17 יולי 2007 | 17:26 ~ 14 תגובות | תגובות פייסבוק

חילופי מבקרים ב"רייטינג", ושאר סערות

יום די פרוע של כותרות קולנוע מקומיות. אחרי שהיה לנו את נחמן אינגבר ואת אורי קליין בבוקר, הנה עוד מבקרי קולנוע בכותרות היום.

1.
דבורית שרגל, מבקרת הקולנוע של “רייטינג” (ובנוסף לכל, כמי שמדווח על כל זה, עליי להוסיף שהיא חברה שעובדת עם חבריי), תפסיק לכתוב את ביקורות הקולנוע בעיתון בעוד שבועיים. בבלוגה “ולווט אנדרגראונד” כתבה דבורית לפני דקות ספורות: “אחרי 14 שנים במעריב, מהן שמונה שנים (פחות חודשיים) ברייטינג, נפרדות דרכינו”. הבשורות הטובות: הבלוג “ולווט אנדרגראונד” ממשיך כרגיל.

2.
ומי יחליף את דבורית ב”רייטינג”? דה-וואן-אנד-אונלי, מועמד מגיבי “סינמסקופ” לפוליצרוסקופ מסוף השבוע האחרון, קבלו אותו, הישר מוויינט, אהרון קשלס. קשלס, שהביקורת שלו על “הרובוטריקים” היא הטקסט האחרון שלו בוויינט, התפטר מהכתיבה באתר לפני שבוע, אחרי שמכסת ביקורותיו, כמו גם הבלוג שלו עם אורי שחורי, הלכה והצטמצמה. בהתחשב בכל זה, קשה לטיפוס אייטיזי שכמוני שלא לקרוא את שורה הסיום של קשלס בביקורת על “רובוטריקים”, כמכתב שיחרור: “יי פי קיי יי מאדר פאקר!”. קשלס, תגובה? “יש לי רק מילים טובות לאנשי וויינט, ובעיקר לרענן שקד שגילה אותי ולשחר מגן שגידל אותי בחמש השנים האחרונות”.

3.
עדיין צפוף בבתי הקולנוע בארץ. השבוע התחרות היתה בין “רובוטריקים”, “רטטוי”, “שרק השלישי” ו”מת לחיות 4.0″. מי אתם חושבים שניצח. שימו הימורים. ובינתיים, אזכיר שמיום חמישי ייכנס לכל העסק הזה גם “הארי פוטר ומסדר עוף החול”, כך שהצפיפות תהיה גדולה יותר. לא אתפלא אם מנהלי רשתות הקולנוע לא דופקים את הראש בקיר שהמגה-פלקסים המתוכננים עוד לא מוכנים להשקה במה שמסתמן כקיץ די נאה בקופות גם בארץ.
אוקיי, מספיק עם ההימורים. הנה התוצאות: המנצח השבוע הוא “רטטוי”, שעקף את “שרק השלישי” ומכר כבר 104,000 כרטיסים בעשרה ימים (וכמעט 40,000 בסוף השבוע האחרון). במקום השני, “שרק השלישי” שבשלושה שבועות מכר כמעט 220,000 כרטיסים (מתוכם כ-38,000 בסוף השבוע האחרון). במקום השלישי, אויה: “הרובוטריקים”, שמכר כמות מרשימה מאוד של כרטיסים בסוף שבוע אחד – כמעט 35,000 – אבל לא הצליח לייצר בארץ את הטירוף שעשה באמריקה (ואולי אין ברירה אלא להתחיל לדובב כאן גם סרטי פעולה). ובמקום הרביעי: “מת לחיות 4.0” (שאין לי נתונים מעודכנים לגביו כרגע).
ומה הכי מצחיק? שהמפיצים בארץ עדיין לא משחררים את נתוני שוברי הקופות המקומיים. למה? מכל סיבה פולנית אפשרית, ומחשש שמישהו במס הכנסה יעקוב אחר ההכנסות שלהם. אנשים משונים מאוד, מפיצים. איפה מגדלים אותם?

4.
גם מבקרי קולנוע הם טיפוסים די תמוהים. זה אני יודע מעדות אינטימית. במודעה לסרט הישראלי החדש “נודל”, שעולה בעוד שבוע וחצי (הערב הפרמיירה) מופיע ציטוט של ביקורת של אלברט גבאי על הסרט בו הוא נותן לו חמישה כוכבים ומצוטט כאומר “אחד הסרטים הישראלים היפים ביותר. לא להחמיץ, תתרגשו עד דמעות”. על החתום: אלברט גבאי, ערוץ 1. אלא שאלברט גבאי עוד לא ביקר את הסרט בשום מקום (למעט התייחסות קצרה בראיון עם אורי לוי מלפני שבועיים על הקולנוע הישראלי). אז מאיפה הגיע ציטוט של ביקורת בת חמישה כוכבים שעדיין לא פורסמה? כי אלברט גבאי העביר את הציטוט ישירות למשרד הפרסום של הסרט.
זה דבר איום בעיני. הרי סדר הדברים בעיתונות הוא כזה: העיתונאי מתבטא, יש לו עורך שמבקר אותו, מפעיל שיקול דעת, ואז הדברים מתפרסמים. מכאן, יש יחצנים ופרסומאים שקוצרים ציטוטים למודעות, ויש עיתונאים כמו גבאי שנורא אוהבים לראות את שמם על מודעות (נשבע לכם שהטקסט של גבאי מופיע באות גדולה יותר משמה של במאית הסרט, איילת מנחמי). אם גבאי מעביר את הטקסטים שלו ישירות לפרסומאים, הרי שבפועל עולה הרושם שהוא עובד עבורם, ולא עבור המערכת שמשלמת את משכורתו ומביעה את אמונה בו. מבחינה אתית זה פסול בעיני, אבל גבאי – כמו גם שרי רז – מספסרים כבר תקופה ארוכה בציטוטיהם, עוד לפני שהם מגיעים לכדי שידור. למה? אולי כי את מודעות הפרסום רואים יותר אנשים מאשר את תוכניותיהם הזניחות? וכך, הם עושים נזק איום לכל מקצוע הביקורת והעיתונות, כי עולה התהייה מי העורך שלהם? היחצנים או הבוסים שלהם? אצל מי הם עובדים? ואגב, ביני ובין יוצרי הסרט אוסיף: לא יודע אם ביקורת אוהדת של אלברט גבאי היא מה שיעזור לכם למכור את הסרט. בקיצור, בזיון גדול.

14 תגובות ל - “חילופי מבקרים ב"רייטינג", ושאר סערות”

  1. Nimrod's Son 17 יולי 2007 ב - 17:41 קישור ישיר

    לא קשור:
    סרטון אדיר מצורף בשם המשתמש שלי. תהנו.

  2. james newton howard 17 יולי 2007 ב - 19:01 קישור ישיר

    נראה לי שלרוב האנשים לא כל כך איכפת מי בדיוק חתום על הציטוט המופיע במודעות הפרסום של הסרטים. מבחינתם זה “אה, הוא קיבל ביקורת טובה, יאללה”.
    אני מניח שמי שמכיר את גבאי וקרא (או שמע, יותר נכון. אני לא בטוח שהוא מסוגל לכתוב בכלל) ביקורת שלו מימיו, יודע להתייחס לציטוטיו בצורה הראויה – לצחוק, לחשוב “בטח כל המבקרים הרציניים קטלו את הסרט אז הם נאלצו לפנות לגבאי”, ולדפדף הלאה.

  3. אורון 17 יולי 2007 ב - 21:26 קישור ישיר

    JNH- אתה צודק באופן עקרוני, אנשים נוטים להסתפק בדירוג הכוכבים ובמשפט המצוטט, ללא התייחסות לשם המבקר. אבל המשפט האחרון שלך הוא שמדאיג, אותי באופן אישי וכנראה שגם את יאיר אם הבנתי אותו נכון.
    אפילו אותי מצטטים לפעמים (אותי! מי אני בכלל?!), אבל רק אחרי שעולה ביקורת. ואת “נודל” מאוד חיבבתי, והביקורת שלי עליו מסמפטת ביותר (ותעלה רק אחרי שהסרט יעלה). לכן התגובה שלך מדאיגה – הרבה אנשים יעשו כמוך. ומי שיסבול מזה הוא סרט חמוד להפליא, של במאית כמו איילת מנחמי, שאני מברך על חזרתה לעניינים, ועוד בשנה המופלאה הזו.
    אין שום סיבה שהמפיצים ירגישו חוסר ביטחון בקשר לסרט הזה, שיגרום להם למהלך תמוה כל-כך. אל גבאי אין לי טענות, יאיר כבר אמר הכל.

  4. אורון 17 יולי 2007 ב - 21:28 קישור ישיר

    ושכחתי בהצלחה לכל האנשים הנפלאים באשר הם, בכניסה או ביציאה מעיסוקיהם הנוכחיים. יותר מדי פוסטים היו היום, אני כבר מבולבל…

  5. james newton howard 17 יולי 2007 ב - 22:17 קישור ישיר

    אורון – אל תבין אותי לא נכון, לא התכוונתי ספציפית ל”נודל”. אמנם לא צפיתי בסרט עדיין, אבל אני משוכנע שגבאי לא יהיה המבקר היחיד שימליץ עליו. מה שכן, ישנם לא מעט סרטים שהמפרסמים צריכים לחפור עמוק מאוד בשביל למצוא מילת ביקורת טובה עליהם. לחפור עמוק עד כדי גבאי. ואז, כשאתה רואה במודעה את שמו מתנוסס גלמוד לצד איזה ציטוט עילג, אתה יודע שהסרט בצרות.

  6. אוהד ק 17 יולי 2007 ב - 23:34 קישור ישיר

    זכורים לי אי שם ימים אפלים בהם נותרתי ללא כבלים ובצער לי הסתפקתי בשאיבת מידע קולנועי מ”סינמה 33″ בהנחייתם המוזרה של אלברט גבאי ומיכל זוארץ (מאוחר יותר החליף את אלברט “ניר” כלשהו ואלברט נכנס לפריים רק לפני שידור ספוט הדירוגים שלו). כבר בתור ילד עוררו בי נימוקי הביקורת שלו גיחוך ותהיתי ביני ובין עצמי מדוע לא בחר מקצוע אחר. שרברב, נגיד.

    אני זוכר שבביקורת ל”בלתי נראה” של וורהובן הוא טען שמדובר בחרא סרט אבל “אחלה אפקטים” ששווים 4 כוכבים. טיעון דומה הוא סיפק ל”נשק קטלני 4″ שזכה אצלו לחמישה כוכבים תמימים (אכן יצירת מופת…). והיו עוד כל כך הרבה דירוגים תמוהים שפשוט מיצבו אותו מבחינתי כמבקר הזוי ותו לא (יוצא מן הכלל היה “הנוסע השמיני 4″ של ז’אן פייר ז’נה שזכה לקטילה בארץ ובעולם ואילו אלברט התמוגג ממנו והמליץ בחום. ואכן הסרט מומלץ מאוד ואפילו משתבח עם הזמן. אורי קליין בזמנו תיעב אך לארוך השנים שינה את דעתו).

    ואם כבר נוסטלגיה אני נזכר עכשיו בראיון של אלברט עם נטלי פורטמן אחרי ש”ליאון” הגיע לארץ. היא בקושי דברה עברית והראיון הזה היה נטול ערך עיתונאי, אבל נטלי החמודה היתה כל כך עדינה ומתוקה וכבר ניתן היה להבחין שבחורה יפהפיה בפתח. מעניין אם ניתן למצא את הראיון ביוטיוב. יאיר?

    התפזרתי פה לגמרי.

  7. דני 18 יולי 2007 ב - 11:50 קישור ישיר

    זה מה שעצוב בכל העניין משום מה ביקורות לסרט ישראלי הפכו להיות מושפעות מדברים אחרים.
    קשה לסמוך על הביקורות המערכת הפכה להיות מושחטת אין מה לעשות זה מה שקורה במדינה קטנה.

  8. דני 18 יולי 2007 ב - 12:03 קישור ישיר

    אוף – טופיק:

    צפיתי היום ב”Afro Samurai” – מיני סדרה מצוירת בכיכובו של סמואל ל. ג’קסון.

    הדעות שלי על הסדרה בינתיים מעורבות…

    עוד מישהו מפה ראה ויכול להגיד מה דעתו עליה?

  9. אורון 18 יולי 2007 ב - 12:34 קישור ישיר

    james newton howard* – כמובן שלא התכוונת ספציפית ל”נודל”, לא תיכננתי שדבריי יישמעו כך. אני מניח שהיית יותר בכיוון של סרטים כמו משהו שעלה בחמישי האחרון, והלינק-המופיע-בשמי** יתנוסס כאן כדגל אזהרה מפניו, עד סוף השבוע.
    על “נודל” בטח יורחב כאן לכשייצא, אבל ההתרעמות שלי היא על המהלך עצמו, לו היו שותפים שני צדדים. שים לב דני, זו לא בדיוק שחיתות (פתאום “שחיטות”, כפי שכתבת, נשמע לי ניסוח לא רע). המבקר לא משוחד בשום דבר, מלבד הידיעה ששמו יהדר את הפוסטר של הסרט, בהנחה שהדברים של יאיר נכונים ואף אחד לא יתבע לי את הצורה. ובבקשה ממך דני, אל תשתמש במונח “אין מה לעשות”. זה סותם את הדיון, ומאוד שנוא עליי באופן אישי. הרי אם אין מה לעשות, למה שלא נקפוץ כולנו מצוק ונגמור עם זה כבר? 🙂

    * חשבתי להתעלם מהעצלנות שלי ולקרוא לך בשמך המלא פעם אחת, אבל זה נשמע כאילו אמא שלך כועסת עלייך…
    בקיצור, אני בקיצורים.

    ** סטיבי היקרה – כהוגה וכממציאה של השיטה, אני מפציר בך להמציא לה גם שם הולם.
    You got us in to this, So get us out of this

  10. רון 18 יולי 2007 ב - 16:32 קישור ישיר

    הסיפור עם גבאי מזכיר לי את התקופה שעוד הייתי עיתונאי, כתבתי ביקורת טובה על ההופעה של פורטיס – סחרוף במקומון די זניח בצפון. מה גדולה היתה הפתעתי לראות את הרפליקה הכי משבחת בביקורת שלי מצוטטת שבוע אחר כך בענק במודעה הפירסומית של המופע, בגילון “7 לילות”.
    מובן שאיש לא טרח לבקש את רשותי או לפחות ליידע אותי. מכיוון שאני אוהב את פורטיס וסחרוף סלחתי להם אבל למדתי עד כמה ישראל היא כפר אחד קטן וצפוף.

    רוה לרון: יש כאן שתי רעות חולות נפרדות. האחת, כפי שאתה מציין, היא שמפיקים ויחצנים חושבים שטקסט שמתפרסם בעיתון משוחרר מזכויות יוצרים ומצוי ברשות הכלל, ושהם יכולים לעשות בו שימוש מסחרי, שמטרתו להכניס לעצמם עוד כסף בזכותך. זה כמו שהיית מקליט את אותה הופעה של פורטיס-סחרוף ומוכר אותה למטרות רווח אישי, ואני בטוח שתוך יום היית שומע מעורכי הדין שלהם. בתופעה הזאת אני נלחם באופן פרטי, דורש שציטוטים שלי יופיעו רק אחרי בקשת אישור ממני, ורק לסרטים מסוימים, ורק אחרי שאני מאשר את המשפט בו הם עושים שימוש ושלא נעשתה בו עריכה. שילמדו לכבד את ענייני הזכויות. מצד שני, לצערי יש מספיק (קרי: המון) עיתונאים שהופעת שמם על מודעות פרסום עושה להם צמרמורות עינוג בכל הגוף. אם הם נהנים ומאשרים את השימוש בציטוט, אני לא אלחם את מלחמתם, רק את שלי. אבל הטענה שלי לגבי גבאי, ולכן היא פומבית, היא שמופיע של ציטוט לביקורות *שלא פורסמה*. כלומר, הוא יצר טקסט יש מאין למטרות מסחריות. מה שהופך אותו לפרסומאי ולא לעיתונאי. וזה בעיני מחליא.

  11. רון 19 יולי 2007 ב - 1:51 קישור ישיר

    מסכים איתך לגמרי. מה שהפתיע אותי, במקרה שלי, שמישהו בתל אביב בכלל קורא את המקומון הצפוני הזה. ובנוגע לגבאי – תופעת העיתונאי מטעם הולכת ומתפשטת בעיתונות הישראלית, לצערי, כחלק מהשחתת מידות כוללת. לדוגמה: ציפי שוחט ב”הארץ” משרתתם של שני אדונים: ציפי פינס ועמרי ניצן. כבר שנים שהיא מלקקת לשני אלה, מתוך אינטרס ברור ומובהק שיעניקו לבנה המוסיקאי גיל שוחט עבודה. ובקשתה התמלאה: בנה כתב את המוסיקה ל”צור וירושלים” (בית לסין) ול”באדנהיים” (הקאמרי). למרות זאת היא ממשיכה לסקר את עבודת שני המוסדות האלה, בצורה חנפנית ולקקנית.
    ובאותה מידה – כשיאיר לפיד מפרסם בנק בהפסקת פירסומות של תוכנית טלוויזיה בהגשתו, זה בדיוק כמו גבאי שמפרסם סרט, גועל נפש אחד גדול. העיתונות הישראלית רקובה בחלקים גדולים ממנה, ומי שלא יודע זאת מיתמם.

  12. אלטמן 19 יולי 2007 ב - 11:33 קישור ישיר

    ללא קשר לגבאי שבאמת עושה מעצמו קצת צחוק, יש כאן קצת התיפיפות – חוקי המשחק הם די ברורים, זכויות יוצרים על ביקורת? קצת הגזמת.. אני בטוח שהבמקרים לא שואלים את היוצרים האם הם מרשים להם לכתוב את הביקורת שהם כותבים על יצירותיהם ואני לא רואה שום הגיון לפיו היוצרים צריכים לבקש אישור מלצטט מבקר המבקר אותם. כמו כן זה די ברור שחלק מרצונם של המבקרים הוא להגיע למעמד שבו מפרסמים אותם בגאון על שלטי חוצות כ”מביני עניין” ו”קובעי דעה” ואם תשימו לב טוב בדרכ היוצרים/מפיקים לא ששים לפרסם כל ביקורת טובה שמתפרסמת עליהם אלא אם כן המבקר הינו מבקר איכותו ולכן רובם רוצים שהביקורות הטוסות יגיעו מטעם המבקרים המובילים דהיינו שניצר, קליין וסתיו מהעיתונים הגדולים. במקרים שאין להם ביקורות כאלו טובות הם מפרסמים על הפוסטרים את ביקורות מטעם מבקרים כמו גבאי ולטעמי בכלל מזיקים לסרט אותו הם מפרסמים.

    רוה לאלטמן: סליחה? חוקי המשחק ברורים? אין זכויות יוצרים על טקסטים? השם שלי נמצא ברשות הכלל וכל אחד יכול לעשות בו שימוש מסחרי? אתה כותב שטויות. אם מחר יופיע על שלט ענק בנתיבי אילון השם האמיתי שלך ולצידו הציטוט “אחלה סרט” מתוך טוקבק שכתבת בבלוג, תרגיש שנעשה שימוש הוגן בשמך, או שמישהו משתמש בשמך הטוב כדי לעשות עליו קופה? זה לא אותו דבר אם ערן קולירין יגיד בראיון “אורי קליין אהב את הסרט שלי” ובין הצבת השם והציטוט של המבקר בתוך מודעת פרסום. מפרסמים חייבים לבקש אישור מהמצוטט, הסיבה שהם לא עושים את זה (פרט לאלה, כחח כחח, שמתעקשים על כך) היא שלמרבה הצער רוב המבקרים בארץ מאושרים לראות את שמם על כרזות פרסום מעל שם הבמאי.

  13. אביגיל 19 יולי 2007 ב - 13:36 קישור ישיר

    אני חולקת גם על יאיר וגם על אלטמן. ודאי שליאיר יש זכות יוצרים על הביקורות שהוא כותב, שכן הוא יצר אותן. ההשוואה בין כתיבת ביקורת, שהיא יצירת תוכן מקורי, לבין ציטוט מתוך ביקורת, שהיא העתקת תוכן ותו לא, מתמיהה.

    עם זאת, ציטוט מתוך ביקורת נופל תחת ההגדרה של fair use, פירצה בהגנה על זכויות היוצרים שלו לא היתה קיימת לא היה ניתן ליצור כמעט ואף תוכן חדש, ביקורתי או יצירתי. יאיר מצטט מסרטים, ומביקורתיהם של מבקרים אחרים, בתכיפות גבוהה, וטוב שכך. ביקורת היא מטבעה שיחה המתנהלת בין המבקר לטקסט ובין המבקר למבקרים אחרים. הקופסה השחורה שיאיר מתאר בתגובתו לרון, המגנה על מבקר מפני ציטוטים שמטרתם מסחרית גרידא ומפני סילוף דבריו, גם מנתקת את ערוץ השיחה הזה. אכן, יש לעמוד על המשמר, לזהות ולהתקיף פרסומאים העושים שימוש לא אתי במילותיהם של מבקרים, אך ברגע שפורסמה, ביקורת הופכת לנחלת הכלל בדיוק כמו סרט או ספר. יוצר המעוניין בשליטה מוחלטת על יצירתו מוטב לו שישאירה במגירה.

  14. דבורית 20 יולי 2007 ב - 8:24 קישור ישיר

    יאיר, דורית חורדי תמיד מבקשת אישור, וגם חנה בירן.


השאירו תגובה