29 ספטמבר 2012 | 19:00 ~ 2 תגובות | תגובות פייסבוק

ביקורת פסטיבל חיפה ופסטיבל אייקון: “רובי ספארקס”

“רובי ספארקס”. מיס סאנשיין השנייה

“רובי ספארקס”, הסרט החדש של הזוג ששבה את ליבי עם “מיס סאנשיין הקטנה”, יוקרן במהלך סוכות בפסטיבל אייקון בתל אביב ובפסטיבל חיפה. ככל הנראה זו תהיה ההזדמנות האחרונה לצפות בו בארץ. למרות מגבלותיו, אני ממליץ. הנה ביקורת עליו:

פורסם ב”פנאי פלוס”, 25.9.2012

זוזי הצידה סופיה קופולה, יש בחורה חדשה בשכונה. כמו בריט מרלינג, עליה כתבנו כאן וכאן, גם זואי קזאן (שגם עליה כבר כתבתי לפני שבועיים כאן) הבינה שאין לה ברירה אלא לכתוב לעצמה את התפקידים שהיא רוצה, אחרת היא תישאר בתפקידי משנה, כמו זה ב”חלון פנורמי” בו גילמה את המאהבת של ליאונרדו דיקפריו. אז היא ישבה וכתבה תסריט ובו היא מגלמת את התפקיד הראשי, והיא גם שותפה להפקה, והבמאים הם ולרי פאריס וג’ונתן דייטון, בני הזוג שזה סרטם השני אחרי “מיס סאנשיין הקטנה”, שהיה אחת ההצלחות המקסימות של פסטיבל חיפה לפני שש שנים (ואז באוסקרים).

זה לא מפתיע שקזאן בחרה לכתוב את התסריט בעצמה. אחרי הכל, היא דור שלישי לאחת השושלות המכבדות ביותר בהוליווד, כפי ששם משפחתה מסגיר. סבא שלה היה איליה קזאן, הבמאי האגדי (אך גם השנוי במחלוקת) שזכה בשני אוסקרים על בימוי “הסכם ג’נטלמני” ו”חופי הכרך”, ולפני מותו אף זכה בפרס אוסקר על מפעל חיים. אביה הוא התסריטאי ניקולס קזאן, שהיה מועמד לאוסקר על כתיבת “תהפוכות הגורל”. אמה היא התסריטאית רובין סוויקורד, שהיתה מועמדת לאוסקר על שותפות בכתיבת “בנג’מין באטן” של דיוויד פינצ’ר. אז הגניאולוגיה של זואי מחייבת אותה להיות לפחות מועמדת לאוסקר בקרוב. “רובי ספארקס” מעיד שאמנם זה לא יקרה הפעם – התסריט הזה מבוסס על רעיון מקסים ומבריק, אבל הוא די מבולגן בהמשך שלו – אבל שזה עוד יקרה. “רובי ספארקס” הוא כמו “אדפטיישן” של בנות.

“רובי ספארקס” עוסק בסופר (פול דאנו) שתקוע עם ספרו החדש (כמה סיפורים שמתחילים ככה ראינו כבר השנה?). לפני עשר שנים הוא היה ילד פלא. ומאז: יובש. לילה אחד הוא חולם על בחורה. הוא כותב את מה שראה בחלום. ואז מגלה שכל מה שהוא כותב, קורה במציאות. הבחורה מופיעה. הם מתאהבים. וכל מה שהוא כותב, היא עושה. וכאן אנחנו צריכים להתחיל לתהות: מה קורה כאן? האם הוא הוזה? האם זה חלום? האם קורה כאן נס פלאי? על טבעי? מדע בדיוני? כוחות על? כישוף? מה יהיה הפתרון לכל זה? ואני חייב להודות שהפתרון של קזאן לסיפור היה מקסים בעיניי (לא נגלה). אבל בין הרעיון המבריק ועד הפתרון המקסים אני חייב לומר שדי השתוממתי למראה הסרט הזה שנכתב על ידי אשה. הייתי בטוח שכתב אותו גבר שבור לב ומריר שמוציא החוצה אל הנייר והמסך את כל הטרוניות שיש לו על נשים ועל הפכפכותן.

אבל רגע, אולי בעצם קראתי את הסרט לא נכון. אולי קזאן, יחד עם פאריס הבמאית, עשו דווקא סרט שעוסק בחולשתו של הגבר המודרני, זה שניתק מהפיזיות שלו, חי כולו רק בתוך ראשו, ולא מקבל על עצמו לא אורח חיים פיזי (המיוצג על ידי אחיו המרבה לעסוק בספורט) ולא אורח חיים רוחני (המיוצג על ידי אמו, הרוחניקית, בגילומה של אנט בנינג). הוא לא מקבל על עצמו כלום מלבד את עצמו, ולכן הוא לא יכול לתפקד בתוך מערכת יחסים. וכשכבר מגיעה אליו האשה המושלמת שלו, הפנטזיה שלו, זו שהיא כאילו תפורה לכל משאלותיו ומידותיו, גם אז הגבר הרופס והפחדן הזה לא יודע מה לעשות איתה ואיך לשמור שמערכת היחסים הזאת תחזיק מעמד.

נושאים: ביקורת

2 תגובות ל - “ביקורת פסטיבל חיפה ופסטיבל אייקון: “רובי ספארקס””

  1. עמית איצקר 30 ספטמבר 2012 ב - 8:46 קישור ישיר

    לא ראיתי עדיין את “רובי ספארקס” אבל הפריים שהעלית מזכיר את שוט הסיום של “כלת הים” של קרן ידעיה

  2. איריס 19 ינואר 2013 ב - 23:30 קישור ישיר

    עם כותרות הסיום, ברגע שגיליתי ש-קזאן כתבה את הסיפור, דעתי על הסרט רק השתפרה. לכל אורך הסרט הייתה באמת את ההרגשה שאתה מציין כאן על החולשה העצומה שמפגינים שני הגברים המרכזיים בסרט- הגיבור ואחיו. שניהם לא ממש יודעים מה לעשות עם הנשים שלהם. מפתיע שלא הזכרת כאן את “מעבר לכל דמיון” של זאק הלם עם ויל פארל מכיוון שלאורך הצפיה בסרט כל הזמן השוויתי בין שני הסרטים.


השאירו תגובה