ווס אנדרסון מתחבר, ג'יימס מרפי מתפרק
לווס אנדרסון יש סרט חדש, "Moonrise Kingdom" שמו. עם ברוס וויליס, ביל מוריי, פרנסס מקדורמנד, אד נורטון, טילדה סווינטון והאוסף הכי מופלא של פריימים יוצאי דופן בטריילר שלו:
==============
אני רוצה לראות את הסרט הזה על ג'ימס מרפי ומופע הפרידה והפירוק של אל.סי.די סאונדסיסטם. מעניין מי יהיה הראשון שיביא לנו אותו, מי מבין הגופים שאחראים על קולנוע תיעודי יהיה מספיק מעודכן, עכשווי, קשוב ורלוונטי כדי לרוץ ולתפוס אותו בזמן. אז מי זה יהיה? דוק אביב? פסטיבל אפוס? פסטיבל ירושלים? פסטיבל חיפה? יס דוקו? ערוץ 8? מי? הסרט יוקרן בבכורה בפסטיבל סאנדאנס בשבוע הבא. הנה מתאבן:
================
לאיגוד הבמאים יש אתר חדש. היכנסו אליו, כי חוץ מענייני איגוד שוטפים, הוא מוקד התגייסות לפעילות אקטיביסטיות שונות הקשורות ברגולציה והפרות הסכמים, בעיקר מול הזכיינים.
אגב, מה עם פרס שנתי מטעם איגוד הבמאים לבמאי המצטיין בקולנוע ובטלוויזיה?
===========
איגוד במאים האמריקאי פרסם את המועמדים לפרסיו בתחום בימוי תיעודי. המועמדים הם "גן עדן אבוד: הסוף" (שיוקרן בפברואר ביס דוקו), "פרויקט נים" (שהוקרן בדוק אביב), "ג'ורג' הריסון, חי בעולם חומרני" של מרטין סקורסזי (עכשיו בבתי הקולנוע), "The Interrupters" של סטיב ג'יימס ו"ביל קאנינגהם ניו יורק".
=================
כדאי לקרוא: מישל הזנוויציוס מתראיין לאבנר שביט (פעמיים) ומספר על 11 השנים בהם חלם לעשות את "הארטיסט" ללא מילים (אגב, את סרטיו הקודמים והמאוד מצחיקים, וכן את "אורות הכרך" ואת "שיר אשיר בגשם" שהיוו השראה לסרט, תוכלו לראות בסוף השבוע בערוץ יס 3).
הסרט של ווס אנדרסון נקרא Moonrise Kingdom
שמו של הסרט הוא Moonrise Kingdom כמובן…
About music…it's time
for a docu. about
Mark Lanegan
new cd soon
And…waiting for
the other Anderson's film
The Master
הטריילר הזה מאוד… סימטרי.
אני אוהב את זה!
ג'יימס מרפי הוא דמות מרתקת. הוא האנטי-תזה לדמות של כוכב רוקנרול של המאה העשרים – שמנמן, לא מרשים במיוחד במבט ראשון. אין לו פוזות של כוכב ובמקום הירואין הוא מכור לקפה. הוא התחיל את הקריירה המוזיקלית שלו בגיל 30, סיים אותה בגיל 40 (כי הוא הרגיש שהוא מתחיל להיראות מגוחך על הבמה). הוא קודם כל מעריץ מוזיקה אובססיבי ורק אחר כך מוזיקאי (אדיר). הוא בעיני הסמל של הרוק הנגיש והבלתי יומרני של המאה ה-21, ושל השבירה של החומות בין האמן לקהל שלו. הקורט קוביין של העשור הראשון של המאה, אם תרצו.