מרקו מיולר, המנהל החדש של פסטיבל רומא (ולפני כן של פסטיבל ונציה), עשה את מה שציפו ממנו והקפיץ את הפסטיבל הצעיר מדרגה. ההכרזה אמש של תוכניית הפסטיבל חשפה 59 סרטים בבכורה עולמית, שהופכת את פסטיבל רומא לאחד הבכירים בעולם. אכן, הוא עדיין לא הצליח לגנוב לוונציה או לקאן סרט שכולם מחכים לו, אבל הוא קיבץ אליו לא מעט סרטים של במאים שאנו מחבבים: רומן קופולה, פיטר גרינאוויי, מייק פיגיס, מייקל אלמריידה, טאקשי מיקה, לארי קלארק, וולטר היל, מרג'אן סטרפי, פי.ג'יי הוגן. continue reading…
הספד שני הערב. כמה נורא. אני עוד מתאושש מהבשורה העגומה על כך שלא אזכה לראות עוד סרטים בצילומו הכביר של האריס סאווידס, ואני רואה עדכונים בפייסבוק שהערב הזה גובה קורבן נוסף למחלות: השחקן והזמר אברהם אבוטבול נפטר בירושלים. פייסבוק מביא הערב בשורות רעות. עצוב. אבוטבול, אחיו הבכור של אלון אבוטבול, חזר בתשובה ב-1998 ומאז מוכר בעיקר כיוצר דתי/ברסלבי. הקהל הלאו-דווקא-דתי הכיר אותו ב-2004 כשגילם ב"האושפיזין" של גידי דר ושולי רנד את דמותו של בן ברוך, החבר שמארגן לגיבור את הסוכה. הוא שיחק גם בעונה השנייה של "תמרות עשן". "סינמסקופ" משתתף בצערו של אלון ושולח תנחומים לכל משפחתו של אברהם ז"ל. continue reading…
עמית איצקר, ספק הכותרות הזריז של הבלוג, מבשר לי את השורה העגומה הזאת עליה קרא עכשיו בפייסבוק, לפני שפורסמה באופן רשמי בתקשורת (ולמעשה שקראתי עליה כל דיווח רשמי כלשהו). הצלם האריס סאווידס, שהיה הצלם האהוב עליי באמריקה בשנים האחרונות, הלך היום לעולמו כתוצאה מגידול במוח. הוא היה רק בן 55, וממש ראיתי אותו כמי שייזכה בקרוב באוסקר. הוא היה ממש מעולה. כמה עצוב.
אחרי שראיתי את "The Yards" של ג'יימס גריי הכתרתי אותו כ"גורדון וויליס החדש". הדימוי לא היה מקרי, נדמה שסאווידס מושפע מאוד מהסגנון של וויליס (וודי אלן כנראה הרגיש בזה, כי הוא בחר בו לצלם לו את "מה שעובד").
סאווידס גרם לי לשנן את שמו עוד כשהיה צלם פרסומות וקליפים. הוא שיתף פעולה רבות עם מארק רומנק, אבל אני שמתי לב אליו כשצילם את הקליפ ל"Everybody Hurts" של אר.אי.אם שביים ג'ייק סקוט (הבן של רידלי).
בקולנוע הוא הדהים אותי בתור הצלם של "זודיאק" של דיוויד פינצ'ר, ואף יותר מזה בתור הפרטנר של גאס ון סאנט לאקספירמנטים הסגנוניים שלו "ג'רי", "אלפנט" ו"הימים האחרונים", שמכילים כמה מהרגעים הצילומיים המדהימים ביותר של העשור הקודם. תלמידיי שומעים את השם האריס סאווידס לא מעט כשאני מראה להם קטעים מתוך "ג'רי". הוא צילם לואן-סאנט גם את "מילק" וגם את סרטו האחרון, "חסר מנוחה" שטרם ראיתי. הוא צילם לופיה קופולה את "אי שם" ואת סרטה החדש, שעדיין נמצא בעריכה.
עוד סרט שהצילום בו פשוט עוצר נשימה הוא "לידה" של ג'ונתן גלייזר. השוט הארוך על ניקול קידמן צופה באופרה של ואגנר הוא מהיפים שראיתי מימיי (קנת לונרגן העתיק אותו לסצינת הסיום של "מרגרט"):
הסרט האחרון שראיתי שהוא צילם וממש הרשים אותי, ושוב הזכיר לי את גורדון וויליס, היה "גרינברג" של נח באומבך.
או. עכשיו כבר יודעים מה עלילת הסרט. הנה, אחרי הטיזר החביב ההוא, מגיע הבוקר הטריילר המלא והסיפורי של "דג'אנגו ללא מעצורים", המערבון החדש של קוונטין טרנטינו, המתרחש בימי העבדות בארצות הברית, ומן הסתם יעבוד תקשורתית יפה-יפה לצד "לינקולן" של ספילברג, המתרחש בימים שבהם מנשא הנשיא להעביר את התיקון ה-13 לחוקה, המבטל את העבדות. ככה זה נראה:
אוקיי, הנה מבצע קידום קטן שאני רוצה לערב את בו: דף הפייסבוק של "סינמסקופ" עומד כרגע על 915 לייקים. אני רוצה כבר להגיע ל-1,000. אז הנה הדרך שלי לדרבן את אלה מביניכם שעדיין לא עשה לייק לעשות את זה, וגם לצ'פר את אלה מביניכם שכבר עשו זאת. continue reading…
"בת הרב", סרט הגמר התיעודי של רחלי וסרמן בבית ספר מעלה, זכה במוצאי שבת בפרס הסרט התיעודי הקצר בפסטיבל חיפה. ראיתי עכשיו לראשונה את גרסתו הסופית, אחרי שראיתי – כמורה בבית הספר – ראף קאט שלו לפני כמה חודשים. וסרמן היא בתו של הרב אברהם וסרמן, ראש הכולל של ישיבת ההסדר ברמת גן, והיא הלכה ומצאה עוד שלוש בנות שגדלו בצילו של אב שהוא רב, איש קהילה, איש הלכה, דמות דומיננטית שיש לה זמן ומקום לכל העולם, אבל לא תמיד פנאי לבני המשפחה, שלוש בנות שנמצאות בעולם של ספק, ושבוחרות שלא ללכת בדרכו הרוחנית של אביהם. דרכן מנסה וסרמן לספר את החוויה האישית שלה. continue reading…
"חטופה 2" היה ללא עוררין וללא תחרות אלוף הקופות של סוף השבוע הא-ר-ו-ך בישראל. לא ראיתי ואני תוהה אם אראה. ובין לבין מגיעה הבשורה ש"המשגיחים" – שזכה בפרסים בפסטיבלים בהמבורג וריקאוויק (שם זכה בפרס מטעם הכנסיה) – מתקרב כבר ל-80,000 צופים. מרשים.
================
כצפוי, "המאסטר" עובד לא רע בכלל ברב חן בתל אביב, אבל לא עושה כמעט כלום בשאר הארץ. בתל אביב הוא שודרג בהקרנות הרב מאולם 4 לאולם 3, שהערב ב-22:00 היה מלא למדי. ביס פלאנט ראשל"צ הסרט בכלל לא מוצג. יש לי תחושה שאם עוד השבוע יעבירו אותו בזריזות לאולם 4 בסינמטק, הוא ימלא אותו לחלוטין לשבועיים הבאים. continue reading…
התשובה לשאלה בכותרת היא כמובן "לא". אבל זה נראה כמעט כאילו שכן.
זו היתה הכותרת ההוליוודית המדוברת של היום: חברת פנסקי, בראשות ג'יי פנסקי בן ה-33, שבבעלותו כמה וכמה אתרי אינטרנט (ובראשם "דדליין הוליווד" של ניקי פינק), רכשה את עיתון "וראייטי", מותג הוליוודי בן 107 שנים שנמכר בעבור 25 מיליון דולר. זה בערך כמו ש"סינמסקופ" יקנה את "מעריב". הבלוגים האמריקאים תוססים ביממה האחרונה בספקולציות. מבחינת ניקי פינק, זו נקמה מתוקה מדבש. continue reading…
בשבוע שעבר הודיע מיט רומני שכשהוא יהיה נשיא הוא יקצץ את התקציבים של דברים שנראים לו מיותרים, כמו למשל התקציב הפדרלי בן 450 מיליון הדולר ל-PBS, רשת השידור הציבורית של אמריקה, שמקצה מתוך זה 8 מיליון דולר להפקת "רחוב סומסום". מאותו רגע, הוכרזה מלחמה בין מיט רומני לביג בירד. הלכו אנשי הדיילי שואו ותרו לעצמם מהר מהר חבובות, ותוך שבוע – כלומר אתמול – הם העלו את האייטם הזה (טוב, שני האייטמים האלה). זהירות, זה מצחיק: continue reading…
סינמסקופ 500: שיחה עם תום שובל על ״חיים ללא כיסוי״
תמכו ב"סינמסקופ"
רוצים לעזור לממן את פעילות הבלוג, טבלת המבקרים והפודקאסט? מוזמנים לבקר בדף שלי ב-Patreon ולבחור לכם את אחת מדרגות התמיכה, ולהצטרף לקבוצות הסודיות של "סינמסקופ" לקבלת עדכונים והמלצות פרטיות. לחצו כאן
תגובות אחרונות