"שש פעמים״, ביקורת
"שש פעמים״. הנוער
״אינטרסטלר״ (החדש של כריסטופר נולן), טיזר
״אינטרסטלר״ (המחשבות על התרגומים לעברית לשם הסרט עושות לי מצב רוח רע) יוצא בעוד שנה והוא הסרט שאני הכי מחכה לו ב-2014. שתי הדקות הבאות הן באמת טיזר ראשוני: רק כמה שניות בודדות של חומר גלם מצולם מהסרט, שבאמת לא מסגיר כלום ממה שצפוי לנו בו. רק מה, יש לי תחושה שעד שהסרט ייצא, מתיו מקונוהיי כבר יהיה עם אוסקר ביד.
פרלוב/מילק
היום, 13.12, מלאו עשר שנים לפטירתו של דוד פרלוב*. אתמול הסתיימה השבעה לפטירתו של מילק (אמיל קנבל). שניהם מורים אגדיים ורבי השפעה, ממייסדי החוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב, ושניהם עיצבו לפני חמישים שנה את פני הקולנוע התיעודי, בסרטים שיצרו יחד (פרלוב כבמאי ומילק כצלם) וגם בנפרד.
לזכר שניהם, שעכשיו בוודאי פוגשים זה את זה שוב בהתרגשות, מצאתי את האוצר הבא: פרלוב מצייר את מילק ב-1975. מילק עצמו מסר את האיור הזה לאמנון וינר, במאי "רשימות קצמן", בו מילק משתתף בקולו ובבביוגרפיה לצורכי עלילה בדויה על דמות הסתרים של הפוליטיקה הישראלית. "רשימות קצמן" שעבודת הסאונד עליו הסתיימה רק באחרונה, יוקרם בבכורה בסינמטק תל אביב ב-14.1, בערב לזכרו של מילק.
*) ה-13.12 הוא יום השנה על פי התאריך הלועזי. התאריך העברי הוא י"ח כסלו והוא כבר חל לפני שלושה שבועות. היום, על פי התאריך העברי, הוא עשרה בטבת, יום צום לציון תחילת המצור על ירושלים (על ידי צבאות נבוכדנצר, לא השלג), והיאר-צייט של רבי נתן, תלמידו וסופרו של רבי נחמן מברסלב.
טבלת המבקרים החדשה של ישראל, 12.12.2013
צפוף! המון סרטים והמון כוכבים. סוף שבוע עם סרטים מדוברים שמקבלים חיזוקים חיוביים ממבקרינו. ששה סרטים הצטרפו היום לטבלה, מתוכם ארבעה שיצאו היום ועוד שניים מהשבוע שעבר. וחלוקת המרחב ביניהם הוגנת: אחד למעלה-למעלה, שניים במקום טוב באמצע ועוד שלושה בתחתית. הסרטים החדשים הם: ״ההוביט: מפלתו של סמאוג״, של פיטר ג׳קסון, שיוצא בארץ לפני אמריקה, ומוקרן במאתיים ואריאציות שונות (תלת מימד, דו מימד, תלת מימד איימקס, תלת מימד ב-HFR, ארבעה מימדים״; ״פרנסס הא״, אחד הסרטים המקסימים של השנה – סרטו החדש של נוח באומבך; ״הכל אבוד״, מופע סולו של רוברט רדפורד, בתור איש ללא שם שהיאכטה שלו נקלעת לצרות גדולות בלב ים; ו״אחים בדם״ (או ״Out of the Furnace״ כפי שהוא תורגם לאנגלית, על ידי אנשים לא מבינים איך מתרגמים סרטים מעברית פשוטה), סרטו השני של סקוט קופר, שהביא לג׳ף ברידג׳ס את האוסקר עם ״לב לא שפוי״. מהשבוע שעבר הצטרפו לנו ״שבעה צעדים״ של ספייק לי ו״פרדייז״, סרטה של דיאבלו קודי כבמאית.
יש לנו סיפור דוד וגוליית בטבלה. סרט אחד ענק מימדים – אפקטים, כסף, הפצה ענקית, תלת מימד; ומולו, הסרט הכי קטן, שלושה בדירה אחת, בשחור לבן. קל לנחש מי מהם התברג בצמרת הטבלה ומי יהיה, ביום ראשון, הסרט הכי נצפה של סוף השבוע? הנה הטבלה:
הערב: ״בירושלים״ ברחבי העולם
מחר (שישי) ימלאו עשר שנים לפטירתו של דוד פרלוב, אולי גדול הבמאים התיעודיים בתולדות הקולנוע הישראלי, ואחד המורים המשפיעים ביותר בבתי הספר לקולנוע בישראל. בית הספר לקולנוע סם שפיגל מציין את היאר-צייט הזה בפרויקט בינלאומי כמו שרק בית ספר סם שפיגל יודע להרים. רנן שור, מנהל בית הספר, יזם פרויקט מחווה לסרט התיעודי פורץ הדרך של פרלוב, ״בירושלים״. זה לא רק עשור למותו של פרלוב אלא 50 שנה ליצירתו של הסרט הזה. שור פנה לתלמידי בית הספר ובוגריו ואסף תשעה סרטים תיעודיים קצרים המתרחשים בירושלים ומתייחסים בדרכם לסרטו של פרלוב. הסרט המקורי והתגובות העכשוויות עליו קובצו ליצירה מרשימה אחת בשם ״עקבות בירושלים״ שתוצג הערב (חמישי) ב-50 ערים ברחבי העולם, כולל רוב הסינמטקים בארץ. (בסינמטק הרצליה ב-20:00 תוכלו לשמוע דברי הקדמה שלי לפני ההקרנה).
במרכז הפרויקט הזה ניצב ״בירושלים״, שעבר שיקום ושפצור דיגיטלי והוא נראה עכשיו צלול ויפה יותר משאי פעם ראיתי אותו. והסרט הזה הוא אכן יפהפה. פרלוב נשלח על ידי מכון הסרטים הישראלי וההסתדרות הציונית לתעד את ירושלים. השנה היא 1963. ירושלים חצויה. ארבע שנים לפני מלחמת ששת הימים. ופרלוב, כמו תייר או עולה רגל, מביט בעיר בעיניים משתאות. התוצאה היא 30 דקות – כן, בסך הכל 30 דקות – של פיוט צרוף. פרלוב לקח איתו את הצלם אדם גרינברג – אז צלם יומנים צעיר, ולימים הצלם של ״מציצים״, ״אסקימו לימון״ ו״שליחות קטלנית״ – והם מייצרים פורטרט מודע לעצמו של עיר המגיבה למצלמה. הם מתעדים ילדים שמשתוקקים להצטלם, להיות מתועדים, ולעומת חרדים שנרתעים מהמצלמה, ואז סטודנטים שמפלרטטים עם המצלמה בנונשלנטיות שיקית. פרלוב הוזמן לתעד את העיר ובמקום סרט תיעודי קונוונציונלי לאותם ימים הוא הגיש למזמיניו שיר. פואמה. מבט לירי על עיר מזריחה לשקיעה.
אני יכול כעת לעבור סרט סרט מבין הפרויקטים שנוצרו בעקבות ״בירושלים״ ולדרג את מי מהם אני אוהב יותר ואת מי פחות, אבל אין לנו מקום. יש שם את דוד אופק ואת נדב לפיד ואת בנימין פרידנברג. ועוד. אבל בעיקר יש שם תובנה אחת: שמול הגדולה של ״בירושלים״ המקורי, תשעת הסרטים שבאים אחריו – גם המצוינים שבהם – בהחלט מתגמדים.
עשיריות, פלוס מינוס
השבוע הזה נגמר עוד לפני שהתחיל. הייתי עם אדם גרינברג ביום ראשון בסם שפיגל, ואתמול ביום צילום תיעודי. ובין לבין אני רואה איך עונת האוסקר תופסת תאוצה ואני לא עומד בקצב. היום בצהריים יפורסמו המועמדויות לגלובוס הזהב, אתמול פורסמו המועמדים לפרסי הסא״ג (גילדת השחקנים), שפחות או יותר העיפו את רוברט רדפורד מהמירוץ לאוסקר, אחרי שכבר חשבו שהוא המועמד הוודאי לזכייה. ובימים האחרונים קראתי את יובל אדלר, הבמאי של ״בית לחם״, מתייחס לעובדה ש״עומר״ של האני אבו-אסעד דומה לסרט שלו, ואת האני אבו-עסאד מתייחס לעובדה ש״בית לחם״ דומה ל״עומר״ שלו; ראיתי את רשימת עשרת סרטי השנה של ה-AFI, שמתוכה רק שלושה הוצגו עד כה בישראל; את רשימת עשרת סרטי השנה של המגזין ״סייט אנד סאונד״; את רשימת עשרת סרטי השנה של ״האוזן השלישית״ (מבין אלה שיצאו השנה בדי.וי.די); את סרטי השנה של איי.או סקוט (האחים כהן במקום הראשון, ״למלא את החלל״ עם ציון לשבח) ואת סרטי השנה של מנולה דרגיס (שניהם מה״ניו יורק טיימס״).
אבל עונת סיכומי השנה לא באמת יכולה להתחיל לפני שג׳ן איפ משחררת המגנום אופוס השנתי שלה. ג׳ן איפ היא עורכת מוונקובר שכבר כמה שנים משחררת בדצמבר קליפים ויראליים מופלאים למדי המסכמים בשוט ובזמר 300 סרטים בשבע דקות (ללא היררכיה, מכל הבא ליד). הפתיחה והסיום מוצלחים במיוחד:
מלחינים וצלמים
חיכינו שאדם גרינברג (הצלם של ״מבצע יונתן״) יגיע לביקור בארץ ממקום מושבו בלוס אנג׳לס, חיכינו שדובי זלצר (המלחין של ״מבצע יונתן״) יחזור משהות באיטליה ויגיע לביתו ביפו, חיכינו שלאושיק לוי ולנורית הירש (המלחינה והזמר של ״בלדה לשוטר״ מתוך ״השוטר אזולאי״. וגם של ״עיר מקלט״ מ״כץ וקרסו״) יהיה זמן להיפגש. והיום תפסנו את כולם. יום הצילום המי-יודע-כמה לסדרה התיעודית שלנו (אריק ברנשטיין, נואית גבע, שי להב ואני) לערוץ 1 על הקולנוע הישראלי. הנה ההוכחות:
אדם גרינברג. צילום: אלירן קנולר (איפור: בר ברק)
דובי זלצר
נורית הירש ואושיק לוי
לסינמטק חולון יש מנהל חדש
לפעמים מודעת דרושים קטנה היא בעצם מבוא לידיעה חדשותית. שלשום קראתי בפייסבוק של אבנר שביט שחברת סרטי אורלנדו – חברת ההפצה של עודד הורוביץ, שאחראית על הפצת ״פרנסס הא״ (אחד מסרטי השנה, כבר אמרנו לכם, נכון?) ו״זרים על שפת האגם״ (סרט השנה של מבקרי צרפת ושאני לא ממש התפעלתי ממנו) ובקרוב על הפצת ״סיפור משפחתי״ של קורה-אדה – מחפשת מנהל הפצה חדש. רגע, למה מנהל הפצה חדש? לאן הלך רוני מהדב, מנהל ההפצה שהיה כה מזוהה עם סרטי אורלנדו בשנים האחרונות? אז הנה התשובה: מהדב, בן 40, נבחר להיות המנהל החדש של סינמטק חולון, במקומה של נועה רגב, שמונתה לפני כמה שבועות למנהלת סינמטק ירושלים.
מהדב יהיה המנהל הראשון של סינמטק חולון, אחרי שלוש מנהלות: מור אלדר, שהקימה את הסינמטק (וכעת מנהלת את ערוצי הסרטים של יס), שירה כרמי (שעברה עם משפחתה לאפריקה והפכה סופרת מסקרנת אחרי שזכתה בפרס הראשון בתחרות הסיפור הקצר של ״הארץ״) ונועה רגב, שעברה לסינמטק ירושלים.
אחד הדברים האחרונים שמהדב עבד עליהם בסרטי אורלנדו היה להילחם בהחלטת הצנזורה להגביל את הצפייה ב״זרים על שפת האגם״ גם למבוגרים מעל גיל 18 וגם בשעת ההקרנה (הצנזורה אסרה על הקרנת הסרט לפני השעה 22:00). היום, אחרי שני ערעורים, סרטי אורלנדו נצחו וההגבלה על שעות ההקרנה הוסרה. כעת יש שיוויון בין הזרגים ההטרוסקסואליים של ״כחול הוא הצבע החם ביותר״ ובין הזרגים ההומוסקסואליים של ״זרים על שפת האגם״: אלה ואלה מוגבלים מגיל 18.
תחרות! מצלמים סרטון וטסים ללונדון (וגם: ״בלייד ראנר״ ב-60 שניות)
הפוסט הזה מוגש לכם בשיתוף ג'יימסון וויסקי שמכריזים על תחרות הסרטונים הבינלאומית Done in Sixty Seconds, או בקיצור DISS. זוכרים? זו השנה השנייה שג׳יימסון משתפים פעולה עם ״סינמסקופ״ בתחרות הזאת. בשנה שעברה ההיענות היתה מפתיעה ומוצלחת, ויוצרי הסרט הזוכה טסו ללונדון, פגשו שחקנים ובמאים מובילים, והשתתפו בטקס חלוקת פרסי הקולנוע מטעם המגזין אמפייר וג׳יימסון.
אבל אם אתם לא זוכרים את השנה שעברה, הנה הרעיון מהתחלה: המשימה שלכם, אם תבחרו לקבל אותה (ובהנחה שאתם לפחות בני 18), היא לצלם גרסה משלכם בת 60 שניות בדיוק לסרט קיים. רצוי, כמובן, שיהיה מצחיק ומקורי ומוצלח, או לפחות אחד מהשלושה. יש לכם עד 13 בפברואר 2014 להעלות את הסרטון שלכם לאתר התחרות (בשיתוף מגזין הקולנוע הבריטי "אמפייר"). צוות שופטים יבחר את הסרטון הישראלי הטוב ביותר. יוצר הסרטון (או היוצרת) יזכו בכרטיס טיסה זוגי ללונדון לייצג את ישראל בגמר התחרות הבינלאומית שיתקיים במרץ 2014. מאוד חשוב! קראו את התקנון לפני שאתם יוצאים לדרך, גם לגבי פורמט העלאת הקובץ, אבל בעיקר בעניין השימוש במוזיקה. אל תיפסלו על שטויות.
השנה, אגב, יהיה גם פרס מיוחד לסרט שצולם בסמארטפון, כך שאפילו ציוד צילום מקצועי אתם כבר לא צריכים.
ההצעה שלי לכם? ארגנו באמצעות התגובות כאן קו-פרודוקציות של קוראי ״סינמסקופ״. מישהו עם רעיון יימצא מישהו עם מצלמה ויחד תמצאו מישהו שיודע לשחק ולערוך. בשנה שעברה שני חברים, שאחד מהם קרא על התחרות ב״סינמסקופ״, יצרו סרט וטסו ללונדון. אז קדימה, אל תתמהמהו.
ואם אתם לא מקשיבים לי, אולי תקשיבו לדני בויל, טום הידלסטון, סמיואל ל׳ ג׳קסון, כריס או׳דאוד, קנת בראנה, סיימון פג וניק פרוסט שמסבירים מה כדאי לעשות ואיך לעשות את זה. בששים שניות:
אם אתם מגישים סרט משלכם לתחרות, אתם בהחלט
continue reading…
תגובות אחרונות