כדאי לכם לראות הערב (ב-23:00, ערוץ 2) את הסרט התיעודי "עירק'נרול" שביימה גילי גאון. הסרט בוחר אתגר לא פשוט: לספר את סיפורם של צמד אחים – האחים אל-כווייתי – שהיו אלילי מוזיקה בעירק, המוזיקאים הנערצים על המלך, שהחליטו לעזוב שם הכל ולעות לישראל וכאן גילו עולם שלא ידע להעריך ולכבד אותם. המוזיקה הפכה לעיסוק צדדי באירועים והפרנסה היתה קשה. יש כאן כמובן את העניין החברתי, של עולים חדשים מעירק שמגיעים למדינה הנשלטת על ידי אשכנזים שמנסים להלבין את התרבות, ומעלימים כל מה שאינו אירופי. אבל האתגר המורכב יותר הוא זה: איך לגרום לאזניים של מישהו כמוני – מהעדה הלא נכונה ומהדור הלא נכון – להעריך את גדולתם של האחים אל-כווייתי.

האוצר של הסרט הוא דודו טסה, נכדו של דאוד אל-כווייתי, אחד משני האחים, ומי שקרוי על שמו. טסה בעצמו מנסה להבין למה סבו ואחיו היו כה גדולים ומחפש דרך להתקרב למוזיקה שלהם, תחילה להבין אותה ואז להתרגש ממנה. וכשהוא מצליח, הוא מתרגם את המוזיקה שלהם לשפת הרוקנרול, מוזיקה קצבית, חיה, עם תבלין אתני והפקה סופר-עדכנית. האופן שבו הסרט מתעד את טסה בונה את האלבום שלו שכב על גבי שכבה גרם לי לא רק להבין מה היה בהם, באחים אל-כווייתי, אלא גם ממש להתלהב בפעם הראשונה מהמוזיקה של טסה עצמו.

ויש לי גם קשר אישי לסרט. כזכור, גילי גאון עזרה לי רבות עם הסרט שלי, "שרון עמרני, זכרו את השם" (שזה המקום להזכיר שהוא יוקרן מחרתיים, יום שלישי, בסינמטק חולון עם שלל תוספות ובונוסים). גאון היתה אשתו של עמרני והיתה שם על החוף ביום שטבע. חוץ מהעובדה שבזכותה הגעתי להמון מהטקסטים ששרון ז"ל כתב לפני מותו ושחלק מהם ביימו יוסף סידר, ניר ברגמן ודובר קוסאשווילי לסרטי, היא גם ביימה סצינה עלילתית מצמררת בעוצמתה, המבוססת על חוויותיה ותחושותיה מאותו יום שבת בחוף מנטה ריי. בימים אלה עובדת גאון על תסריט עלילתי בשם "ארבע", שגם הוא יעסוק – באופן עקיף ומעובד – באותם ימים אחרונים בחייו של עמרני.

ציוץ