אוקטובר השחור בקופות באמריקה; וגם: האם אתם מוכנים לקבל את מארק וולברג בתור סטיב אוסטין?
האם אתם מוכנים לקבל את מארק וולברג בתור סטיב אוסטין?
הנה פודקאסט הקולנוע שלי ברדיו הקצה. להאזנה או להורדה לחצו כאן.
הנה כמה מהנושאים בהם עסקתי השבוע:
מי נתן ארבעה כוכבים לסרט שהוא לא ראה?
ארבעה כוכבים לסרט שלא ראיתי!
זהו הפוסטר ל״רבין, היום האחרון״, סרטו (הלא רע, יש לומר) של עמוס גיתאי שייצא להקרנות מסחריות ביום חמישי. נניח כרגע להחלטה העיצובית לשים במרכז הפוסטר את פניו של יצחק רבין, בשעה שבסרטי עלילה מקובל לשים פנים של אחד השחקנים (אני לא זוכר שבסרטים עלילתיים על קנדי, מרטין לותר קינג או מלקולם אקס אי פעם שמו על הפוסטר את הפנים של הדמויות האמיתיות ולא של השחקנים שגילמו אותם). המסר העיקרי של העיצוב הזה, ויש בו מידה מסוימת של כנות, הוא ההכרזה על ״רבין, היום האחרון״ כסרט תיעודי ולא כסרט עלילתי, ואז העיצוב הזה מוצדק.
אבל, כאמור, נניח לזה: מה שיותר מעניין – כלומר, מקומם – הוא הבחירה לשים בראש הפוסטר ציטוט מהביקורת של תומס ל. פרידמן, הפובליציסט הבכיר של ״הניו יורק טיימס״ (שהפוסטר פונה אליו בסחבקיות כטום פרידמן). ״זה הסרט שאני רוצה לראות!!״ טוען הציטוט, ומעליו הציון: ארבעה כוכבים. רגע רגע רגע. א׳, ממתי תומס פרידמן מחלק כוכבים לסרטים? האיש הוא פובליציסט פוליטי לא מבקר קולנוע, הוא מעולם לא חילק כוכבים לסרטים. ו-ב׳: איך ארבעה כוכבים? הרי כתוב בפירוש ש״שזה הסרט אני רוצה לראות״, ולא ״זה הסרט שכבר ראיתי״. האם אלה ארבעה כוכבים בפוטנציה?
הציטוט הנ״ל הוא סירוס מצער של משפט הפתיחה לטור של פרידמן מ-23 בספטמבר: ״יש סרט שאני מצפה לראות כשהוא יגיע לוושינגטון. הוא נראה לי רלוונטי לאמריקה של ימינו. הוא עוסק במה שיכול לקרות בחברה דמוקרטית כשפוליטיקאים הולכים רחוק מדי. כשהם לא רק עומדים ושותקים כשמילות שנאה חוצות קווים אדומים, אלא גרוע יותר, אפילו משתפים פעולה עם דיבורי ההסתה לטובתם״. פרידמן מתייחס לדיווח של סוכנות הידיעות הצרפתית על סרטו של גיתאי, אבל מכוון את דבריו לדונלד טראמפ ובן קרסון, המתמודדים על הפריימריז במפלגה הרפובליקנית, שלטענתו חוטאים בהסתה ובמילות פילוג ושנאה. ארבעה כוכבים ושני סימני קריאה? אין להם זכר בטקסט.
צפו: ג׳יי.ג׳יי אברמס עונה לשאלות של ג׳ורג׳ לוקאס, לינה דנהאם, ג׳ארד לטו ואחרים
ג׳ורג׳ לוקאס שואל את ג׳יי.ג׳יי אברמס מה קורה עם הנכדים של דארת ויידר
חשבון הטוויטר של ״מלחמת הכוכבים״ הזכיר לנו את הספירה לאחור: עוד 50 יום ל״מלחמת הכוכבים, הכוח מתעורר״. והנה ג׳יי.ג׳יי אברמס, במאי הסרט והשותף לתסריט, שקיבל משימה מהמגזין ״וניטי פייר״: לענות לשאלות מכמה מראיינים מפתיעים. ביניהם ג׳ורג׳ לוקאס, שרוצה לדעת מה קורה עם הנכדים של דארת ויידר, קייטי קוריק, לינה דנהם, כל כוכבי ״עמק הסיליקון״ (לא ברור למה) וג׳ארד לטו, שמפגין חוש הומור לא רע. ספוילר קטן למיתון ציפיות: אברמס לא באמת עונה על השאלות או חושף משהו לא ידוע על הסרט החדש, אבל הסרטון משעשע גם ללא ערך אינפורמטיבי אמיתי. הנה הוא:
״מיסטר גאגא״, ביקורת
להקת המחול בת שבע, מתוך ״מיסטר גאגא״ של תומר הימן
טבלת המבקרים החדשה של ישראל, 29.10.2015
לאן נעלמו כל הסרטים? רק סרט אחד נכנס השבוע לטבלת המבקרים, וגם זה בקושי. ״מיסטר גאגא״, סרטו התיעודי של תומר הימן על אוהד נהרין, עולה להקרנות מסחריות ברשת קולנוע לב. אלא שהוא עולה להקרנות מזדמנות: פעם ביום, ולא בכל יום בשבוע. על פי חוקי הטבלה, סרט נכנס לטבלה רק אם יש לו יותר משתי הקרנות ביום, בכל יום (ורק אם לפחות שלושה מבקרים דירגו אותו). סרטים אחרים יוצאים מהטבלה כשהם מגיעים למספר ההקרנות של ״מיסטר גאגא״, אבל השבוע אין שום דבר אחרף וממילא זה כל כך נדיר שסרט תיעודי מגיע להקרנות מחות לסינמטקים, אז הוא נכנס.
יצאו מהטבלה: ״מגי״, סרט הזומבים המשפחתי של ארנולד שוורצנגר, יצא מהטבלה אחרי שבועיים בלבד. וגם, ״התוכנית״ של סטיבן פרירס. וגם, ״ללא כפפות״, שלהפתעתי החזיק די הרבה זמן בבתי הקולנוע. וגם, שימו לב לרצף: ״הביקור״ של מ. נייט שאמאלאן, ״החופשה הסקוטית שלי״ ו״חופשה בהפרעה״.
עוד אנקדוטה: היום עולה סרט לא-חדש בשם ״חיי פשע״, תרגום מדויק לשם האנגלי. הוא מגיע שבוע אחרי שיצא סרט בשם ״חוקי הפשע״ (ובגלל ששניהם מתחילים ב-ח׳ הם צמודים זה לזה באתרי הכרטיסים). מעניין כמה צופים ירצו לראות סרט אחד וייכנסו בועות לשני, רק בגלל שהמפיצים כל הזמן רק עסוקים בהטעיית ובלבול הלקוחות שלהם?
בשבוע הבא יהיה לנו קצת יותר אקשן, עם ״רבין, היום האחרון״, ״ספקטר״ הג׳יימס בונדי, והסרט שאני משוכנע שינצח את כולם בטבלה: ״אחותנו הקטנה״ היפני. אז יש למה לחכות.
הנה הטבלה:
יום הולדת שמח, הרב אורי (וגם: חצי מיליון האזנות לפודקאסט שלנו)
אורי זהר ב-1965, ״חור בלבנה״
יום של ציוני דרך. הלילה חצה פודקאסט הקולנוע שלנו, בשיתוף עם רדיו הקצה, את קו חצי מיליון ההאזנות באתר אייקאסט, אחרי 54 תוכניות ושנה וחודשיים בלבד. על פי נתוני אייקאסט, זהו הפודקאסט השביעי הכי פופולרי בישראל. את התוכנית החדשה שהוקלטה אתמול אתם יכולים לשמוע או להוריד כאן
אני חייב להיות ריאלי ולשים פרופורציות למספר הזה: הגענו לחצי מיליון האזנות בזכות החשיפה הגדולה שאנחנו מקבלים ממאקו. אין לי סטטיסטיקות האזנה, אבל אני די בטוח שחצי מיליון איש שמעו את הדקה הראשונה של כל תוכנית אבל אולי רק עשרה אחוז מזה, אולי אפילו פחות, הגיעו גם לדקה האחרונה. ובכל זאת, זה נתון מדהים ומפתיע. אז תודה לכל מי שהאזין. ומי שעוד לא, זה זמן טוב להתחיל. בשבוע שעבר, למשל, חגגנו יום הולדת 30 ל״בחזרה לעתיד״ עם אורחים מיוחדים, והשבוע:
אסף ברנשטיין יביים את סרטו הראשון באנגלית, סרט אימה עם רוב לאו
רוב לואו ומתילדה לוץ, כוכבי ״השתקפות״, סרטו הבא של אסף ברנשטיין (״פאודה״)
אסף ברנשטיין, הבמאי של ״החוב״ (שזכה לרימייק בריטי עם הלן מירן וג׳סיקה צ׳סטיין) ושל ״פאודה״, עובד על סרטו הראשון דובר האנגלית, מותחן אימה פסיכולוגי בשם ״השתקפות״ או ״בבואה״ (״Reflection״). הסרט, בהפקת חיליק מיכאלי וצוותו ב-UCM, מתוקצב בחמישה מיליון דולר, ויוצע למכירה למפיצים בשוק הקולנוע האמריקאי (AFM) שייפתח בשבוע הבא. חברת המכירות הבינלאומית מדגישה את העובדה שזהו סרטם החדש של מפיקי ״מי מפחד מהזאב הרע״. צילומי הסרט מתוכננים להתחיל במרץ 2016.
״שובר את הכלים״, ביקורת
שלושה פסטיבלים שמלקטים עבורכם את הפסטיבלים שפספסתם. וגם: מה חדש באוסקרים?
ככה רואים סרטים בערבה בנובמבר
המסע אל האוסקר האמריקאי מתחיל לתפוס תאוצה. בשבוע האחרון פורסמו שלוש כותרות הקשורות לטקס שיתקיים בסוף פברואר:
הוליווד התאהבה מחדש בסרטי מדע בדיוני. מה זה אומר?
״The Martian״. הוליווד עברה מ״מדע בדיוני״ ל״מדע אפשרי״
את ״The Martian״ של רידלי סקוט ראו כבר למעלה ממאה אלף צופים בישראל. צרפו אותו להצלחות הגדולות של ״בין כוכבים״ ו״כוח משיכה״, שגם הצליחו יפה בארץ, ונגלה שמשהו חדש קורה בעולם סרטי המדע בדיוני, ז׳אנר שבישראל תמיד נחשב לרעל בקופות. פתאום הגיעו סרטי מדע בדיוני שהקהל הרחב ראה בהם משהו בוגר, לא ילדותי. ולראייה, לא רק הקהל הישראלי פתאום גילה את המד״ב, הסרטים האלה גם עשו חיל בבביקורות ובאוסקרים. בעונה בה יותר ויותר סרטי אוסקר קורסים בקופות, ״The Martian״ עשוי להיות הסרט שיצליח לעקוף את כולם. בגיליון ״ליברל״ האחרון ניסיתי לברר מה פשר גל סרטי המד״ב הרציניים האלה, אפרופו מסעותיו של מט דיימון למאדים. גייסתי לעזרי את הפילוסוף הצרפתי רולן בארת, שבאופן מפתיע עסק בנושא, באופן היתולי למדי, לפני שישים שנה.
תגובות אחרונות