"ארץ בראשית", ביקורת
פורסם ב"פנאי פלוס", 28.7.2010
אפתח ואומר: “ארץ בראשית" הוא סרט יפה לעין וברובו מרתק. ולמרות שהעולם הנפיק לנו שפע סרטי טבע בשנים האחרונות – ונדמה שקולנוע לב אירח את כולם – “ארץ בראשית" הוא חלוץ סרטי הטבע הקולנועיים הישראליים. למעשה, אם ציון הסרט המופיע בטבלאות המבקרים אמור לשקף לא רק את הנאתו הפרטית והסובייקטיבית (והקצת מפונקת, חוששני) של כותב שורות אלה, אלא גם את ההערכה לכמות העבודה והזמן והמסירות שהושקעו בסרט, הרי ש"ארץ בראשית" היה צריך לקבל ציון מקסימלי. בכך אין ספק: מבחינות רבות, ככל שמודעים לכל האספקטים של אחורי הקלעים של הפקה כזאת, “ארץ בראשית" הוא בוודאי אחד הפרויקטים השאפתניים שנעשו בארץ. פרויקט שבכל מקום בעולם יעמדו מאחוריו עשרות ומאות אנשים, ואילו כאן נדמה שאת רוב רובה של העבודה, לפחות בשלב הצילומים, עשה אדם אחד בלבד. פרויקט סולו. האמת, זה די פנומנלי. משה אלפרט, צלם ניוז בדרך כלל, וקיבוצניק חובב טבע בשאר הזמן, השקיע שנים על גבי שנים בליקוט צילומי טבע פרי מצלמתו. בשנים האחרונות הוא עובד עם כמה מבכירי הקולנוע בארץ (המפיקים חיים ואסתי מקלברג, העורך זוהר סלע, המלחין אורי אופיר) כדי להפוך את מטמון הצילומים שהוא צבר לסרט שיש בו לא רק צילומי נוף וטבע יפים, אלא גם מעין קווי עלילה דרמטיים שבונים מראית עין של מעקב בת שנה אחת – וארבע עונותיה – בחייהן של כמה משפחות של בעלי חיים בצפון הארץ ובדרומה. התוצאה, שמלווה בקריינות של ירון לונדון ובשיריה של אחינעם ניני, היא סרט טבע נאה ונעים לכל המשפחה, ומוצר משובח מסוגו, שנע על הציר שבין המפעים והקיטשי.
אלפרט מוכיח בסרטו שצלמי טבע הם קצת כמו ציידים שצריכים לשכב בסבלנות אין קץ באמבושים בטבע, יומם וליל, כדי לקלוע לשוט האחד ויוצא הדופן שלא יהיה רק נעים לעין, אלא שגם יכיל לכידה נדירה של רגע דרמטי בחיי החיה. מהבחינה הזאת, צלמי טבע הם יותר "צייד הצבעים" מ"צייד הצבאים". היכולת של צלם להיות בדיוק ברגע הנכון במקום הנכון, ועם מצלמה עובדת, כדי לקלוט רגע נדיר של טבע היא בבחינת נס, או חריצות מרשימה. אחד השיאים של "ארץ בראשית", מהבחינה הזאת, היא הסצינה שבה קולט אלפרט במצלמתו רעידת אדמה באיזור עין גדי, רעידה שבסופה הוא אף קולט יעל הנופלת למותה מאחד הצוקים. הסרט מכיל עוד כמה וכמה סצינות "וואו" כאלה של לכידה מרשימה של רגעים נדירים, המעידים על הדקדקנות שבה נעשה הסרט הזה.
עד כאן חוות הדעת של מבקר הקולנוע. ומכאן, שתי התבוננויות מזוויות אחרות על הסרט.
האחת, התבוננות טכנולוגית. בשנים האחרונות סרטי הטבע עשו קאמבק – מ"מיקרוקוסמוס" ועד "משפחת הקיסרים" – בעיקר בזכות הפקות צרפתיות והפקות בריטיות (של הבי.בי.סי). הייחוד בסרטים האלה הוא שהם לקחו סיטואציות שכבר ראינו בסרטי טבע (וסדרות טבע, מהזן המוכר בטלוויזיה, כמו אלה שדיוויד אטנבורו מנחה כבר שנים) והציגו אותם מחדש באמצעי הצילום של המאה ה-21. בעיקר מצלמות היי-דפינישן, וכלי טיס או כלי שיט המסוגלים להשקיף מגבהים עצומים, ממש על גבול האטמוספירה, או ממעמקים, או עדשות צילום המאפשרות לצלם חיות זעירות בתקריב מושלם. מהבחינה הזאת, החלוציות של אלפרט באה עם מחיר: הוא מצלם את סרטו שנים, ובציוד צילום שכנראה כבר די התיישן. אני חייב להודות שברוב רובו של הסרט – שעובד לעותקי פילם יפים – עניין האיכות הטכנית לא נספר כפקטור בסרט. אבל יש רגעים, בהם חייבים להודות שכדי באמת להתפעל מהסרט צריך לעשות לו כמה הנחות טכנולוגיות, שכן בשנת 2010 סרט טבע שלא צולם בהיי-דפינישן או באיימקס הוא כבר סוג של ענתיקה. לפיכך, קלף המכירה העיקרי של "ארץ בראשית" אינה בחדות התמונה אלא העובדה שהסרט מצליח לדחוס לתוך הארץ הפצפונית שלנו הרפתקאות טבע שבבי.בי.סי היו פורסים על פני יבשות שלמות. משלגים בצפון ועד שטפונות בזק בדרום.
המחשבה השנייה תוקפת אותי בכל פעם שאני צופה בסרט טבע. וכאן, אני חייב להודות, אני לא ממש משתגע על הז'אנר הזה. זה כנראה באג פרטי שלי – אני עובד על זה, בחיי – אבל אני לא יכול שלא לראות בסרטים באשר הם ייצוג, דימוי ומטאפורה למשהו גדול יותר. ואני תמיד תוהה: מה יוצרי סרטי טבע מנסים להגיד לנו? בשנים האחרונות זה די ברור: כל סרטי הטבע נושאים מסרים אקולוגיים ברורים, המציגים את האופן שבו האדם משחית את הטבע, מצמצם את איזורי המחייה ומכחיד חיות וצמחיה. סרטי הטבע הפכו לתמרורי אזהרה מול האצת ההרס האקולוגי. בבחינת "אם לא נשנה את דרכנו, כל מה שיישאר מהחיות בעולם זה רק תיעודם בסרטים אלה". אבל "ארץ בראשית" אינו נושא מסר אקולוגי שכזה.
מטרתם של רוב סרטי הטבע, לפיכך, הוא לחשוף את הצופים למה שנמצא מחוץ לטווח הראייה שלהם. במידה רבה, הרעיון הוא שהאדם המודרני והאורבני כה התנתק מהטבע שצריך לארוז לו אותו בצילומים יפים, מוזיקה יפה ורגעים דרמטיים מותחים. אבל מה המסר שסרטים כאלה מלמדים אותנו על החיים? בשעה שהסרטים הדרמטיים העלילתיים מתוצרת הוליווד שומרים על פי רוב על תקינות פוליטית ומנסים לחנך את צופיהם לאיזשהו מוסר אוניברסלי – “הפשע אינו משתלם", “כוח לא פותר דבר", “אל תסתכל בקנקן", ורעיונות נאורים על קבלת האחר ושיפוט הזולת שלא על פי סטריאוטיפים – מגיעים סרטי הטבע, שאמורים להחזיר אותנו לאיזשהו עולם בסיסי, ראשוני, שכולנו לחלוטין מנותקים ממנו, ומראים לנו שיש לנו למעשה מעט מאוד ללמוד מהטבע. בטבע רק הכוח, האלימות והאכזריות שולטים. הטבע כולו הוא מלחמה טריטוריאלית אחת גדולה. הכיבבוש הוא לחם חוקם של חיות הבר. תמקמו עלילה כזאת בסרט עלילתי ומיד יגידו עליו שהוא ימני ופשיסטי. או שובניסט: אקט החיזור המתועד ב"ארץ בראשית" אינו מבוסס על אופי ועדינות, אלא על כוח וברוטליות. הנקבה הולכת עם הזכר שמצליח להביס את מתחריו. הסרט אולי מנסה להצמיד לניצחון איזשהו מימד רומנטי ואבירי, של הגבר שנלחם על אהבתה של זוגתו לעתיד, אבל האמת מוצגת מולנו: הנקבה תלך עם הזכר שינצח. הוא זה שיהפוך לבחיר ליבה. מקמו עלילה כזאת בסרט עלילתי והוא יואשם, בצדק, בשנאת נשים ובשוביניזם. למעשה, על פי מה שנראה ב"ארץ בראשית", כל מה שמעניין את בעלי החיים זה סקס ומלחמות. היפים מיליטנטיים.
אז מה נותר לנו ללמוד מבעלי החיים, שהרי הם יצורים כוחניים, טריטוריאליים, שובינסטיים ואפילו את צאצאיהם הם נוטשים אחרי תהליך חניכה קצר? אפילו את העובדה שצריך לחמול על בעלי חיים קשה ללמוד מסרטי טבע, שכן אלה למעשה סרטי הסנאף הכי גדולים בעולם, המציגים ללא הרף בעלי חיים מתים או נטרפים. נדמה שחיות ממש לא מרחמות זו על זו. אז איזה לקח אנחנו לומדים מסרטי הטבע? היו פילוסופים בעבר – וקולנוענים בהווה, כמו ורנר הרצוג – שמשתמשים בטבע כדי להבהיר שהטבע האמיתי הוא אכן יצרי, כוחני ואכזרי, ושהטרגדיה של בני האנוש היא מלחמתם בטבע האמיתי שטמון בהם, והדחקת יצרי הפרא שלהם. אבל בהנחה שאנחנו מסכימים שמהותו של האדם, להבדיל מהחיה, הוא לרכך ולזכך את טבעו נדמה שסרטי טבע מעבירים מסר הפוך ממה שהיינו מצפים מהם.
המסר שאני לוקח מסרטי טבע? “תראו איזו מכונה מופלאה היא הבריאה". יש בורא לעולם שנתן תפקיד ברור לכל יצור, ושלכל אחד יש את התפקיד שלו ואת המקום שלו, ואין לנו סיבה ללמוד שיעור על החיים מבעלי החיים, כי תכלית קיומם שונה מזו שלנו. רק צריך להבין ולברר, איש עם עצמו, מה היא תכלית הקיום שלהם ושלנו. ומתוך נקודת מבט שכזאת שלי על החיים, בהחלט הופתעתי ש"ארץ בראשית" מתחיל עם פראפרזה על הפסוק הראשון בתורה, וגם שם, ולאורך כל הדקות שאחר כך, הוא לא טורח בכלל לתת קרדיט למי שברא ויצר את כל זה.
תגובות אחרונות