלים. וגם פרשנות.

את הפוסט הזה – התוהה מי יהיה המנהל החדש של סינמטק ירושלים והפסטיבל שלו אחרי ליה ון ליר – התחלתי לכתוב ביולי השנה, באמצע פסטיבל ירושלים, אך רגע לפני הפרסום שלו הגיעה אלי הכחשה כה גורפת שהנחתי אותו בצד. ואז לפני שבועיים הגיע אליי עדכון מוסמך מאוד, שרק ביקש ממני לחכות עוד כמה ימים כדי שהעסק יהיה סגור. אלא שאני, בגלל רפיסות והזנחה, נתתי לו לחמוק מבין אצבעותי. בגלל שאני אוהב להיות זה שמפרסם ראשון את סיפורי הקולנוע המעניינים בארץ, אני כבר כמה שעות דופק את הראש בקיר מאז נתקלתי – באיחור – בידיעה של נירית אנדרמן מ”הארץ” של אתמול המבשרת על כך שכתרי שחורי הסיר את המועמדות שלו לניהול סינמטק ירושלים. אנדרמן מוסיפה: “המועמד המוביל כעת לתפקיד הוא אילן דה פריז”.

הדיווח שלי כמעט זהה, אך הייתי מנסח אותו קצת אחרת: אילן דה פריס נמצא במגעים סופיים לקראת חתימה על חוזה להתמנות למנהל סינמטק ירושלים ופסטיבל ירושלים. המו”מ עם דה פריס החל אחרי שביולי בישר כתרי שחורי, המועמד המוביל לתפקיד המנהל, שהוא מסיר את מועמדותו.

רקע

הסיפור הזה התחיל בפסטיבל קאן 2006, לפני שנה וחצי, כששיחת היום בקרב אנשי התעשייה היתה הבשורה שכתרי שחורי מנהל מגעים להחליף את ליה ון ליר בראשות סינמטק ירושלים, ושהוא עתיד לעזוב את ניהול קרן הקולנוע הישראלי. את הידיעה הזאת פרסמתי ב-28 במאי 2006 כשנדמה היה שהסיפור סגור ונותרו בו רק כמה חוטים אדמניסטרטיביים לא סגורים (כמו למשל למצוא לשחורי מחליף בקרן). אלא שהפרסום הזה עשה קצת ברדק. או כמו שאמר לי אחד האנשים הבכירים המעורבים בעניין “איזה בלאגן שאתה עשית”. עיתונאים, אני אומר לכם.

ון ליר, מצידה, פגועה מההדלפה בבלוגי, הזדרזה להכחיש את דבר ההחלפה ב”הארץ” וב”וויינט”. כתבי הקולנוע שם, שבוודאי שמעו כמוני על כך שהעסק די סגור ועכשיו זה רק עניין של זמן, העדיפו לצטט את תגובתה של ון ליר כלשונה. קרן ירושלים, שעמדה רגע לפני השקעה עצומה בשיפוץ הסינמטק, העדיפה ככל הנראה שקט תעשייתי, וגם לא להיראות כמי שפוגעת בכבודה של ון ליר. ון ליר נשארה בתפקיד מנהלת הפסטיבל גם השנה, כשהיא זוכה לכבוד המוצדק בחנוכת הפסטיבל ה-24, בשנת ה-40 לאיחוד העיר, במבנה הסינמטק המשופץ. אלא שסבלנות קרן ירושלים נהייתה קצרה: הפסטיבל ב-2008 יציין את שנת חצי היובל להקמתו, ובמסגרתו יחנך המבנה החדש שנבנה כעת בצמוד למבנה הקיים. מנהל חדש לסינמטק ישדר שהמקום אינו קופא על שמריו אלא צועד קדימה. אלא שון ליר הקשתה: על פי הדיווחים שהגיעו לאזניי ון ליר רצתה לוודא שמי שיבוא לניהול הסינמטק יהיה מתחתיה ולא במקומה. היא סרבה לפרוש ורצתה לוודא שנותרות בידיה סמכויות ניהול משמעותיות. שחורי, כמובן סרב לכך.

קופצים שנה קדימה

את המסע לחיפוש מחליף לון ליר מנהלת קרן ירושלים בראשות רות חשין. קרן ירושלים היא התורמת העיקרית לתפעול הסינמטק וההחלטה למצוא דור המשך לניהול המקום הגיעה ב-2006 במקביל להחלטת הקרן להשקיע עשרות מיליוני שקלים בשיפוץ מבנה הסינמטק והקמת אולם נוסף. הכוונה היתה להכריז על תחילת השיפוצים ועל המנהל החדש בפסטיבל 2006. אלא שון ליר לא הסכימה ששחורי יוצג כמחליפה. כל ניסיון למצוא לשחורי ולון ליר תארים וסמכויות שיירצו אותם כשלו. בפסטיבל 2007 התעוררו השמועות האלה שוב. הפעם הם הגיעו מן החוץ. כתב “וראייטי” עלי ג’פאר, המכסה את המזרח התיכון לעיתון, הפיץ לראשי תעשיית הקולנוע מייל פרסומי המודיע על השקת ניוזלטר בהפקת “וראייטי” שיוקדש לקולנוע הישראלי והאיזור. הוא הזמין את בכירי התעשייה לרכוש שטחי פרסום בגיליון הראשון שיעסוק בין השאר בעזיבתה של ליה ון ליר את הסינמטק. גם את זה פרסמתי. ושוב, ון ליר יצאה במסע הכחשות והוציאה בעיצומו של הפסטיבל הודעה לעיתונות המוחה על הפרסומים.

מעניין מאוד, כי עכשיו אני קורא אצל אנדרמן שון ליר כבר היתה מוכנה להכריז על שחורי כמנהל החדש של הסינמטק בפתיחת הפסטיבל השנה, אלא שהפעם שחורי הוא זה שעצר את המהלך. שבועיים אחרי סוף הפסטיבל, כשהוא הבין כנראה שון ליר חזקה מחשין ומי שיגיע לסינמטק יצטרך לתפקד כשחקן משנה לצידה, הוא ויתר על התענוג. שחורי נשאר בקרן הקולנוע.

פרשנות

הבחירה באילן דה פריס למנהל הסינמטק נשמעת על פניה לא רק מוצלחת אלא גם הגיונית. דה פריס כבר היה סגנה של ון ליר במשך רוב שנות השמונים, והיה לצידה בהקמת פסטיבל הקולנוע. הוא גם איש תוכן מנוסה, גם מנהל מנוסה וגם אחת הדמויות האהודות והחביבות בתעשייה. דה פריס היה המפיק של “בלוז לחופש הגדול”, ומאז עזב את הסינמטק בתחילת שנות התשעים הוא היה מנהל התוכניות של טלעד, חבר בדירקטוריון בית הספר לקולנוע סם שפיגל ובאחרונה הוא המנהל של משכנות שאננים (מה שאומר שלמקום עבודתו החדש הוא יצטרך בסך הכל לחצות את הכביש). אני מניח שכבן טיפוחיה של ון ליר דה פריס ייתן לה את הכבוד אותו היא דורשת, יאפשר לה להישאר במרכז אור הזרקורים עם תואר כמו “נשיאת הפסטיבל” או “יו”ר הפסטיבל” כשהוא בינתיים מתעסק בצדדים הפחות זוהרים. היא מצידה בוודאי תרגיש כעת בלתי מאוימת כש”אחד משלנו” נמצא שם, ובוודאי יודע את מקומו. מפאת כבודה של ון ליר איש, כמובן, לא מעז להגיד בקול רם את מה שהכי מדאיג את אנשי קרן ירושלים: שלמרות אישיותה הכריזמטית, נמרצותה ונוכחותה הכה סמלית בפסטיבלים ברחבי העולם לון ליר בת ה-83 לא נותרו שנים רבות בהם תוכל להמשיך לתפקד באותו מרץ, חדות וריכוז סמכויות. וכך, במקום להכריז על מנהל שיחליף אותה (שחורי) נבחר מנהל שיהיה שם לצידה עד היום שבו הוא יוכל להתיישב באופן מלא בכסאה (דה פריס). אחד העיכובים, למשל, בחתימת החוזה עם דה פריס בשבועיים האחרונים היה העובדה שון ליר היתה רתוקה למיטתה למשך כמה ימים עם בעיות גב.

ועכשיו, בעקבות הלקח מהפרסומים הקודמים, אני חייב להדגיש: עד שהעסק לא סגור, הוא לא סגור. ואין בדברים הנ”ל משום רצון להפחית מכבודה של הגב’ ון ליר, מהבכירות והמשמעותיות באושיות הקולנוע הישראליות. אני גם מאחל לה בריאות ואריכות ימים. פסטיבל הקולנוע הירושלמי נוצר בצלמה ואישיותה ונוכחותה בו בלתי נפרדים מאופיו ואישיותו של הפסטיבל הזה. ובזכות הסימביוזה המשונה אך התמיד מבדרת למעקב בינה ובין אבינעם חרפק, מנהל התוכניה של הסינמטק והפסטיבל, הוא גם סיגל לעצמו אישיות תכנית יוצאת דופן עם תמהיל יחודי. בדיווחים האלה האלה והאלה) אני רק מעביר הלאה את מה שאני שומע שקורה מאחורי הקלעים. קלעים שהגב’ ון ליר העדיפה שיישארו מוגפים מעיני הקהל.

הדיווחים הקודמים שלי בנושא:
פרסום ראשון: ליה יוצאת, כתרי נכנס
מי יעמוד בראש פסטיבל ירושלים ב-2008?
ליה לנצח
“עוד פעם אתה מפטר אותי?” (פסטיבל ירושלים: סיכום)

3 תגובות ל - “סוף סוף זה קורה (כנראה): מהפך (בערך) בפסטיבל ירושלים”

  1. קפקא 31 אוקטובר 2007 ב - 13:36 קישור ישיר

    ורק אני הייתי היחיד שהרגיש בפסטיבל האחרון בירושלים שהסינמטק שם איבד את כל הקסם שבו עם השיפות ונהפך לסתם עוד קולנוע? אפשר לחדש ולשפץ וגם להשאיר צלם ממה שהיה שם קודם.

  2. אורי (האמיתי) 1 נובמבר 2007 ב - 15:00 קישור ישיר

    אוי יאיר. זה לא כזה דרמטי. ליה ון ליר רצתה לשלוט בפרישה שלה וזה נורא מובן. האישה בת 83, ואלו הם חייה, פחות או יותר, וכולנו מכירים את הסיפור של ליה ווים מגיעים לעמק בן-הינום וכו’.
    בקיצור – אל תעלב שכעסו שהצצת.

    המינוי עצמו אכן הגיוני. אילן דה-פריס היה מישהו פעם והוא בטח רוצה לחזור להיות משהו בעתיד. אני לא יודע בדיוק מה הוא היה (טלעד, בכל זאת, מי זוכר) אבל מקווה מאוד שהוא יהיה. הוא עוד ירושלמי?
    הסינימטק בירושלים (שלפני השיפוץ – לא הגעתי לפסטיבל השנה) היה אולם הקולנוע הטוב בישראל בעיני. אחד האחרונים שהמקרין (יו-הה הסקנדינבי אוהב הקולנוע) יושב בו עדיין בתא ההקרנה (ולפעמים מרשה לי גם) ומתקן על המקום את הפוקוס.
    יותר מכל מקום אחר בעולם זה היה בית הספר לקלונוע שלי, אם מנוי מופלא ותוכנית נהדרת שמאפשרים לראות שלושה סרטים ברצף. אני מקווה שהמינוי הזה ימשיך את המסורת.
    וחבל שלא כתרי – עכשיו על מה נהמר? ככה אם כתרי היה עובר אפשר היה להמר על המחליף שלו. ואם אכן רנן שור היה מחליף אותו (שמועות שמועות) מי היה מחליף את רנן בירושלים, ועם רנן עוזב את סם אז..

    אבל כתרי נשאר.

    רוה לאורי: גישתה של ליה למהלך ברורה לי לגמרי, ועם כל הדבר שחשבתי שהמינוי של כתרי לפסטיבל הוא מהלך מבריק, נראה לי שדה פריס הוא אכן בחירה מוצלחת ומאוד-מאוד הגיונית. מה שעניין אותי כאן יותר הוא קרב הנאגחות בין ליה ורות חשין. ובעיקר: בשעה שאני דיווחתי שלב-אחר-שלב מה קורה שם מאחורי הקלעים, ליה הוציאה הכחשות כאילו כלום לא קורה, שנועדו למעשה לעיניה של רות חשין מעל גבם של העיתונאים. כל אחד והשיטות שלו לעבוד עם התקשורת.

  3. home furniture 28 ינואר 2011 ב - 7:48 קישור ישיר

    Are all of these posts written yourself or did you hire a ghost writer?


השאירו תגובה