הזוכים בפסטיבל הסטודנטים ה-16
״גרינלנד״ של אורן גרנר (מנשר). זוכה התחרות הישראלית
הפסטיבל הבינלאומי לסרטי סטודנטים ננעל לפני שעה קלה בטקס חלוקת פרסים. הנה הזוכים:
לואי סי.קיי עושה קאמבק לאייטיז
״זרים״ של ג׳ים ג׳רמוש. ״לואי 4״ הוא ההמשך שלו או רימייק?
אם אתם עוקבים אחרי העונה הרביעית של ״לואי״ ואם אתם בערך בגיל של לואי סי.קיי, יכול להיות שאתם שמים לב מה הוא עושה. העונה הרביעית של ״לואי״, שבה הוא ויתר על הפתיח הקליל והקצבי שבה ראינו את לואי טוחן פיצה לפני הופעה, מספרת סיפורים כואבים ונואשים יותר מהעונות הקודמות. ההומור של לואי השנה נורא עצוב.
אבל בין לבין, לואי – שכותב, מביים, מפיק ועורך את הפרקים – עושה מחוות לסרטים משנות השמונים, מן הסתם הסרטים עליהם גדל. העיקרי שבהם הוא ״זרים״ (״Stranger than Paradise״) של ג׳ים ג׳רמוש, שיצא בדיוק לפני 30 שנה, ב-1984. זה מתחיל בליהוק של אסתר באלינט, שגילמה לפני שלושים שנה את הדמות הנשית הראשית ב״זרים״, בתור מושא אהבתו של לואי בפרקים האחרונים. continue reading…
טבלת המבקרים החדשה של ישראל, 5.6.2014
שלושה סרטים חדשים נכנסו השבוע לטבלה, כולם צללו לקרקעית. ומנגד, ששה סרטים עזבו את הטבלה. הסרטים החדשים הם: ״מיליון דרכים להתפגר״, הקומדיה החדשה של סת מקפרלן, איש ״איש משפחה״, ומי שהיה אחראי לפני שנתיים על ״טד״, שהיה אחד משוברי הקופות הגדולים של 2012; ״שף״ הוא סרט עצמאי קטן ואישי מאוד של ג׳ון פאברו, שבשנים האחרונות היה בעיקר מזוהה עם בימוי שני סרטי ״איירון מן״ הראשונים; ו״איב סן לורן״, הראשון מבין שני סרטים עלילתיים על מעצב האופנה הלא-מעניין מבחינה דרמטית שהופקו השנה בצרפת. הסרט הזה שמגיע היום הוצג בפסטיבל ברלין השנה, ובפסטיבל קאן הוצג כבר סרט שני בשם ״סן לורן״, שאני מתערב אתכם שעכשיו הוא כבר לעולם לא יגיע להקרנות מסחריות בארץ.
הנה הטבלה:
האחיינית של סטיבן ספילברג תתחרה ב״The Voice״ הישראלי
ג׳סי ספילברג-כץ
מתברר שעונה חדשה של ״The Voice״ תתחיל במוצאי שבת ביום ראשון בערוץ 2. איך אני יודע? קראתי על זה ב״הוליווד ריפורטר״, כי לשם שלחה מחלקת היח״צ של רשת קליפ בלעדי של האודישן של אחת המתמודדות: ג׳סיקה ספילברג-כץ. לדוד שלה קוראים סטיבן ספילברג. אמא שלה היא ננסי ספילברג, אחותו הקטנה של סטיבן (שמפיקה בימים אלה סרט תיעודי על הקמת חיל האוויר הישראלי). ג׳סיקה (ג׳סי) כץ עלתה לישראל לפני שלוש שנים ומאז היא מופיעה במועדונים בארץ תחת השם ג׳סיקה ראביט (ונראה את דוד שלה, מפיק הסרט ההוא, תובע אותה על הפרת זכויות יוצרים).
נראה שב״The Voice״ הישראלי נמשכים לקולנוע. מהעונה הראשונה כבר יצא זוכה פרס אופיר אחד כשחקן: צחי הלוי. ועכשיו האחיינית של ספילברג.
באודישן, המצורף למטה, היא שרה את ״I Will Follow״ של לייקה לי, אבל מחלקת הפרומו לא הסגירה האם אחד השופטים הסתובב לכיוונה, כך שבעצם אין לכם סיבה לצפות בזה.
אילו סרטים ישראליים יהיו בתחרות העלילתית בפסטיבל ירושלים?
"הרחק מהיעדרו״. יהיה בירושלים
בימים האחרונים אני מנסה לברר מה צפוי לנו בתחום העלילתי בתחרות הישראלית בפסטיבל ירושלים. יש כאן סקרנות כפולה: האחת, לדעת אילו סרטים יוצגו בפסטיבל. השניה, ניסיון לאמוד את מעמדו של הפסטיבל תחת הנהלתו החדשה. האם הצליחו נועה רגב וצוותה להחזיר את האמון של המפיקים בתחרות הישראלית, שהלך ודעך בעשור האחרון?
עד לפני כעשר שנים בכורה של סרט ישראלי בפסטיבל ירושלים היה דבר נחשק: נקודת המוצא שהוליכה לפרסי אופיר ומשם להפצה בבתי הקולנוע ומשם לפסטיבלים בעולם. בעשר השנים האחרונות הכל התהפך: בגלל שהקולנוע הישראלי הפך מבוקש בפסטיבלים בינלאומיים בעשר השנים האלה, המפיקים מעדיפים להתחיל את מסע סרטם קודם כל בחו״ל, בתקווה שהוא יחזור משם עם פרס או חוזה הפצה שיניב כותרות מקומיות ובאזז, משם לעבור לאקדמיה ואז להפצה. פסטיבל ירושלים הפך להיות מטרה משנית על לוח השנה של המפיק הישראלי, ולמעשה התזמון שלו פתאום לא מתאים לכלום: הקרנות האקדמיה מתחילות לפני כן, אז לא צריך את פסטיבל ירושלים כפרמיירה לאנשי הצוות, שיכולים להגיע להקרנות האקדמיה בתל אביב; מעט מאוד סרטים ישראליים יוצאים בקיץ (יונייטד קינג מפיצים שניים, לרוב את סרטיהם המסחריים יותר, וממילא הם לאו דווקא מתאימים לפסטיבלים), כך שהפסטיבל לא משמש קרש זינוק מבחינת שיווק והפצה (ואף להפך: המפיקים חוששים מהביקורות שעשויות להרוג להם את הסרט חודשים לפני הפצתו – הם כמובן שוכחים שהם יכולים גם להשיג שם ביקורות טובות שיכולות למנף הפצה מאוחרת, כפי שעושים לא מעט מפיצים אמריקאים ששולחים את סרטי הסתיו כבר במאי לקאן); ואם הם לא התקבלו לקאן, הבכורה בירושלים ביולי עשויה לקלקל את סיכויים להתקבל לקרלובי וארי, לוקרנו, ונציה, רומא וסן סבסטיאן. עצם העובדה שהמפיקים מעדיפים את קרלובי וארי על פני ירושלים (שני הפסטיבלים מתקיימים במקביל), כפי שקרה בשנה שעברה עם ״מקום בגן עדן״, מעידה על הדעיכה במעמדה של התחרות הישראלית בירושלים.
ההכרזה על תוכניית פסטיבל ירושלים תתקיים ביום שני הקרוב (9.6) ואז נדע מי יהיו הסרטים שיהיו בתחרות, אבל עד אז הנה תמונת המצב המתגבשת. אם בתחילת מאי כל המפיקים והבמאים נמצאים במתח לדעת מי מהם התקבל לקאן, הרי שבתחילת יוני המצב מתהפך: פסטיבל ירושלים נמצא במתח מי מהמפיקים יסכימו למסור את סרטם לפסטיבל.
חזרתה של המילניום פלקון וחשיפתו של חזיר המדבר. תמונות מהסט של ״מלחמת הכוכבים 7״
אתר הרכילות TMZ השיג שני סטים של צילומים משני הסטים של צילומי ״מלחמת הכוכבים, פרק 7״. זה מתחיל עם סדרה של צילומים מהסט המצטלם ברגע זה באבו דאבי. כנראה שאחד הסטטיסטים המקומיים צילם את החבר׳ה ושלח לאתר. רואים קטעים מהסט של טאטואין, וקצת סטטיסטים עם תלבושות של בני המדבר. האטרקציה העיקרית היא חשיפתו של יצור חדש שנראה כמו חזיר ענק. הצילום הזה מוכיח שהפקת ״מלחמת הכוכבים״ אכן מנסה ליצור סרט שבו היצורים יהיו פיזיים ולא יצורי מחשב (מצד שני, יצור אחד בלבד על סט שבו אמורים להיות עשרות סוגי יצורים, לא בטוח שזה מוכיח את זה). הדיווח מוסיף שחמישה אנשים מפעילים את חזיר הענק הזה מבפנים.
הנה חזיר הענק:
מפגש עם מישל גונדרי (עכשיו הווידיאו)
זה קצת חדשות החודש שעבר, אבל סוף סוף עלה הווידיאו שמתעד את השיחה שניהל מישל גונדרי עם הקהל בסינמטק תל אביבי (בהנחייתי) במסגרת פסטיבל דוקאביב. הנה 65 דקות של שיחה, כולל גרסת כיסוי שלו ל״בנים ובנות״ של בלר:
הבאנו ביכורים: אדם דיווידסון
ולסיום פרויקט הביכורים שלנו: אדם דיווידסון. אדם מי? כן, גם את זה צריך לזכור. לא כל מי שעשה סרט קצר נפלא ועטור פרסים הפך אחר כך לבמאי נערץ שעושה יצירות מופת וזוכה באוסקרים. לפעמים סרט הגמר יהיה פסגת היצירה של הבמאי. בישראל יש לנו את גור הלר כדוגמה, שיצר את ״סרט לילה״, אחד הסרטים הקצרים הטובים שנעשו כאן, אבל שלא הוליד קריירת בימוי. בארצות הברית זכור סיפורו של אדם דיווידסון. הוא יצר את סרט הגמר הזה בבית הספר קולומביה, ״The Lunch Date״ שזכה ב-1990 בפרס השני בפסטיבל השלישי לסרטי סטודנטים בתל אביב, בדקל הזהב לסרט קצר בפסטיבל קאן וכמה חודשים אחר כך זכה באוסקר לסרט הקצר. באוסקר לסרט הקצר! אלא שמאז לא שמענו ממנו. במשך שנים הוא היה יד ימינו של מילוש פורמן, ובשנים האחרונות הוא מביים לא מעט פרקים בסדרות טלוויזיה. וזהו פחות או יותר. אגב, בפסטיבל השלישי הסרט שזכה במקום הראשון היה ״הוגו מהימרלנד״, סרט תיעודי משונה ולא מאוד מעניין על רפתן דני. הבמאי הוא נילס ארדן אופלב. באותה שנה, ההחלטה לתת לדני את הפרס הראשון ולא לאמריקאי נראתה שערורייתית. אבל אופלב הזה ביים בהמשך דרכו את ״הנערה עם קעקוע הדרקון״, כך שמבחינת זיהוי הבמאים שיהפכו לסיפור הצלחה, שופטי הפסטיבל ההוא ראו רחוק יותר מהקהל, שהעדיף את סרט ארוחת הצהריים יותר:
הבאנו ביכורים: לין רמזי
לין רמזי, לצד ג׳יין קמפיון, היא מהבמאיות החביבות עליי (למרות שהיא הרבה יותר קודרת מקמפיון). ב-1996 עשר שנים אחרי שקמפיון זכתה בקאן עם סרטה הקצר, זכתה רמזי עם סרט הגמר שלה מהנשיונל פילם סקול הבריטי, ״מיתות קטנות״:
תגובות אחרונות