קצב העדכונים מקאן מתחיל לתפוס תאוצה, ואני מתחיל להרגיש שזו השנ בה הכי קל לי לעקוב מרחוק אחרי מה שקורה שם. קודם כל, תענוג לקרוא את דיווחיה של סשה סטון, שנמצאת השנה בקאן לראשונה בחייה, ומנסה לנסח מעין יומן של חוויות וכללי התנהגות וחוקי הישרדות. נראה גם שסטון די מתמוגגת מהסרטים שהיא רואה. היא התלהבה מ"וול סטריט 2 " של אוליבר סטון, נשפכה מ"עוד שנה" של מייק לי וחיבבה את החדש של וודי אלן.

דיוויד האדסון – ב"מובי" (עד לפני שניה "The Auteurs") – עושה כרהרגלו עבודה חרוצה מאוד בריכוז כל הביקורות והדיווחים מקאן בפוסטים יעודיים ומתומצתים. בדף הביקורות שלו מקאן אפשר כבר לאמוד שהמבקרים, למשל, די התלהבו מהחדש של מייק לי ודי שנאו את החדש של הידאו נאקאטה.

ובדיווח המרוכז של אינדי-ווייר ליום הרביעי בקאן מככבים וודי אלן, ג'פאר פנהי (שמכתב שהוא כתב מהכלא האירני הוקרא בפסטיבל) וגרג אראקי.

וכדאי גם לשים לב איך רוב "באריה" – והעיר שצומחת מכפר קטן לכרך גדול – נעשה באפקטים דיגיטליים

פורסם ב"פנאי פלוס", 12.5.2010

שיהיה בריא ג'וזפה טורנטורה. האיש שיצר את "סינמה פרדיסו", ומאז עשה דברים טובים פחות ועוד יותר פחות, הוא חלק מזן נדיר של קולנוענים אירופאים שצמחו בשנות השמונים ושעדיין מסורים לעבודה קולנועית מהודרת, אולטרה-מסוגננת, ששמה בראש ובראשונה את הקולנוע. נדמה לי ששוטים כמו שטורנטורה מנפק בסרטיו אפשר לצפות למצוא כיום רק אצל אלמודובר (למרות שסגנונית ותוכנית אין בין השניים האלה שום קשר. למעשה, הם הפכים מוחלטים). על "באריה", סרטו החדש, אני יכול לקטר לא מעט – הסרט ארוך מדי, הסצינות קצרות מדי, וכולם צועקים מדי – אבל שיהיה בריא, כל שוט בסרט הזה בונבוניירה.

"באריה" הוא הכינוי לשמו של הכפר הסיציליאני באגריה, בו נולד טורנטורה. הסרט מספר את סיפורו של הכפר, ושל כמה מהתושבים בו, מתחילת המאה העשרים עד כמעט סופה, כשבמרכז העלילה ניצבת דמותו של פעיל פוליטי שהופך לנבחר ציבור, מאז שהיה ילד, ועד הגיעו לגיל העמידה. וברקע, הכפר שצומח מרחוב אחד קטן שכאילו נשלף מערבונים, לעיירה גדולה, כמעט כרך. טורנטורה עושה פיידים ארוכים לשחור כשהוא רוצה לעבור בין נקודות זמן סמוכות, אבל עושה קאטים כמעט לא מורגשים כשהוא מזנק קדימה עשורים. הסרט מורכב מרצף וינייטות וסיפורים של הנעשה בכפר – עליית הפאשיזם, מלחמת העולם השנייה, הקמת הרפובליקה. ובתווך, חיי המשפחה – חיזור, נישואים, ילדים. טורנטורה מזגזג בין העידון הרומנטי של "סינמה פרדיסו" ובין הרגעים של הבוטות העממית של "מאלנה" ומייצר סדרת סצינות לא אחידה, אבל שיש בה לא רק פאר קולנועי יפה לעין, אלא גם המון חסד.

מעניין לא פחות יהיה לנסות למקם את "באריה" בתוך מקבץ של סרטים איטלקיים מהשנתיים האחרונות שהיו אפוסים היסטוריים/פוליטיים מפוארים וארוכים. כל אחד מהם התמקד בתקופה אחרת ונעשה על ידי במאי שמייצג דור אחר בקולנוע האיטלקי. הראשון הוא מרקו בלוקיו, יליד 1939, שיצר את "לנצח", שמתמקד בשנות ה-30 וה-40 ובדמותו של מוסוליני והמפלגה הפאשיסטית. ואז טורנטורה, יליד 1959, שעוקב אחרי צמיחתה של המפלגה הקומוניסטית בסיציליה, ומאבקה להפיל את המשטר הפאשיסטי, והוא שם דגש על שנות הששים והשבעים (ועם כל הדיון בקומוניזם, כשזה מגיע לקולנוע של סוף שנות הששים, שם הסרט חושף את מושא אהבתו ותשוקתו האמיתית). ולצידם פועל פאולו סורנטינו, יליד 1970, שיצר את "האלוהי" העוסק בדמותו של ראש ממשלת איטליה לשעבר, ג'וליו אנדריאוטי, ומתמקד בשנות השבעים והשמונים. לכל אחד מהם הסגנון שלו, שלושתם אופראיים מאוד בקנה המידה ובאווה של הפקותיהם, וכל אחד עם הפוליטקאי ועם התקופה שדרכו הם בחרו לייצג את סיפורה המפותל של איטליה כולה. ושלושתם הופקו כמעט במקביל זה לזה, והם כמו פאזל שמשלים תמונה שלמה – גם של הקולנוע האיטלקי, וגם של הפוליטיקה שם.

נ.ב:

מבחינתי, הדיון ב"באריה" – החביב, אם לא הייתי ברור – הוא בבחינת טיזר לקראת האפשרות לצפות דווקא ב"האלוהי" בטלוויזיה שלכם בשבוע הקרוב. "האלוהי" של פאולו סורנטינו הוא סרט שהזכרתי כאן לא מעט מאז שראיתי אותו לראשונה בפסטיבל ירושלים 2008. הסרט הזה נפלא בעיניי, ופאולו סורנטינו הוא בעיני גדול במאי איטליה כרגע. ועכשיו הוא סוף סוף מגיע אליכם ישר הביתה. ב-19.5 יוקרן הסרט בערוץ יס 3. וב-22.5 הוא יוקרן בערוץ הוט פריים. ממש ממש כדאי לא להחמיץ את הסרט היפהפה, הבומבסטי, המשונה, האירוני, הנוקב, האמיץ והמצוין הזה.

שיחקו אותה באינדי-ווייר. הכיסוי הטוב ביותר מקאן נמצא שם. קודם כל בעמוד יומי שהולך ומתעדכן ומרכז את החדשות ואת הביקורות של אותו יום. זה היום הראשון (בעיקר "רובין הוד"). זה היום השני (בו מהמרים על קן לואץ' כזוכה בדקל הזהב). וזה היום השלישי, בו בין השאר הצקיימה מסיבת עיתונאים עם ערן ריקליס והשחקן דני יוסטון, לקראת תחילת הצילומים של הקופרודוקציה הישראלית-גרמנית "פלייאוף", דרמת הספורט המבוססת על סיפור חייו של רלף קליין.

וטוד מקארתי (עד לפני הרגע המבקר הראשי של "וראייטי") התחיל לפרסם את ביקורותיו מפסטיבל קאן, גם באינדי-ווייר. המצב בינתיים, הוא מדווח, הוא ככה-ככה.

וגם אן תומפסון מדווחת מקאן לאינדי-ווייר. והיא מספרת על כך שהאתר המאוד-מוצלח "The Auteurs" ממותג את עצמו מחדש בתור Mubi. הבעלים של אתר הסטרימינג לסרטי איכות (ובלוגיה מוצלחת ואיכותית) הבינו שהשם הצרפתי לא מובן על ידי ההמונים ומונע מהם להגיע לקהל רחב באמת, אז הם שכרו משרדי פרסום למצוא להם שם חדש. תשעה חודשים לקח להם לבחור את השם שהציעה סוכנות יפנית. בעברית זה די פשוט, Mubi זה מובי. הרציונל: בהרבה מדינות בעולם לא מסוגלים לבטא V, ולכן Mubi הוא האופן בו משבשים את המילה Movie. וחוץ מזה, זה שם של עיר בניגריה.

=============

דיון נחמד מתפתח בתגובות של הפוסט מאתמול בסוגיה איזה מהאחים סקוט יותר מוצלח כבמאי: רידלי או טוני? ועדיין, מעט מאוד מהמתדיינים ראו את "רובין הוד". מה, אף אחד כאן לא רץ לראות אותו בסוף השבוע הראשו לבכורתו?

אני חייב להודות על האמת: אם לא הייתי מבקר קולנוע, שעדיין מנסה לראות את כל (רוב) מה שיוצא בבתי הקולנוע, אם הייתי סתם הצופה הממוצע שהולך לראות רק מה שמתחשק לו בלי העניין הזה של לכסות תחום, אז ממש לא הייתי מתעניין ב"רובין הוד" החדש. מבחינתי זה "עוד רובין הוד אחד? לא נמאס לנו?". והאמת, שהציוות ראסל קרואו-רידלי סקוט מיצה את עצמו מבחינתי בדיוק השבוע לפני עשר שנים, ב"גלדיאטור". אבל בתור מבקר קולנוע, אני מרגיש מחויבות לצפות בסרט. מי יודע, אולי הוא הפתעה עצומה. אלא שבגלל תקלות טכניות לא התקיימה הקרנת עיתונאים, והיום – יום יציאת הסרט – אני לא נמצא בשום מקום שאפילו קרוב לבית קולנוע. הביקורות הראשונות מהקרנת הבכורה בקאן אמש נשמעות סבירות ומתונות. נשמע שהרושם הכללי שזה סרט בסדר. מרשים שכזה. לא הייתי מצפה לפחות מרידלי סקוט ו-200 מיליון דולר. אבל אני סקרן: יש כאן מישהו שהולך לראות את הסרט כבר היום? יש כאן מישהו שממש מחכה לסרט ומצפה לו, לא מתוקף עבודתו? ויש כאן מישהו שכבר יכול לעדכן איך הוא?

ובינתיים, מאז אתמול, התפרסמו נתוני הקופה של סוף השבוע האחרון."איירון מן 2 " עדיין מוביל. הוא מכר כבר כ-40,000 כרטיסים. תהיה פילוסופית: האם כל סרט שמציג בקולנוע גת מצליח, או רק סרטים מצליחים (כלומר, להיטים בטוחים) מציגים בגת. בכל מקרה, "איירון מן 2 " ממשיך את הרצף של "אווטאר" ו"אליס בארץ הפלאות", של סרטים שהציגו בגת וצעדו בראש טבלת מכירת הכרטיסים השבועית. אני מניח ש"צעצוע של סיפור 3 "יהיה הבא בתור שם, וגורלו המסחרי יהיה דומה.

ובמקום השני, "דייט לילי". הסרט שכיכב השבוע בראש רשימת הסרטים שחיפשתם השבוע בבלוגי. 12,000 כרטיסים נמכרו, אבל רק ב-13 אולמות (לעומת 31 אולמות של "איירון מן 2 "), מה שהופך את "דייט לילי" לסרט שאולמותיו היו הכי מלאים סוף השבוע האחרון.

===========

בראד פיט היה אמור לככב ב"המעיין" שארן ארונופסקי, אבל פרש ברגע האחרון. כתוצאה מכך מממני הסרט חטפו רגליים קרות וארונופסקי היה צריך ללהק מחדש את הסרט ולהפק אותו בחצי הכסף. ואז בראד פיט היה אמור לככב ב"The Fighter" של דארן ארונופסקי, אבל פרש ברגע האחרון. אז גם ארונופסקי פרש. ועכשיו אנחנו מתבשרים שבראד פיט יככב בסרטו של ארונופסקי, "The Tiger". מה שמעלה את השאלה: תוך כמה זמן הוא יפרוש גם מהסרט הזה?

ואולי ארונופסקי מבין שפיט, בסופו של דבר, הוא הקמע שלו. הוא פרש מ"המעיין" ובזכות התקציב הנמוך יותר ניתנה לארונופסקי חירות גדולה יותר והוא יצר את אחד הסרטים היקרים והאבסטרקטיים והנפלאים של העשור האחרון. וגם: הוא התחתן עם השחקנית הראשית. פיט פרש מ"המתאגרף", ואז ארונופסקי החליט לעבור ל"המתאבק", עם התקציב הקטן יותר, שהפך להצלחה ביקורתית, והזניק מחדש את הקריירה של מיקי רורק (התפקיד שלו ב"איירון מן 2 "הוא רק בזכות "המתאבק"). כך שאולי ארונופסקי הבין שגם כשפיט פורש, הכל לטובה.

============

אן תומפסון מדווחת על בלוגרים, עיתונאים, מבקרים ובמאי אחד, על טיסה אחת מניו יורק לניס, בדרך לקאן. אותי ממש מבאס שאין אף דיווח בלוגי בעברית מקאן. אין שם אף אחד מקולנועני ישראל שיכול לספק דיווח שוטף, לפחות יומי? אני תורם את בלוגי למטרה, אבל מצידי שמישהו יפתח בלוג לא-משנה-איפה וידווח.

================

ויה "סינמטיקל": מכון הקולנוע האמריקאי העלה ליו-טיוב קטע שיחה עם וויליאם פרידקין המספר על צילומי סצינת המרדף ב"הקשר הצרפתי":

================

ואם אתם בירושלים הבוקר, אתם מוזמנים לקפוץ למרכז שזר ב-11:00, שם אני מרצה על "סלאח שבתי" ועל "מסעות ג'יימס בארץ הקודש", ואנסה למה אלה שניים מהסרטים המבריקים, החכמים והחתרניים שנעשו בישראל.

הרבה זמן לא הצצנו מה קורה בקופות בארץ. ובכן, נראה שהמצב לא רע בכלל. בסוף השבוע הקודם, הצליח "איירון מן 2 " להיות הסרט הכי נצפה בארץ – גיבור על מצליח בקופות בארץ! לראשונה לדעתי! – עם מכירות של מעט יותר מ-20,000 כרטיסים. ומתברר שגם "התנגשות הטיטאנים" עובד לא רע והוא מכר כבר 70,000 כרטיסים. ו"הדרקון הראשון שלי" מתקדם לאט אבל בטוח גם בארץ, והגיע כבר ל-150,000 כרטיסים (נכון ליום ראשון שעבר, בעשרה ימים האחרונים הם בוודאי מכרו עוד). אבל הכי מפתיע: "אליס בארץ הפלאות" של טים ברטון עדיין הולך מצוין. הוא כבר הגיע להכנסות של 4.7 מיליון דולר, שזה יוצא בערך 430,000 כרטיסים. במילים אחרות: אם מתעלמים לרגע מ"אווטאר", שחורג מכל סטטיסטיקה הגיונית, הרי שהסרט הכי קופתי בישראל ב-2009 היה "למעלה" של פיקסאר, עם הכנסות של 3.6 מיליון דולר. והנה, "אליס בארץ הפלאות" כבר עוקף אותו ברבעון הראשון של 2010. וזה עוד לפני "שרק 4 " ו"צעצוע של סיפור 3 " ו"פעם הייתי" ו"זוהי סדום" שבוודאי גם ימכרו בין 200 ל-300 אלף כרטיסים כל אחד.

==============

משונה שהידיעה המפתיעה (לטובה) הזאת מסתתרת דווקא ב"וואלה! סלבס", ואני מקווה שהיא אמינה: מתברר שלוסי דובינצ'יק מתכננת להפוך את "החיים על פי אגפא" של אסי דיין להצגה בתיאטרון גשר. דובינצ'יק גם תגלם את אחת הדמויות (אני מניח שהיא תגלם או את דמות הצלמת שגילמה עירית פרנק, או את דמות הבחורה המעורערת שגילמה אביטל דיקר). שלומי שבן יגלם את צ'רניאק הפסנתרן (שגילם במקור דני ליטני).

אני די מחבב את הנטייה האופנתית הזאת לעבד סרטים להצגות (לרוב למיוזיקלס). אני סקרן, למשל, לראות מה ג'ולי טיימור תעשה ל"ספיידרמן" כמיוזיקל בברודוויי. ומכיוון שכל כך הרבה שנים הקולנוע עיבד הצגות, התנועה לכיוון ההפוך שמאפיינת את העשור וקצת האחרון דווקא מבדרת אותי. ואחרי "הלהקה" ו"החיים על פי אגפא" (ו"השוטר אזולאי"), אולי יהיה נכון להמשיך לחשוב על עיבודים נוספים. ואגב: אני מחכה בקוצר רוח לרימייקים ישראליים. גם זה צריך מתישהו להגיע. ויש לא מעט סרטים ישראליים שראויים להיגאל על ידי רימייק. כבר שוחחנו על זה כאן בעבר.

אז בואו נתחיל להעלות רעיונות: איזה עוד סרטים ישראליים יכולים להפוך להצגות? הקו המנחה, אני מניח, הוא שמדובר בעלילה שאפשר לרכז ב-2-3 לוקיישנים ושמתרחשת במסגרת זמן די מצומצמת. "אגפא", שמתרחש בעיקר בפאב במשך לילה אחד, הוא מהבחינה הזאת בחירה מושלמת. כמעט יוג'ין אוניל בתל אביב. אם מסורת המיוזיקל היתה יותר תוססת ושמחה בארץ, הייתי מדמיין בקלות את "סיפור גדול" הופך למיוזיקל. אבל אני לא בטוח שזה הולך ככה.

==========

הפרסים בדוק-אביב חולקו אמש (הפסטיבל ממשיך עד שבת). "גם כשעיניי פקוחות", סרט על המוזיקאי גבריאל בלחסן שביים אופיר טריינין, זכה במקום הראשון. הנה הפרטים וכל שאר הפרסים.

==============

דיוויד קרוננברג הולך לעבד את "קוסמופוליס" של דון דלילו לסרט עם קולין פארל ומריון קוטיאר בתפקידים הראשיים. בשורות טובות… אבל – "ארוחה ערומה" של קרוננברג הוא בעיניי אחד העיבודים הכי טובים שאי פעם נעשו לספר (של וויליאם בורוז). בית ספר באיך לעבד, להישאר נאמן לאווירה, אבל לקחת חירויות למטרות קולנוע. כך שדון דלילו אמור להיות נהדר בידיים של קרוננברג. נשאלת השאלה האם אחרי ההצלחות שלו עם "סימנים של כבוד" ו"היסטוריה של אלימות" האם קרוננברג יעיז ללכת לכיוון סוריאליסטי/ביזארי/תודעתי/לא-לגמרי-קוהרנטי, כמו שהוא העיז לעשות עם "ארוחה ערומה". ובכל אופן, פרויקט מסקרן.

============

כדאי לקרוא: ה"לוס אנג'לס טיימס" מעיין במגמה שאנחנו עוקבים אחריה כאן דרך סרטוני יו-טיוב למיניהם – על קולנוענים שעושים סרטים קצרים מרשימים שמופצים באופן ויראלי, מושכים תשומת לב בקהל, התקשורת והתעשייה, ועושים לעצמם קיצור דרך הישר לתוך הוליווד. את רוב הסרטים המוזכרים בכתבה ראינו כאן בבלוג בחודשים האחרונים.

===========

וויליאם לובצ'נסקי, הצלם הצרפתי שעבד עם גודאר, טריפו וריווט, בין השאר, הלך לעולמו לפני שבוע בגיל 72. ה"ניו יורק טיימס" מספיד. לגודאר הוא צילם, בין השאר, את "הגל החדש". לטריפו הוא צילם את "האשה ממול". לקלוד לנצמן הוא צילם את הסרט התיעודי "למה ישראל?". ולאנרי ז'ורז'-קלוזו הוא צילם את "אשה גיהנום".

לאחי רז, השכן שלי מהבלוג הסמוך, יש הקרנת בכורה עולמית לקליפ של השכן שלו, אדם ביזנסקי, שמצא שיר ישן של אלן ארקין והלביש אותו מחדש. צפו.

ו"ניו יורק מגזין" סוקר את הדור החדש של במאי הקליפים, במאים שאם.טי.וי זה כבר ענתיקה עבורם, והם הפכו לכוכבי יו-טיוב.

הבלוגרים האמריקאים עלו הלילה על טיסות בדרך לקאן, אחרי לא מעט עיכובים בשדות תעופה בגלל הענן הוולקני (סרט ההמשך ללהיט העולמי מלפני שבועיים). מישהו כאן טס היום או מחר לקאן? אם כן, אנא שלחו דיווחים (ותמונות) כאן בתגובות או ישירות למייל (yraveh@cinemascope.co.il).

לפני חמישה ימים הגיע קונן אובריאן להתארח במפקדת גוגל בקליפורניה והתיישב מול עובדי החברה לתת להם מעין מופע, ובעיקר לענות על שאלותיהם. פנו לכם 48 דקות לצפות במפגש:

מבקרת הקולנוע העצמאי של "סינמטיקל" ראתה השבוע ב"הוט דוקס", אחד הפסטיבלים הבכירים בעולם לקולנוע דוקומנטרי, את "שתיקת הארכיונים" של יעל חרסונסקי ואהדה. הנה ביקורתה. "שתיקת הארכיונים" זכה אתמול בפרס הסרט הזר של הפסטיבל.

==============

קיץ 2010 (בקולנוע) יצא רשמית לדרך ביום שישי עם הבכורה האמריקאית של "איירון מן 2 ", וזו הזדמנות מצוינת עבור אולפני הוליווד להתחיל לפמסמם… את קיץ 2011. בשבועיים האחרונים יצאו לא מעט הודעות רשמיות לעיתונים על סרטים שאושרו ושיגיעו למסכים בקיץ הבא. דיוויד פולנד מסכם אותם:

מאי: "ת'ור" (קנת בראנה מביים), "בדרך לחתונה עוצרים בווגאס 2 ", "שודדי הקאריביים 4 ".

יוני: "קונגו פו פנדה 2 " (דרימוורקס, תלת מימד), "X מן: מחלקה ראשונה" (מתיו ווהן מביים), "גרין לנטרן" ("גרין הורנט" ייצא בתחילת 2011), "מכוניות 2 " (פיקסאר, תלת מימד), "עליית הקופים" – הפריקוול ל"כוכב הקופים" (הפעם עם קופים ממוחשבים).

יולי: "רובוטריקים 3 ", "הארי פוטר" הסופי בהחלט (בתלת מימד), "קפטן אמריקה", "קאובואים וחייזרים" (ג'ון פאברו, שחוגג השבוע את נצחון "איירון מן 2 ", מביים).

שלושה סרטים בתלת מימד. שלושה גיבורי על. ומכיוון שב-2010 אני מחכה רק ל"Inception" ול"טרון", אני בזאת מתחיל לחכות ל-2011.

============

וגם זה יגיע בקיץ 2011: הפרויקט העד-לפני-רגע-סודי של ג'יי.ג'יי אברמס וסטיבן ספילברג – הראשון כתב ומביים, השני מפיק. הסרט נקרא "סופר 8 " – כנראה לא רימייק למותחן הסנאף של ניקולס קייג' וג'ואל שומאכר – העוסק ב… חיזרים. יאמי. הטיזר הוצמד בסוף השבוע ל"איירון מן 2 " ומיד צולם במאות מצלמות סלולריות ברחבי אמריקה. למשל כאן: