"הגננת", "חיים פרטיים" ו"ארץ ההרגלים היציבים", ביקורת
"הגננת". פרוזאי
פסטיבל הקולנוע הכי מעניין בארץ מתקיים עכשיו דווקא בנטפליקס, שמאז תחילת החודש מפציצים כמעט כל יום עם סרט חדש שמגיע מאחד מפסטיבלי הקולנוע הגדולים שהתקיימו השנה. זה יימשך ככה עד סוף דצמבר. שלושה מהסרטים האלה בוימו על ידי במאיות. שתיים מהן מוכרות היטב לקהל הישראלי בזכות סרטיהן הקודמים: ניקול הולופסנר, שכל חמשת סרטיה הקודמים הוקרנו בארץ בפסטיבלי קולנוע, וארבעה מתוכם הופצו כאן מסחרית (שניים מהם, "ממש מושלמות" מ–2001 ו"דיברנו מספיק" מ–2013, אף זכו בארץ להצלחה נאה); ותמרה ג'נקינס, שזכורה בזכות "לסגור מעגל" (עם פיליפ סימור הופמן ולורה ליני). הסרט השלישי, "הגננת", הוא סרט הביכורים של הבמאית שלו (והוא הופץ בישראל בבתי הקולנוע ולא בנטפליקס). אבל באופן מפתיע, שלושתם סרטים בעלי אופי דומה, והם מציעים מבט מרוחק, קריר ומריר על חיי זוגיות ומשפחה באיזור ניו יורק–קונטיקט, על גברים ונשים שחיים יחד שנים, אבל מנותקים זה מזו.
תגובות אחרונות