״שש פעמים״, סרט שביים יונתן גורפינקל לפי תסריט של רונה סגל, יצא לדרכו לפני קצת יותר משנה עם בכורה עולמית בפסטיבל סן סבסטיאן, משם חזר עם פרס. משם הוא עבר לפסטיבל חיפה, בו הוא זכה בשלושה פרסים. משם לפסטיבל טרייבקה. משם לפרסי אופיר, שם זכתה סיון לוי בפרס השחקנית הראשית. וב-5 בדצמבר הוא יגיע לבתי הקולנוע. ואחרי חצי שנה שהסתובב בעולם טריילר באנגלית, עכשיו יוצא סוף סוף טריילר בעברית, ובפסקול נינט שרה פי.ג׳יי הארווי (בעיבודו של אופיר לייבוביץ):
עוד יש מפרש לבן באופק. ״מקום בגן עדן״
לפני חמישה ימים העלינו את הטריילר ל״מקום בגן עדן״, סרטו של יוסי מדמוני שאני שופך עליו סופרלטיבים כבר כמה חודשים. ב-23.1.2014 הוא סוף סוף יגיע לבתי הקולנוע ותוכלו לראות ממה כל כך התלהבתי. אם שמתם לב בטריילר, מופיעים ציטוטים שלי מפוסטים קודמים על הסרט. אז כצ׳ופר, הנה טיזר קטן ובלעדי מהסרט, שלמעשה מציג את הלב של הסרט כולו, ואת הקונפליקט המרכזי שבתוכו: אבא ובן. אלון אבוטבול, באחד מתפקידיו הגדולים, הוא האבא. אחרי הטיזר אשתף אתכם בסוד נפלא ששמעתי על צילומי הסצינה המופיעה בצילום הנ״ל.
״כוח משיכה״. הסרט הזה פשוט ניתק מכוח הכבידה של טבלת המבקרים ועף אל מחוץ לאטמוספירה. כמו מתעמלת רומניה באולימפיאדות של שנות השבעים הוא מסיים תרגיל עם נחיתה מושלמת ומקבל מכל השופטים ציונים מושלמים. ובקיצור, יש לנו סרט חדש במקום הראשון, עם קונסנזוס מבקרים כמעט מוחלט.
אני אמשיך את פתיח ״רחוב סומסום״ מהשבוע שעבר: הטבלה השבוע מוגשת לכם בחסות הספרה 4. ארבעה סרטים חדשים נכנסו, ארבעה סרטים יצאו, ולמרות שיש לנו שלושה ציונים של חמישה כוכבים, הציון הכי דומיננטי השבוע הוא ארבעה כןכבים פלוס: עשרה ציוני ארבע וארבע וחצי ניתנו לסרטי השבוע. חוץ מ״כוח משיכה״ יש לנו את ״דיברנו מספיק״, סרטה החדש של ניקול הולופסנר (סרטה הקודם והמצוין בכלל לא הופץ בישראל, אבל סרטה החדש הפך לפיתיון מפיצים ציני בזכות העובדה שמופיע בו ג׳יימס גנדולפיני, בסרט שיוצא בסמוך למותו. זה לא סרטו האחרון, אגב). ויש את ״שארקיה״, סרטו של עמי ליבנה על פי תסריט של גיא עופרן, שיוצא השבוע, אחרי שזכה בפסטיבל ירושלים לפני שנה וקצת. אני יצאתי פארש ולא אהבתי את הסרט, עמיתיי אהבו אותו הרבה יותר ממני. ויש את ״יחי ההבדל הקטן״, סרט איטלקי חביבונצ׳יק.
הנה הטבלה:
״Hollow Land״ של מיכל ואורי קרנות
ועדה של אנשי ענף האנימציה והסרט הקצר באקדמיה האמריקאית לקולנוע בחרה בעשרה סרטי אנימציה קצרים שיעלו לשלב הבא בדרך למועמדות לאוסקר. את המסע התחילו 65 סרטי אנימציה קצרים. בשלב הבא תצפה ועדה נוספת בעשרת הסרטים ועל פי הניקוד שייתנו לכל אחד ייבחרו 3 או 5 סרטים שיוכרזו כמועמדים לאוסקר.
בין העשרה נמצא גם הסרט ״Hollow Land״ של מיכל ואורי קרנות, צמד אנימטורים ישראליים שלא עובדים בישראל, שהפיקו את סרטם עם קרן הקולנוע הלאומית של קנדה (גוף ההפקה הבכיר ביותר לסרטי אנימציה קצרים בעולם זה כמה עשורים. מתוך העשרה, שלושה הופקו על ידם). הנה הרשימה המלאה (גם כריס לנדרת, שכבר זכה באוסקר על ״רייאן״ הנפלא, נמצא שם, כמו גם ״מקום על המטאטא״ של מקס לאנג ויאן לאכאור, שבטח יזכה).
"הטרמפיסט״
דלגו פנימה כדי לראות וידיאו בלעדי מתוך מהדורת הבלו-ריי של ״הטרמפיסט״, עם חשיפת סודות מהפקת הסרט, כולל – ככל הנראה – הסיבה האמיתית לגניזתו.
מחר (שישי) יחגוג ״הטרמפיסט״ שלוש שנות קאמבק. תזכורת: ב-1972 ביים עמוס ספר סרט בשם ״הטרמפיסט״ בכיכובם של אשר צרפתי, שמואל וולף ולילי אבידן שמיד עם השלמתו נגנז על שום היותו, ובכן, ממש גרוע. הסרט ישב מאז, נח לא ללא הפרעה, בארכיון הסרטים בירושלים. לפני למעלה מעשר הגיע עותק של הסרט למפיץ אמריקאי המתמחה בסרטי גריינדהאוס – סרטי שנות שבעים, צ׳יזיים, עם סקס ואלימות. ״הטרמפיסט״ התאים לכותרת בול. וכך התחילה להירקם הפצתו בדי.וי.די ובלו ריי תחת השם ״היפי אמריקאי בישראל״ (על משקל ״זאב אמריקאי בלונדון״, אני מניח). הופץ טריילר ביו-טיוב. ב-2007 ראה יניב אידלשטיין את הטריילר, התלהב מהפנינה שאיש לא ראה קודם, התחיל לרחרח, לברר ולהפיק ומצא את הסרט. מאז, מזה שלוש שנים, וב-35 הקרנות (רובם הקרנות חצות), מול כ-3,000 רוכשי כרטיסים (חלקם מגיעים שוב ושוב), הפך ״הטרמפיסט״ לפולחן מקומי: היפסטר אמריקאי בישראל. מופע הקולנוע של רוקי תוצרת ישראל, עם הקרנות שמחות בהשתתפות הקהל – ולפעמים אפילו בהשתתפות שחקני הסרט המקורי. (לקריאת הכרונולוגיה המלאה והרשמית של האופן בו התגלה שוב הסרט על ידי אידלשטיין, קראו את דבריו המובאים בבלוגה של נטע אלכסנדר).
העבודה של אידלשטיין בהפצת הסרט הזה והבאתו
continue reading…
אנחנו מדברים הרבה על הבושות שעושים לנו מפיצי הסרטים כשהם בוחרים לתת שם עברי מביך לסרט ששמו המקורי היה נטול מבוכות. והשבועות האחרונים היו גדושי מבוכה, עם כל הקלישאות הכי גדולות של עולם ההפצה והתרגום חוזרות לרדוף אותנו: ״Free Birds״ הופך ל״לעוף על הזמן״; ״Frozen״ הופך ל״לשבור את הקרח״ (״ילדים, מה נעשה היום? ׳לעוף על הזמן׳ או ׳לשבור את הקרח׳?״). ״American Hustle״ הופך ל״חלום אמריקאי״ (והרי ברור שמתישהו יגיע סרט שייקרא ״American Dream״, ואז מה תעשו?). אנחנו חיים בעולם בו יש מישהו שחושב ש״לשבור את הקרח״ זה ביטוי קסם שיביא לאולמות יותר צופים מאשר המילה ״קפואה״ או ״קפואים״. משונה.
אבל לא בכל יום יוצא לנו להיחשף לתהליך הבחירה של שם עברי לסרט. continue reading…
הנרי פול (תומס ג׳יי הרדי) ופיי גרים (פרקר פוזי) מתאחדים ב״נד רייפל״
את קיקסטארטר ועולם המימון הקהילתי גיליתי לפני שנתיים בזכות האל הארטלי. הארטלי פנה למעריציו וביקש מהם עזרה: 40,000 דולר כדי לגמור את העבודה על סרטו הקצר, ״Meanwhile״. הסרט כבר צולם והיה די גמור והוא היה צריך רק עוד קצת מימון לגימור ולשלבי ההפצה. קיקסטארטר, הבנתי אז, הוא כמו פסטיבל קאן בזעיר אנפין: לקאן מגיעים מפיצים מהעולם וקונים סרטים להפצה עוד לפני שהם צולמו או הושלמו. הקנייה במצב הספקולטיבי משתלמת במחיר: לקנות פרויקט על הנייר זול יותר מאשר פרויקט שכבר הוקרן בבכורה וזכה לשבחים ולפרסים שמיד הקפיצו את מחירו. בכסף שהמפיקים מקבלים בשלב המכירה המוקדמת הם יכולים לממן את הפקת הסרט. רוב הקולנוע העצמאי עובד כך. קיקסטארטר והאתרים הדומים לו מספקים שירות דומה ברמה הקמעונאית: קנה היום את הדי.וי.די לסרט שייצא רק בעוד שנה. ההכנסה מהמכירה המוקדמת תעזור לממן את הפקת הסרט שאותו אתם כבר קונים מראש.
בתחילת דרכם של אתרי המימון הקהילתי נדמה היה שרק הכסף שמגויס על ידי הגולשים הוא כל סך המימון שהפרויקט הזה יקבל, אבל עד מהרה התברר שעל פי רוב מדובר באחד משני נתיבי מימון: האחד, הוא מימון לגימור. השלב בו כל התקציב שכבר היה נתון אזל אבל הפרויקט עוד לא הושלם. השני, במימון של לפני ההפקה, מדובר באמצעי למינוף.
כשריצ׳רד לינקלייטר התארח בפסטיבל ירושלים הוא דיבר על כך continue reading…
"מקום בגן עדן" של יוסי מדמוני – חד וחלק, הסרט הישראלי הכי טוב, הכי מורכב, הכי מרגש והכי שאפתני שראיתי השנה – ייצא לבתי הקולנוע ב-23.1.2014. הנה הטריילר שמציג מבחינתי, בעיקר, את הצילום הפנומנלי ורב ההשראה של בועז יהונתן יעקב.
תגובות אחרונות