שיכון צמרת
נו, טוב, זה די היה ברור: חצי עולם מגלגל עיניים כלפי "הארי פוטר ואוצרות המוות, חלק א'" והחצי השני רץ לקולנוע לקנות כרטיסים. בתוך ארבעה ימים הסרט הכניס באמריקה 125 מיליון דולר, ובכל העולם זה הגיע ל-330 מיליון דולר. בארבעה ימים. בישראל, 73,000 כרטיסים נמכרו בארבעת הימים הראשונים של הסרט.
ובסוף השבוע שעבר, 10,000 כרטיסים נמכרו ל"ג'ק-אס 3D " בארץ.
לעומת זאת, את "המדריך למהפכה" ראו בשלושת השבועות הראשונים להקרנתו רק 4,100 איש. אם לא ראיתם עדיין, אתם חייבים. גם כי זה סרט פשוט נורא מהנה, וגם כי לא הגיוני שדווקא זה יהפוך לסרט הישראלי עם הכי פחות צופים של השנה.
================
התלמידים שלי הפנו אותי לכתבה שהחמצתי בסוף השבוע: ראיון מצוין (יותר נכון, שיחת ועידה) של נירית אנדרמן עם מנחם גולן ויורם גלובוס, לרגל המחווה שמתקיימת לסרטיהם בלינקולן סנטר בניו יורק. משונה שב"גלריה" של יום שישי דחקו את הכתבה הזאת לעמוד 16. אני לא זוכר שגולן וגלובוס התראיינו יחד בשנים האחרונות. אבל דבר מעניין: שמתם לב איך בכל ראיון איתם הם מעלים עוד קצת את מספר הכרטיסים שנמכרו ל"אסקימו לימון"? זה התחיל ב-1.2 מיליון, עלה ל-1.3 מיליון. בראיון הנוכחי זה עלה כבר ל-1.5 מיליון. ברור, "אווטאר" שבר את השיא הקיים, והם רוצים לוודא ש"אסקימו לימון" יישאר רשום בתור הסרט הקופתי בתולדות ישראל אי פעם. אז כל פעם משנים עוד טיפה את המספר כלפי מעלה. ומי יודע כמה הוא מכר באמת? לא ניקח את זה ממנו: את "אסקימו לימון" (כמו גם את "קזבלן" ואת "סאלח שבתי") ראו המון אנשים. למעלה ממיליון. כמה בדיוק? תעלומה נצחית.
אני די פריק של הסרטים של גולן-גלובוס. תשאלו את התלמידים שלי. אבל אני גם לא יכול שלא לתהות איך שני אנשים שידעו לייצר הצלחות כל כך גדולות, יכולים להיות גם אחראים על פלופים כאלה גדולים. איך קרסה "קנון"? ואיך מפעלות גלובוס כעת נמצאים במצב כלכלי פרובלמטי? האם זה הכל כל כך רנדומלי, גם ההצלחות וגם הכשלונות? הכל הימורים, שחלקם מצליחים וחלקם מתרסקים? אבל יש דבר אחד שאני מבין בדיעבד בקשר ל"קנון": הם היו מצוינים בסרטי הטראש הרוג'ר-קורמנים, ובאמצעותם הם גם יצרו רגעי פולחן – סרט הברייקדאנס, למשל. הבעיה היתה שהם רצו גם לייצר איכות. וזה מ שהפיל אותם. לא השאיפה לאיכות, אלא האיכות של האיכות. הם פשוט ל עשו סרטים טובים מספיק. היו רק שניים, "רכבת אל החופש" ו"עכבר ברים", שהיו ראויים. כל השאר שאפו להיות סרטים איכותיים, של במאים ושחקנים בעלי שם, אבל הם היו לא טובים. לא טובים עבור המבקרים והאקדמיה ולא טובים עבור הקהל. כלומר, זו יומרנות שהפילה את קנון. דני דימבורט ואבי לרנר שפרשו מהעבודה עם גולן-גלובוס והקימו את "ניו אימג'" (ואת החברה הבת "מילניום"), עובדים על פי אותו מודל בדיוק, רק בלי הקטע של האיכות. ובינתיים, זה עובד להם מצוין. תוך 20 שנה גם הם יזכו למחווה בלינקולן סנטר.
==============
גם זה פורסם בסוף השבוע והחמצתי: רשימת 33 סרטי האנימציה הקצרים שיתמודדו על האוסקר. יש שם סרט של רוד-ראנר וקויטי (שהוקרן לפני "כלבים נגד חתולים 2 ", ואת "לילה ויום" של פיקסאר (שהוקרן לפני "צעצוע של סיפור 3 ") וגם סרט קצר של ביל פלימפטון, שעשוי להיות מועמד גם בקטגוריית סרט האנימציה הארוך (או שלא). הוא כבר זכה פעמיים בקטגורייה הקצרה בעבר. שם הסרט שלו: "הפרה שרצתה להיות המבורגר".
===========
סשה סטון משתמשת ברצח העדיין-לא-מפוענח של היחצנית רוני צ'ייסן כדי לחשוף קצת עד כמה משפיעים יחצני האוסקר על התוצאות של המירוץ. ובכן, הרבה מאוד. כשיחצן מסוים בוחר בסרט כדי לייצג אותו באוסקר – או בשחקן – זה נותן לסרט הזה תוקף וזוקף את אוזני התעשייה. כשרוני צ'ייסן בחרה קליינט, העיתונאים ידעו שהיא לא תנוח עד שהוא יזכה למועמדות. זה נושא מרתק בעיניי, כי לא פעם נדמה שהבאז לאוסקר נבנה עוד לפני שמישהו ראה את הסרט. וזה לגמרי עבודת יחצנות. שעובדת לא רק על עיתונאים, אלא גם המצביעים עצמם. מכיוון שאנחנו כאן לא מכותבים למיילים של יחצני האוסקרים, מותה של צ'ייסן – והבלוגרים שפתאום מפרסמים את המיילים האחרונים שהיא כתבה להם – חושף משהו מהמנגנון המשומן הזה שנקרא "קמפיין אוסקרים". גם כאן, מי שדוחף הכי חזק, מגיע מהר יותר לראש התור.
================
מרטין סקורסזי מצלם בימים אלה את "התגלית של הוגו קברה" בתלת מימד. ה"גרדיאן" הלונדוני בא לבקר על הסט, ושמע את סקורסזי מתלהב מאוד מהעבודה עם תלת מימד. "זה כמו הקוביה ההונגרית", הוא אומר.
==============
תודה ל"גלובס" ולמתן שירם שכתבו אתמול על "סינמסקופ": "מתנה עבור חובבי קולנוע ואנשי תעשיית הקולנוע המקומית. הוא לא רק בלוג הקולנוע הטוב בשפה העברית, הוא אתר הקולנוע המקיף והמעודכן בישראל". מודה, הסמקתי. תודה.








תגובות אחרונות