תקציר הפרק הקודם: הקולנוע הישראלי נמצא באנומליה משונה. מצד אחד, יש פרוספריטי עצום ביצירה, יותר ויותר סרטים נעשים. הסרטים האלה זוכים לתהודה כבירה בעולם (ולראייה, ששה סרטים ישראליים הוצגו השנה בפסטיבל קאן, רובם התקבלו בתשואות וזכו לביקורות מצוינות). מצד שני, כפי שתיארנו זאת בגיליון הקודם, הקשר בין הקולנוע הישראלי והקהל המקומי אינו יציב, וסובל מעליות וירידות קיצוניות. נשאלת השאלה, האם ניתן לתקן את המצב הזה, ומי אמור להיות האחראי על כך?
מצטער, לורן בקול. יצאתי לחופשה קצרה. אין לי איך לכתוב פוסט לזכרך. אני מקווה שבגיל 89 רובין וויליאמס ומנחם גולן יהיו ג'נטלמנים ויתנו לך להיכנס בשערי שמיים לפניהם. ד"ש לבוגי.
ובינתיים, אני באיי יוון. בצילום הנ"ל סנטוריני פתאום נראתה לי כמו טאטואין.
אחזור בקרוב.
בחודש מאי התחלתי לבדוק מה שלומו של הקולנוע הישראלי בסדרה של טקסטים שעדיין מתפרסמת מדי חודש בירחון החדש ״ליברל״, שעורכים רותם דנון ופיני אסקל. עשר שנים חלפו מאז 2004, שהיתה מבחינתי אחת השנים הכבירות והבכירות של הקולנוע הישראלי, ורציתי לבדוק אותו סעיף סעיף. התחלתי מכמות הכרטיסים, ועברתי למפיצים, משם לפסטיבלים הקולנוע, ומשם לאקדמיה הישראלית לקולנוע. ויש לי עוד גופים לבדוק בחודשים הבאים. בימים הקרובים אעלה את הטקסטים האלה כמיני סדרה.
השורה התחתונה שלי? אני חושב שהקולנוע הישראלי צריך (חייב אפילו) להגיע למצב שבו בכל שנה נמכרים לפחות מיליון כרטיסים לסרטים ישראליים. זה קרה ב-2004 וב-2007, ויש סיכוי לא רע בכלל שזה יקרה גם השנה. אבל אם זה קורה, זה קורה באופן אקראי. ואני מנסה להבין מי צריך להיות אחראי לכך שהקולנוע הישראלי קודם כל ישגשג במולדתו ואצל קהל הבית שלו, לפני שהוא רץ לקטוף פרסים בפסטיבלים בעולם.
הנה החלק הראשון.
״יונה״ של ניר ברגמן
בשעה זו התפרסמו המועמדים לפרסי אופיר. אני בסנטוריני יוון, אבל ליבי ביפו, שם הכריז איתן אבן, יו״ר האקדמיה על המועמדים, אותם אני מקבל בשידור חי ומעדכן מיד. כצפוי, ״מיתה טובה״ מוביל עם מירב המועמדויות – 14 במספר (כל הקטגוריות חוץ מעיצוב תלבושות). ״גט״ אחריו עם 12 מועמדויות. ״אפס ביחסי אנוש״ עם 12. ו״יונה״ ו״את לי לילה״ עם תשע מועמדויות כל אחד. ההפתעה הגדולה ברשימה, מבחינתי, היא ״יונה״, שלצערי הרב לא היה על הרדאר שלי (החמצתי את כל הקרנות האקדמיה שלו), למרות שהייתי צריך להאמין בניר ברגמן יותר.
הנה הרשימה המלאה:
אי אפשר לצאת לחופשה. הבלוג יצא לכמה ימי שמש משפחתיים באיי יוון כשהגיעה הבוקר הבשורה שרובין וויליאמס נמצא מת, כנראה בעקבות התאבדות. הוא היה בן 63. בצילום, הזריחה בסנטוריני, בשעה שדמעתי את הבשורה. זו התמונה הכי טובה שאני יכול לארגן ברגע זה.
רובין וויליאמס היה אחד האנשים המצחיקים בתבל. אני, כמו רבים מבני,דורי, גיליתי אותו לא ממועדוני הסטנד אפ אלא בזכות סדרת הטלוויזיה "מורק אנד מינדי" בה הוא גילם חיזר שהגיע מכוכב הלכת אורק ומנסה להבין את דרכי בני כדור הארץ. עבור וויליאמס, כך תמיד הנחתי, זו היתה סדרה דוקומנטרית.
דכאון והתמכרויות לסמים רדפו את וויליאמס משלבים מוקדמים בקריירה שלו. למעשה, וויליאמס מצטרף עכשיו באיחור למי שהיה חברו הטוב ביותר, פרדי פרינז (אביו של כוכב הנעורים לרגע, פרדי פרינז ג'וניור), שהתאבד או מת ממנת יתר בסוף שנות השבעים. וויליאמס אמר לא פעם בראיונות שמותו של פרינז הוא זה שגרם לו להתנקות מסמים ואלכוהול.
בקולנוע, וויליאמס שם דגש יותר על רגש ולב מאשר על ההומור המטורף וההיפראקטיבי שאיפיין אותו על הבמה. סרטים כמו 'גברת דאוטפייר' (שהתוכניות לסרט ההמשך שלו נגנזו הלילה), 'פאץ' אדאמס', 'התעוררות'. הוא זכה באוסקר על תפקיד משנה כשגילם את הפסיכולוג של מט דיימון ב'סיפורו של וויל האנטינג'. וויליאמס עבר מהבמה אל הקולנוע ב'מוסקבה על ההאדסון' של פול מזורסקי, שהלך באחרונה לעולמו, וב'פופאיי' של רוברט אלטמן, אחד הפלופים הגדולים של הוליווד (בפסטיבל ונציה הקרוב יוקרן סרט על אלטמן שוויליאמס מרואיין בו). באחרונה הוא חזר לטלוויזיה והתפקיד האחרון שלו היה ב'האיש הכי כועס בברוקלין', שהיה גרסה ל'מר באום' של אסי דיין.
כאן:
צפו בקונן אובריאן, חבר של וויליאמס שהתארח רבות בתוכניתו, מבשר לקהל את הבשורה על מותו של וויליאמס זמן,קצר אחרי שנודע לו:
http://youtu.be/lIkSDcHJzNI
מתוך ״מיתה טובה״. יהיה המוביל לרגע?
מחר בשעה זו יתפרסמו המועמדויות לפרסי אופיר, ושוב רק אני ועוד שלושה בלוגרי קולנוע נכסוס ציפורניים במתח לקראת המועמדויות, כי ראינו את הסרטים ואכפת לנו מהתחרות. אם ״אפס ביחסי אנוש״ לא יהיה הסרט אם הכי הרבה מועמדויות, כל אתרי החדשות לא יידעו איך למכור לקהל שלהם את התוצאות, כי אף אחד לא מכיר סרט אחר. ובכל זאת, הנה כמה הימורים אחרונים שלי לקראת פרסום המועמדויות.
הנה הימור ראשון: continue reading…
ליטל מייזל ועדי פרימרמן מצלמות קליפ לפיקסיז, הפעם באמת
לפני חודש וחצי פגשו ליטל מייזל ועדי פרימרמן את הפיקסיז, מאחורי הקלעים בהופעתם ביפו. חברי הפיקסיז ידעו היטב מי הן: מייזל ופרימרמן יצרו לפני תשע שנים קליפ ליפ-סינק ביתי לשיר ״היי״, שהפך תוך כמה חודשים לסנסציית יו-טיוב (בימיו הראשונים של יו-טיוב). עד היום צפו בו 33 מיליון פעמים.
גם את המפגש שלהן עם הפיקסיז השתיים תיעדו בסרטון קצת מקושקש מרוב התרגשות. אבל שימו לב מה קורה בדקה ה-3:28. מייזל מציעה להם, בנונשלנטיות, שאולי עכשיו הם יעשו להם קליפ רשמי, אחרי הכל עכשיו היא ופרימרמן כבר בוגרות לימודי קולנוע במכללת ספיר. ג׳ואי סנטיאגו, הגיטריסט, מתלהב ראשון, ונראה שגם פרנק בלאק בעד. אבל אולי אלה סתם דיבורי סרק ונימוסין של להקה אל מעריציה שתכף יישכחו?
ובכן לא. מנהל הלהקה שמר על קשר עם מייזל ופרימרמן וההצעה אכן הגיעה: השתיים קיבלו תקציב קטן של 5,000 דולר ואת הג׳וב לביים קליפ רשמי ל״Ring the Bell״ מתוך הדיסק החדש של הפיקסיז.
בסוף השבוע התקיימו הצילומים ביער המגינים ליד כרמי יוסף, והנה צילומים ראשונים מאחורי הקלעים:
התותחים
ברגעים אלה מובא מנחם גולן לקבורה, וביממה האחרונה חשבתי עליו לא מעט, אחרי מילות ההספד הראשונות שכתבתי עליו אמש. למרות שגולן נפטר ממש במלאת חמישים שנה ל״סלאח שבתי״, חשבתי דווקא על המורשת ההוליוודית שלו.
קודם כל, תראו את הטוויט של רוג׳ר קורמן, ואת רצף הטוויטים המרשים שזרם מהוליווד לזכרו של גולן:
מנחם גולן ז״ל, בצילומי הסדרה התיעודית לערוץ 1 ״חגיגה לעיניים, סיפורו של הקולנוע הישראלי״. צילום: אלירן קנולר
מנחם גולן, שנפטר אתמול בגיל 85, היה ללא שום ספק אחד האנשים החשובים בתולדות הקולנוע הישראלי. למעשה, כשמדברים על הקולנוע הישראלי כתעשייה, כזו שיוצרת סרטים ברצף ומחויבת להבאת קהל, גולן היה למעשה החלוץ שייבש את הביצות של הקולנוע הישראלי מרובה יתושי האנופלס עד לתחילת שנות הששים. יותר מכל דבר אחר: גולן הבין קהל. והוא הביא קהל. למעשה, כשכתבתי אתמול על הגעגוע שלי (ושל רבים בתעשיית הקולנוע הישראלי) למפיקים שפעלו בשנות השבעים והיו מחויבים ליצירת להיטים, כמובן שדיברתי בראש ובראשונה על גולן (ולצידו אנשים כמו איז׳ו שני, איציק קול, ברוך אלה ושמחה זבולוני, שעבדו כולם על פי הפרדיגמה ההפקתית שגולן פחות או יותר המציא בארץ).
אבל לפני שאנסה להתמודד עם המורשת הקולנועית של מנחם גולן, אני לא יכול להתעלם מסצינת המוות. continue reading…
תגובות אחרונות