״יומיים ולילה״ בגן הפסגה, פתיחת הפסטיבל הבינלאומי לסרטי סטודנטים (צילום: מתוך דף הפייסבוק של איזק קוהלי)

צריך להגיד את זה: הבחירה בסרטם של האחים דארדן, ״יומיים ולילה״, בתור סרט הפתיחה של הפסטיבל לסרטי סטודנטים אמש, היתה – לדעתי – טעות. אין לי מושג איך פסטיבלים בוחרים את סרטי הפתיחה שלהם. עד כמה זו החלטה רפרטוארית הנובעת מצפייה במקבץ סרטים ובחירה בטוב ובמתאים שבהם, ועד כמה זו בחירה עיוורת, המבוססת על הצעת (ונדיבות) המפיץ. קשה להגיד לא לאחים דארדן, שבועיים לפני פסטיבל קאן, כשהסטטיסטיקה עמדה אז על סיכויים שהסרט ייצא מקאן עם פרס, כנהוג אצלם. לבסוף, הוא יצא בידיים ריקות, וכך הסרט הזה הגיע לפתיחת הפסטיבל כבר בתור אנטי קליימקס, ולא משנה כמה הסרט טוב לדעתכם, הוא פשוט לא היה מתאים לאירוע.

להבהיר: אני לא מדבר על איכות בכלל, או על טיב הסרט, אני מדבר על ליהוק, על אופי של סרט לפתיחת פסטיבל בהקרנת חוצות. קודם כל, נתחיל מזה: continue reading…

"מלפיסנט״. היפהפיה המתנמנמת לרגע

continue reading…

או, בשביל זה השקתי את טבלת המבקרים החדשה. כדי לראות סרט כמו ״קצה המחר״ מזנק כמעט לצמרת הטבלה (בשעה שבטבלה של הזקנים ״הארץ״ הוא נמצא אי שם למטה).

שלושה סרטים חדשים בטבלה (וחמישה סרטים יצאו, בהם נעסוק בהמשך): ״קצה המחר״, סרט האקשן/מדע בדיוני/לולאת-זמן שביים דאג ליימן ועם טום קרוז ואמילי בלאנט בתפקידים הראשיים; ״מלפיסנט״, שמשום מה קוראים לו בכל הכרזות ״מליפיסנט״ (יש רק י׳ אחד ב״מלפיסנט״, כל מי שראה את הסרט אמור היה לדעת את זה); ו״גרייס ממונקו״, סרט הפתיחה של פסטיבל קאן, העוסק בשנה בחייה של גרייס קלי, ושצולל לקרקעית הטבלה כמו מכונית ללא בלמים.

ובגלל שהסרט שהיה במקום הראשון יצא מהטבלה, זה משאיר אותנו עם סרט חדש בצמרת: ״סיפור משפחתי״ של הירוקאזו קורה-אדה (שהוצג בפסטיבל קאן לפני שנה, ואמור לזכות לרימייק אמריקאי בהפקת סטיבן ספילברג). הסרט הזה מציג כבר חצי שנה בקולנוע אורלנדו, עובד לאט לאט, מפה לאוזן, ומגיע לתוצאות. מפיץ הסרט, עודד הורוביץ, מעדכן שהסרט הגיע כבר ל-125,000 צופים.

הנה הטבלה – סרט יפני שעומד לקבל רימייק אמריקאי בראש, וסרט אמריקאי המבוסס על רומן יפני, אחריו:

continue reading…

בתחילת השבוע פורסמה הידיעה על כך שאדגר רייט פרש מהפקת ״אנט-מן״ (״איש הנמלה״), סרט קומיקס של מארוול. הסיבה: חילוקי דעות בין רייט ובין מארוול לגבי התסריט שהוא הגיש להם, ושעבר שיכתוב מאסיבי על ידי אנשי החברה, עד כדי כך שרייט הבין שהם לא רוצים את החזון שלו והוא לא רוצה לביים את החזון שלהם.

במקביל, ובלי קשר, אבל בתזמון מושלם, עלה הסרטון הבא, המציג באופן יפה את סגנונו הוויזואלי של רייט, ואת השיטות שלו לספר בדיחה באמצעות מיזנסצינה ועריכה. עורך הסרטון, טוני ז׳ו, מציג בצורה מנומקת ומשכנעת למדי למה הוא מאוכזב מהקומדיות האמריקאיות הקופתיות של השנים האחרונות, אותן הוא מכנה ״אימפרוביזציה מצולמת״, ולעומתן הוא מציג את השיטה של רייט לביים סצינות דומות. ז׳ו מציג טענות מצוינות, ואם רייט לא היה גונב כל כך הרבה מגאי ריצ׳י, יכול להיות שהייתי מתלהב יותר:

continue reading…

״קצה המחר״. למות אתמול בבוקר

continue reading…

יום ירושלים צוין היום, ובין השאר התקיימה במהלכו ישיבת ממשלה מיוחדת שעסקה בירושלים, ובמהלך הישיבה הזאת הוחלט להקצות 33 מיליון שקלים לטובת המיזם לקולנוע בירושלים, שאיתם יוכלו להביא ארצה – וספציפית לירושלים – הפקות בינלאומיות. 33 המיליון האלה יתפרסו על פני שלוש שנים, כלומר 11 מיליון שקל בשנה, שאנשי המיזם מתכננים לחלק לכארבע הפקות זרות בכל שנה. בקיץ הקרוב יפורסם קול קורא שיקרא למפיקים בעולם להגיש הצעות לקבלת התמיכה בסרטיהם. הכסף יינתן לסרטים כהחזר על ההוצאות שהם ישלמו בירושלים.

זו תוספת תקציב נכבדת למיזם הקולנוע בירושלים, שתקציבו הנוכחי עומד continue reading…

א.

לפני שבועיים דיווחנו כאן על שמועה שהסתובבה לפיה פארק צ׳אן-ווק יגיע לפסטיבל ירושלים. ובכן, היום הגיע סוף סוף האישור לידיעה: שניים מגדולי הבמאים של קוריאה יגיעו בחודשיים הקרובים ארצה. תחילה קים ג׳ין-וו, שיגיע ביום ראשון לפסטיבל סרטי הסטודנטים שם יציג (בראשון, ב-20:30, בסינמטק תל אביב) את ״ראיתי את השטן״, אחריו תתקיים שיחה בין קים ובין פבלו אוטין.

וביולי יגיע לפסטיבל ירושלים פארק צ׳אן-ווק, ויקרין שניים מסרטיו: ״שבעה צעדים״ ו״סטוקר״. בין לבין, יוקרנו בסינמטקים של ירושלים ותל אביב כמה וכמה סרטים קוריאניים בולטים, המוכרים שבהם הם סרטיו של קים קי-דוק, שהוקרנו בארץ.

ב.

אחד הסרטים המתחרים בפרסי אופיר בקטגוריית סרטי הפרינג׳ הוא continue reading…

אסי דיין, יונה אליאן ואורי לוי ב״שלושה ואחת״ של מיכאיל קאליק

הסרט הזה הוא הברקה שלא כדאי לכם להחמיץ. ואם לא הברקה, אז לפחות אחד הסרטים יוצאי הדופן והנשכחים – אבל המעניינים – שהופקו בארץ. במסגרת המחווה שעורך השבוע ערוץ יס קולנוע ישראלי לזכר אסי דיין (14 סרטים, כל השבוע) ישודר בשבת הסרט הנשכח והנדיר הזה: ״שלושה ואחת״ שצולם ב-1974. הבמאי הוא מיכאיל קאליק, והוא אחד הסיפורים המרתקים – ואולי גם העצובים – בתולדות הקולנוע הישראלי.

הנה, לפני הכל, סצינה קצרה מהסרט, ואז נמשיך עם הסיפור המרתק סביב האיש שיצר את הסרט הזה:

continue reading…

קוונטין טרנטינו הגיע בשבוע שעבר לפסטיבל קאן לרגל שני אירועים: האחד, הקרנה של ״ספרות זולה״ במלאת 20 שנה לסרט (ולזכייתו בדקל הזהב); השני, הצגת עותק משוחזר של ״בעבור חופן דולרים״ של סרג׳יו ליאונה, במלאת 50 שנה לבכורתו.

מפגש עם טרנטינו הוא תמיד שואו טוב. האיש יודע לדבר. ואנשי פסטיבל קאן העלו את מסיבת העיתונאים איתו במלואה, ושם הוא מדבר על כמה נושאים. החל מההכרזה שבכותרת: ״הפסדנו את המלחמה״, הוא אומר על כך שסרטים כבר לא מוקרנים בפילם. ״מבחינתי, הקרנה דיגיטלית היא מותו של הקולנוע, כפי שאני מכיר אותו. הקרנה דיגיטלית זו הקרנת טלוויזיה פומבית. ומסתבר שלרוב האנשים אין בעיה עם זה״.

בהמשך הוא מדבר על כך שהוא יערוך את ״ג׳אנגו חסר מעצורים״ למיני סדרה בת ארבעה פרקים, שתכלול דקות ארוכות של סצינות שנשארו מחוץ לסרט. על העתיד של סרטו הבא-או-לא, ״שמונת השונאים״. על הבמאים שמחקים אותו. ועל סרג׳יו ליאונה.

continue reading…

זוכרים את סדרת הטלוויזיה ״המשווה״, עם אדוארד וודוורד בתפקיד הראשי? זה היה באמצע שנות השמונים, עשור אחרי שאדוארד וודוורד הפך לרגע לאיש הכי באד-אס באנגליה בזכות הסדרה ״קאלאן״ של רשת תיימז. הוא היה מבוגר וקשוח. הארי המזוהם של שירותי הביון הבריטיים (למעשה, תמיד היתה לי תחושה ש״הארי המזוהם״ של איסטווד היה מבוסס בחלקו על ״קאלאן״, שנוצר שנתיים לפני כן, ולכן הדמיון בשמות בין קאלאן וקאלהן). האמריקאים רצו ליצור סדרה דומה באופיה, מתוך עולם דומה, על איש ביון שפורש מעבודתו, מגלה את מצפונו ופותח עסק פרטי בו הוא נותן לאדם הקטן את השירותים שהוא העניק עד כה לממשלות, כדי להשוות קצת את הכוחות בין אלה שיש להם כוח ובין אלה שאין להם. והאמריקאים ליהקו את וודוורד לתפקיד הראשי, כי בראשם – אין לי ספק בכך – הם יצרו מעין המשך אמריקאי ל״קאלאן״.

אז, זוכרים את ״המשווה״? שודר בטלוויזיה בישראל בימים של ערוץ 1 עם מאה אחוזי רייטינג? הסדרה שסטיוארט קופלנד, המתופף של פוליס, הלחין את אות הפתיחה שלה?

ובכן, עשו לסדרה הזאת עכשיו גרסה קולנועית. 30 שנה אחרי. דנזל וושינגטון ירש את מקומו של וודוורד (שהלך לעולמו ב-2009). לא רעיון רע. יש דור שלם, בני 45 ומעלה – ממילא הדמוגרפיה שסרטיו של וושינגטון פונים אליהם – שייזכר פתאום בנוסטלגיה בסדרה ההיא.

אז המפיצים בארץ – הם לא רוצים אתכם, אנשי הנוסטלגיה, בתור הקהל שלהם. הם נתנו ל״המשווה״ שם חדש: ״נקודת שוויון״. למה? אין לי מושג. אולי הם לא ראו את הסדרה ולא שמעו על אדוארד וודוורד.

צולם אמש ביס פלאנט רמת גן