04 דצמבר 2007 | 12:07 ~ 16 תגובות | תגובות פייסבוק

מעופפים

שווה צפייה: חמש הדקות הראשונות של “מצפן הזהב”.

שווה קריאה: סצינה מתוך התסריט של “ג’ונו”.

שווה עיון: דיוויד ד’ארסי כותב בהרחבה על “מרגל השמפניה” של נדב שירמן, אותו ראה השבוע ב-IDFA.

שווה הירהור: ראיון לא מאוד מוצלח עם ערן קולירין ב”לוס אנג’לס טיימס”, לקראת עליית “ביקור התזמורת” ביום שישי בלוס אנג’לס ובניו יורק.

שווה פינטוז: כתבה מעולה של יהונתן ונדר ממוסף השבת של “מקור ראשון”.
הסיפור הוא כזה: עמנואל צור, טייס מימי ראשית המדינה, העמיד פנים שהוא מצלם סרט עלילתי על טייסים באנגליה, ובמסווה הצילומים הצליח להבריח לישראל את המטוסים שהיו אמורים להיות רק פרופס להפקה. סיפור ענק.

בעת שישב עם חברים בבית קפה פאריסאי, היתה לו לפתע הארה. בחורה ניו-זילנדית, שנכנסה למקום והצטרפה לשולחנם, סיפרה למסובים על החלום שלה: להיות שחקנית מפורסמת. כמה וכמה מפיקים, התרברבה הצעירה כדרכם של שחקנים שאפתנים, כבר פנו אליה, ובין היתר הציעו לה לעשות סרט שינציח את מעללי הגבורה של טייסי ניו-זילנד במלחמת העולם השנייה.
צור לא היה צריך יותר מזה כדי להבריק. “בואו נפיק סרט על טייסי ניו-זילנד. באחת הסצנות נשאיר את השחקנים על האדמה – ונמריא ארצה עם המטוסים”, הציע לעמיתיו. עוד באותו היום החל לגבש את התוכנית. היו רק כמה בעיות: לצור ולאנשיו לא היה שום מושג איך מפיקים סרט.

מבינים? לקנות מטוסים ולהטיס אותם ללא עזרי ניווט לישראל לא היתה להם בעיה. אבל להפיק סרט? זה כבר ממש מפחיד. מקסים. וזה ההמשך:

הסרט הפיקטיבי הלך והתגבש. נשכרו ארבעים ניצבים ושחקנים. לתפקיד הראשי – לכאורה, כמובן – הובאה במיוחד מפאריס לאנגליה השחקנית שהגתה בלא ידיעתה את תרגיל העוקץ. גם צוותי צילום, תאורה וציוד נשכרו. אתר הצילומים שנבחר היה שדה התעופה רינגווי ליד מנצ’סטר. פרנפילד הגדיל לעשות, ובמודעה באחד העיתונים הזמין את הציבור לבקר באתר ההסרטה.

ואז:

יום ההסרטה, 30 ביולי 1948, הגיע. על פי התסריט, הסצנה של הבופייטרים נועדה להיראות כך: הם יתכוננו לצאת לקרב נגד המטוסים הגרמניים, אהובת הטייס תיפרד ממנו בדמעות כשברקע רצים המכונאים להכנות אחרונות, ומשם ימריאו המטוסים לסקוטלנד להמשך הצילומים. לרשויות בבריטניה הסבירו המפיקים שהנופים בסקוטלנד דומים יותר לנופי ניו-זילנד.
עשרות רבות של צופים התגודדו באתר ההסרטה. הניצבים והשחקנים הראשיים הגיעו. איש לא שם לב לשני פרטים שוליים: אחרי שהבמאי צעק “אקשן”, המטוסים לא הוזנקו במבנה, אלא בזה אחר זה; וכיוון טיסתם היה הפוך – במקום צפונה, לעבר סקוטלנד, הם פנו דרומה.
השחקנים ואנשי הצוות, שלא הובאו בסוד תרגיל העוקץ, נותרו על הקרקע, יחד עם החלומות על תהילה קולנועית.

שאלה אחת נותרה פתוחה: מי היה הבמאי של הסרט? והאם היה פילם במצלמת הקולנוע, כך שכל העסק הזה אפילו מונצח איפשהו?
לי זה מזכיר את הקטע מ”ארבינקא” של אפרים קישון בו נשדדת קופת בית מפעל הפיס במסווה של הפקת סרט באישון לילה.
בכתבה מרואיינת משפחתו של צור, שקובלת על כך ששמו לא הונצח ודי נשכח. סיפורו מעללותיו פורסם בספר שלא זכה לתהודה, והסיפור על המטוסים שהוברחו בעיצומו של צילומי סרט פיקטיבי אפילו צועד בכתבה בעיתון לונדוני מהתקופה. ואני יודע עוד דבר: שסטיבן ספילברג מדבר כבר שנים על חלום שלו להפיק סרט על לידת חיל האוויר הישראלי. אם משפחתו של צור תצליח להעביר לספילברג את הספר שנכתב או את הכתבה המקורית מהעיתון הבריטי, נראה לי שזה חומר שיצית את דמיונו. חבל, ג’פרי קצנברג – שותפו של ספילברג בדרימוורקס – בדיוק היה בארץ השבוע.

נושאים: כללי

16 תגובות ל - “מעופפים”

  1. אסנת 4 דצמבר 2007 ב - 14:35 קישור ישיר

    לינק חמוד לתמיכה בתסריטאים השובתים בהוליווד.

  2. רני 4 דצמבר 2007 ב - 16:11 קישור ישיר

    קשה להגיב על סרט רק על פי חמש הדקות הראשונות שלו, אבל אלו של “המצפן הזהוב”* אינן מבשרות טובות. הסרט מגלה כבר בפתיחה את מה שפולמן גילה לקוראיו אט אט במהלך הספר. הדיווחים על כך שהסרט סורס מכל איזכורי הדת (שהיוו את לב הספרים של פולמן) אינם מבשרים טובות גם הם. אבל אני אהיה שם מחר בערב, בהקרנה הראשונה של הסרט בארץ ואהיה חכם יותר לאחר מכן. ובכל זאת כבר עתה מתגנבת לה תחושת ההחמצה. הספרים היו נפלאים ואני מאד מקווה שהסרטים ישמרו משהו מהמקור.

    והסיפור על עימנואל צור הוא פשוט מעולה. ספילברג חייב לעשות עם זה משהו.

    ______________________________________________
    * אך, לו רק מפיצי הסרטים בישראל היו קוראים גם ספרים – לפחות את אלה שעליהם מתבססים הסרטים שהם מפיצים – אולי היו קולטים שיש לקרוא לסרט “המצפן הזהוב” ולא “מצפן הזהב”, אבל זו כנראה דרישה קצת מוגזמת

    רוה לרני: נראה לי שהמפיצים בארץ פשוט לא קוראים. לא ספרים, לא ביקורות, לא כרזות, ולא את התרגום המוטבע על הסרטים שלהם. נכות שכזאת. לא שום דבר שיש בו מילים. רק טבלאות עם מספרים.

  3. סטיבי 4 דצמבר 2007 ב - 23:25 קישור ישיר

    שמעתי כל מיני תגובות על מצפן הזהב, ורובן נעו מ’לא משהו’ ל’ממש מאכזב’. אבל אני דווקא תומכת במה שעדן כתב פה אחרי ההקרנה שהייתה בשבוע שעבר. לדעתי מדובר בסרט פשוט רע. כל הסרט צפוי מקילומטרים (ואני לא מתכוונת ל’עלילה לא מפתיעה’, אלא אתה יודע מה עומד לקרות ולהיאמר לפני שהוא קורה ונאמר), הרעים רעים הטובים טובים (חלוקה ברורה כזו ללא שום השגות כבר מזמן לא ראיתי), אין עומק, אין מחשבה, הכל פשטני וכלאחר יד, וכל זה נראה לי מוגזם אפילו לסרט ילדים בימינו (אפילו שאני כבר מזמן לא ילדה, ויש שיטענו שאף פעם לא צפיתי בסרטים כמו ילדה גם כשהייתי כזו. עם זאת, הילדים מסביבי נראו נהנים). לא קראתי את הספר, אבל קשה לי להאמין שכך העולם הזה מתואר בו.
    וגם הצדדים הטכניים לא משהו.

  4. סטיבי 4 דצמבר 2007 ב - 23:30 קישור ישיר

    אה, אבל יש גואל רגעי בדמות סם אליוט המלך-תמיד.

  5. ליאור 5 דצמבר 2007 ב - 0:32 קישור ישיר

    הממ… חמש הדקות הראשונות יותר ממזכירות את הדקות הראשונות והבלתי נשכחות של “חבורת הטבעת”. רק חסרה מפה.

    מרתק אותי ההרגל החדש הזה לשים חמש דקות ראשונות של סרט ברשת. לא בטוח שזה רעיון חכם כל כך.

  6. יובל 5 דצמבר 2007 ב - 2:36 קישור ישיר

    הרעים רעים והטובים טובים גם ב”שר הטבעות”. למרות ששם הם פתאום יכולים להפוך מטובים טובים לרעים רעים בגלל הטבעת או כישוף. אחרי 9 שעות אפילו פרודו הפך לרע רע. אוי… המבט הבלתי נשכח של רוע בעיני אלייז’ה ווד, זה מסוג הטרנספורמציות שדורשות 9 שעות של סרט. לכן לא צריכים להתייאש, בסרט השלישי עלולה לצוץ מורכבות.

  7. סטיבי 5 דצמבר 2007 ב - 10:25 קישור ישיר

    כן, אבל בשר הטבעות הרעים לא סתם רעים והטובים לא סתם טובים. מדובר בדמויות מורכבות שיש להן סיבות ומניעים, ספקות ודעות ואישיוּת, ולא בחלוקה שחור-לבן. פה הכל זה ‘ככה’, או לפחות כך זה מרגיש. אולי בהמשך מחליטים להסביר משהו, אבל אז מדובר בסרט שלא עומד בפני עצמו, וזו קצת בעיה כשמדובר בסרט באורך מלא שאת המשכו נראה (אם בכלל) עוד שנתיים.

  8. אביגיל 5 דצמבר 2007 ב - 12:31 קישור ישיר

    מה שאת מתארת פה, סטיבי, נשמע לי די נאמן לספר. המפלצתיות של גב’ קולטר, למשל, כל כך מופגנת וחסרת פרופורציה שהיא גובלת בקאמפ. בכלל, ככל שהסדרה מתקדמת היא מקריבה כל נסיון ליצור דמויות או רעיונות מורכבים על מנת לחזק את נקודת המבט של פולמן.

  9. אלון רוזנבלום 5 דצמבר 2007 ב - 13:35 קישור ישיר

    טוב, הייתי חייב. אני דווקא ממש לא סבלתי מ”מצפן הזהב”, אפילו די נהניתי. אני חושב שהוא עשוי טוב, הוא מרהיב לעין ומתקדם בקצב טוב.

    לא קראתי את הטרילוגיה (אבל התחלתי מייד עם תום הסרט) מה שגרם לכך שאת העלילה לא ממש הבנתי. מישהו שהיה איתי אמר שהם דחסו את כל הפרקים הראשונים לעשר דקות ואתה לא ממש מבין מי נגד מי למה ולאן זה הולך. רק אחרי איזה חצי שעה העלילה המסובכת מתמקדת לה בקווסט של הילדה ואתה מתחיל לזרום.

    חששתי מאוד שאני נכנס לסרט סטילל “נרניה” ולהפתעתי גיליתי שהטון שלו דומה יותר ל”שר הטבעות” לא שאני משווה, שר הטבעת טוב ממנו בעשרות מונים.

    אני לא בטוח שהסרט יצליח כי ראשית, אני לא חושב שהוא מיועד לילדים למרות שהוא עוסק ברובו, כולל הגיבורה הראשית, בילדים ושנית הוא באמת מסובך להבנה בהתחלה והילדים של היום יכולים מהר מאוד לאבד ענין.

    אחרי צפיה בסרט חייבים לקרוא את הספרים כדי שיתנו תמונה ברורה יותר.

    הבחור שהיה אתי דווקא אמר שהם הצליחו להעביר באופן הויזואלי את אווירת הסרט באופן מדוייק ומרשים. ממה שקראתי אני מסכים.

    אז זה לא סרט רע, לטעמי, ובהחלט כזה ששווה לראות בקולנוע.

    יאיר, כן, לך ביום חמישי.

  10. סטיבי 5 דצמבר 2007 ב - 14:00 קישור ישיר

    העלית פה את הנקודה של קהל היעד, וזו דווקא נקודה בעייתית. אני לא יודעת מה הייתה הכוונה של היוצרים בנושא הזה ואני לא בטוחה שהם ידעו בבירור לאור התוצאה. לטעמי הוא היה אמור להיות מיועד לילדים אבל חלקים מהתוצאה לא מתאימים להם (באמת צריך להבין מהר מי נגד מי, כי בהתחלה זורקים את תקציר כל הימים בכמה דקות, וירים יד וירטואלית מי שזכר מה זה בדיוק ‘אבק’ כשהוא הוזכר מאוחר יותר בסרט, והסרט גם לא ממש חינוכי 🙂 ), והוא לא מיועד רק למבוגרים, כי הוא פשוט מדי.

    אולי הוא מיועד למשפחות שהולכות ביחד וחווים חוויה משותפת.
    (גילוי נאות, לאור כל הנ”ל: אני מכירה כמה מבוגרים חסרי-ילדים שראו את הסרט ונהנו 🙂 )

  11. יובל 5 דצמבר 2007 ב - 17:17 קישור ישיר

    האמת שהייתי ציני, אני לא סובל את “שר הטבעות”, אבל ממש ממש לא סובל. המניעים המורכבים היחידים שראיתי הוא שהטובים רוצים שיהיה טוב, והרעים רוצים שיהיה רע. יש באמת איזה ויכוח לגבי הטובים מה יעשה יותר טוב, להילחם או לא. אני לא רוצה להרוס למי שעוד לא ראה. דרך אגב, את הטובים אפשר לזהות כי הם לבנים וחמודים ואוהבים דשא, והרעים הם שחורים ומזילים ריר ואוהבים אפר של שריפה.

  12. ליאור 6 דצמבר 2007 ב - 0:36 קישור ישיר

    יובל, אפילו צוות של מדענים יפנים בסיוע רובוטים פוזיטורנים לא היה מצליח לנחש שהיית ציני. דווקא קריאה “סטרייטית” של הפוסט שלך עובדת מצוין, בעיקר לגבי הטרנסופרמציה של אלייג’ה ווד. לא יכול שלא להסכים!

  13. רני 6 דצמבר 2007 ב - 1:56 קישור ישיר

    ועכשיו, לאחר שראיתי את “המצפן הזהוב” אני יכול לומר שהשד לא נורא כל כך. בפתיחת הסרט אומנם זורקים תקציר שהספר גילה אט אט במהלך העלילה, והסרט בכלל אינו מתעלה לעומק שהספר הגיע אליו (ואני מניח שזו גם אחת הסיבות שהוא נחשב לספר כה משובח בעיני כה רבים, כולל הח”מ), אבל יש בו הרבה נקודות אור, ובראשן ניקול קידמן שמתאימה לתפקיד גב’ קולטר כיד לכפפה. היא דווקא מצליחה להעביר את הניואנסים שמאפיינים את הדמות הלא פשוטה הזו (שעיקרם מתגלה בספרים הבאים בסדרה), וכן סם אליוט בתפקיד שהיה תפור על מידותיו עוד בספר. גם עיצוב העולם מוצלח ביותר. הטונים האנטי דתיים של הספר רוככו במקצת (אבל רק במקצת, המסר עובר חזק וברור, ועובדה שכב עתה נשמעים קולות נוצריים פונדמנטליסטים להחרים את הסרט), ובס”ה הסרט צפיא וחביב ומעביר את עלילת הספר כמעט במדויק (למעט הויתור התמוה משהו על סיומו של הספר, שמן הסתם יועבר לפתיחת הסרט הבא). ובנקודות החובה: הסרט חסר מעט נשמה, וזה חבל משום שהפיוט היה אחד הדברים שהפכו את הספרים לכה מיוחדים. קיימת תחושה שהבמאי פשוט העביר וי על כל סצינה ולא ממש התעמק במשמעויות. הייתי מאד סקרן לראות את הסרט שהיה נעשה על פי התסריט שכתב טום סטופארד לסרט ובסופו של דבר נגנז. יחד עם העיצוב של הסרט הזה זו היתה יכולה להיות יצירת מופת קטנה. מה שאנו קיבלנו הוא סרט פנטסיה חביב, קצת פרווה, אבל חביב. בוודאי לא הסרט הגרוע שחששתי שנקבל. לא רע.

  14. יובל 6 דצמבר 2007 ב - 10:37 קישור ישיר

    כן, זה מסוג הדברים שקשה לי להבין, כי לא ראיתי שום טרנספורמציה אצלו, חוץ מזה שהוא היה מלוכלך יותר מאשר בתחילת הסרט.

  15. אביגיל 6 דצמבר 2007 ב - 12:51 קישור ישיר

    רני, לא הייתי משתמשמת בתגובות של נוצרים פונדמנטליסטים כמדד לרמת האנטי-דתיות של הסרט. אלו הם, אחרי הכל, אותם האנשים שיצאו במסע צלב נגד הטלטאביז. רובם כנראה לא קראו את הספר ולא צפו בסרט, כפי שרובם לא קראו את הארי פוטר לפני ששרפו את הספרים ודרשו לאסור על ספריות ילדים להחזיק בהם. מישהו אמר להם שזו יצירה אנטי-דתית (מה שנכון) ולכן הם מתקיפים אותה בלי שום קשר לאיכויות הספציפיות שלה או לרמה של האנטי-דתיות שלה.

  16. Gordana 17 ינואר 2011 ב - 22:32 קישור ישיר

    I wanted to say this blog is very good. I always like to learn something new about this because I have the similar blog in my Country on this subject so this help´s me a lot. I did a search on the subject matter and found a good number of blogs but nothing like this.Thanks for writing so much in your blog.. Greets, Gordana


השאירו תגובה ל - אסנת