07 אוקטובר 2011 | 13:46 ~ 9 תגובות | תגובות פייסבוק

מחילה

ערב יום הכיפורים הגיע וזה הזמן שלי לבקש סליחה מכם. סליחה אם בזבזתי לכם את הזמן, אם שעממתי, אם עצבנתי, אם טעיתי, אם לא אהבתי את הסרטים שאתם אהבתם ואהבתי את הסרטים שאתם לא אהבתם.

 

אני מודה, להיות בלוגר ומבקר קולנוע זה לאו דווקא העבודה הכי רוחנית שיש. ובכל זאת, אני ממש משתדל אף פעם לא לכתוב לגופו של אדם מסוים, אלא רק לגופה של יצירה. אני מאמין שיצירה לא אמורה להיעלב אם לא מתלהבים ממנה. אלא שהמציאות מורכבת, כידוע, וגם עם הסייגים האלה אני מניח שאם אני כותב באופן צונן על סרט מסוים הרי שיוצרי הסרט ובני משפחותיהם רואים בכך עלבון אישי כלפיהם. יותר מסובך מזה: אם אני מחמיא ליוצר מסוים, יש יוצרים עמיתים ומתחרים שגם כאן נעלבים מכך שהעדפתי את האחד על פני השני. ובכן, על כל זה אני מבקש כעת סליחה. אם פגעתי – בין אם בזדון או בשוגג – אני מתנצל ומבקש את מחילתכם.

 

ויום כיפור אינו רק יום לבקש בו סליחה, אלא גם יום לסלוח. הנה הרמב”ם, כותב על איך סולחים ביהדות:

 

אסור לאדם להיות אכזרי ולא יתפייס, אלא יהא נוח לרצות וקשה לכעוס ובשעה שמבקש ממנו החוטא למחול מוחל בלב שלם ובנפש חפיצה. ואפילו היצר לו וחטא לו הרבה, לא יקום ולא יטור וזהו דרכם של זרע ישראל ולבם הנכון אבל העובדי כוכבים ערלי לב אינן כן אלא ועברתן שמרה נצח. וכן הוא אומר על הגבעונים לפי שלא מחלו ולא נתפייסו והגבעונים לא מבני ישראל המה.

 

אז אם פגעתם בי השנה – בפניי או שלא בפניי – ואתם רוצים לבקש סליחה, דעו שאני סולח בלב שלם ובנפש חפיצה. ויותר מכך: הֲרֵֽינִי מוֹחֵל לְכָל-מִי שֶׁהִכְעִיס וְהִקְנִיט אוֹתִי אוֹ שֶׁחָטָא כְּנֶגְדִּי בֵּין בְּגוּפִי בֵּין בְּמָמוֹנִי בֵּין בִּכְבוֹדִי בֵּין בְּכָל אֲשֶׁר לִי בֵּין בְּאֹֽנֶס בֵּין בְּרָצוֹן בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד בֵּין בְּדִבּוּר בֵּין בְּמַעֲשֶׂה בֵּין בְּגִלְגּוּל זֶה בֵּין בְּגִלְגּוּל אַחֵר לְכָל-בֶּן-אָדָם וְלֹא יֵעָנֵשׁ שׁוּם אָדָם בְּסִיבָּתִי.

 

אוקיי?

 

ואני רק מקווה שאין כאן גבעונים מבין קוראי הבלוג.

 

שתהיה לכם שנה טובה, גמר חתימה טובה, ושהשנה הבאה תהיה עדינה יותר.

נושאים: בשוטף

9 תגובות ל - “מחילה”

  1. hamlet 7 אוקטובר 2011 ב - 15:48 קישור ישיר

    GMAR HATIMA TOVA

  2. נמרוד 7 אוקטובר 2011 ב - 17:04 קישור ישיר

    “אם לא אהבתי את הסרטים שאתם אהבתם ואהבתי את הסרטים שאתם לא אהבתם.” – אני מקווה שאף אחד כאן לא חושב שאתה צריך להתנצל על העובדה שיש לך טעם. ובכלל, אין לי בעיה עם מנהג ההתנצלויות ביום כיפור, אבל כבלוגר, כל עוד כתבת ביושר וללא משוא פנים, אין לך על מה להתנצל.

    גמר חתימה טובה!

  3. כפיר רם 8 אוקטובר 2011 ב - 10:53 קישור ישיר

    אני חייב לשאול אותך, יאיר.
    בתור אדם שלא מאמין בכלל בשום כח עליון (בוודאי שלא באלוהים היהודי), אבל כן מאמין ב”איש באמונתו יחיה”, אני לא מצליח להבין איך אתה מיישב בין שני חלקי המשפט שציטטת.
    החלק הראשון נהדר ואני חותם עליו באהבה גדולה, אבל החלק השני נוראי. “עובדי הכוכבים” כולם הם “ערלי לב” כמובן. ואני אמור לסלוח ליהודים ש”ליבם נכון”, אבל לא לכל השאר.
    איך אתה חי עם זה? האם אתה מקיים את הפסוק כלשונו, או בוחר לאמץ רק את מה שמתאים לך? האופציה הראשונה לא נראית לי סבירה, בעיקר כי אני קצת מכיר אותך. האופציה השניה נשמעת לי כמו כפירה.

    ===============

    רוה לכפיר: ראשית, אני מקווה שהבשורה הזאת לא תזעזע אותך אבל יום כיפור הוא חג יהודי. אלוהים נתן ליהודים מתנה, פרטית, רק להם: יום בשנה שבו הם ורק הם יכולים באמצעות צום, תפילה וצדקה לכפר על עוונותיהם, פשעיהם וחטאיהם (מצד שני, הוא גם הפיל על היהודים את רוב המצוות שלו, אז גם יש להם הרבה יותר על מה לכפר). אגב, כל מי שמאמין באלוהים (האחד) יכול לכפר על חטאיו, אבל אם הוא לא יהודי מנגנון הכפרה שלו אחר. אבל אם יש דבר אחד ברור לחלוטין מהתנ”ך הוא שעבודת כוכבים הוא חטא איום, אולי הכי איום שיש. אם היית קופץ שניה לבית הכנסת בשעת קריאת התורה במנחה, היית שומע על זה קצת יותר. וסתם בשביל השכלה, פתח את אחד מספרי הנביאים וקרא על כך באופן רנדומלי. נגיד: אליהו הנביא ונביאי הבעל. למזלך ולמזלי אנחנו חיים בעידן שבו עבודת הכוכבים שהיתה כה שנואה על ידי אלוהים פחות או יותר נעלמה מהעולם. גם הרמב”ם, שאת הציטוט שלו הבאתי, לא זכה להכיר את עובדי הכוכבים המוזכרים בתנ”ך. העם הגבעוני כבר לא היה בימיו. הוא כתב עליהם לא על סמך היכרות אישית, אלא על סמך מה שהוא למד בנביאים. אם הייתי קצת יותר גדול בתורה, הייתי מביא לך עכשיו ברצף את כל הפסוקים והמדרשים הקשורים למה שעשו עובדי הכוכבים לעם שלנו (ולא רק לנו, אגב). זו הסיבה שהרמב”ם הולך בעקבות התנ”ך, והמשנה והגמרא ומזהיר מאוד מפניהם. ואני מניח שהם ידעו על מה הם מדברים.

  4. אבנר 8 אוקטובר 2011 ב - 16:55 קישור ישיר

    בעכבר העיר פרסמו כתבה בנוגע לקולנוע הישראלי הנשי של השנה. מעניין. בעיקר לקראת חיפה

    http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,636,209,63783,.aspx

  5. רז-ש 8 אוקטובר 2011 ב - 22:39 קישור ישיר

    וואו, אני ממש לא ממליץ לאף אחד לקחת שיעורים בהיסטוריה עתיקה, של העולם בכלל ועם ישראל בפרט, מבתי כנסת. בכלל הרצאות בבתי מדרש או בתי כנסת מפי רבנים אינן מומלצות בנושאי היסטוריה. רוב התנ”ך נכתב בין המאה הרביעית למאה הראשונה לפני הספירה. כאשר בתנך מתיחסים לעובדי כוכבים, הכוונה היא לכל הדתות שסוגדות לאל השמש ולאלת הירח. כלומר כל הדתות המבוססות על השילוש המצרי למעט הדת היהודית. עובדי הכוכבים לא עשו “לנו” שום דבר רע והם חלק חשוב מאוד בהיסטוריה התרבותית ובהתפתחות הטכנולוגית האנושית. זה ממש לא אחד החטאים הנוראיים ביותר לפי התנ”ך. הוא לא מוזכר מפורשות בעשרת הדברות למשל, אבל נעזוב את זה. הנביאים, שהוזכרו קודם, טענו שוב ושוב שחטאי פולחן מעניינים את אלוהים הרבה פחות מחטאים מוסריים וכלכליים. אליהו הנביא נלחם בעבודת הבעל, אל גשם כנעני שאין לו שום קשר לאלי כוכבים. על פי הספרים המוקדמים בתנ”ך הכוכבים הם בפירוש אלוהויות אגב – השמש, הירח וכל צבאם. אלא שאלו אלוהיות פחותות מאלוהים שנאסר לעבוד להם במקביל.
    יום כיפור ממילא לא מוזכר בתנך. על פי האמונה שבמשורת ביום הכיפורים גוזר אלוהים וחותם את ספר החיים לשנה הקרובה, מי לחיים ומי למוות. הוא עושה את זה לכל בני האדם, לפי האמונה היהודית. הרעיון של צום, הטהרות, תפילה וכפרה נולד פשוט כדיי לעשות נסיון ומאמץ אחרונים בשביל לרצות את האל הרחום/אכזר לפני חתימת הדין. אני לא חושב שיש בעיה תאולוגית לגוי לנסות לבקש מאלוהים רחמים בדיוק כמו יהודי (במידה והוא נהיה מאמין נגיד). לא הייתי רואה ביום הכיפורים מתנה. אבל זה נשמע כמו משהו שהיו אומרים בבית כנסת.

  6. מיקי 9 אוקטובר 2011 ב - 0:21 קישור ישיר

    “מלנכוליה” של פון טרייר – מדהים. הבנאדם בפורמה מעולה, שופך את הקרביים שלו על האקרן. הוא אולי מיזנטרופ, אבל קולנוע הוא יודע לעשות ולטעמי מדובר בשיא היצירה שלו. סרט אישי מאוד, נוגע ומאוד מרגש. מעניין לדעת מה עוד אנשים שראו חושבים עליו.

    “דרייב” – הברקה גדולה. בראיין קרנסטון ענק גם שם. סרט מאוד מסוגנן (מילה שהשתמשו בה הרבה לתאר קולנוע מהאייטיז ולא בכדי), מאוד מעניין.

    “רד סטייט” – אני יודע שהסרט שנוי במחלוקת, אבל זה אשכרה הסרט הראשון שקווין סמית’ מביים מזה הרבה זמן. מעניין, פרובוקטיבי ועם הרבה מה להגיד והרבה חומר למחשבה. אני בניתי תאוריה שהסרט הוא ביקורת חריפה על הפוליטיקה האמריקאית.

  7. כפיר רם 9 אוקטובר 2011 ב - 5:47 קישור ישיר

    יאיר, זו התממות לשמה.
    “עובדי הכוכבים” ו”הגבעונים” של אז הם הנוצרים, המוסלמים והבודהיסטים של היום – כלומר כל מי שלא מאמין באלוהים.
    מבחינת היהדות, הם “ערלי לב” בעוד היהודים “ליבם נכון”, ולכן להם לא מגיעה מחילה.
    אם נוח לך עם זה, זה מצער אותי מאוד.
    אם אתה מכחיש את זה, אתה כאמור מיתמם.

    ================

    רוה לכפיר: בכלל לא. “עובדי כוכבים” (או “עובדי אלילים” או “עובדי עבודה זרה”, כדי לכלול את מי שמתפלל לאלי הגשם) היא הגדרה מאוד ברורה, של כל מי שלא מאמין באל אחד. הדתות המונותיאיסטיות לא נחשבות עבודת אלילים. הוא (כמו גם חז”ל) לא מדבר על “כופרים” או “אפיקורסים”, או סתם אתאיסטים או חילונים (יש מחלוקת לגבי הנוצרים הראשונים, אגב. אבל הנוצרים של ימינו אינם נתפסים כעובדי עבודה זרה). לגבי הבודהיסטים, זה כבר יותר מסובך. הם מתפללים לפסלים פרופר, אז זו בוודאי עבודה זרה, אבל כאמור: העבודה הזרה שעליה דיברו בתנ”ך ובמשנה כבר לא קיימת בימינו. אגב, אנשים ערלי לב עדיין קיימים. בכל הדתות. בוא נגדיר את זה הפוך: בימינו, לא כל מי שעובד עבודה זרה הוא ערל לב. אבל כל מי שהוא ערל לב הוא בוודאי עובד עבודה זרה, גם אם הוא מציג את עצמו כיהודי (ואף יהודי דתי).

  8. כפיר רם 9 אוקטובר 2011 ב - 10:24 קישור ישיר

    תשמע יאיר,
    אתה ממשיך להתמם בעיניי, אבל זה צפוי. אני לא מבין איך אפשר לקרוא את הציטוט הזה ולא להבין שהסליחה מיועדת רק לבני-ישראל ושהגבעונים הם רק דוגמה.
    מבחינתי מדובר בסה”כ בעוד דוגמה קטנה למדוע אי אפשר להיות גם יהודי וגם פלוראליסט. כל ההגדרה של “עם סגולה” וכל המהות של היהדות סותרת את התפיסה לפיה כל בני האדם שווים. אבל ברור לי שזה דיון שהוא גדול על הטוקבקים באתר, אז נראה לי שנעצור כאן.

    ==============

    רוה לכפיר: שווים בפני החוק? שווים מבחינת זכויות אדם? שווים בפוטנציאל שיש להם? בוודאי. אכן, כל בני האדם שווים. כלומר, תלוי במדינה שבה הם גרים (לצערנו אין שיוויון בין אנשים בסודן ובין אנשים בארצות הברית – לא שיוויון כלכלי ולא שיוויון אזרחי, אבל אני מבין את טענתך ומזדהה איתה: באופן פוטנציאלי לכולם מגיעות זכויות שוות). אבל שווים בקיום מצוות? שווים בחובות ובזכויות מול בורא עולם? אני לא מבין למה זה כל כך מסעיר אותך הרעיון הזה שהתורה ניתנה ליהודים, אבל שכל מי שרוצה לקיים את מצוותיה מוזמן להצטרף לעם ולהתגייר. אתה לא תצליח לשכנע אותי שאתה באמת חושב שכשהרמב”ם כותב “עובד כוכבים” הוא מתכוון למוסלמים, זו סתם בורות או ניסיון להתריס. אבל לכולם, כזכור, גם היה חשבון עם היהודים. וכאמור, לכן כדאי לזכור שהרמב”ם לא כתב את המשפט ללא קונטקסט. הציטוט שהוא מביא מגיע מספר עמוס, למדנו אותו בתיכון, אולי הוא יעזור לך להיזכר למה הכוונה, הוא מתייחס שם לבני אדום (דווקא כשאתה מדבר על “איש באמונתו יחיה” ואנחנו מדברים כאן על כך שהיו ימים שבהם איש באמונתו מת). ודווקא שנינו מכירים מישהו שיוכל לענות היטב על כל השאלות האלה, אתה מוזמן לבוא לשאול אותן. אשמח להחכים בעצמי.

  9. אלביס 9 אוקטובר 2011 ב - 11:13 קישור ישיר

    לא שאני רוצה לשפוך שמן למדורה שכזאת אבל כדאי לציין שההבדלה בין דתות מונוטאיסטיות לשאר הדתות היא לא כל כך ברורה בימינו כמו בימי קדם. קשה ליישב את תופעת הצדיקים והמקובלים שהועלו לרמת אלים/משיחים תחת אמונה באל אחד. קשה להסביר את מעמד הקדושה שהם קיבלו והם בהחלט משמשים ב״מתווכים״ בין המאמין לאותו אל אחד. כמו כן הקמיעות וקברי הצדיקים, קבר רחל ואומן יכולים גם כן להיתפס במקומות פולחן וסגידה לאבנים. אין באמת הבדל בדתות המודרניות בין ״עבודת גבעונים״ וסגידה לכוכבים במובן מסוים. הדתות בימינו עברו היתוך אחת עם השנייה בצורה מצערת.
    וכעת שאמרתי את זה אני מייד מסייג ומתנצל אם פגעתי במישהו ומאחל לך יאיר גמר חתימה טובה ושנה טובה בה נלמד להתנצל גם ביום חולין

    ================

    רוה לאלביס: ההלכה היהודית מאוד ברורה בקשר לזה, הכל כתוב ומוסבר ומנוסח. אין כאן “תופעה” יש כאן מסורת עתיקת יומין הנמצאת כבר בתורה והיא לא אופנה חדשה. אבל נכון, יש הטועים והמתבלבלים ואף המבלבלים. אבל זה נכון לגבי כל תופעה של השחתת מידות.


השאירו תגובה