צהובים זה לזה
בתפנית משונה של העלילה – יכול להיות שאנשי פוקס קוראים את ג'פרי וולס? – הגיע אלי פתאום בערב מייל מיחצני "משפחת סימפסון, הסרט" שמזמין אותי להקרנה שהתקיימה אמש. אותי?! הוחמאתי עמוקות, אלא שההתראה היתה קצרה מדי ולא יכולתי להגיע. אראה בבוקר. אבל שניים שהיו בהקרנה כבר הגישו דיווחים בתגובות:
חן חן: אפשר להירגע, ניתן להתאכזב (תלוי מאיזה צד מסתכלים על זה). “משפחת סימפסון: הסרט” אינו תעלול פוסט-מודרני, וגם לא יצירה רפלקטיבית, ולא שום דבר חוץ מפרק ארוך, גדוש, עמוס ומוצלח של הסדרה, עם דגש על בני המשפחה ומקום שולי (מדי) לדמויות המשנה. לא פיאסקו, לא בינוני וגם לא מבריק. סתם עונג צרוף שנותן משנה תוקף לגאונות הדרמטית/וירטואוזית/חתרנית של הסדרה בלי להאיר אותה מזוויות אחרות. שווה את הכסף, בקיצור.
עדן: אני מסכים לגמרי עם חן חן לגבי “משפחת סימפסון”. אכן פרק ארוך, מוצלח ומענג אך לא משהו מעבר לזה.
תגובות נוספות ממי שכבר ראה?
===========
אולי עוד יש תקווה: איגוד מבקרי הקולנוע של שיקגו פרסם מחאה נגד אולפני פוקס על כך שיחצניו מחרימים חלק מהמבקרים ונוהגים איפה ואיפה בין גופי התקשורת השונים. התחילו להסתובב שמועות שהאירגון מחרים את פוקס וששאר מבקרי הקולנוע האינטרנטיים באריקה יצטרפו לחרם, אבל כל זה כנראה בעבר. כי יו"ר האיגוד שוחח עם אנשי פוקס, הם ניסחו מסמך הבנות חדש והסכסוך הסתיים. למעשה, כל חברי האיגוד כבר הוזמנו לראות את "משפחת סימפסון, הסרט" לפני שבוע. ההסכם: לא יתפרסמו ביקורות און-ליין לפני יום יציאת הסרט. ובישראל? אנשי פוקס עדיין דורשים שהאמברגו על הביקורות יהיה עד יום ראשון שאחרי יציאת הסרט. ויו"ר תא המבקרים עסוק באירגון טקס פרסי האקדמיה.
==========
הנתון הזה מדהים (ויה "בוקס אופיס מוג'ו"): "הארי פוטר ומסדר עוף החול" מכר בישראל כ-90,000 כרטיסים בשלושה ימים. כאמור, אין בארץ שום תיעוד ארכיוני נורמלי של נתוני קופות (כלומר בטוח יש איפשהו, אלא שהוא אינו נגיש לעיני הקהל) אבל לא אתפלא אם יש כאן איזשהו שיא. בתחילת הקיץ "שודדי הקריביים: סוף העולם" מכר כמות דומה של כרטיסים בארבעה או חמישה ימים ואז מפיציו התגאו שזו הבכורה החזקה ביותר בתולדות המדינה.
===========
אני מאוד סקרן לראות מה יקרה עכשיו בין חמשת הסרטים המועמדים לפרס אופיר. כזכור, השנה בפעם הראשונה מתקיימת הצבעה שנייה לבחירת הזוכה מבין המועמדים. נכון לעכשיו – על פי מדגמים לא מייצגים, אבל נראה לי שדי אמינים – אני מקבל את הרושם ש"ביקור התזמורת" מוביל על "בופור", האם זה יכול להשתנות בחודש שנותר עד סוף ההצבעה החוזרת? ויותר מזה: האם כל אלה שתמכו בסרט שלא זכה למועמדות לא יעדיפו להעביר את קולם לסרט אחר לחלוטין מהחמישיה ובכך ליצור הפתעה גמורה? אולי בסוף "מדוזות" יזכה? בגלל שיש 700 חברי אקדמיה ובממוצע רק 450 מתוכם מצביעים (יהיה מעניין, אגב, לראות כמה יצביעו לשלב השני) לא צריך הפרש קולות כה גדול כדי להטות את הבחירה.
והאם עכשיו יתחילו מפיקי הסרטים המועמדים לנהל קמפיין מאסיבי בין חברי האקדמיה? מיילים, טלפונים, די.וי.דיאים? אן שהם יישבו בנחת ויקוו לטוב? זו שנה מופלאה בקולנוע הישראלי כי רוב הסרטים המועמדים באמת טובים, וכי נוצר כאן תקדים שיהיה מעניין לעקוב אחריו.
אה, וזה המקום לעשות קידום מכירות לבלוג: מפיקים יקרים – 3000 שוחרי קולנוע נכנסים מדי יום לאתר הזה, מתוכם המון חברי אקדמיה ואנשי תעשיית הקולנוע. זה הזמן לפרסם באנר בראש האתר למען הסרט שלכם, for your consideration, למשך חודש אחד. בבאנר תוכלו לפרסם את שעות ההקרנות לחברי האקדמיה ולעורר מודעות. אנשי השיווק של האתר הכינו מחירון מיוחד וממש זול לחודש הזה, ומי שמעוניין לקבל עוד פרטים על אפשרויות הפרסום באתר מוזמן ליצור קשר.
(וכמובן, שלא יהיו ספקות, שאין קשר בין פרסום ובין תוכן מערכתי, דעותיי על הסרטים המועמדים והעדפותיי ידועות ומתועדות).
ועוד בענייני האקדמיה: אני באמת לא מצליח להבין את התקנון המשונה של הפרס הזה. על פי איזה הגיון אנשי צוות זרים לא זכאים להיות מועמדים לפרס? מועמדות לפרס היא עניין של לאום? של אזרחות? צריך להישבע אמונים למדינה כדי לזכות באופיר? ואולי צריך לשרת בצבא או להיות מגויירים כהלכה? היו השנה הישגים קולנועיים אדירים: הצילום של "מדוזות" ו"הסודות", המוזיקה של "מדוזות", לא מעט מהצוות של "תהלים", שחקני משנה ב"נודל" וב"מדוזות". למה הם יכולים להיות מלוהקים לסרט ישראלי אבל לא יכולים להיות מועמדים עליו לפרס? למה לא לקבוע כלל פשוט: היית חלק מסרט, אתה יכול להיות מועמד. כל מגבלה אחרת על בסיס לאום, אזרחות או מגורים נראית צרת עין ומכעיסה. תארו לעצמכם שהיו מבשרים לחיים טופול שהוא לא יכול להיות מועמד לאוסקר על "כנר על הגג" כי הוא לא אמריקאי. ותראו את האבסורד: הצלם הצרפתי מישל אברמוביץ', יהודי שחי כאן תקופה בקיבוץ, לא יכול להיות מועמד לאופיר על "הסודות", אבל חיים אילפמן, מלחין ישראלי שחי בלונדון, כן. גם הוא וגם הוא ראויים להיות מועמדים על עבודתם בסרט, ושניהם לדעתי אף ראויים לפרס.
==========
אורון עדכן ראשון בתגובות: אולריך מוהה, שחקן גרמני נהדר שהצליח לנוע במחי שריר קטן מחמלה נוגעת ללב לסדיזם מקפיא דם, מת מסרטן בקיבה בגיל 53. מוהה החזיק את "חיים של אחרים" על כתפיו והיה אחת הסיבות הגדולות לאהדה שהסרט זכה לה. קראו את אן תומפסון כותבת עליו.
והספר נוסף: המחזאי והתסריטאי ג'ורג' טאבורי מת אף הוא, בגיל 93. טאבורי, הונגרי שעבר לאמריקה ואז גלה לאנגליה (בעקבות הכללתו ברשימה השחורה) כתב את "אני מתוודה" של היצ'קוק.
והספד שלישי: תמי פיי בייקר, שעל חייה ההזויים נעשו לפחות שני סרטים תיעודיים, מתה.
רק אעדכן שאני לא קיבלתי שום הזמנה אמש. כנראה דולטתי מהרשימות דקה לפני שאני כותבת את המדור האחרון שלי.
אני חושב שחן חן הגדירה כמעט במדויק את הסרט. ציפיתי ליצירה שתשבור כל מוסכמות תסריטאית-קולנועית אפשרית, שתלך צעד אחד רחוק יותר מהסדרה, ושתתרגם את שבירת הכללים שנעשתה בטלוויזיה למשהו דומה בקולנוע. אז במובן הזה, כן, מדובר באכזבה. אבל מי שיגיע לסרט בציפייה לפרק ארוך, מושקע ומצחיק בטירוף יקבל את מבוקשו.
כבר מהפריים הראשון בגלגל הסרט, בו מארווין עומד בלוגו של פוקס המאה ה-20 ושר את תרועת פוקס מבינים שהולך להיות כיף.
הקטע עם Spider Pig גאוני, והביצוע הקלאסי שלו בכתוביות בסוף פשוט מבריק.
שמחתי גם שנשמר המבנה המקורי של הסדרה, בה פרקים התחילו עם חמש-עשר דקות של עלילה שאינה קשורה בשום צורה להמשך הפרק, והתפתחו לפרק ה"אמיתי". גם בסרט זה נעשה, רק שהעלילה ה"לא קשורה" מהווה לפחות רבע שעה (לא ספרתי מרוב הנאה) של כיף והשתוללות טהורה.
בקיצור, וכמו שנאמר בהדגשה בסוף הסרט – SEQUEL.
זה מקומם שאנשי צוות מחו"ל לא יכולים להיות מעומדים היום בעידן ה"קופרדוקציות".
אבל יותר מכעיס ששחקנית ראשית של סרט לא התאפשר לה להיות מעומדת כי היא צרפתיה ,לובנה אזאבל מ"זרים".
ליבי נשבר על השחקן מ"חיים של אחרים".
ואם מישהו לא עדכן לפני, יש גם את זה
http://plasmapool.50webs.com/
בניק-לינק: תרומתי הצנועה בעניין הסימפסונים, לפחות עד שאצפה בסרט.
כולל ספין-אוף לכוכב האמיתי (של הטריילר), ספיידר-פיג!
ועוד לינק, במיוחד למעריצי מישל גונדרי (וסטיבי גם) – נסו לגלות כיצד הוא פותר קוביה הונגרית בעזרת הרגליים!
אם נכנעתם, זה הפיתרון לסרטון:
http://www.youtube.com/watch?v=TaVsaWjzsds&mode=related&search=
אם אהבתם – חפשו גם את הסרטון בו הוא פותר את הקוביה בעזרת האף (גם לזה יש הסבר…)
חופשת קיץ – מה זה לעזאזל?
הוא מועמד בקטגוריית הסרט הטוב ביותר אבל לא מועמד כמעט בשום קטגוריה אחרת. לא שחקנים טובים, לא צילום, לא פסקול, לא עריכה, לא ולא ולא ולא אבל הוא סרט מצוין.
מה??? מעניין אם יש לזה תקדים…
ובאנארג'י, אופייני אבל תמיד מצחיק, קוראים לאוליבר מוהה – "ניהה". מאיפה הם הגיעו לזה לכל הרוחות?
http://www.nrg.co.il/online/5/ART1/613/390.html
עינת,
קראת את המעומדויות הוא מועמד על שחקן(אסי דיין),צילום ותסריט.
אני מסכימה איתך יאיר, אני חושבת שאנשי צוות זרים
אשר עבדו על הסרט גם אם הם לא ישראלים צריכים
להיות מועמדים כפי שנהוג בחו'ל.
לגבי חיים אילפמן גיליתי שהוא מאד פעיל בעולם הסרטים בעיקר בחו'ל וגם בארץ עם פרויקטים כמו המתנחלים של חיים יבין, ילדות רעות ווסרמיל.
לא יודע מה היחצנים סיפרו לך, אבל ב-nrg פורסמה הבוקר ביקורת על הסימפסונים.
http://www.nrg.co.il/online/5/ART1/613/905.html
אקדמיה יקרה!
שמעתם על המושג "קו – פרודוקציה"? סרטים שנעשים עם גורמים מחו"ל? איזו תפיסה שכלתנית עומדת מאחורי ההחלטה שלכם לא לאפשר לאמנים זרים להתמודד?
איפה שלא נותנים לזוגות להתאחד על רקע גזעי, שלא יתפלאו שאח"כ שוללים מועמדות ליוצרים זרים
לרותם.
טענה עשר! לא רק ששוללים מהם את זכות ההשתתפות על רקע גזעני, גם בפועל מגרשים אותם. כי איזה צלם (או כל בעל מקצוע אחר) "בין לאומי" יסכים לעתיד לתרום לנו מכשרונו, או סתם לעבוד בקיבוץ, כשאנחנו באטימות לב טיפוסית שוללים ממנו את הזכות להשתתף. גם אני לא אתפלא אם בסופו של יום גם בו יתקיים "ונוסף גם הוא על שונאינו". גליוטינה למנהלי האקדמיה ומייד!
אחרי שיצאתי מאוכזב מעט מבוראט כי הוא לא היה הסרט הכי מצחיק שראיתי אי פעם, כפי שהבטיחו במקומות שונים, אני יכול רק להודות על התגובות המתונות על הסרט של הסימפסונים. אני לא יודע אם זה הסרט הכי מצחיק שראיתי, אבל הוא בהחלט מתחרה על התואר. הבדיחות הויזואליות של החבר'ה האלה גאוניות.
למי שעוד לא ראה את הסימפסונים: תישארו עד סוף הקרדיטים! סרט כייפי שנצפה במסגרת משפחתית בשש לפנות ערב ב"יס פלאנט". קולנוע מרשים, אבל היציאה לקניון לא נעימה ומטונפת.
לי אישית יש הרגשה שמעומדות לאקדמיה הישראלית מזיזה ליוצרים מחו"ל. אבל זה בטוח נותן עוד סיבה למישהו לחבב אותנו פחות ולנו אחר כך לצעוק ששונאים אותנו.
מצטרף לדעה הכללית- "הסימפסונים" משעשעים, אבל לא גאוניים. סתם שאלה- אכן נשארתי עד תום הקרדיטים, ומופיעים שם הרבה מאוד שמות מזרח אסיאתיים.האם זו בדיחה פנימית, או שאכן חלק (נכבד) מעשיית הסרט עבר לדרום קוריאה ?
האנימציה נעשית בדרום קוריאה, גם לסדרה. וזה סרט מצחיק מאוד. מאוד. מאוד.
עופטופיק –
בשבוע הבא יהיו הקרנות אקדמיה בסינמטק. מסתבר של"נודל" יש עכשיו שם חדש, או שמישהו שם פשוט היה רעב. קופי פייסט ישיר מאתר הסינמטק.
30.7.07 יום ב' 22:00 ג'ירף
עלילתי
95 דק' בימוי: איילת מנחמי
http://www.cinema.co.il/magazin/magazin.asp?catid=1&magazinId=225