ובכן, אני מודה: לא הייתי מעלה על דעתי להעלות את הטריילר הזה אילולא יש איזשהו ניסיון מהשבוע האחרון שמגיע מבלוגי הקולנוע באמריקה לשכנע אותנו שזה הסרט שיזכה השנה באוסקר. ואם לא בסרט, אז בוודאי שאן האתוויי תזכה באוסקר כשחקנית. וזאת בשעה שזה כרגע מסרטי עונת האוסקר שהכי פחות מתחשק לי לראות (למרות שאני מאוד אוהב מיוזיקלז, אבל משהו במיוזיקל הספציפי הזה מהפך לי את הבטן), ושהייתי בטוח שהוא יילך בדרכי "פנטום האופרה" ו"זכרונותיה של גיישה" – קרי, פרויקטים שהיו מדוברים מאוד לפני צאתם, ושהתאדו בזריזות מחיינו מרגע שהקהל ראה אותם. יתכן ואני ממעיט בערכו של "עלובי החיים"? נדע בסוף ינואר. הסרט יעלה בארץ ב-30.1.2013, חודש אחרי שהוא ייצא באמריקה, 20 יום אחרי שנתבשר לכמה אוסקרים הוא מועמד, ושבועיים אחרי שיזכה בגלובוס הזהב בקטגוריית קומדיה/מיוזיקל.
אריק ברנשטיין, המפיק של "כך ראינו", קיבל במייל בשורה משמחת מקארן קופר, מנהלת הפילם פורום בניו יורק, אחד מבתי הקולנוע האהובים עליי בעיר, שהיא התלהבה מהסרט ותשבץ אותו להקרנות מסחריות במאי 2013. עד כאן הכל טוב ויפה, ולא עד כדי כך נדיר ויוצא דופן לסרטים ישראליים תיעודיים, שמקבלים בפילם פורום במה נאה ועקבית מאוד. אלא שברנשטיין הראה לי את המייל ששלחה לו קופר ואני די הופתעתי ממנו. ביקשתי ממנו שיבקש ממנה רשות שאוכל לפרסם אותו כאן בבלוג. הוא ביקש, היא הסכימה, אני מפרסם: continue reading…
אתמול התחילו בסלוניקי ביוון צילומי הסרט "הבן של אלוהים", סרטם הבא של ארז תדמור וגיא נתיב, וסרטם המשותף הראשון מאז "זרים" (מאז, ביים תדמור יחד עם שרון מימון את "סיפור גדול" המקסים, ונתיב ביים סולו את "מבול"). השניים עדכנו השבוע בדפי הפייסבוק שלהם לא מעט צילומים של כוכבי הסרט, זוהר שטראוס ומכרם חורי. כמו זו למעלה.
מרקו מיולר, המנהל החדש של פסטיבל רומא (ולפני כן של פסטיבל ונציה), עשה את מה שציפו ממנו והקפיץ את הפסטיבל הצעיר מדרגה. ההכרזה אמש של תוכניית הפסטיבל חשפה 59 סרטים בבכורה עולמית, שהופכת את פסטיבל רומא לאחד הבכירים בעולם. אכן, הוא עדיין לא הצליח לגנוב לוונציה או לקאן סרט שכולם מחכים לו, אבל הוא קיבץ אליו לא מעט סרטים של במאים שאנו מחבבים: רומן קופולה, פיטר גרינאוויי, מייק פיגיס, מייקל אלמריידה, טאקשי מיקה, לארי קלארק, וולטר היל, מרג'אן סטרפי, פי.ג'יי הוגן. continue reading…
הספד שני הערב. כמה נורא. אני עוד מתאושש מהבשורה העגומה על כך שלא אזכה לראות עוד סרטים בצילומו הכביר של האריס סאווידס, ואני רואה עדכונים בפייסבוק שהערב הזה גובה קורבן נוסף למחלות: השחקן והזמר אברהם אבוטבול נפטר בירושלים. פייסבוק מביא הערב בשורות רעות. עצוב. אבוטבול, אחיו הבכור של אלון אבוטבול, חזר בתשובה ב-1998 ומאז מוכר בעיקר כיוצר דתי/ברסלבי. הקהל הלאו-דווקא-דתי הכיר אותו ב-2004 כשגילם ב"האושפיזין" של גידי דר ושולי רנד את דמותו של בן ברוך, החבר שמארגן לגיבור את הסוכה. הוא שיחק גם בעונה השנייה של "תמרות עשן". "סינמסקופ" משתתף בצערו של אלון ושולח תנחומים לכל משפחתו של אברהם ז"ל. continue reading…
עמית איצקר, ספק הכותרות הזריז של הבלוג, מבשר לי את השורה העגומה הזאת עליה קרא עכשיו בפייסבוק, לפני שפורסמה באופן רשמי בתקשורת (ולמעשה שקראתי עליה כל דיווח רשמי כלשהו). הצלם האריס סאווידס, שהיה הצלם האהוב עליי באמריקה בשנים האחרונות, הלך היום לעולמו כתוצאה מגידול במוח. הוא היה רק בן 55, וממש ראיתי אותו כמי שייזכה בקרוב באוסקר. הוא היה ממש מעולה. כמה עצוב.
אחרי שראיתי את "The Yards" של ג'יימס גריי הכתרתי אותו כ"גורדון וויליס החדש". הדימוי לא היה מקרי, נדמה שסאווידס מושפע מאוד מהסגנון של וויליס (וודי אלן כנראה הרגיש בזה, כי הוא בחר בו לצלם לו את "מה שעובד").
סאווידס גרם לי לשנן את שמו עוד כשהיה צלם פרסומות וקליפים. הוא שיתף פעולה רבות עם מארק רומנק, אבל אני שמתי לב אליו כשצילם את הקליפ ל"Everybody Hurts" של אר.אי.אם שביים ג'ייק סקוט (הבן של רידלי).
בקולנוע הוא הדהים אותי בתור הצלם של "זודיאק" של דיוויד פינצ'ר, ואף יותר מזה בתור הפרטנר של גאס ון סאנט לאקספירמנטים הסגנוניים שלו "ג'רי", "אלפנט" ו"הימים האחרונים", שמכילים כמה מהרגעים הצילומיים המדהימים ביותר של העשור הקודם. תלמידיי שומעים את השם האריס סאווידס לא מעט כשאני מראה להם קטעים מתוך "ג'רי". הוא צילם לואן-סאנט גם את "מילק" וגם את סרטו האחרון, "חסר מנוחה" שטרם ראיתי. הוא צילם לופיה קופולה את "אי שם" ואת סרטה החדש, שעדיין נמצא בעריכה.
עוד סרט שהצילום בו פשוט עוצר נשימה הוא "לידה" של ג'ונתן גלייזר. השוט הארוך על ניקול קידמן צופה באופרה של ואגנר הוא מהיפים שראיתי מימיי (קנת לונרגן העתיק אותו לסצינת הסיום של "מרגרט"):
הסרט האחרון שראיתי שהוא צילם וממש הרשים אותי, ושוב הזכיר לי את גורדון וויליס, היה "גרינברג" של נח באומבך.
או. עכשיו כבר יודעים מה עלילת הסרט. הנה, אחרי הטיזר החביב ההוא, מגיע הבוקר הטריילר המלא והסיפורי של "דג'אנגו ללא מעצורים", המערבון החדש של קוונטין טרנטינו, המתרחש בימי העבדות בארצות הברית, ומן הסתם יעבוד תקשורתית יפה-יפה לצד "לינקולן" של ספילברג, המתרחש בימים שבהם מנשא הנשיא להעביר את התיקון ה-13 לחוקה, המבטל את העבדות. ככה זה נראה:
אוקיי, הנה מבצע קידום קטן שאני רוצה לערב את בו: דף הפייסבוק של "סינמסקופ" עומד כרגע על 915 לייקים. אני רוצה כבר להגיע ל-1,000. אז הנה הדרך שלי לדרבן את אלה מביניכם שעדיין לא עשה לייק לעשות את זה, וגם לצ'פר את אלה מביניכם שכבר עשו זאת. continue reading…
"בת הרב", סרט הגמר התיעודי של רחלי וסרמן בבית ספר מעלה, זכה במוצאי שבת בפרס הסרט התיעודי הקצר בפסטיבל חיפה. ראיתי עכשיו לראשונה את גרסתו הסופית, אחרי שראיתי – כמורה בבית הספר – ראף קאט שלו לפני כמה חודשים. וסרמן היא בתו של הרב אברהם וסרמן, ראש הכולל של ישיבת ההסדר ברמת גן, והיא הלכה ומצאה עוד שלוש בנות שגדלו בצילו של אב שהוא רב, איש קהילה, איש הלכה, דמות דומיננטית שיש לה זמן ומקום לכל העולם, אבל לא תמיד פנאי לבני המשפחה, שלוש בנות שנמצאות בעולם של ספק, ושבוחרות שלא ללכת בדרכו הרוחנית של אביהם. דרכן מנסה וסרמן לספר את החוויה האישית שלה. continue reading…
סינמסקופ 509: ״עצמאות״ של משה רוזנטל, ופרסי אופיר 2026
תמכו ב"סינמסקופ"
רוצים לעזור לממן את פעילות הבלוג, טבלת המבקרים והפודקאסט? מוזמנים לבקר בדף שלי ב-Patreon ולבחור לכם את אחת מדרגות התמיכה, ולהצטרף לקבוצות הסודיות של "סינמסקופ" לקבלת עדכונים והמלצות פרטיות. לחצו כאן
תגובות אחרונות