האתר הזה, שמציג אנימייטד גיף מסרטים, פשוט מקסים. הגעתי אליו באמצעות הטוויטר של סטיבן פריי. למשל הזה הנ"ל מ"שמונה וחצי".
=================
אני מזכיר: "המאסטר" של פול תומאס אנדרסון יצא היום לבתי הקולנוע, והנה הביקורת שלי עליו. אני קצת בסחרור מהסרט, אבל נדמה לי שמפיצי הסרט אינם שותפים לקדחת "המאסטר" שלי. לתל אביבים שבינינו הם מחביאים את הסרט במרתפי רב חן 4. זה מה שכתבתי הבוקר בפייסבוק: continue reading…
וויליאם הרט ב"כואב שהוא איננו" של סנדרין בונר. הסרט הראשון שממש אהבתי בחיפה
נראה לי שרובנו צריכים רק את ה-20-30 דקות הראשונות של הסרט כדי לדעת אם אנחנו אוהבים אותו, אבל אנחנו זקוקים ל-20-30 דקות האחרונות של הסרט כדי לדעת אם הוא באמת טוב.
כמה עניינים, ובראשם שני מיילבקים (מושג של דבורית שרגל, על אלה שמגיבים לפוסטים במייל במקום בטוקבקים), בהמשך לשתי ביקורות מהשבוע האחרון:
זה השלט שהועמד בכניסה לסינמטק חיפה והזהיר את הקהל מפני "רחמים", סרטו חסר הרחמים של קים קי-דוק, שזכה לפני חודש בפרס הראשי בפסטיבל ונציה, השד יודע למה. אם ארי פולמן מסתובב בבלוג, אשמח לשמוע דיווח על השיחות בין חבר המושבעים בוונציה.
"המאסטר". הכל הפוך
ראשית, אבהיר: "המאסטר" אינו "זה יגמר בדם", או "מגנוליה". שהין שניהם מסרטי השנה שלי בשנים בהן יצאו. לגבי "המאסטר"? ובכן, מסופקני כרגע, אבל אני עדיין מתבשל עליו.
כמו "זה יגמר בדם" ו"מגנוליה", "המאסטר" – שהוצג אמש בפתיחת פסטיבל חיפה, ויופץ בארץ בסוף השבוע הקרוב – מציג דמויות ומצבים שמתקתקים כמו פצצת זמן, אלא שכאן היא לעולם לא מתפוצצת. אחרי שבסרטיו הקודמים הותיר אותי פול תומס אנדרסון פעור פה ועם פעימות לב מואצות בסוף, הסרט הזה נבנה ונבנה ונבנה אל אנטי-קליימקס חידתי שהותיר אותי משתומם.
מצד שני, הסרט גדוש כל כך הרבה סצינות אדירות – אדירות! – ואנדרסון הוא במאי שאני מאמין בו לחלוטין, כך continue reading…
כמה צילומים סלולריים מטושטשים מפתיחת פסטיבל חיפה ברגע זה. מחכה ל"המאסטר", נהנה מהמוזיקה של אלני קרנראידו לסרטיו של אנגלופולוס, מתעוות מניסיונות הרוכלות של יונה יהב מול אורחי חו"ל לשכנעם לבוא לצלם סרטים בחו"ל.
continue reading…
"רובי ספארקס". מיס סאנשיין השנייה
"רובי ספארקס", הסרט החדש של הזוג ששבה את ליבי עם "מיס סאנשיין הקטנה", יוקרן במהלך סוכות בפסטיבל אייקון בתל אביב ובפסטיבל חיפה. ככל הנראה זו תהיה ההזדמנות האחרונה לצפות בו בארץ. למרות מגבלותיו, אני ממליץ. הנה ביקורת עליו: continue reading…
"לופר". ג'יימס קמרון פינת סטיבן קינג
ריאן ג'ונסון שיחק אותה! איזה תענוג לגלות במאי כבר בסרט הראשון שלו ולזהות שהוא יהיה מישהו שעוד ילך וישתכלל עם השנים ואז לגלות שכך אכן קורה. ג'ונסון חדר לחיינו עם "בריק", המשיך עם "האחים בלום" ועכשיו מגיע עם "לופר" – שלושתם סרטים עצמאיים, זולים בקני מידה הוליוודיים, אבל שנהיו יותר ויותר שאפתניים. ג'ונסון התחיל לחלום בקנווסים גדולים – ובנתיבי עלילה מפותלים – והמפיק הצמוד שלצידו, רם ברגמן מראשל"צ (אני תמיד נהנה להדגיש את זה. שנינו יצאנו מאותו מקום, פחות או יותר באותם שנים, הוא שם, אני פה) הלך וצמח איתו. לכן אני תוהה מאיפה להתחיל את המחמאות. "לופר" הוא מופת של הפקה: תקציב קטן עם ערכי הפקה מפוארים: "לופר" הוא כמו בי-מובי בקנה מידה גדול וכמו כל הסרט כולו, גם ערכי ההפקה ועיצובי הסט הם קוקטייל של קולנוע. זה יותר "בעקבות הכרך" של אלן רודולף מ"שליחות קטלנית".
יש קו שמחבר בין "בריק", "האחים בלום" ו"לופר", למרות ששלושתם סרטים שמגיעים מז'אנרים קולנועיים שונים ומובהקים מאוד: שלושתם סרטים שהעיקר בהם הוא מלאכת התסריטאות הנפלאה של ג'ונסון. ג'ונסון כותב חידות בתסריטים, והוא עוטף אותם בתוך הומאז'ים לז'אנרים קולנועיים. דומני שלחידות שג'ונסון כותב אין בהכרח פתרונות continue reading…
"שמע את קולי"
פורסם ב"פנאי פלוס", 25.9.2012
הגענו לרגע הזה בשנה, רגע לפני סוכות, בו עלינו לזפזפ בין שני פסטיבלי קולנוע. גם זו נהייתה כבר מסורת: פסטיבל הקולנוע בחיפה ופסטיבל אייקון בתל אביב מתקיימים במקביל (ובפעם המיליון אשאל: למה?!), ושניהם מציגים סרטים מעניינים. וכרגיל, ברגע שמניחים מולכם (מולי) מקבץ סרטים הם מיד מתחילים לשוחח זה עם זה ולייצר תתי פסטיבלים.
קחו למשל שני סרטים שיוקרנו בפסטיבל אייקון: “שמע את קולי" ו"על אחריותכם בלבד". שניהם הוצגו בבכורה בפסטיבל סאנדאנס, אבל בהפרש של שנה זה מזה, ושניהם נושאים קווי דמיון מאוד מפתיעים. שניהם עוסקים במסע בזמן, continue reading…
תגובות אחרונות