אור ירוק ל"אודם"?
יהונתן סגל, אמש בפסטיבל ברלין
ובכן, בהמשך למה שכתבתי אתמול: נראה ש"אודם" של יהונתן סגל הצליח לצאת מהקרנת הבכורה העולמית בברלין כשהוא מתחמק מכל מחלוקת אמיתית. ואף זוכה לכמה מילים יפות ומפרגנות מכמה מבקרים. זאת לפחות עד שיאיר לפיד יצפה בסרט. ב"הוליווד ריפורטר" אהבו את הסרט, ובמיוחד שיבחו את מורן רוזנבלט, שמגלמת את הדמות של נטלי עטיה בצעירותה. הם מדגישים שהסרט הוא יותר דרמה אנושית מאשר דרמה פוליטית (ומציגים את יהונתן סגל כבמאי קנדי).
לעומת זאת, ב"וראייטי" לא חיבבו את הסרט. הטענה היא שלמרות שתי סצינות אפקטיביות, שאר הסרט תיאטרלי מדי והסיום קצת עקום (אותו סיום שב"הוליווד ריפורטר" חשבו שהוא מספק מאוד).
גם ב"וראייטי" וגם ב"הוליווד ריפורטר" לא מודעים למחלוקת שהסרט עורר בישראל, בעקבות המאמר ההוא של יאיר לפיד שנכתב כשהסרט עדיין היה בצילומים. היחיד מבין המבקרים שבוחן את הסרט בקונטקסט הזה הוא דן פיינרו שכותב ל"סקרין דיילי". פיינרו, אני מתרשם, די חיבב את הסרט. הוא מכנה את הכתיבה "דחוסה" ואת המשחק "רגיש". אבל פיינרו מודע לכך שהסרט יעורר מחלוקות בישראל, הן מצד הפלסטינאים (שיימחו נגד הצגתן של שתי נערות פלסטינאיות כמתירניות מבחינה מינית), והן מצד הישראלים (שיתרעמו נגד הצגתו של חייל ישראלי כאנס). הנקודה הזאת לא עלתה בדעתם של המבקרים האמריקאים. פיינרו מעדכן את קוראיו במה שקרה עם הסרט לפני שנה, כשהתקשורת ניסתה להציג את זה כאילו הסרט יוצר קישור בין כיבוש הישראלי בגדה המערבית ובין מחנות הריכוז, אבל הוא מעדכן: "להאשמות האלה אין שום ביסוס, ושום דבר בסרט הגמור לא מצדיק את התגובות הקיצוניות שעצרו את הפקתו לתקופה ממושכת".
לעומת זאת, אורי קליין ב"הארץ", בדיווח קצר לעמודי החדשות, נשמע פחות נלהב מהסרט. "התוצאה – בלשון המעטה – לא תמיד בהירה וברורה דיה", הוא כותב. אך הוא לא כותב דבר האם יש קשר בין ההאשמות שהסרט הואשם בהן לפני שנה ובין התוצאה הסופית.
הסרט, כך נראה יעבור במחוזותינו עם פחות רייטינג וצפיה מפסוקו של מקום.
מן הסתם יעשו לבמאי 9 רטרוספקטיביות בסינמטקים ברחבי העולם. אולי אפילו כוכב על המדרכה שמחוץ לבית ש לקן לואץ'.
אולי.
אבל לציבור הרלוונטי , כלומר הציבור שמשתתף בסכסוך משני הצדדים הסרט הזה יעבור כמו נוד באמצע סערה.
קוראים לזה תסמונת עמוס גיתאי.
יהונתן לתשומת ליבך.
ביקורת ראשונה קטלנית ביותר. הטענות הם שהסט חובבני אבל את הסיפור על אונס של החיילים הישראלים את הפלסטיניות הוא (כנראה) לוקח כעובדה. כנראה שגם פסטיבל ברלין היה מוכן להתפשר על איכות הסרט כל עוד שיונתן סגל "דור שני" מביא את הסחורה
http://www.obsessedwithfilm.com/reviews/berlin-2011-review-odem-lipstick.php
טרם ראיתי את הסרט ואף לא קראתי את יאיר לפיד בנושא -אבל שמעתי על הסרט מספיק כדי להבין את המסר הנפלא של יוצריו הנאצלים.ברור לי, למרות שטרם ראיתיו, שלו היה מוצג בפסטיבל טהרןו/או בפסטיבל איסטנבול- במקום בפסטיבל ברלין – לבטח היה מקבל פרס ראשון ועוד פרס על מפעל חיים.
מעניין למה ה"יוצר" החליט שהחיילים צריכים לאנוס את הערביה – אירוע שלא זכור לי בכלל שקרה כמותו אי פעם – ולא חשב אולי שכדאי לתאר מקרים שקרו במציאות שערבים אנסו יהודיות.
הייתי מאד שמחה לדעת מי מימן את הסרט.
כל כך חבל שיוצרי הקולנוע הישראלים יעשו כל דבר נבלה ויציגו את ישראל כמדינה חסרת המוסר ביותר בעולם – רק על מנת להתפרסם.
כותבת זו שמאלנית שהיא במקרה גם ציונית ופםטריוטית – ואני מבקשת מיוצרי הסרט ודומיהם: הניחו לנו! אתם הורסים כל אפשרות לשלום ולדו קיום!
התגובות של עיתונאים במקום. חדשות 10
http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=781528
ב"אל פאיס" הספרדי ביקורת פושרת על הסרט, מילים טובות לעטיה ורזנפלד בצד התייחסות לסיום כעקב אכילס. לישראלית שאכפת לה – אני כמוך וזה הופך יותר ויותר קשה להיות שמאלני וציוני. אנחנו מותקפים על ידי הימין החשוך והשמאל הרדיקלי. מה לעשות? אלה הם חיינו.
למה לקרוא להם "שמאל" ולתת להם קרדיט למפרע? קראתי לאחרונה את הספר הצעקני של קובי ניב על הסרט "ללכת על המים". הוא מעלה שם נקודה חשובה אחת. הוא קורא לזה שאיפת ההתקבלות של הקורבן. יונתן סגל חושב שכ"דור שני" יש לו עמדת עליונות מוסרית אבל בעצם זה הסיפור הקלאסי של הקרבן שמפנים את מבטו של התוקפן לגבי עצמו.
הבלוג שהבאתי למעלה מגדיר את הסרט כסרט תת-סטודנטיאלי ומטה. בתמימותו הוא לא מבין שהסרט התקבל לפורום היוקרתי רק בגלל התסביך היהודי של הגרמנים. הסרט משרת אותם ונותן מזור למצפון הרע. זה כל כך שקוף
Yet had Farhadi the chance to see that rival film, Odem (or Lipstick in English), I’d like to think he’d have been less diplomatic. Odem is without a shadow of a doubt the single worst film I have seen in the official selection. It is one of the worst films I have ever seen in any context in fact, with its relative brevity its only selling point. The Jonathan Sagall directed film – set for the most part in London (signposted by the obligatory shot of a landmark: in this case Tower Bridge) – is an amateurish, sub-student film.
source: http://www.obsessedwithfilm.com/reviews/berlin-2011-review-odem-lipstick.php#ixzz1EKjXteSy
אני יודע.
אני מאכיל את הטרול.
אוף!
נסעתי באוטובוס מקרויצברג לברלינאלה םאלס ושוחחתי עם מבקר הקולנוע של רדיו ברליו. כששאלתי אותו לגבי אודם הוא חייך חיוך מובך ואמר: "איטס נוט גוד, נוט גוד…" בגדול זו הרוח שמנשבת על הסרט בפסטיבל, לזכותו יאמר שמעטים הסרטים שקיבלו תגובות מתרשמות באמת. אבל ככה זה בפסטיבלים הגדולים, רוב התוצרת בעיתית. נתראה בקאן
אבל את האונס הוא קיבל כעובדה. פה קבור הכלב
סליחה אבל מה יוצר הסרט חייב למישהו מכם ? הוא עשה סרט, זה סרט שלו ולמי אכפת איך הוא מציג את המדינה. מצידי שיגיד שכולנו רוכבים על גמלים וצדים דובי קוטב. אז מה אם זה לא נכון. כן, הסרט כנראה גרוע וכן, תמכה בו קרן ציבורית שכבר תמכה בסרטים גרועים יותר. אז מה.
נכון מאוד!
בDie Zeit הגרמני השוו את הסרט לסרטי לזלי נילסן. זה טוב או רע?
פידלר, באיזה יקום מקביל אתה חי? גם אני רוצה לעבור לשם
פידלר,אם הוא היה מציג אותו כאלו שצדים דובי כותב,לי אישית לא הייתה שום בעיה עם זה.אבל כשממצאים סיפורים "רעים" על חיילים ישראלים,אותי לפחות זה מרגיז מאוד.
דרך אגב עדיין לא הוכרזו מנצחים רשמיים,אבל בכבר יודעים ש"לא רואים עליך" זכה בפרס בפנורמה!
דיווח חי מברלין: כן זה סרט בעייתי כי הוא דרמה שמרביתה מתרחשת בתוך דירה קפואה אי שם בלונדון. המשחק בסרט טוב עד מעולה, יש חייל טוב ויש חייל רע, אין שום קשר לשואה, הפלסטינאים לא יאהבו את המתירות המיניות של הדמויות, הישראלים לא יבינו למה ישראליות מגלמות פלסטינאיות שדוברות ערבית במבטא ישראלי, לחברים הגרמנים שנכחו איתי בהקרנת הבכורה זה לא הפריע. בסך הכול מדובר במותחן פסיכולוגי עשוי לא רע.
לעומת זאת תומר היימן שאפשר להיות מאוד צינים כלפיו וכלפי העשייה שלו, הצליח לגרום לי לבכורת במשך 20 דקות בערך, "למלכה אין כתר" הוא פשוט מסחטת רגשות אפקטיבית ביותר.
כרגע הסרטים המעולים היחידים שראיתי הם: סרט היוטיוב המדובר שנכנסים אליו מאוד סקפטים וכשיוצאים ממנו החוויה פשוט מרגשת עד דמעות. ו"הבלדה על ג'נסיס וליידי גיי" שגם מי שלא מכיר את סיפור אהבה שלהן יעבור חוויה מרגשת ביותר.
הטרגדיה של הפסטיבל השנה שהוא לא טוב ואפילו לא גרוע, הוא סתם בינוני, משעמם ונטול השראה.