אתר הרכילות TMZ השיג שני סטים של צילומים משני הסטים של צילומי ״מלחמת הכוכבים, פרק 7״. זה מתחיל עם סדרה של צילומים מהסט המצטלם ברגע זה באבו דאבי. כנראה שאחד הסטטיסטים המקומיים צילם את החבר׳ה ושלח לאתר. רואים קטעים מהסט של טאטואין, וקצת סטטיסטים עם תלבושות של בני המדבר. האטרקציה העיקרית היא חשיפתו של יצור חדש שנראה כמו חזיר ענק. הצילום הזה מוכיח שהפקת ״מלחמת הכוכבים״ אכן מנסה ליצור סרט שבו היצורים יהיו פיזיים ולא יצורי מחשב (מצד שני, יצור אחד בלבד על סט שבו אמורים להיות עשרות סוגי יצורים, לא בטוח שזה מוכיח את זה). הדיווח מוסיף שחמישה אנשים מפעילים את חזיר הענק הזה מבפנים.

הנה חזיר הענק:

continue reading…

זה קצת חדשות החודש שעבר, אבל סוף סוף עלה הווידיאו שמתעד את השיחה שניהל מישל גונדרי עם הקהל בסינמטק תל אביבי (בהנחייתי) במסגרת פסטיבל דוקאביב. הנה 65 דקות של שיחה, כולל גרסת כיסוי שלו ל״בנים ובנות״ של בלר:

ולסיום פרויקט הביכורים שלנו: אדם דיווידסון. אדם מי? כן, גם את זה צריך לזכור. לא כל מי שעשה סרט קצר נפלא ועטור פרסים הפך אחר כך לבמאי נערץ שעושה יצירות מופת וזוכה באוסקרים. לפעמים סרט הגמר יהיה פסגת היצירה של הבמאי. בישראל יש לנו את גור הלר כדוגמה, שיצר את ״סרט לילה״, אחד הסרטים הקצרים הטובים שנעשו כאן, אבל שלא הוליד קריירת בימוי. בארצות הברית זכור סיפורו של אדם דיווידסון. הוא יצר את סרט הגמר הזה בבית הספר קולומביה, ״The Lunch Date״ שזכה ב-1990 בפרס השני בפסטיבל השלישי לסרטי סטודנטים בתל אביב, בדקל הזהב לסרט קצר בפסטיבל קאן וכמה חודשים אחר כך זכה באוסקר לסרט הקצר. באוסקר לסרט הקצר! אלא שמאז לא שמענו ממנו. במשך שנים הוא היה יד ימינו של מילוש פורמן, ובשנים האחרונות הוא מביים לא מעט פרקים בסדרות טלוויזיה. וזהו פחות או יותר. אגב, בפסטיבל השלישי הסרט שזכה במקום הראשון היה ״הוגו מהימרלנד״, סרט תיעודי משונה ולא מאוד מעניין על רפתן דני. הבמאי הוא נילס ארדן אופלב. באותה שנה, ההחלטה לתת לדני את הפרס הראשון ולא לאמריקאי נראתה שערורייתית. אבל אופלב הזה ביים בהמשך דרכו את ״הנערה עם קעקוע הדרקון״, כך שמבחינת זיהוי הבמאים שיהפכו לסיפור הצלחה, שופטי הפסטיבל ההוא ראו רחוק יותר מהקהל, שהעדיף את סרט ארוחת הצהריים יותר:

continue reading…

לין רמזי, לצד ג׳יין קמפיון, היא מהבמאיות החביבות עליי (למרות שהיא הרבה יותר קודרת מקמפיון). ב-1996 עשר שנים אחרי שקמפיון זכתה בקאן עם סרטה הקצר, זכתה רמזי עם סרט הגמר שלה מהנשיונל פילם סקול הבריטי, ״מיתות קטנות״:

continue reading…

ב-1963 ביים מרטין סקורסזי בן ה-21 את סרט הסטודנטים הזה בבית הספר לקולנוע של אוניברסיטת ניו יורק. אגב, בית הספר לקולנוע נקרא על שם משפחת טיש. סטיב טיש, המפיק (״פורסט גאמפ״), שתורם את הכספים לבית הספר לקולנוע הניו יורקי בשם משפחתו, הוא אורח פסטיבל סרטי הסטודנטים השבוע. חזרה לסקורסזי:

continue reading…

ממשיכים את ספיישל חג השבועות, ועכשיו עם שני סרטים קצרים של ג׳יין קמפיון הניו זילנדית/אוסטרלית, זוכת האוסקר על התסריט של ״הפסנתר״. סרט הביכורים שפרסם אוצה הוא ״קליפה״ (״Peel״) שזכה בפרס הראשון בתחרות הסרט הקצר בפסטיבל קאן ב-1986. השנה היא כבר היתה יו״ר חבר השופטים של הפסטיבל:

continue reading…

ג׳ורג׳ לוקאס

לכבוד ערב חג השבועות, חג מתן תורה וחג הביכורים. אבל גם לרגל פסטיבל סרטי הסטודנטים שמתקיים השבוע, שם מתקיימת משבצת הקרנות המוקדשת לסרטי הסטודנטים של הבמאים המפורסמים (מתוך תקווה שבעוד כמה שנים, לפחות אחד מהסרטים המוקרנים בפסטיבל השנה יהיה גם הוא סרט ביכורים של במאי או במאית מפורסמים). למשך היום, הנה כמה סרטים קצרים שאני בחרתי, שהיוו בכורות ליוצריהם. הכל נלקח מאוצרות גנזכי יו-טיוב. ראשון, ג׳ורג׳ לוקאס, סטודנט ב-USC (האוניברסיטה של דרום קליפורניה).

תחילה ביים לוקאס את התרגיל הזה ב-1966, כנראה תרגיל לוקיישן בשנה ב׳, בו הוא ביים את בן כתתו רנדל קלייזר (לימים במאי ״גריז״ ו״הלגונה הכחולה״) continue reading…

״מסווג חריג״

ביום ראשון ייפתח פסטיבל קולנוע דרום. ב-23:30 ביום ראשון תתחיל גם המסגרת הכבר-מסורתית (זו השנה השלישית) של הקרנות סרטים עצמאיים לקראת חצות. הסרט הראשון במקבץ הוא ״מסווג חריג״ שביים בועז ארמוני לפי תסריט של ליאור לדרמן (הסרט מומן על ידי הקרן החדשה בתור דרמה, והפך לפיצ׳ר, כך שהוא בוודאי מתאים לכותרת ״דל תקציב״, אבל אני תוהה עד כמה הוא ״עצמאי״). הקומוניקט החצוף מגדיר את הסרט כ״בן האהבה של ׳גבעת חלפון׳ ו׳מי מפחד מהזאב הרע׳״. טוק אבאוט הרמת ציפיות. מה שכן, אני שומע ממי שכבר ראה את הסרט שכנראה באמת יש כאן משהו (הקשב! בין ״מסווג חריג״ ו״אפס ביחסי אנוש״, שגם יוקרן בשבוע הבא בפסטיבל, פסטיבל קולנוע דרום הולך חזק השנה על קומדיות צבאיות). איתי זבולון (יניר האחמ״ש) בתפקיד הראשי, ועכשיו יש גם טריילר. מה דעתכם, הצליח לסקרן?

continue reading…

המגל החדש

אם אתם לא מגיעים לפסטיבל סרטי הסטודנטים, הנה משהו שאתם מפסידים: סרטון הפתיחה לפסטיבל שביימה קרן אלכסנדרוני, ושמוקרן לפני כל הקרנה. יש כאן הומאז' נפלא ל"עבודה" של הלמר לרסקי, שבעצמו הוא הומאז' לסרטים של דובז'נקו, פודובקין ואייזנשטיין. הרעיון, שמתאים גם בול לשבועות (מחר ערב חג) הופך את הקולנוע לעבודת פלחה, מקטיף פנסי תפוז, ללקט דפי תסריט, עד לאסיף בצל עצי המקרנה. חביב מאוד. צפו:

continue reading…

קים ג׳י-וון, אמש בסינמטק תל אביב

זה קים ג׳י-וון, אחד האורחים החשובים שהגיעו ארצה בעת האחרונה (טוב, אחרי מישל גונדרי). האיש הזה – מבכירי במאי קוריאה, בן 50 – גאון ומטורף. סרטיו מציגים את סצינות המוות הכי יצירתיות והכי מדממות. לידו, פארק צ׳אן-ווק הוא ילד פרחים. קים הגיע אמש לסינמטק כאורח הפסטיבל לסרטי סטודנטים להקרנת סרטו הלפני אחרון ״ראיתי את השטן״ (שהוקרן ב-35 מ״מ!), ואחרי הסרט – אחד האלימים שנראו מעולם – הוא ענה לשאלות הקהל, בתיווכו של פבלו אוטין, אחד המומחים לקולנוע קוריאני בארץ. הגעתו והקרנת הסרט היו גם אירוע הפתיחה לפסטיבל הקוריאני שיתקיים בסינמטקים של תל אביב וירושלים בחודשיים הקרובים. הערב, למשל, יוקרן סרטו של קים, ״הטוב, הרע והמשונה״. וביולי יגיע ארצה פארק צ׳אן-ווק לפסטיבל ירושלים. עד כאן פנכות המידע.

הסרט האחרון שביים קים היה ״עומד אחרון״, סרט פעולה הוליוודי עם ארנולד שוורצנגר, שנכשל בקופות. ״שלושה במאים קוריאניים ביימו סרטים במערב שהופצו כמעט במקביל״, אמר קים, ״בונג ג׳ון-הו ביים את ׳רכבת הקרח׳, שהיה קופרודוקציה קוריאנית ואמריקאית, אבל זה בעצם היה סרט קוריאני; פארק צ׳אן-ווק ביים את ׳סטוקר׳, שהיה בעצם סרט אינדי; ורק אני באמת ביימתי סרט באולפן הוליוודי מאז׳ורי. אבל מבין שלושתנו רק הסרט של בונג הצליח. ניסיתי להבין למה הסרט שלי לא הצליח והבנתי בדיעבד continue reading…