03 יוני 2011 | 07:21 ~ 26 תגובות | תגובות פייסבוק

סידר אותו

לפני הכל: רוצו לקרוא את הטקסט של אורי קליין ב”גלריה שישי” הבוקר, בו הוא כותב על המפגש שלו עם יוסף סידר. מפגש שהיה אמור להיות ראיון, אבל הפך להתקפה של סידר על קליין, ועל יחסו לסרטיו, ולסרטים בכלל. קליין לא נשאר חייב ובתגובה חותך לסידר ולסרטו את הצורה. זו הקלטה שאני רוצה לשמוע! הנה הלינק לטקסט של קליין. ואחרי הקריאה, רוצו לראות את “הערת שוליים”. זהו ללא ספק הסרט המורכב, המעניין, המרתק והמותח בסוף השבוע הזה בבתי הקולנוע. כן, יותר מ”האנה” ויותר מ”אקס-מן: ההתחלה”.

 

תוספת: קראו את פבלו אוטין על כל העניין. אני מסכים איתו. יש לי עוד להוסיף משלי אבל אני חייב לגמור לכתוב איזה פסקה-שתיים על “אקס-מן” לפני שאתפנה לזה.

נושאים: בשוטף

26 תגובות ל - “סידר אותו”

  1. גיגס 3 יוני 2011 ב - 9:56 קישור ישיר

    “לולא התאפקתי באותו רגע הייתי מגרד בראשי למשמע השאלה הזאת, אבל התאפקתי והמשכתי להקשיב…” (אורי קליין מסביר איפוק מהו) [ניק-לינק]

  2. אלבר 3 יוני 2011 ב - 10:56 קישור ישיר

    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1230130.html

  3. אלבר 3 יוני 2011 ב - 11:01 קישור ישיר

    חייבים להעריך את אורי קליין על החשיפה הכנה. ולצפות מסידר לחשיפה דומה, אולי פה?

    מהדברים של קליין, סידר נשמע סתום, תרתי משמע, גם כזה שלא מצליח להסביר את עצמו טוב וגם כזה שמבין דברים בצורה שגויה, כנראה דרך פילטר של כעס. הדוגמה הכי בולטת היא הדיון במשפט שמעלותיו הן גם מגרעותיו.

    זה לא “הפך להתקפה”, זה לא נשמע שסידר התעצבן תוך כדי ועצר את הסוסים, זה נשמע שסידר תכנן אמבוש.

  4. מוטי 3 יוני 2011 ב - 11:21 קישור ישיר

    אם קליין היה בנאדם הוא לא היה מפרסם את זה.

    בנוסף, אני מסכים עם סידר, שקליין יודע להשאר מרוחק קר ולהתמם לגבי זה.

    ומעל הכל, סידר מסכן, באמת מסכן

  5. פבלו 3 יוני 2011 ב - 11:30 קישור ישיר

    יאיר, אשמח לשמוע את עמדתך בעניין. קשה לי עם זה שאנשים נותרים זהירים ולא מנסים לנסח עמדה – זה דיון מרתק ורואי שיתפתח.

    כתבתי את עמדתי ברשימה בפייסבוק (אין לי בלוג).

  6. צור שפי 3 יוני 2011 ב - 11:35 קישור ישיר

    אני לא מבין את מוטי, פרסום המאמר של קליין הוא ראוי ובמקומו. לפי התפיסה שלי אין כאן עניין של טוב מול רע, בסדר מול לא בסדר. ברור שלסידר יש (היה?) עניין לא פתור מול קליין, נו אז מה? זה הופך אחד מהם לנבל ואת השני לצדיק? ממש לא. אני גם לא מסכים שקליין קורע לסרט (או לסידר) את הצורה. הוא כותב ביקורת מנומקת ואצטרך לראות את הסרט כדי לדעת אם אני מסכים אתה. ולמה סידר מסכן? הוא בסך הכל מראה בשיחה הזו רגישות גדולה לביקורת ו(גם) זה לגמרי לגיטימי. וזה שקליין קר ומרוחק לגיטימי באותה מידה – מי קבע שמבקר צריך להיות אמפטי וסחבק?

  7. נדב פרץ 3 יוני 2011 ב - 11:45 קישור ישיר

    אני עם מוטי, תמה על הפרסום.
    מהדברים של קליין, נשמע כאילו לסידר יש איזשהו תסביך לא פתור איתו. מעבר לעובדה ששמענו רק את דבריו של צד אחד, נשמע כאילו סידר פגוע מקליין – אישית – מאיזושהי סיבה לא ברורה.
    זה לא עניין קולנועי, זה עניין בינאישי. וככזה, נדמה לי שסידר ראוי למנה של פרטיות, גם אם עשה את הטעות ואמר את הדברים לציטוט.

  8. מוטי 3 יוני 2011 ב - 11:56 קישור ישיר

    צור,
    במחשבה שניה אני שואל את עצמי בכלל למי זה טוב שהדבר הזה פורסם? יש כאן צד צהוב ומיותר ומביך. אם אורי קליין אכן מבקר “מקצועי” כמו שהוא מגדיר את עצמו אז הוא היה מוותר על פרסום הראיון. מה גם שבכפיפה אחת הוא מפרסם בהמשך הראיון את ביקורתו הלא אוהדת כלפי הסרט. כיצד זה דר עם זה?

    אורי קליין, לטעמי הוא מבקר טוב ומדוייק, אבל הראש האנליטי והחריף שלו משמש אותו בכוחניות גדולה כדי לצודד בסרטים מסויימים או לקטול אחרים. אני חושב שהמילים שהוא בוחר להשתמש בהם מותירות אותי קורא בתחושה שנעשה טיווח מסויים ביני לבין הסרט (כשאורי קליין הוא המטווח) והטיווח הזה למרות דיוקו הוא גם עשה סטרליזציה לרגש.

    באותו האופן הוא מטפל בראיון עם סידר. הרגשות בפנים, החמלה שהוא מגלה לדבריו כמראיין כלפי סידר לא קיימת, כי המבט שאורי קליין מייצר לנו מול סידר הוא אדם תמוהה ומתוסבך ואילו אורי קליין הוא מאה אחוז. יתכן וזאת המציאות, איך היא לא מחמיאה לאף אחד מהם

  9. יוני ב 3 יוני 2011 ב - 12:47 קישור ישיר

    ה”דבר” הזה פורסם, ובצדק גמור, מאחר וקליין צודק: הוא חשב שהוא מגיע לראיון, אבל אמבוש היה מה שהמתין לו. סידר ישב מולו, הטיח בו האשמות והקליט את הכל, אז איך אפשר להעז ולבקר את קליין על פרסום הדברים? סידר לא ילד ולא אימבציל, וגם אם נתן לרגשותיו להשתלט עליו במהלך הפגישה הרי שפרסומה לגיטימי ואף יותר מכך. וכן, קליין צודק כשהוא מציין כי לרגעים פשוט הרגיש חמלה עבור היוצר הכואב שלא ממש מכיר את כללי המשחק, גם אחרי ארבעה פיצ’רים ושנים בעסק. חמלה על במאי מבריק שמתגלה כילד רגיש מדי, ואפילו מידה של רחמים על האינפנטיליות של הסיטואציה. אנשי היח”צ שלו ויועציו צריכים להתבייש בעצמם על שהניחו לו לעשות צעד שכזה, ועוד תיזמרו אותו עבורו. ל”הערת שוליים” זה בטוח לא עוזר, ולפיכך כשלו במשימתם.

  10. hamlet 3 יוני 2011 ב - 13:28 קישור ישיר

    You can disagree with Uri Klein
    but he always explains
    why he liked/didn’t like
    a film
    Most of the critics don’t respect
    cinema,
    Klein does.

  11. רני 3 יוני 2011 ב - 13:37 קישור ישיר

    לא ממש יודע איך להגיב לזה. שניהם יצאו מעניינים ושניהם יצאו אנושיים ושניהם יצאו טיפה לא מקצועיים, ולמרות זאת זה אולי המאמר המעניין ביותר שקליין כתב. הייתי מת לקרוא עכשיו את תגובתו של סידר. את סוף השבוע אני אנצל, מן הסתם, גם כדי לראות את הסרט.

  12. רני 3 יוני 2011 ב - 13:45 קישור ישיר

    ועוד משהו: לפחות על פי הטקסט הזה נראה שקליין הוא המבקר החשוב ביותר והמשפיע ביותר על סידר. אי אפשר להיעלב אלא ממישהו שאתה מעריך ו/או מכיר. על פי הטקסט הזה סידר מאד מעריך את כתיבתו של קליין ואת ההשפעה שלו. נראה לי שבדרך עקיפה סידר חלק פה את אחת המחמאות הגדולות ביותר למבקרי קולנוע בכלל, ולקליין בפרט.

    ==================

    רוה לרני: בינגו. זה מה שרציתי לכתוב. אחרי שתצפה בסרט, לכל העסק הזה יהיה גם מימד מטאפורי-אוטוביוגרפי שיהיה קשה להתעלם ממנו, החיפוש הנואש אחר הכרה, לסבול כשלא מקבלים אותה, לסבול לא פחות כשכן מקבלים אותה.

  13. אורי 3 יוני 2011 ב - 15:44 קישור ישיר

    היה הרבה יותר מעניין לקרוא את מה שסידר באמת אמר ולא את הדיווח הצהוב והפרשנות המתנשאת של קליין. אני דווקא חושב שסידר יוצא בסדר גמור מהכתבה הזאת ולעומתו קליין, שכתב על כך שהמבקר צריך לדעת לקבל ביקורת, עושה בדיוק ההיפך. לדעתי, קליין גם היה צריך להגיב לדבריו של סידר בזמן אמת ורק אח”כ לכתוב את המאמר ה”יואו חבר’ה, לא תאמינו מה קרה !” הזה.

  14. איציק 3 יוני 2011 ב - 16:35 קישור ישיר

    לפחות ברמה של הטריילר של הערת שוליים הטקסטים נשמעים מאולצים, ולדעתי מדורת השבט הוא סרט בינוני …
    מצד שני קליין פיספס את מאליק[אפילו שהוא חזר בו]ולדעתי על פיספוס כזה הוא אמור מינימום להתפטר.

  15. שי 3 יוני 2011 ב - 17:26 קישור ישיר

    זה חלק מהיח”צ. תרגיל גאוני. במקום להתראיין על הסרט, הוא חושף פצע כואב שקשור לחלוטין לסרט. מבריק, אישי ויצירתי.

  16. אלבר 3 יוני 2011 ב - 18:22 קישור ישיר

    אני חושב שאורי קליין הביא את השיחה הזאת כהרהור על יחסי יוצר-מבקר ולא כדי ללכלך על סידר. במידה מסוימת גם עולה התחושה שאורי קליין מאוד הופתע מה”מפגש” ונראה לי שהכתיבה היא דרך להתמודד עם מה שקרה.

  17. שלומי 3 יוני 2011 ב - 18:29 קישור ישיר

    בלינק – מה שהיה לי לומר על הנושא, בינתיים.

  18. פבלו 3 יוני 2011 ב - 23:44 קישור ישיר

    היי יאיר, תודה על הלינק. הנושא הזה העסיק אותי מאוד וכתבתי גם עוד דברים, אבל לעצמי – מתוך זה דברים מאוד דומים למה שרני ומוטי כתבו כאן.

  19. בועז כהן 4 יוני 2011 ב - 18:20 קישור ישיר

    יש בי אמפתיה רבה לרגשות שמפגין יוסף סידר. אני מסוגל להבין אותו, גם אם אני אישית לא הייתי נוהג כך מול מבקר שלא אוהב את יצירתי.

    היצירה היא סוג של ילד שלך.
    אריק איינשטיין פעם אמר לי, אפרופו מבקרים, ביקורות ויצירה: יש לך ילדה? יופי. אז עכשיו תחשוב שמישהו בא, מאיזה עיתון, וכותב כמה הילדה שלך מכוערת וחסרת כל כישרון.

    בזמנו, היה זה דודו טופז בשיא תהילתו, שחשף את הרגישות הספציפית לביקורת של אדם מסויים.

    טופז היה עשיר מאוד, מפורסם ואהוב העם, אבל הוא לא יכול היה לקבל את זה שמאיר שניצר לא כותב עליו מילים טובות.

    אצל טופז התסמונת היתה כה קיצונית, שהוא בחר לתקוף את שניצר ולשבור את משקפיו.

    יש גם בעולם המוזיקה אנשים שאני מכיר אישית, שמוכנים היו לוותר על (כמעט) הכל – הכסף, ההופעות בקיסריה, הבחורות היפות – רק בשביל ביקורת מהללת של (נניח) בן שלו ב”הארץ”.

    המקרה של יוסף סידר לא חריג כל כך, אבל העובדה שהוא העז לחשוף אותו כך הופכת אותו ליוצא דופן.

    סידר הוא הבן הדחוי. הוא מייחל לאהבתו של האב (אורי קליין), אבל הוא לא מקבל אותה. האב מעדיף את ניר ברגמן.

    ולכן, גם אם “הערת שוליים” יזכה בפרס האוסקר, עדיין סידר יהיה נושא עמו את צער הדחיה מצדו של אורי קליין. זה עצוב, אבל בעיקר אישי ואנושי.

  20. X 4 יוני 2011 ב - 18:46 קישור ישיר

    האב גם לא מעדיף את ניר ברגמן, לפי מה שהוא כתב את סרטו האחרון. אבל זה גם מה שיפה בקליין. הוא שומר על כנות עקבית בנוגע לסרטים שהוא מבקר (חוץ מאיזו חיבה משונה לעמוס גיתאי). וסידר יוצא אנושי ביותר מכל הסיפור הזה. לא חושב שהייתי נוהג כמוהו, אבל בסופו של דבר, הוא כנראה מאוד מעריך את קליין ורוצה לזכות בהכרתו. יופי של סיפור. אולי יעשו ממנו סרט. אה, כבר עשו?

  21. אלבר 4 יוני 2011 ב - 23:26 קישור ישיר

    בועז – הדוגמה של הילדה רק חלקית. היא אולי מבהירה כמה פוגע לשמוע דברים רעים על משהו שיצרת ואתה אוהב, אבל היא מתעלמת מכך שיצירת אמנות שמתפרסמת במרחב הציבורי הופכת חשופה לביקורת [ובמקביל יכולה לתגמל בתגובות מפרגנות]. אם אתה שם את הילדה שלך בכיכר העיר וגובה כסף מאנשים שבאים להסתכל עליה, אתה חושף אותה ואותך לביקורת. במצב כזה, הרגישות המוגברת שלך ושל סידר ואיינשטיין לא ממש ברורה לי. כאילו אתם לא יודעים באיזה עסק אתם פועלים.

    לא שאני אומר שאין מבקרים מגעילים, לא שלא שמתי לב שזה מעין ספורט עיתונאי לכסח, לא שאני לא מבין שביקורת שלילית פוגעת בכל אחד. רק לא ברורה לי ההפתעה, או גרוע מכך, במקרה של סידר, התביעה שאורי קליין יאהב את עבודתו.

  22. אלבר 4 יוני 2011 ב - 23:29 קישור ישיר

    הרי זה מה שסידר אומר, בין השורות. אורי קליין אתה מבקש נועזות, אני נועז, אתה מבקש אסתטיקה, נתתי לך אסתטיקה והתעלמת. כאילו שאם סידר חושב שקליין אמור לאהוב את מה שהוא עושה אז קליין חייב לאהוב את מה שסידר עושה, ואם הוא לא זה בטח מרוע לב.

  23. בועז כהן 4 יוני 2011 ב - 23:37 קישור ישיר

    אתה צודק, אלבר.

    נתת לי נקודה למחשבה.

  24. שלומי 5 יוני 2011 ב - 12:07 קישור ישיר

    אני דווקא לא הייתי מבטל בכזאת קלות את דימוי הילדה. אחרי הכל, גם ילדות אנחנו מוציאים מהבית ושמים בגן – שהוא סוג של מרחב ציבורי – ואם ילד אחר פוגע בה, זה יכאב לנו(ונבוא גם בטענות לגננת). כאן אין גננת, אבל ישנם כללים של “ראוי” ו”לא ראוי” (להבדיל מ”חוקי” ו”לא חוקי”) שכל חברה ותרבות מגדירה לעצמה. ואפשר וצריך לנהל דיון מה ראוי ומה לא.
    חוץ מזה, יצירת אמנות היא – במיטבה – “ילדה” של כולנו. לכן ביקורת על אמנות מקומית שמבקרת פרמטרים האסטטיים ללא התייחסות להקשר התרבותי של היצירה היא בהכרח ביקורת חסרה.

  25. אלבר 5 יוני 2011 ב - 22:51 קישור ישיר

    שלומי – בוודאי שאפשר לנהל דיון. הנה. סרט זה לא ילדה. זה שאכפת לך ממשהו לא הופך אותו לראוי לכל הגנה אפשרית. אתה מזדהה באופן גורף עם נקודת המבט של האמן ומתעלם מהאינטרס הציבורי של ביקורת האמנות, שכולל גם להגיד מה שרע בה. אם קשה לך עם זה, אל תקרא ביקורות.

  26. שלומי 6 יוני 2011 ב - 9:05 קישור ישיר

    אלבר, “כל הגנה אפשרית” הוא ביטוי קצת מוגזם בהקשר של הדיון הזה, לא? לא נראה לי שסידר הסתער על הגדרות…
    ולומר עלי שאני מזדהה באופן גורף עם צד כלשהו תוך התעלמות מהאינטרס הציבורי של ביקורת האמנות?
    נראה לי מישהו כאן קצת נסחף…


השאירו תגובה