סרט אחד: ״שש פעמים״ שביים יונתן גורפינקל. מעל כולם. קונסנזוס כמעט מוחלט של אהבה מצד המבקרים. כמעט. אחד מהם, טיפש שכמותו, מקלקל את ההישג. ובכל זאת הסרט הזה מזנק מעלה מעלה במעלה טבלת המבקרים. אבל שימו לב גם מי יצאו ממנה:
וכאילו כל מה שקרה היום לא מספיק, אנחנו טובעים הערב תחת מבול של כותרות, שכל אחת מהן היתה צריכה להספיק לפוסט שלם. אז נעבור אחת-אחת:
1.
גל גדות תהיה וונדר-וומן ב״סופרמן נגד באטמן״ של זאק סניידר. זו כותרת מדהימה. הישג כביר לגל גדות, continue reading…
מילק, ביולי השנה, בצילומי הסדרה על הקולנוע הישראלי. צילם: אלירן קנולר
זה פשוט שבוע של בשורות נוראיות. והנה מגיעה עוד אחת: אמיל קנבל, או מילק (סגול ב-ל׳) כפי שהוא מוכר לכל, אחד מגדולי מורי הקולנוע בארץ והג׳נטלמן שעיצב וחינך במשך 40 השנים האחרונות את קולנועני ישראל, הלך היום לעולמו. הוא היה בן 77. ליביו כרמלי, מנהל הארכיון בסינמטק תל אביב, עדכן בדף הפייסבוק שלו שמותו היה עקב מחלה נדירה שהיתה ידועה רק לבודדים סביבו, ושמילק המשיך להגיע ללמד – עשר שנים אחרי שיצא לפנסיה – עד לשבוע שעבר, כשכוחותיו הולכים ואוזלים.
אני מניח שבימים הקרובים נשמע – בפייסבוק, ואולי כאן בבלוג – לא מעט סיפורי מילק. לכל מי שלמד בימוי באוניברסיטת תל אביב, סם שפיגל, או בית ברל, יהיו כאלה בשפע. למרות ששמו אינו מוכר לקהל הרחב – לפות לאלה שלא ראו את ״שובי אפריקה״ של ליונל רוגוזין או את ״הבננה השחורה״ של בנימין חיים, שמילק צילם – מילק הוא אגדה בקרב בוגרי בתי ספר לקולנוע, מאותם מורים שאי אפשר אלא לכנותם ״אגדיים״. מילק היה ישיר מאוד, ודרש מהתלמידים שהציגו בפניו עבודות להתמודד עם ביקורת, לעמוד על שלהם, ולעצב את עמדתם האישית אל מול עמדתו שתמיד היתה נחרצת. ולעיתים לא נעימה לאוזן, אבל מעצבת אישיות.
בתור מי שלמד continue reading…
לספייק ג׳ונז יש סרט חדש בשם ״היא״ שיגיע ארצה בעוד חודש ובו מתאהב חואקין פיניקס במחשב. הנה הטריילר החדש, המתנגן לצלילי ״סופר-סימטרי״ של ארקייד פייר:
נתעלם מ״חלומות אלקטרוניים״, מעין ״סיראנו דה ברז׳רק״ לעידן הקיברנטי (וסרט שאני מאוד אוהב, אגב), כי שם זה מחשב בן שמתאהב בבחורה (וירג׳יניה מדסן), וברור שזה דבר אחר לגמרי. אבל גם הרעיון הזה של גבר שמתאהב במחשב – שהוא גם טלפון (כלומר שהוא מתאהב באנדרואיד) – כבר נכתב והולחן קודם. זה היה ב-1981, כשג׳ף לין ו-ELO כתבו וביצעו את שיר האהבה הנבואי הבא:
ספי ריבלין ז״ל עם שייקה אופיר ב״השועל בלול התרנגולות״
אם את ארונו של אריק איינשטיין הציבו בכיכר רבין, את ארונו של ספי ריבלין צריך להציב במדרחוב של ראשון לציון. נדמה לי שהוא הכוכב הכי גדול של עיר הולדתי, וללא ספק השחקן הכי מזוהה איתה. ספי ריבלין גר כל חייו בראשון – ולתקופה, ממש ליד בית הוריי – והיה חבר מועצת העיר. והרבה לפני שידעתי שהוא בן עירי הוא היה מבחינתי האיש הכי מצחיק בעולם, ב״ניקוי ראש״ וב״רגע עם דודלי״. הרבה לפני שהכרתי את רואן אטקינסון, הכרתי את ספי ריבלין.
בקולנוע הישראלי הנוכחות שלו היתה מועטה, אבל בסרטים ראויים: ״רק היום״ של זאב רווח, ״השועל בלול התרנגולות״ של אפרים קישון ובאחרונה ב״הסודות״ של אבי נשר (בתור אביה של אניה בוקשטיין).
ומשום מה, ברגע ששמעתי על פטירתו, מיד חשבתי דווקא על הסצינה הזאת, מהסוף של ״השועל בלול התרנגולות״, בה הוא משחק מול שייקה אופיר. אופיר מגלם את חבר הכנסת דולניקר וריבלין הוא העוזר הפרלמנטרי שלו. אחרי פיצוץ ביניהם, בו מתעמת ריבלין עם הבוס שלו ומוכיח אותו שהוא כבר לא רלוונטי, נותן לו הח״כ הנכבד את הנאום הנרגש הבא, שנחתם בפאנץ׳-ליין הכי טוב בכל הסרט:
ועכשיו, ריבלין, שייקה אופיר ואפרים קישון יכולים לעשות רימייק ל״השועל בלול התרנגולות״ בלול הגדול שבשמיים.
״חלום אמריקאי״ של דיוויד או. ראסל הוקרן למבקרים ולמצביעים בשבוע שעבר, ״הזאב מוול סטריט״ של מרטין סקורסזי הוקרן אתמול ושלשום ובכך הושלמו כל הצפיות בסרטים שאמורים להוביל השנה את מירוץ האוסקרים. והבוקר, שעון ניו יורק, התכנסו מבקרי הקולנוע של ניו יורק להצביע על פרסי סוף השנה שלהם. זו הקבוצה הראשונה בסדרה של עשרות פרסי עיתונות שיחולקו מעתה ועד סוף דצמבר, ואז יתחילו פרסי גילדות היוצרים. בין פרסי העיתונות ובין פרסי הקולנוענים נתחיל להבין מי המועמד המוביל לזכות השנה באוסקר.
ומי שיוצא מקו הזינוק עם יתרון הערב הוא ״חלום אמריקאי״ שזכה בפרס סרט השנה מטעם מבקרי הקולנוע של ניו יורק.
שאר הפרסים שלהם:
"כחול הוא הצבע החם ביותר״. בבואות
עדכון. בגלל תקלה הפוסט עלה הבוקר בלי שתי הפסקאות האחרונות שלו. הוא עכשיו עודכן ותוקן.
טוב, זה קרה גם בישראל. ״כחול הוא הצבע החם ביותר״ הפך לשיחת העיר. הביקוש לכרטיסים גרם לקולנוע לב בתל אביב להוסיף חמש הקרנות בסוף השבוע, וזה הוביל ללא מעט דיונים סביב הסרט. שני קרבות מתנהלים ברגע זה סביב הסרט. האחד בצד הביקורתי, והשני סביב החלטת קולנוע לב לקטוע את הקרנת הסרט עם הפסקה באמצע.
הנה דעתי בשני הנושאים.
קרב א׳: האם ״כחול הוא הצבע הם ביותר״ הוא סרט נצלני?
"לשבור את הקרח״. איש שלג באוגוסט
1 בדצמבר. מתחיל החודש האחרון של השנה, ואני מניח שאם נעיין בפינתנו ״סיכום חודשי״ שהושקה בתחילת השנה נוכל להתחיל לתכנן את סיכום השנה שמחכה לנו בסוף החודש ולהתחיל לצמצם את רשימת סרטי השנה עליה כבר התחלתי לעבוד השבוע. ויש רמז: כמה מכוכבי רשימת סיכום השנה מסתתרים ברשימת סרטי החודש של נובמבר.
הנה הם: חמשת הסרטים הטובים של נובמבר.
מה מעדיפים מבקרינו? אגדה או מציאות? על פי הטבלה השבוע: אגדה. ובכן, בבואי לקולנוע אני בהחלט בצד של האגדות הרבה יותר מאשר בצד של המציאות. וכך, בסוף השבוע הנועז ביותר בקולנוע בארץ מאז ״הטנגו האחרון בפריז״ או ״בר 51״, בו יוצאים שני סרטים צרפתיים מדוברים מאוד ומיניים מאוד – גם ״כחול הוא הצבע החם ביותר״ (זוכה פסטיבל קאן האחרון) וגם ״זרים על שפת אגם״ (שנבחר לסרט השנה ב״קאייה דה סינמה״ השבוע) – התחרות הכי גדולה שלהם מגיעה דווקא מצד הנסיכות של דיסני ב״לשבור את הקרח״.
גם ״גשם של פלאפל 2״ ו״משחקי רעב: התלקחות״, שיצאו בשבוע שעבר, נכנסו השבוע לטבלה.
הנה היא:
תגובות אחרונות