מילק, ביולי השנה, בצילומי הסדרה על הקולנוע הישראלי. צילם: אלירן קנולר

זה פשוט שבוע של בשורות נוראיות. והנה מגיעה עוד אחת: אמיל קנבל, או מילק (סגול ב-ל׳) כפי שהוא מוכר לכל, אחד מגדולי מורי הקולנוע בארץ והג׳נטלמן שעיצב וחינך במשך 40 השנים האחרונות את קולנועני ישראל, הלך היום לעולמו. הוא היה בן 77. ליביו כרמלי, מנהל הארכיון בסינמטק תל אביב, עדכן בדף הפייסבוק שלו שמותו היה עקב מחלה נדירה שהיתה ידועה רק לבודדים סביבו, ושמילק המשיך להגיע ללמד – עשר שנים אחרי שיצא לפנסיה – עד לשבוע שעבר, כשכוחותיו הולכים ואוזלים.

אני מניח שבימים הקרובים נשמע – בפייסבוק, ואולי כאן בבלוג – לא מעט סיפורי מילק. לכל מי שלמד בימוי באוניברסיטת תל אביב, סם שפיגל, או בית ברל, יהיו כאלה בשפע. למרות ששמו אינו מוכר לקהל הרחב – לפות לאלה שלא ראו את ״שובי אפריקה״ של ליונל רוגוזין או את ״הבננה השחורה״ של בנימין חיים, שמילק צילם – מילק הוא אגדה בקרב בוגרי בתי ספר לקולנוע, מאותם מורים שאי אפשר אלא לכנותם ״אגדיים״. מילק היה ישיר מאוד, ודרש מהתלמידים שהציגו בפניו עבודות להתמודד עם ביקורת, לעמוד על שלהם, ולעצב את עמדתם האישית אל מול עמדתו שתמיד היתה נחרצת. ולעיתים לא נעימה לאוזן, אבל מעצבת אישיות.

בתור מי שלמד continue reading…

לספייק ג׳ונז יש סרט חדש בשם ״היא״ שיגיע ארצה בעוד חודש ובו מתאהב חואקין פיניקס במחשב. הנה הטריילר החדש, המתנגן לצלילי ״סופר-סימטרי״ של ארקייד פייר:

נתעלם מ״חלומות אלקטרוניים״, מעין ״סיראנו דה ברז׳רק״ לעידן הקיברנטי (וסרט שאני מאוד אוהב, אגב), כי שם זה מחשב בן שמתאהב בבחורה (וירג׳יניה מדסן), וברור שזה דבר אחר לגמרי. אבל גם הרעיון הזה של גבר שמתאהב במחשב – שהוא גם טלפון (כלומר שהוא מתאהב באנדרואיד) – כבר נכתב והולחן קודם. זה היה ב-1981, כשג׳ף לין ו-ELO כתבו וביצעו את שיר האהבה הנבואי הבא:

ספי ריבלין ז״ל עם שייקה אופיר ב״השועל בלול התרנגולות״

אם את ארונו של אריק איינשטיין הציבו בכיכר רבין, את ארונו של ספי ריבלין צריך להציב במדרחוב של ראשון לציון. נדמה לי שהוא הכוכב הכי גדול של עיר הולדתי, וללא ספק השחקן הכי מזוהה איתה. ספי ריבלין גר כל חייו בראשון – ולתקופה, ממש ליד בית הוריי – והיה חבר מועצת העיר. והרבה לפני שידעתי שהוא בן עירי הוא היה מבחינתי האיש הכי מצחיק בעולם, ב״ניקוי ראש״ וב״רגע עם דודלי״. הרבה לפני שהכרתי את רואן אטקינסון, הכרתי את ספי ריבלין.

בקולנוע הישראלי הנוכחות שלו היתה מועטה, אבל בסרטים ראויים: ״רק היום״ של זאב רווח, ״השועל בלול התרנגולות״ של אפרים קישון ובאחרונה ב״הסודות״ של אבי נשר (בתור אביה של אניה בוקשטיין).

ומשום מה, ברגע ששמעתי על פטירתו, מיד חשבתי דווקא על הסצינה הזאת, מהסוף של ״השועל בלול התרנגולות״, בה הוא משחק מול שייקה אופיר. אופיר מגלם את חבר הכנסת דולניקר וריבלין הוא העוזר הפרלמנטרי שלו. אחרי פיצוץ ביניהם, בו מתעמת ריבלין עם הבוס שלו ומוכיח אותו שהוא כבר לא רלוונטי, נותן לו הח״כ הנכבד את הנאום הנרגש הבא, שנחתם בפאנץ׳-ליין הכי טוב בכל הסרט:

ועכשיו, ריבלין, שייקה אופיר ואפרים קישון יכולים לעשות רימייק ל״השועל בלול התרנגולות״ בלול הגדול שבשמיים.

״חלום אמריקאי״ של דיוויד או. ראסל הוקרן למבקרים ולמצביעים בשבוע שעבר, ״הזאב מוול סטריט״ של מרטין סקורסזי הוקרן אתמול ושלשום ובכך הושלמו כל הצפיות בסרטים שאמורים להוביל השנה את מירוץ האוסקרים. והבוקר, שעון ניו יורק, התכנסו מבקרי הקולנוע של ניו יורק להצביע על פרסי סוף השנה שלהם. זו הקבוצה הראשונה בסדרה של עשרות פרסי עיתונות שיחולקו מעתה ועד סוף דצמבר, ואז יתחילו פרסי גילדות היוצרים. בין פרסי העיתונות ובין פרסי הקולנוענים נתחיל להבין מי המועמד המוביל לזכות השנה באוסקר.

ומי שיוצא מקו הזינוק עם יתרון הערב הוא ״חלום אמריקאי״ שזכה בפרס סרט השנה מטעם מבקרי הקולנוע של ניו יורק.

שאר הפרסים שלהם:

continue reading…

"כחול הוא הצבע החם ביותר״. בבואות

עדכון. בגלל תקלה הפוסט עלה הבוקר בלי שתי הפסקאות האחרונות שלו. הוא עכשיו עודכן ותוקן.

טוב, זה קרה גם בישראל. ״כחול הוא הצבע החם ביותר״ הפך לשיחת העיר. הביקוש לכרטיסים גרם לקולנוע לב בתל אביב להוסיף חמש הקרנות בסוף השבוע, וזה הוביל ללא מעט דיונים סביב הסרט. שני קרבות מתנהלים ברגע זה סביב הסרט. האחד בצד הביקורתי, והשני סביב החלטת קולנוע לב לקטוע את הקרנת הסרט עם הפסקה באמצע.

הנה דעתי בשני הנושאים.

קרב א׳: האם ״כחול הוא הצבע הם ביותר״ הוא סרט נצלני?

continue reading…

"לשבור את הקרח״. איש שלג באוגוסט

1 בדצמבר. מתחיל החודש האחרון של השנה, ואני מניח שאם נעיין בפינתנו ״סיכום חודשי״ שהושקה בתחילת השנה נוכל להתחיל לתכנן את סיכום השנה שמחכה לנו בסוף החודש ולהתחיל לצמצם את רשימת סרטי השנה עליה כבר התחלתי לעבוד השבוע. ויש רמז: כמה מכוכבי רשימת סיכום השנה מסתתרים ברשימת סרטי החודש של נובמבר.

הנה הם: חמשת הסרטים הטובים של נובמבר.

continue reading…

continue reading…

מה מעדיפים מבקרינו? אגדה או מציאות? על פי הטבלה השבוע: אגדה. ובכן, בבואי לקולנוע אני בהחלט בצד של האגדות הרבה יותר מאשר בצד של המציאות. וכך, בסוף השבוע הנועז ביותר בקולנוע בארץ מאז ״הטנגו האחרון בפריז״ או ״בר 51״, בו יוצאים שני סרטים צרפתיים מדוברים מאוד ומיניים מאוד – גם ״כחול הוא הצבע החם ביותר״ (זוכה פסטיבל קאן האחרון) וגם ״זרים על שפת אגם״ (שנבחר לסרט השנה ב״קאייה דה סינמה״ השבוע) – התחרות הכי גדולה שלהם מגיעה דווקא מצד הנסיכות של דיסני ב״לשבור את הקרח״.

גם ״גשם של פלאפל 2״ ו״משחקי רעב: התלקחות״, שיצאו בשבוע שעבר, נכנסו השבוע לטבלה.

הנה היא:

continue reading…

איזה יום משונה. אני עוקב באינטרנט באופן קצת כפייתי אחרי כל הדיווחים סביב אריק איינשטיין – מותו, הלוויתו, הספדיו – אבל בבלוג אני עוסק בעולם אחר, שנראה לרגע כה רחוק היום. אבל אני ממשיך לעקוב אחר הסיפור הזה ולדווח עליו, כי הוא בינתיים ממשיך להתגלגל. הכוונה היא לסיפור פיטוריו של אבינעם חרפק מסינמטק ירושלים והעצומה ששוגרה למען ביטול הגזירה.

ועכשיו מגיע סוף סוף הצד השני בסיפור: תגובת הנהלת סינמטק ירושלים, כפי שהועברה אלי על ידי ניר בכר, סמנכ״ל התפעול של המוסד. התגובה מספרת סיפור קצת אחר, של מו״מ כלכלי בין הנהלה ואחד מעובדיה שלא הצליחו להגיע לעמק השווה.

זו תגובת הסינמטק:

סינמטק ירושלים וארכיון הסרטים הישראלי נקלעו למשבר עמוק אשר העמיד בספק את יכולתם להמשיך ולהתקיים, ולשם כך נדרשה תוכנית הבראה יסודית, מעמיקה ומקיפה.

במסגרת תוכנית ההבראה נקבעו, לראשונה מאז הוקמה העמותה, סולמות שכר ותנאי העסקה שהמוסד יכול לעמוד בה ורשאי לשלם לעובדיו ומנהליו על פי דין, ואשר אינם נופלים מהמקובל בסינמטקים האחרים במדינת ישראל.

לאבינעם חרפק הוצע יותר מפעם להשתלב במסגרת החדשה תוך התאמת תנאי העסקתו לקווים המנחים שנקבעו, וכאמור אינם נופלים מהשכר המשולם למנהלים בדרגתו ובוותק שלו, כולל כאלו אשר חתמו על העצומה.

מטעמים השמורים עמו, אותם הנהלת העמותה מכבדת, בחר אבינעם לא להתייחס להצעות שהועברו אליו בעל פה ובכתב, עד לאותו רגע בו טובת המוסד ופסטיבל הסרטים שבפתח לא הותירו להנהלת העמותה מוצא אחר, וזאת למרות רצונה וכוונותיה הטובות ביותר.

הנהלת הסינמטק מעריכה את אבינעם ומבקשת לשמר עמו את הקשר המקצועי והחברי ולהמשיך להנות משירותיו הטובים והחשובים למוסד ולפסטיבל גם בעתיד הנראה לעין, ואינה חוסכת כל מאמץ, כספי ואחר, כדי להגיע עמו להבנות.

הדיונים עם אבינעם ונציגיו מתקיימים באופן מתמשך, והנהלת העמותה תעשה ככל שביכולתה, לסיים את המשא ומתן בהקדם האפשרי, במסגרת יכולותיה הכספיות והמותר והמקובל כשמדובר בכספי צבור אשר הופקדו בידיה במשורה.

אנו בטוחים שגם אתם, החותמים על העצומה ותעשיית הקולנוע בכלל, תומכים בהליך ההבראה של הסינמטק ומאחלים לו ולהנהלה החדשה שלו – הצלחה מלאה ואמיתית.

ביום חמישי כתבנו כאן על פיטוריו – או הדחתו, אם תרצו – של אבינעם חרפק מעבודתו כמנהל התוכנייה של פסטיבל ירושלים. אלון גרבוז, מנהל סינמטק תל אביב, יזם עצומה הקוראת לוועד המנהל של סינמטק ירושלים לחזור בו מהפיטורים. הלילה נשלחה העצומה לחברי הוועד המנהל של הסינמטק, עם עשרות שמות של שחקנים, במאים, מפיקים, מפיצים ועיתונאים, התומכים בהשבתו של חרפק לעבודתו. הרשימה המלאה מופיעה בהמשך.

ובינתיים, עוד קצת ממה שקורה בסינמטק ירושלים. תיאוריה אחת ששמעתי, אותה אני מנסה לבסס, היא שפיטוריו של חרפק נובעת מחיסול חשבונות על רקע אישי של אחד הגורמים הדומיננטיים בתוך הוועד המנהל (ולא בהנהלת הסינמטק). הפיטורים האלה לא היו מקובלים פה אחד על הוועד המנהל (שחלק משמות החברים בו תמצאו ברשימת החותמים להשבתו של חרפק לעבודה). ומכיוון שיש פסטיבל להכין עד יולי, נועה רגב, המנהלת החדשה של הסינמטק, כבר הביאה איש צוות חדש למלאכת האוצרות לצידה, את אלעד סמורזיק, שהיה בשנים האחרונות חבר בוועדת הרפרטואר של פסטיבל חיפה תחת פנינה בלייר, ולצד ירון שמיר. רגב, חברה ותיקה של סמורזיק, החתימה אותו לשנתיים עוד לפני שהתקיים השימוע לפני פיטורים של חרפק.

פניתי לניר בכר מסינמטק ירושלים לקבל תגובה מסודרת על כל ענייני חרפק ופיטוריו, שכן עד כה לא שמענו מהסינמטק נימוקים על המהלך הזה ועל תוכניותיהם לעתיד. עד כה לא קיבלתי תשובה. אם תגיע, אפרסם.

מצד שני, אולי הגיע הזמן לקצת אקשן? הרי אלון גרבוז כבר מזמן חולם על פסטיבל קולנוע בינלאומי בסינמטק תל אביב. ב-2001 הוא וגילה אלמגור הכריזו על הקמתו של פסטיבל כזה, עדנה ודן פיינרו כבר גויסו כאנשי רפרטואר וסרטים ואורחים כבר שובצו, אלא שהפרויקט הזה לבסוף נגנז, לא מעט בגלל התנגדותה של ליה ון-ליר להקמתה של תחרות מכיוון תל אביב. אז הנה, נראה לי שחרפק יכול לעבור בנוחות לסינמטק תל אביב והתוכניות הגנוזות להקמת הפסטיבל התל אביבי יכולות להישלף מחדש. ון-ליר עשויה דווקא לתמוך במהלך כזה די בהתלהבות, וויויאן אוסטרובסקי עשויה להתעניין בתמיכתו כלכלית. מייסדי פסטיבל ירושלים, שהפכו לדיסידנטים במוסד, יקימו את התחרות. כמו עזריאל קרליבך ו״מעריב״.

חזרה לעצומה. כותב גרבוז לחברי הוועד המנהל כך: ״מהרשימה ניתן ללמוד שענף הקולנוע על כל רבדיו ניצב לימינו של אבינעם חרפק. נבקש לציין שמתוך אהבתנו ודאגתנו לסינמטק , נמנענו, בשלב זה, מפנייה לקהילת הקולנוע הבינלאומית כדי שלא לפגוע במוסד פגיעה בלתי הפיכה.״

החותמים הם:

continue reading…