״היועץ״, ביקורת
״היועץ״. לא ארץ לזקנים
רצח קנדי: היום לפני 50 שנה (וגם: ״פארקלנד״, ביקורת)
פריים אחד מתוך סרט הסופר-8 של אברהם זפרודר שלכד את רצח קנדי
סופו של עידן. אבינעם חרפק פוטר מסינמטק ירושלים
לפני כמה ימים הודיעו לאבינעם חרפק, מנהל התוכניה של סינמטק ופסטיבל ירושלים, שהוא מזומן לשימוע לפני פיטורים. אם המהלך אכן ייעשה וחרפק אכן יעזוב את סינמטק ירושלים, זו תהיה סיומו של עידן בן שלושים שנה, בו היה חרפק האחראי על הרפרטואר של פסטיבל ירושלים.
כתבתי על כך כמה וכמה פעמים בעבר: חרפק, מבחינתי, אחראי
continue reading…
התוועדות
גוט יום טוב. אנחנו בערב י״ט כסלו ואם תחפשו את חבריכם החבדניקים רוב הסיכויים שתמצאו אותם הערב בהתוועדויות חסידיות. את י״ט כסלו, חג הגאולה בלוח השנה החב״די, אימתנו כבר לפני כמה שנים כאן בבלוג כחג לכל דבר. לפני שנה כתבתי בקצרה מה פשרו של היום הזה, שהוא גם יום ההילולא של המגיד ממזריטש, אבל גם יום הולדתו ויום שחרורו ממאסר של רבי זלמן שניאור מליאדי, האדמו״ר הזקן, בעל התניא, מייסד חסידות חב״ד. הוא שוחרר ממאסר מבית כלא רוסי, בו נכלא בעוון לימוד והפצת היהדות, וכשהוא שוחרר, היום לפני 215 שנה, למעשה ניתנה הרשות להפצתה הפומבית של תורת החסידות, אותה לימד הבעל שם טוב, ושעד לאותו יום הופצה בחשאי, ותחת התנגדויות עזות.
בשנה החולפת ראינו את האדמו״ר הזקן, בעל התניא, נכנס גם לתוך המיינסטרים של הפופ הישראלי. ברי סחרוף ביצע ניגון שלו בדיסק האחרון שלו, ״עכשיו אתה כאן״. המילים מתוך תהלים.
רוצים לשמוע איך זה נשמע במקור, בהתוועדות חסידית עם הרבי מלווביטש? הנה. זה די עוצמתי.
ועכשיו הצטרף גם אביתר בנאי, בדיסק הקסום והמופלא החדש שלו, ״יפה כלבנה״, בו הקליט גרסה משלו ל״ניגון שלוש התנועות״, שנמסר מהבעל שם טוב למגיד ממזריטש וממנו לאדמו״ר הזקן, וכל אחד הוסיף משלו לניגון.
הנה, מתוך הופעה חיה של אביתר בנאי מלפני חודשיים (מתחיל ב-0:40):
אז תרימו כוס משקה (במילעיל) ונגיד ״לחיים לחיים״.
טבלת המבקרים החדשה של ישראל, 21.11.2013
כחול ולבן. ״פנתר לבן״ נכנס השבוע לטבלה והתמקם בצמוד ל״יסמין הכחולה״ של וודי אלן. ״פנתר לבן״ הישראלי, בבימויו של דני רייספלד, הוא אחד משני הסרטים החדשים בטבלה, לצד ״לאבלייס״. אפרופו כחול, יהיה מעניין לראות איפה ישתבץ ״כחול הוא הצבע החם ביותר״ בשבוע הבא. ובצמרת: ״כוח משיכה״ השלים את הרצף: כל עשרת המבקרים צפו בו ודירגו אותו והוא נשאר בראש. הוא אחד משלושה סרטים בטבלה שכל עשרת המבקרים ראו.
ושימו לב מה הצטבר בקרקעית הטבלה: מהמקום ה-22 ועד למקום ה-27 מרוכזים סרטים המבוססים על סיפורים אמיתיים. יש עוד כמה במעלה הטבלה (״Rush״, ״קפטן פיליפס״, ״חיי עם ליברצ׳ה״)ֿ אבל באופן כללי זו עונה חלשה מאוד לסיפורים אמיתיים ולביוגרפיות קולנועיות.
ועוד חידוש מעניין: במקום האחרון יושב לו ״היועץ״ של רידלי סקוט עם קונסנזוס כמעט מוחלט של כוכב אחד מכל מבקר. חוץ מישי קיצ׳לס שממש התלהב ונתן לו ארבעה כוכבים. גם ב״ניו יורק טיימס״ התלהבו מהסרט, למרות נאצות רוב המבקרים האחרים.
הנה טבלת השבוע.
״פנתר לבן״, ביקורת
״פנתר לבן״. אינדיאנים בשמש (צילום: קרן יונה)
צפו: ״אנינגאק״, הסרט הקצר שמציג את הצד השני של ״כוח משיכה״
אם לא רצתם לראות את ״כוח משיכה״ באיימקס בראשון לציון, הפסדתם. החל מהערב סרטו המופלא של אלפונסו קוארון פונה בכוח מהאולם (אתמול בערב הוא עדיין הוקרן מול אולם מלא) כדי לעשות מקום ל״משחקי רעב: התלקחות״. ככה זה באיימקס: שבועיים והחוצה.
בפסטיבל ונציה האחרון, שם הוקרן ״כוח משיכה״ בבכורה עולמית כסרט הפתיחה, הוקרן גם סרט קצר בשם ״אנינגאק״ שכתב וביים בנו של קוארון, ג׳ונאס קוארון, שהיה גם השותף לכתיבת ״כוח משיכה״. כעת, הסרט הזה גם מנסה להתחרות בקטגוריית הסרט הקצר באוסקרים. מדובר בנספח קסום ל״כוח משיכה״, שאני לא בטוח האם ניתן להעריך אותו בלי לראות את הסרט הארוך.
למי שכבר ראה. כזכור, שעה אחרי תחילת הסרט קולטת סנדרה בולוק תשדורת רדיו בגלי ה-A.M מאדם על כדור הארץ בשם אנינגאק, שיש לידו כלבים ותינוק. אבל מכיוון שאף אחד מהם לא מבין את שפתו של השני, הם לא ממש מצליחים לתקשר. אז הלך קוארון הבן וצילם את הצד השני של שיחת הרדיו הזו, ויצר את הסרט הקצר על האיש הזה, איסלנדי קשיש ושיכור, שגם נמצא במעין חלל חיצון קפוא ונידח משל עצמו, עם מצוקה קיומית משל עצמו, וגם הוא מחפש נחמה בקול אנושי שהוא מוצא מעל גלי הרדיו, מבלי להבין על מה היא מדברת. אז אם תהיתם מה אנינגאק אומר לסנדרה בולוק, הנה השיחה המלאה ביניהם לפניכם:
ארי פולמן, אבי נשר, דניאל לפין ואחרים קוראים: הורידו את הידיים מהתמלוגים שלנו!
הפיצו! הפיצו! הפיצו! הסרטון שמסביר מה זה תלי, מה זה תמלוגים ליוצרים ומי מאיים עליהם. במאים: יונתן גורפינקל ומויש גולדברג. משתתפים לפי סדר הא"ב: עמית ליאור, עירית לינור, דניאל לפין, קרן מרגלית, אבי נשר, רונה סגל, ארי פולמן, גל פרידמן, איתן צור, אלי תבור.
יש רגעים שבהם שוק הטלוויזיה בארץ מעורר את חמתי. הנה מתרקם לו רגע כזה שעומד להבשיל למשבר נוראי, ואולי אף למלחמה מרה, ממש בימים הקרובים. תל״י היא חברת התמלוגים שאוספת, מחלקת ועוקבת אחר תשלומי התמלוגים שזכייניות הטלוויזיה צריכות לשלם, על פי הסכמים חתומים איתן, לתסריטאים ולבמאים. אבל בשבועות האחרונים מתנהל דיון משפטי אצל הממונה על ההגבלים העסקיים שהגיע כבר לבית המשפט להגבלים עסקיים, שבו מנסים להוכיח בלהטוטים משפטיים שעצם קיומה של חברה לאיסוף תמלוגים מנוגד לחוק ושיש לפרק את תל״י. מה שברור מאליו לכולם כשזה מגיע לתמלוגים של תמלילנים ומלחינים (שנאספים על ידי אקו״ם) ולתמלוגים למבצעים (שנאספים על ידי חברת ״אשכולות״), הופך למקור סכסוך כשזה מגיע לתסריטאים ובמאים. תאגידי השידור הגדולים בארץ – קשת, רשת, הוט ופרטנר – קוראים לממונה על ההגבלים העסקיים לסגור את תל״י. זה כמו סיפור קפקאי בו היוצרות מתהפכות: ענקי התקשורת בישראל, ששולטים במדיה, בתוכן ובזמני האוויר, מנסים לטעון שהחברה שמלקטת ליוצרי התוכן את תמלוגיהם היא הבריון והם הגופים החלשים והנגזלים תחת דורסנותה של תל״י. שתל״י, ולא קשת, היא המאיימת על התחרות החופשית בשוק התקשורת הישראלית. זה הרי אבסורד נוראי.
בשעה שתאגידי התקשורת בארץ מנסים לרמוס את תלי ולעשוק את היוצרים מתמלוגיהם, continue reading…
מתכוננים לאוסקר: שיחה עם קוארון, סטילר, גרינגראס, דניאלס, ראסל, מקווין (וגם עם התסריטאים והצלמים)
מימיון: לי דניאלס, אלפונסו קוארון, בן סטילר, דיוויד או ראסל, פול גרינגראס, סטיב מקווין
הגענו לרגע הזה בשנה בו מירוץ האוסקר מתחיל להתחמם ולהתייצב ויוצרי הסרטים מגיעים להוליווד לפסטיבל AFI וה״הוליווד ריפורטר״ מכנס סביב שולחן עגול את חמשת הבמאים שהוא מהמר שסרטיהם יהיו בולטים באוסקרים השנה. הווידיאו הזה, של הבמאים (ובהמשך הפוסט הזה, גם התסריטאים) שיושבים לשיחה גלויה בחדר אחד, הפך כבר למסורת חג (ואוסקר) של ה״הוליווד ריפורטר״ וגם כאן. המשתתפים השנה הם אלפונסו קוארון, בעל ״כוח משיכה״ (שיהיה הזוכה הגדול השנה?); סטיב מקווין, בעל ״12 שנות עבדות״ (ואולי הוא יהיה הזוכה הגדול השנה?); דיוויד או ראסל (ש״חלום אמריקאי״ שלו ממוקם כבר חודשים בראש טבלאות ההימורים למרות שהוא עדיין לא הוקרן ויש לי תחושה שכשהוא ייחשף בסופו של דבר, הוא יגרום אכזבה גדולה, בדומה לציפיות שנבנו סביב ״כנופיות ניו יורק״ ושהתאדו ברגע שהסרט הוצג בבכורה); בן סטילר (עם ״חייו הסודיים של וולטר מיטי״); פול גרינגראס (עם ״קפטן פיליפס״, סרט שדועך בטבלאות ההימורים באוסקרים ככל שסרטו האחר של טון הנקס, ״להציל את מיסטר בנקס״, עולה); ולי דניאלס עם ״המשרת״ (שיזכה למועמדויות רבות אבל ללא אף זכייה).
השיחה ביניהם אינה קשורה לאוסקרים, אלא היא שיחה מרתקת וכנה מאוד בין כמה מהבמאים הכי מרתקים כרגע בעולם. חפשו, למשל, את הקטע בו אלפונסו קוארון מודה שהוא טעה כשביים את ״תקוות גדולות״, סרט – שלטענתו – לא התאים לו; או את הקטע המעניין בו דיוויד או ראסל מדבר בכנות על הסרטים הראשונים שביים (ובעיקר ״שלושה מלכים״ ו״אני אוהב האקביז״) בהם הוא חיקה סגנונות של עמיתים שהוא העריץ אבל לא מצא את הסגנון הייחודי לו (ולכן, כנראה, אלה שני הסרטים שלו שאני הכי אוהב, להבדיל מכל שאר סרטיו, עם הסגנון הייחודי שלו, שאותו אני לא מחבב במיוחד).
הנה השיחה בת 50 הדקות (ואחריה, התסריטאים וגם הצלמים):
סיד פילד: סוף מערכה שלישית
סיד פילד בסינמטק תל אביב. ינואר 2011. צילום: שרון לנגר, מתוך אתר איגוד התסריטאים
סיד פילד, גורו לתסריטאות, הלך אתמול לעולמו מסרטן. הוא היה בן 77.
כיום כמעט כל סטודנט לקולנוע יודע להגיד ״רוברט מקי״ כשמדברים על מורים לתסריטאות, אבל הרבה לפני שרוברט מקי הפך למותג – ולדמות ב״אדפטיישן״ – היה את סיד פילד. ב-1979 פרסם סיד פילד את מה שהוא, ככל הנראה, הספר הבסיסי ביותר והמשפיע ביותר ללימוד תסריטאות, ״Screenplay״ (יצא בעברית תחת השם "יסודות כתיבת התסריט״). למרות שבקרב תסריטאים ואנשי מקצוע סודות ויסודות המבנה התסריט הקלאסי היו מוכרים מאז ומתמיד, זה היה פילד שניסח את מבנה שלוש המערכות הקלאסי, או מה שהוא קרא לו ״הפרדיגמה״.
לפני כשלוש שנים ביקר פילד בישראל כחלק מסדנת תסריטאות מאלפת בשם ״פסגת התסריטאות״, בה continue reading…
תגובות אחרונות