03 אפריל 2006 | 08:52 ~ 18 תגובות | תגובות פייסבוק

monday morning mix

לפני הכל, מוזיקה.

הנה הקטע “יום שני” (כמה מתאים) מתוך “אני (לב) האקביז”. המלחין הוא ג’ון בראיון (Brion), המלחין הכמעט קבוע של פול תומס אנדרסון.

huckabees-monday.mp3

והנה שוב ג’ון בראיון, הפעם גם שר, מתוך “מוכה אהבה” של פ.ת אנדרסון. אם הייתי יודע איך לחבר את שני הקטעים יחד עם קרוס ביניהם זה היה יוצא נורא יפה. נסו למקסס בכוחות עצמכם.

punch_drunk_love1.mp3

ועכשיו כשיש לכם פסקול ברקע, תוכלו להמשיך לקרוא.

פסח וראש השנה הם שתי העונות הכי מסויטות לעיתונאים. העיתונים שמנים בגלל ריבוי מודעות, ובגלל החגים זמני הירידה לדפוס מוקדמים. זו הסיבה שהכותבים יושבים בבית וטוחנים בכל יום כתבה או מדור, שיהיה סטוק לשבועות הקרובים. העורכים, מצידם, סוגרים לפעמים שני גיליונות ביום אחד, נשארים שבת, שורפים לילות. הבשורה הטובה: לרוב ימי חול המועד רגועים, לעיתים אף פנויים. ברוב מערכות העיתונים אף מנצלים את זה לחופשה מרוכזת, דרכם להגיד לעובדיהם “שתינו לכם את ימי החופשה. העובדה שעבדתם בחודש לפני כן בתפוקה של חודשיים בזמן רגיל לא נחשבת”. במילים אחרות, אני עסוק בימים הקרובים לעדכן במרץ את האתר. אז הנה כמה קטעים מההארד דיסק שלי, שיהיו לכם פילר.

הנה הביקורת שלי על “ונדטה”. הוא אכן רחוק מלהיות מושלם, אבל בעיני זה אחד הסרטים ההוליוודיים החשובים שנעשו בשנים האחרונות. (ואם מישהו בדרך יכול להסביר לי למה התכוון טוקבקיסט מס’ 2, אודה).

הנה הביקורת על “ונדטה” של נועה מנהיים, שלא אהבה את הסרט. מעבר להבדלי הטעם בינינו חוששני שזו ביקורת בעייתית, לא רק בדרכי הניסוח ומצוקות העריכה שהיא לוקה בה, אלא כי היא לא מצליחה להבחין בין קומיקס במגזין בריטי נידח ובין סרט הוליוודי מיינסטרימי. התוצאה “מפושטת” אך גם “מבולבלת אידיאולוגית” (נראה לי שזו סתירה, אבל אולי לא הבנתי נכון). אני מסכים שהיא “מבולבלת אידיאולוגית”, גם אני כתבתי כך, אבל זה בעיני מה שהופך את הסרט לכה עשיר ומורכב, לסרט המאפשר פולמוס, ויכוח ודיון, ולא לטקסט דמגוגי פשטני המשדר מסר אחד.

(אני, אגב, חשבתי שהאחים וושאובסקי עשו יופי של עיבוד לקומיקס. יש מקומות בו הם משמיטים דברים שחבל שאינם, אבל בהרבה מקומות הם מהדקים את סיפורו המעולה של אלן מור והופכים אותו לשלהם. בטוקבקים מציין אחד המגיבים שהאחים הרסו את הנאום של וי. בתחנת השידור ואני מתנגד בתוקף. הנאום שלהם, ובכלל – כל הרטוריקה של וי בסרט – מלוטשת ומהודקת הרבה יותר ממה שהיא ברומן המקורי)

(ועוד אגב: הסיבות להיעדרותו של אלן מור מהקרדיטים לא באמת ידועה. מי שכותב שהוא עשה את זה במחאה על איכות התוצאה מסיק מסקנות על דעת עצמו. אם זה היה כך למה דיוויד לויד כן תמך בסרט? ואם זה כך למה מור סרב לשתף פעולה גם עם ההוצאה המחודשת של הרומן הגרפי? הסיבה, על פי הידיעות האחרונות, קשורה לסכסוך כספי בינו ובין די.סי קומיקס, חברה אחות של אולפני וורנר, ולא למחאה שלו נגד איכות הסרט).

הנה הביקורת של רותם דנון. הוא אהב, נשמה יקרה.

והנה יקיר אלקריב, ששנא את “מטריקס” (חי נפשי!) ודי שונא גם את “ונדטה”. לפחות הוא עקבי.

אבל יש לו שם משפט מצוין: “אבל גם ברגעיו הטובים-יותר, כש’ונדטה’ צובר גובה ונעשה טקסט קולנועי עדכני, חצוף ודחוס, המנצנץ בשלל הקשרים אקטואליים ורלוונטיים –  טרור, שואה, סאטירה פוליטית וזלזול תהומי ומופגן בתקשורת ההמונים על כל היבטיה…” (והוא ממשיך שגם אז הסרט גובל בטראש). במילים אחרות: אצל מנהיים הציטוטים נדחפים לגרון, אצל אלקריב הם מאפיינים טקסט קולנועי עדכני עם שלל הקשרים רלוונטיים. אני תומך באלקריב.

אם אתם מוצאים עוד ביקורות בעברית באינטרנט, זרקו קישור בתגובות. הביקורות שלכם, על הסרט ועל הביקורות, יתקבלו באהדה.

18 תגובות ל - “monday morning mix”

  1. אודי 3 אפריל 2006 ב - 9:18 קישור ישיר

    מה יש להסביר לגבי טוקבקיסט מספר 2?
    לא רק שהוא לא הבין את המטאפורה, הנפלאה אגב (“…עכשיו מגיעים האחים וושאובסקי ועל פניהם מסכה בדמותו של ג’יימס מקטיג, עוזר הבמאי הנאמן שלהם”), הוא גם לא שם לב שרק בהמשך אתה מתייחס לסרט עצמו (“…גיבור על עטוי מסכת גאי פוקס”).

  2. צחי 3 אפריל 2006 ב - 9:26 קישור ישיר

    הנה הביקורת של עדן גוריון באתר בידור ובמה, שנראה לי שגם הוא לא ממש אהב את הסרט. ביקורת קצת מבולבלת אבל הוא אומר משהו מעניין לגבי כל הסרטים שמבוססים על קומיקס.
    http://bidur.index.co.il/siteFiles/1/23/252401.asp

  3. צחי 3 אפריל 2006 ב - 9:28 קישור ישיר

    הביקורת על ונדטה נמצאת מתחת לביקורת על אין כמו בבית

  4. עידן 3 אפריל 2006 ב - 9:57 קישור ישיר

    המגזין פרמייר מפרסם בגיליון אפריל רשימה של מאה ההופעות הקולנועיות הגדולות בכל הזמנים,ולצד החשודים הרגילים(רוברט דה נירו בנהג מונית,מרלון ברנדו בסנדק)הבחירה במקום הראשון מפתיעה וכלל לא מובנת מאליה,פיטר א’וטול בלורנס איש ערב. נפקד מהרשימה משום מה מרלון ברנדו כסטנלי קוולסקי בחשמלית ושמה תשוקה אך נכללים טום הנקס על תפקידו בביג וג’וני דפ כקפטן ג’ק ספארו בשודדי הקאריביים.שיקולי הבוחרים נראים תמוהים משהו על כן אם כי שמחתי לגלות כמובן את אמילי ווטסון בלשבור את הגלים,ג’ולייטה מסינה בלילות כביריה, דסטין הופמן כראטסו ריזו בקאובוי של חצות ועוד רבים וטובים. סוגר את הרשימה מלקולם מק’דואל כאלכס דה לארג’ בתפוז המכני.

  5. עופר ליברגל 3 אפריל 2006 ב - 10:31 קישור ישיר

    הנה קישור לרשימה של פרימר:

    http://www.premiere.com/article.asp?section_id=6&article_id=2692&page_number=1

    בנתיים עברתי רק על העשירה הראשונה וההפתעה הכי גדולה היא ג’ין וילדור במקום התשיעי בתור ד”ר פרנקשטיין, לפני רוברט דה נירו בשור הזועם. גם לא נראה לי שהתפקיד של ג’יימס סטויארט ב”אלה חיים נפלאים” הוא הכי טוב שלו. ההופעה שהכי אהבתי בעשיריה היא של מריל סטריפ על “בחירתה של סופי”

  6. הפינגווין 3 אפריל 2006 ב - 11:07 קישור ישיר

    היה לא מזמן דיון בעין הדג למה אלן מור לא מופיע בקרדיטים של ונדטה:
    http://www.fisheye.co.il/story?id=3209&anchor=244272#244272

  7. רמי 3 אפריל 2006 ב - 11:59 קישור ישיר

    הרשימה הזו מעצבנת אותי. אמנם יש כמה החלטות מעולות (אנג’ליקה יוסטון למשל) אבל איפה לורן בקול בלהחזיק ולאבד? ואיפה ריצ’רד ברטון ואליזבת’ טיילור?

  8. רז 3 אפריל 2006 ב - 13:27 קישור ישיר

    הביקורת שלי אצלי בבלוג:

    http://telegrams.blogspot.com/2006/03/v-for-vendetta-impression.html

  9. דואל 3 אפריל 2006 ב - 19:43 קישור ישיר

    בלי לקרוא את הרשימה, דירוג איכותי של משחק (כמו של כל אומנות אחרת) הוא לרוב עניין של טעם, וזה כולל גם אוסקרים למיניהם. כך שויכוחים על הרשימות האלו הם קצת בזבוז של זמן

  10. יוחנן 3 אפריל 2006 ב - 22:03 קישור ישיר

    אני מצאתי אחת – הביקורת של דבורת שרגל באתר של רייטינג:

    http://www.rating2day.co.il/article.asp?articleid=2965&section=0

  11. עידן 4 אפריל 2006 ב - 8:57 קישור ישיר

    יאיר,כשאתה רושם ג’ון בראיון זה נקרא כמו ראיון עבודה,ראיון עם הערפד וכו’. הרי אתה קפדן בנושאים הללו, יש לכתוב ג’ון בריון והכוונה היא לא כמובן לבריון מגודל.

  12. פלאפי 4 אפריל 2006 ב - 16:20 קישור ישיר

    עידן, כשאתה רושם ג’ון בריון זה נקרא כמו בריון מגודל, בריון שכונתי וכו’. הרי אתה קפדן בנושאים הללו, יש לכתוב ג’ון בראיון והכוונה היא לא כמובן לטרול רשת מיזנטרופ וממורמר.

  13. ברווז גומי 5 אפריל 2006 ב - 0:24 קישור ישיר

    הביקורת בנרג’
    http://www.nrg.co.il/online/5/ART1/067/329.html

    רציתי להביא את הביקור של שניצר (שקטל אף הוא, כמה לא מפתיע) אבל לא מצאתי אותה באתר, ואולי מעולם לא הייתה שם.
    רציתי להביא את הביקורת של שניצר, כדי לשאול אותך יאיר, איך זה שבתור פריק טריוויה לא התייחסת לעובדה שג’ון הארט כיכב ב”1984″? אפילו יובל צוקר המעצבן עלה על זה.

  14. עידן 5 אפריל 2006 ב - 10:22 קישור ישיר

    פלאפי,מעניין שבחרת שם של כלב(!!!) יש לכתוב ג’ון בריון ,ואני מציע לכולכם שתרדו ממני ותתנו לי את החירות להתבטא בנושאי קולנוע שניתנת כאן לכל אחד אחר מבלי לתקוף אותי כל פעם רק בגלל שהסגנון שלי לא מוצא חן בעיניכם!

  15. nazgul 5 אפריל 2006 ב - 12:05 קישור ישיר

    הסיבה שאלן מור לא מופיע בקרדיטים היא לא כי הוא שנא את התוצאה,אלא כי יש לו בעיה עם הוליווד באופן כללי.קראתי ראיון איתו ב-“אמפייר” בו הוא אומר שהוא לא רוצה קשר להוליווד כיוון שהתאכזב בעבר..

  16. יאיר רוה 5 אפריל 2006 ב - 14:13 קישור ישיר

    ברווז גומי.
    באלף המילים שהיו לי רציתי בעיקר להציע את הקריאה שלי לסרט, כדי להראות שהוא ממש לא רדוד או צפוי. האחים וושאובסקי הם פריקים של ציטוטים ומחוות, וכך גם אני. ונדמה לי שכולם עלו על הקשר בין ג’ון הרט ו-1984. למעשה, בפסטיבל ברלין האחרון נכחתי בראיון עם ג’ון הרט וסטיבן ריאה, והשאלה הראשונה ששאלתי אותו היתה “האם אתה מרגיש שזכית לקידום מאז ‘1984’”. הוא רק גיחך וענה בבריטיות “I Suppose”, כך שגם כאן לא היה לי מה לעשות עם זה (קראו מחר ב”פנאי פלוס” את הראיון שערכתי עם נטלי פורטמן באותו אירוע). במדור ב”פנאי פלוס”, לעומת זאת (בחלק שלא עלה לאתר של וויינט), היה לי חשוב יותר להקדיש פסקה לזכרו של אדיראן בידל, הצלם הבריטי הנפלא שמת כמה חודשים אחרי סוף העבודה על הסרט. על זה יובל צוקר בטח לא כתב.

  17. izya 17 פברואר 2007 ב - 22:20 קישור ישיר

    gandon

  18. izya 17 פברואר 2007 ב - 22:20 קישור ישיר

    gandon


השאירו תגובה