ג׳ורג׳ לוקאס

לכבוד ערב חג השבועות, חג מתן תורה וחג הביכורים. אבל גם לרגל פסטיבל סרטי הסטודנטים שמתקיים השבוע, שם מתקיימת משבצת הקרנות המוקדשת לסרטי הסטודנטים של הבמאים המפורסמים (מתוך תקווה שבעוד כמה שנים, לפחות אחד מהסרטים המוקרנים בפסטיבל השנה יהיה גם הוא סרט ביכורים של במאי או במאית מפורסמים). למשך היום, הנה כמה סרטים קצרים שאני בחרתי, שהיוו בכורות ליוצריהם. הכל נלקח מאוצרות גנזכי יו-טיוב. ראשון, ג׳ורג׳ לוקאס, סטודנט ב-USC (האוניברסיטה של דרום קליפורניה).

תחילה ביים לוקאס את התרגיל הזה ב-1966, כנראה תרגיל לוקיישן בשנה ב׳, בו הוא ביים את בן כתתו רנדל קלייזר (לימים במאי ״גריז״ ו״הלגונה הכחולה״) continue reading…

״מסווג חריג״

ביום ראשון ייפתח פסטיבל קולנוע דרום. ב-23:30 ביום ראשון תתחיל גם המסגרת הכבר-מסורתית (זו השנה השלישית) של הקרנות סרטים עצמאיים לקראת חצות. הסרט הראשון במקבץ הוא ״מסווג חריג״ שביים בועז ארמוני לפי תסריט של ליאור לדרמן (הסרט מומן על ידי הקרן החדשה בתור דרמה, והפך לפיצ׳ר, כך שהוא בוודאי מתאים לכותרת ״דל תקציב״, אבל אני תוהה עד כמה הוא ״עצמאי״). הקומוניקט החצוף מגדיר את הסרט כ״בן האהבה של ׳גבעת חלפון׳ ו׳מי מפחד מהזאב הרע׳״. טוק אבאוט הרמת ציפיות. מה שכן, אני שומע ממי שכבר ראה את הסרט שכנראה באמת יש כאן משהו (הקשב! בין ״מסווג חריג״ ו״אפס ביחסי אנוש״, שגם יוקרן בשבוע הבא בפסטיבל, פסטיבל קולנוע דרום הולך חזק השנה על קומדיות צבאיות). איתי זבולון (יניר האחמ״ש) בתפקיד הראשי, ועכשיו יש גם טריילר. מה דעתכם, הצליח לסקרן?

continue reading…

המגל החדש

אם אתם לא מגיעים לפסטיבל סרטי הסטודנטים, הנה משהו שאתם מפסידים: סרטון הפתיחה לפסטיבל שביימה קרן אלכסנדרוני, ושמוקרן לפני כל הקרנה. יש כאן הומאז' נפלא ל"עבודה" של הלמר לרסקי, שבעצמו הוא הומאז' לסרטים של דובז'נקו, פודובקין ואייזנשטיין. הרעיון, שמתאים גם בול לשבועות (מחר ערב חג) הופך את הקולנוע לעבודת פלחה, מקטיף פנסי תפוז, ללקט דפי תסריט, עד לאסיף בצל עצי המקרנה. חביב מאוד. צפו:

continue reading…

קים ג׳י-וון, אמש בסינמטק תל אביב

זה קים ג׳י-וון, אחד האורחים החשובים שהגיעו ארצה בעת האחרונה (טוב, אחרי מישל גונדרי). האיש הזה – מבכירי במאי קוריאה, בן 50 – גאון ומטורף. סרטיו מציגים את סצינות המוות הכי יצירתיות והכי מדממות. לידו, פארק צ׳אן-ווק הוא ילד פרחים. קים הגיע אמש לסינמטק כאורח הפסטיבל לסרטי סטודנטים להקרנת סרטו הלפני אחרון ״ראיתי את השטן״ (שהוקרן ב-35 מ״מ!), ואחרי הסרט – אחד האלימים שנראו מעולם – הוא ענה לשאלות הקהל, בתיווכו של פבלו אוטין, אחד המומחים לקולנוע קוריאני בארץ. הגעתו והקרנת הסרט היו גם אירוע הפתיחה לפסטיבל הקוריאני שיתקיים בסינמטקים של תל אביב וירושלים בחודשיים הקרובים. הערב, למשל, יוקרן סרטו של קים, ״הטוב, הרע והמשונה״. וביולי יגיע ארצה פארק צ׳אן-ווק לפסטיבל ירושלים. עד כאן פנכות המידע.

הסרט האחרון שביים קים היה ״עומד אחרון״, סרט פעולה הוליוודי עם ארנולד שוורצנגר, שנכשל בקופות. ״שלושה במאים קוריאניים ביימו סרטים במערב שהופצו כמעט במקביל״, אמר קים, ״בונג ג׳ון-הו ביים את ׳רכבת הקרח׳, שהיה קופרודוקציה קוריאנית ואמריקאית, אבל זה בעצם היה סרט קוריאני; פארק צ׳אן-ווק ביים את ׳סטוקר׳, שהיה בעצם סרט אינדי; ורק אני באמת ביימתי סרט באולפן הוליוודי מאז׳ורי. אבל מבין שלושתנו רק הסרט של בונג הצליח. ניסיתי להבין למה הסרט שלי לא הצליח והבנתי בדיעבד continue reading…

קוצו של י׳

יש מישהו בקהל שיכול להסביר לי איך ״מלֵפיסֵנט״ הפכה בעברית ל״מלִיפיסנט״? זו כבר טעות היסטורית שמלווה את ״היפהפיה הנרדמת״ שנים, והייתם מצפים שעכשיו סוף סוף העיוות הזה יתוקן. אחרי הכל, את ״מלפיסנט״ הפיצו האנשים שלקחו על עצמו לתקן את ״ארץ עוץ״ ל״ארץ אוז״, אז קטן עליהם להסיר אחת ולתמיד את ה-י׳ המיותרת משמה של הפיה הרעה.

זה משונה במיוחד, כי מי שצופה ב״מלפיסנט״ יודע היטב איך קוראים לה, וזה לא ״מליפיסנט״. לשם שלה, אחרי הכל, יש הגיון: הוא איחוי בין שתי מילים – malevolent (חורשת רוע) ו-magnificent (נפלאה). אז למה בחרו המפיצים להדפיס שם שגוי על הכרזות ובכותרות התרגום (מי שראה את הגרסה המדובבת מוזמן לעדכן איך מבטאים את שמה שם).

אחרי הפתיחה המרשימה של "מלפיסנט״ באמריקה (בישראל הפתיחה שלו היתה קצת פחות חזקה, כאן שלטו בקופות בסוף השבוע ״אקס מן: העתיד שהיה״ ו״שכנים״) רבים הסיכויים ל״מלפיסנט 2״ ב-2017, נקווה שעד אז יידעו גם לתעתק את שמה בכרזות בעברית.

חודש מעניין. סרטי הקיץ הגיעו, חלקם כבר התגלו כלא רעים בכלל, ואיתם תנועת קוראי הקיץ. חודש מצוין בסטטיסטיקות של הבלוג. תודה לכולם, ובמיוחד תודה לטוויטר שהחודש הזרים אליי לבלוג פי שניים יותר קוראים מאשר פייסבוק. האם משהו השתנה בשימוש ברשתות החברתיות בישראל? טוויטר עולה ופייסבוק יורד?

הנה הם: חמשת הסרטים הטובים ביותר של מאי?

continue reading…

״יומיים ולילה״ בגן הפסגה, פתיחת הפסטיבל הבינלאומי לסרטי סטודנטים (צילום: מתוך דף הפייסבוק של איזק קוהלי)

צריך להגיד את זה: הבחירה בסרטם של האחים דארדן, ״יומיים ולילה״, בתור סרט הפתיחה של הפסטיבל לסרטי סטודנטים אמש, היתה – לדעתי – טעות. אין לי מושג איך פסטיבלים בוחרים את סרטי הפתיחה שלהם. עד כמה זו החלטה רפרטוארית הנובעת מצפייה במקבץ סרטים ובחירה בטוב ובמתאים שבהם, ועד כמה זו בחירה עיוורת, המבוססת על הצעת (ונדיבות) המפיץ. קשה להגיד לא לאחים דארדן, שבועיים לפני פסטיבל קאן, כשהסטטיסטיקה עמדה אז על סיכויים שהסרט ייצא מקאן עם פרס, כנהוג אצלם. לבסוף, הוא יצא בידיים ריקות, וכך הסרט הזה הגיע לפתיחת הפסטיבל כבר בתור אנטי קליימקס, ולא משנה כמה הסרט טוב לדעתכם, הוא פשוט לא היה מתאים לאירוע.

להבהיר: אני לא מדבר על איכות בכלל, או על טיב הסרט, אני מדבר על ליהוק, על אופי של סרט לפתיחת פסטיבל בהקרנת חוצות. קודם כל, נתחיל מזה: continue reading…

"מלפיסנט״. היפהפיה המתנמנמת לרגע

continue reading…

או, בשביל זה השקתי את טבלת המבקרים החדשה. כדי לראות סרט כמו ״קצה המחר״ מזנק כמעט לצמרת הטבלה (בשעה שבטבלה של הזקנים ״הארץ״ הוא נמצא אי שם למטה).

שלושה סרטים חדשים בטבלה (וחמישה סרטים יצאו, בהם נעסוק בהמשך): ״קצה המחר״, סרט האקשן/מדע בדיוני/לולאת-זמן שביים דאג ליימן ועם טום קרוז ואמילי בלאנט בתפקידים הראשיים; ״מלפיסנט״, שמשום מה קוראים לו בכל הכרזות ״מליפיסנט״ (יש רק י׳ אחד ב״מלפיסנט״, כל מי שראה את הסרט אמור היה לדעת את זה); ו״גרייס ממונקו״, סרט הפתיחה של פסטיבל קאן, העוסק בשנה בחייה של גרייס קלי, ושצולל לקרקעית הטבלה כמו מכונית ללא בלמים.

ובגלל שהסרט שהיה במקום הראשון יצא מהטבלה, זה משאיר אותנו עם סרט חדש בצמרת: ״סיפור משפחתי״ של הירוקאזו קורה-אדה (שהוצג בפסטיבל קאן לפני שנה, ואמור לזכות לרימייק אמריקאי בהפקת סטיבן ספילברג). הסרט הזה מציג כבר חצי שנה בקולנוע אורלנדו, עובד לאט לאט, מפה לאוזן, ומגיע לתוצאות. מפיץ הסרט, עודד הורוביץ, מעדכן שהסרט הגיע כבר ל-125,000 צופים.

הנה הטבלה – סרט יפני שעומד לקבל רימייק אמריקאי בראש, וסרט אמריקאי המבוסס על רומן יפני, אחריו:

continue reading…

בתחילת השבוע פורסמה הידיעה על כך שאדגר רייט פרש מהפקת ״אנט-מן״ (״איש הנמלה״), סרט קומיקס של מארוול. הסיבה: חילוקי דעות בין רייט ובין מארוול לגבי התסריט שהוא הגיש להם, ושעבר שיכתוב מאסיבי על ידי אנשי החברה, עד כדי כך שרייט הבין שהם לא רוצים את החזון שלו והוא לא רוצה לביים את החזון שלהם.

במקביל, ובלי קשר, אבל בתזמון מושלם, עלה הסרטון הבא, המציג באופן יפה את סגנונו הוויזואלי של רייט, ואת השיטות שלו לספר בדיחה באמצעות מיזנסצינה ועריכה. עורך הסרטון, טוני ז׳ו, מציג בצורה מנומקת ומשכנעת למדי למה הוא מאוכזב מהקומדיות האמריקאיות הקופתיות של השנים האחרונות, אותן הוא מכנה ״אימפרוביזציה מצולמת״, ולעומתן הוא מציג את השיטה של רייט לביים סצינות דומות. ז׳ו מציג טענות מצוינות, ואם רייט לא היה גונב כל כך הרבה מגאי ריצ׳י, יכול להיות שהייתי מתלהב יותר:

continue reading…