17 פברואר 2011 | 15:32 ~ 12 תגובות | תגובות פייסבוק

הכותרת הסנסציונית של מחר!

הערב, ב-18:45 שעון ישראל, תתקיים בברלין מסיבת העיתונאים של סרטו החדש של יהונתן סגל, “אודם” (“Lipstikka”), המשתתף בתחרות הרשמית בפסטיבל ברלין. כדי לצפות בה בשידור חי היכנסו ללינק הזה באתר של פסטיבל ברלין (ואז בחרו באופציית Live Stream Press Conference). אני מניח שתהיה שם איזושהי פרובוקציה, לא? אני מניח שלא משנה מה יהונתן סגל יגיד, איכשהו זה ימצא את דרכו לכותרות העיתונים של מחר, לא?


תקציר הפרק הקודם: בינואר שעבר כתב יאיר לפיד בזעזוע נגד סרטו של סגל, שעדיין היה בצילומים, כשקרא מסמך שיווקי מטעם המפיק הבריטי שמדווח שהסרט משווה בין הכיבוש הישראלי בשטחים ובין השואה. הטקסט של יאיר לפיד עורר את הדיון הסוער בפוסט הזה. כמה ימים אחר כך אמר סקנדר קובטי, במאי “עג’מי” שהיה מועמד לאוסקר, על כך שהוא לא מייצג את מדינת ישראל, ושני המקרים יחד עוררו גל של התלהמות מצד ח”כי הימין, שהתחילו לדרוש שקולנוע ישראלי הנתמך על ידי קרנות הממומנות מכספי משרד התרבות יהיו סרטים ציוניים, ושיוצר הנתמך על ידי המדינה יחתום על הצהרת נאמנות. שתי הצעות שבינתיים לא קרה איתן כלום, תודה לאל.


וכל זה קרה לפני שמישהו בכלל ראה את הסרט. היום, לראשונה, הוא יוקרן, ועם ההקרנה בוודאי תצוף מחדש הקונטרוברסיה. בשעה 17:00 בברלינאלה פאלאסט בפוצדאמר פלאץ תתקיים הקרנת העיתונאים של הסרט, ואז סשן צילומים ואז מסיבת עיתונאים ואז בערב תתקיים הפרמיירה הרשמית (תוכלו לצפות בכניסה על השטיח האדום בלינק הנ”ל). ומחר, הביקורות. ודי ברור שמנקודת המבט הישראלית, כפי שמוכתבת על ידי רוח התקופה הלאומנית, השאלה שתישאל אינה האם זה סרט טוב או לא, אלא האם הסרט “טוב למדינה”.


ובכלל, בין “אודם” ובין “לא רואים עליך”, סרטה של מיכל אביעד המוקרן במסגרת הפנורמה בפסטיבל ברלין, המוטיב החוזר של הקולנוע הישראלי המיוצג בפסטיבל הוא “שתי נשים המתמודדות עם פרשיית אונס מעברן”.

נושאים: בשוטף

12 תגובות ל - “הכותרת הסנסציונית של מחר!”

  1. sivi 17 פברואר 2011 ב - 15:59 קישור ישיר

    נחכה ונראה.

    לעיניין המחלוקת שבשער, אני לא בדעה שהמדינה חייבת לממן סרטים או אמנות בכלל. אני גם לא חושבת שהשאלה אם זו אמנות טובה למדינה או לא זו השאלה הנכונה. אנשים פשוט מתבלבלים בתפקיד של האמנות.

    מאידך אני חושבת שצריך איזה אינטגריטי בסיסי לשחר לפתחי אותם הגופים של אותה המדינה שאתה לא מאמין במוסדות השילטון שלה כדי שיזרקו לך שקל שניים או שלושה כדי שתוכל להשתמש באמנות כקרדום לחפור בה לפלס דרך לדעות הפוליטיות שלך.

    נראה לי כצביעות ועקמימות שאומרת יותר על היוצר מאשר על היצירה.

  2. אביב 17 פברואר 2011 ב - 16:02 קישור ישיר

    ואתמול בפסטיבל ברלין:

    הקליפ של ספייק ג’ונז לשיר של ארקייד פייר שהוצג כאן בבלוג בנובמבר הוא למעשה חלק מסרט של 28 דקות.

    הסרט הוקרן אתמול בפסטיבל (מייד אחרי הסרט הישראלי המצויין סוסיא) בנוכחותם של חברי ארקייד פייר.

    סרט מעולה!

    הסיפור מתרחש באמריקה פרברית מיליטריסטית, עם חיילים במסכות מפטרלים ומחסומי דרכים אה-לה צה”ל בשטחים.
    שני חברים, מנסים לחיות את חייהם הנורמלייים את החברות שלהם בתוך הטרוף שמסביבם.

    בסוף ההקרנה הלהקה סיפרה שספייק גונז’ ישב איתם באולפן והתחיל לדבר על הדימויים שעולים בראשו כשהוא שומע את המוסיקה.

  3. hamlet 17 פברואר 2011 ב - 16:07 קישור ישיר

    Mr. Raveh,
    Your point is absurd
    If a film says Israel
    is like Nazi Germany, it doesn’t matter
    if it’s good/bad film…
    The Nazis made Excellent films…
    would you anlize them like
    any other film???
    Would you write about a film
    comparing Arabs to insects
    (example)saying it’s a good
    film,because the script,camera work,
    acting,design were very good???
    Think about it

  4. עדן 17 פברואר 2011 ב - 16:44 קישור ישיר

    המלט – ומה על סרט על המלחמה ביגוסלביה המשווה את סרביה לגרמניה הנאצית ? האם גם הוא אסור ? וסרט על רואנדה ? ואפילו סרט על מלחמת ויטנאם שעושה הקבלות בין טבח אמריקאי להתנהגות הנאצים – האם כולם אסורים ?

  5. צור שפי 17 פברואר 2011 ב - 17:00 קישור ישיר

    SIVI – ברוב הגדול של הגלובוס, אם מדינות לא יממנו אמנות לא תהיה אמנות. ובאשר לנושא – אני מתעב את ההשוואות השטחיות של כל עוול כזה או אחר לשואה ובאותו זמן גם את הצמדת הכינוי “היטלר” לכל טרוריסט זב זקן. וגם – הזכות לעשות אמנות כוללת גם את הזכות לעשות אמנות בטעם רע. וגם – נו, אז מישהו מתלהם בלי שהוא מבין על מה הוא מדבר, מה חדש בזה?

  6. sivi 17 פברואר 2011 ב - 18:53 קישור ישיר

    צור, אולי אם המדינה לא תממן, תהיה אמנות מזוקקת וטהורה ונכונה יותר, של אנשים שמוכנים גם למות על האמנות שלהם ולא של זבי חוטם, מתבכיינים שכל האמירה האמנותית שלהם גרידא מסתכמת באמירה פוליטית לא יחודית?

    וכאמור נחכה ונראה מה הבשורה הגדולה לעולם.

  7. עמיצי 17 פברואר 2011 ב - 18:55 קישור ישיר

    ברגע שנמנעים מלממן סרטים “הפוגעים במדינה”, זהו פתח לשליטה של המערכת הפוליטית באמנות המתוקצבת על ידי משלמי המיסים ולא על ידי הפוליטיקאים. זהו מדרון חלקלק, שכן קשה לשים את הקו על מה בדיוק “פוגע במדינה” ומה לא. גם אם סרט חותר תחת קיומה של המדינה עצמה וגורס שהגיעו לכאן גורמים חיצוניים שעקרו אנשים מאדמתם, גרשו חלק מהם ואת השאר השאירו תחת משטר צבאי או כאזרחים סוג ב’ ומטה, האם הוא “פוגע במדינה”?
    ניתן גם לטעון את ההפך, שסרטים “ליברליים” מציירים את ישראל כמדינה נאורה ודמוקרטית שאינה משתיקה קולות בתוכה כל עוד אלה אינם קוראים לטבח המוני או רצח. בכך הם תורמים לחזותה הנאה בעולם בעוד הכיבוש עצמו נמשך באין מפריע (כמעט).

  8. קוראים לי חיים 17 פברואר 2011 ב - 20:20 קישור ישיר

    הסרט הזה מרגיש בעיתוי שלו והביקורת שלו כלפי חיילי צה”ל הכי ניינטיז שיכול להיות.
    כאילו, מה נהיה? הנוסחה לסרט מחסומים מצליח פורסמה באינטרנט וכולם יכולים להוריד ולעשות אחד כזה?
    עזבו אותכם את כל הדיון הנכון והראוי שיעשה על כל מה שנאמר לעיל, אבל רבאק !! אנחנו אנשים שמתעניינים בקולנוע ולא נמאס לנו שאנחנו רואים את אותו סרט שוב ושוב ושוב ????
    ואת כל זה אני יודע ולא ראיתי פריים אחד מהסרט!

  9. אורון 17 פברואר 2011 ב - 20:32 קישור ישיר

    המלט – ממש לא מזמן, הוקרן בישראל סרט בו הדמות הראשית משווה בין יהודים לעכברושים. בסצינה מאוחרת יותר, היהודים אף מושווים בעקיפין לנאצים. הסרט זכה להצלחה נאה בקופות הכרטיסים בישראל. קראו לו “ממזרים חסרי כבוד”, של קוונטין טרנטינו. אולי שמעת עליו.

    או במילים אחרות, אתה האבסורד פה. מישהו אמר שואה אז מיד קופצים. ואני חשבתי שלא נשארו דברים קדושים בעולם.

  10. לני 18 פברואר 2011 ב - 1:08 קישור ישיר

    הבדיחה הגדולה בכל הסיפור הדיבילי הזה היא שיחסי הציבור של הפרוייקט, מכוונים או לא, יצרו תחושה שמדובר ביוצר שיש לו דעה פוליטית ומתוך כך יצר כאן סרט עם אמירה נוקבת וזה קישקוש מוחלט. טוב או רע (לא יודע)מדובר בס”ה בסרט היוצר שלו מנסה להעביר חוויה אישית ספציפית. אז מאופו התפתח הטימטום שמלווה תסרט הזה? במקור. הסיפור הטראומטי שמן הסתם השפיע על היוצר, התרחש בתקל שהיה לאמו היהודיה עם הנאצים. מה לעשות ששחזור סיפור כזה הוא עניין תקופתי שדורש הרבה כסף שאף אחד לא היה מוכן לשים (ובצדק) על נובדיי? עושים אדפטציה לזמן הזה כדי להוזיל את עלות ההפקה. זה מה שעשה סגל. הוא העביר את הסיפור לזמן הוה ובאותה החלטה, בטימטום אופייני אצל מי שהחשוב לו הוא לעשות לעצמו, “תיקן” נאצים ויהודים לישראלים וערבים ובלי שהוא בכלל התכוון, הוא הפך פתאום לגיבור היום שיש לו מה לומר על המצב. והכי מתחיק זה שהגרמנים שהם במקור מקור הרשע התסריטי, הם אלה שמוחאיפ כף להכפשה שלו נגדנו. וואלה. יופי.

  11. לביא 18 פברואר 2011 ב - 10:18 קישור ישיר

    ומה עם ביקורת על “אומץ אמיתי”?…

  12. רותם 18 פברואר 2011 ב - 13:19 קישור ישיר

    זה רק אני, או שהכותרת הסנסציונית לא הגיעה?


השאירו תגובה