"המועדפת", "מרי מלכת הסקוטים". להקת קווין

כפי שקורה מדי פעם, מגיעים בשבועות הקרובים אל בתי הקולנוע בארץ שני סרטים שממבט ראשון עשויים להיראות דומים עד כדי פליאה. שניהם מתאימים לאותו תקציר: "תככים בין נשים יריבות בחצר מלכת אנגליה". השבוע עלה "מרי מלכת הסקוטים", המתרחש באנגליה של המאה ה–16, ימי מלכות אליזבת הראשונה; ובעוד שבועיים יגיע "המועדפת", המתרחש כ–150 שנה אחר כך, בימיה של המלכה אן. הסרט הראשון עוסק ביריבות בין אנגליה ובין סקוטלנד, והסרט השני עוסק בימי מלכותה של מי שאיחדה את אנגליה ואת סקוטלנד ליצירת הממלכה המאוחדת. בשני הסרטים הדרמה מתמקדת במלחמות אגו ושליטה בין שתי בנות–דודות, ושניהם מתמקדים בסיפורים הנשיים. הראשון בוים על ידי אשה ונכתב על ידי גבר, השני נכתב על ידי אשה ובוים על ידי גבר.

continue reading…

שלושה סרטים חדשים נכנסו השבוע לטבלה, ביניהם "שלושה זרים זהים", סרט תיעודי משובח (והמועמד המוביל לזכות השנה באוסקר לסרט התיעודי), "מרי מלכת הסקוטים" התקופתי ו"מיסטר גלאס" של מ. נייט שאמאלאן.

בפודקאסט הקולנוע של סינמסקופ ברדיו הקצה אני מתווכח עם בנימין טוביאס על "סגן הנשיא" ו"שלושה זרים זהים". האזינו כאן

יצאו מהטבלה: "הולמס & ווטסון", "ראלף שובר את האינטרנט".

continue reading…

האם היתה אי פעם שנה כמו 2019, שהבטיחה כל כך הרבה להיטי קולנוע ענקיים? אל השנה הזאת מתקבצים כמה מסרטי ההמשך והרימייקים הכי מדוברים, סרטים שאנשים אשכרה מחכים להם. איך אני יודע? ראשית, כי שואלים אותי עליהם. זה כמעט אף פעם לא קורה. אני רגיל שהאזרח הפשוט, שלא עובד בתקשורת או בקולנוע, שואל אותי על סרטים מרגע שהושק קמפיין הפרסום שלהם, בדרך כלל כמה ימים לפני יציאתו למסכים, לרוב כמה ימים אחרי יציאתו. אבל כבר בסוף 2018 התחילו לשאול אותי על סרטי אמצע 2019 והלאה. הסקרנות, הציפיה והציפיות עצומים. ואני יודע, כי אני רואה את התגובה ההיסטרית מעבר לכל פרופורציה כשיוצא טריילר לאחד הסרטים האלה. כל טריילר שובר את השיא של כל הזמנים של הטריילר לפניו.

והאמת, אני מבין למה. זו תהיה שנת מועדון המיליארד. ששה סרטים שהכניסו מעל מיליארד דולר בקופות בשנים האחרונות יקבלו סרט המשך או רימייק. ארבעה מסרטי האנימציה המפורסמים בכל הזמנים יזכו לסרט המשך או רימייק. האם אי פעם חלמתם על סרט שיקבץ לתוכו מפגש של איירון מן, קפטן אמריקה, תאנוס, קיילו רן, וודי ובאז שנות אור, אנה ואלזה, סימבה ומופאסה, אלאדין ויסמין, הג'וקר, הליצן מ"זה" וצ'רלס מנסון? אז 2019 הולכת להיות הסרט הזה. שנת האול–סטאר.

לכאורה נדמה שהאולפנים ההוליוודיים – ובעיקר תאגיד דיסני, שלא מעט מהכותרים השנה מגיעים מארבעת האולפנים שלו – הולכים על בטוח כשהם מוציאים עוד סרטי המשך ועוד רימייקים. אבל בפועל, הם נמצאים בסיכון. continue reading…

אלפונסו קוארון הלילה בטקס פרסי המבקרים. צילום: שאטרסטוק

טקס בחירת המבקרים התקיים הלילה והזוכה הגדול היה "רומא", עם ארבעה פרסים, כולל לסרט ולבמאי. להבדיל מגלובוס הזהב – עם אחוזי דיוק של 55 אחוז בניבוי האוסקרים ב-20 השנים האחרונות – דווקא טקס בחירת המבקרים מצליח לקלוע יותר טוב. בשנה שעברה, למשל, בשעה ש"שלושה שלטים מחוץ לאבינג מיזורי" זכה בגלובוס הזהב לדרמה, "צורת המים" זכה בפרס הסרט והבמאי בטקס בחירת המבקרים, ואז גם זכה באוסקר.

כך, שהזכיה של "רומא" הלילה מהווה זינוק משמעותי של הסרט קדימה במירוץ לאוסקרים. לשאלה "האם יש סיכוי שסרט דובר שפה זרה, בשחור לבן, ללא כוכבים, ובהפקת נטפליקס יזכה באוסקר?", התשובה מתחילה להסתמן כחיובית.

continue reading…

כריסטיאן בייל מאופר כמו ריצ'רד דרייפוס מגלם את דיק צ'ייני ב"סגן הנשיא". of vice and men

continue reading…

שלושה סרטים חדשים השבוע בטבלה: אמריקאי, פולני וישראלי. "סגן הנשיא" של אדם מקיי ("מכונת הכסף") העניק השבוע לכריסטיאן בייל את פרס גלובוס הזהב. "אהבה בימים קרים" הפתיע השבוע כשזיכה את פאבל פאבליקובסקי במועמדות לבאפט"א על בימוי, ולא רק לסרט הזר. עכשיו יש לנו שני סרטים בשחור-לבן בטבלה. שימו לב שבזמן שחבריכם יצפו ב"עץ האגס הפראי" אתם תוכלו לראות את "אהבה בימים קרים" פעמיים, ולגמור לפניהם. ו"פרה אדומה", סרט הביכורים של ציביה ברקאי, היה אחד הזוכים הגדולים בפסטיבל ירושלים האחרון. שימו לב שטבלת המבקרים היא תיבת נוח קטנה כי עכשיו יש לנו גם פרה אדומה וגם קופסת ציפורים (וגם איש עכביש וגם באמבלבי).

דיברתי על תחילת עונת האוסקרים, על גלובוס הזהב, על "רומא", על השאלה מי בעצם ביים את "רפסודיה בוהמית" ועל סרטי הביכורים המועמדים לפרס גילדת המבקרים בפודקאסט הקולנוע של סינמסקופ ברדיו הקצה. לחצו כאן

והנה עדכון: "רכבת קלה" יצא מהטבלה. כן, אחרי שבוע אחד בלבד. הוא עכשיו מוקרן בסינמה סיטי רק שלוש הקרנות בשבוע. אני מסקר את תחום הקולנוע כבר הרבה זמן ואני צריך שמישהו יבוא ויסביר לי: מה הקטע? למה להשקיע בשלטי חוצות (שלא לדבר על עצם ההשקעה בסרט) לסרט שיורד אחרי שבוע? יש כאן איזשהו תרגיל עוקץ, נכון? זה חייב להיות משהו כזה כי אחרת אני לא מבין איך אנשי עסקים נכבדים חתומים על פיאסקו כזה. מישהו כפה עליהם להוציא את הסרט, נכון? זה הרי חייב להיות משהו כזה, שלא עובר דרך הגיון נורמלי.

אבל אל דאגה: תמצאו את הרכבת הקלה בירושלים גם ב"פרה אדומה".

יצאו מהטבלה: "המשפחה שלי" (אולי כי אי אפשר להחזיק גם "תמונה משפחתית" וגם "המשפחה שלי" באותו קולנוע), "רכבת קלה". continue reading…

אחד מאלה יזכה באוסקר

המועמדויות לפרס גילדת הבמאים פורסמו אתמול והמועמדויות לפרסי הבאפט"א (פרסי האקדמיה הבריטית) פורסמו הבוקר. שני האירועים האלה הם אבני דרך חשובים בדרך לאוסקר: מעט סרטים זכו באוסקר מבלי לזכות קודם בפרס גילדת הבמאים; ופרסי הבאפט"א חשובים מאוד לאוסקרים, כי יש הרבה מאוד מצביעי אוסקר בריטיים. הבאפט"א חימדה אותנו שהם די טובים בלזהות עבורנו הפתעות אפשריות שעשויות להתרחש באוסקרים.

הכותרת המיידית קשורה ל"כוכב נולד": למרות שהוא הפסיד את גלובוס הזהב ביום ראשון בלילה, הוא עדיין חזק מאוד במירוץ. למעשה, זה הסרט היחיד שקיבל בינתיים מועמדויות אצל כל הגילדות שפרסמו עד כה המועמדים שלהם. מה שאומר שכל מחלקות תעשיית הקולנוע אוהבות את הסרט: הבמאים, השחקנים, הצלמים, אנשי הסאונד וכן הלאה. בשאר הסרטים, חילוקי דעות: השחקנים, למשל, אהבו את "רפסודיה בוהמית" אבל הבמאים לא. הבמאים אהבו את "רומא", אבל השחקנים לא. הבמאים והשחקנים לא התלהבו מ"המועדפת", אבל הבריטים השתגעו עליו. וכן הלאה.

דיברתי על תחילת עונת האוסקרים, על גלובוס הזהב, על "רומא", על השאלה מי בעצם ביים את "רפסודיה בוהמית" ועל סרטי הביכורים המועמדים לפרס גילדת המבקרים בפודקאסט הקולנוע של סינמסקופ ברדיו הקצה. לחצו על הנגן משמאל או כאן

המועמדים לפרסי גילדת הבמאים הם:

continue reading…

השנה, לראשונה, החליטה חברת יס שלא להעביר את גלובוס הזהב בשידור חי – אני בהחלט מבין את זה. השנה, לראשונה, לא היה לי שום עניין להישאר ער ולצפות בטקס. ואם אני, המטורף לעניין, מוותר, אז מי נשאר? ההנחיה של אנדי סמברג וסנדרה או לא עניינה אותי והזכיה האפשרית של "כוכב נולד", "רפסודיה בוהמית" או "פנתר שחור" גם לא כל כך.

אנדי סמבג הנחה את גלובוס הזה כפרומו לעליית העונה השישית של "ברוקלין 99" בהמשך השבוע לרשת אן.בי.סי (המשרדת את הגלובוסים), אחרי חמש עונות ברשת פוקס.

לכן, נסתפק בדיווח בדיעבד. הנה הזוכים:

continue reading…

לטבלת המבקרים הראשונה של 2019 נכנסו שלושה סרטים חדשים, אבל גם שלושה מבקרים חדשים. במהלך 2018 נשרו בהדרגה שלושה מבקרים מהטבלה. נטע אלכסנדר התמסרה לקריירה אקדמאית והפסיקה לכתוב ביקורות ל"הארץ", דורון פישלר עדיין צופה בסרטים אבל במינון נמוך בין פודקאסטים והרצאות, ודני לרנר נותר בלי אכסניה מאז סגירת NRG. אז צריך היה ללכת ולחזק את הטבלה.

המחשבה שלי היתה שצריך גם לחזק את עיתונות הדפוס. 2018 היתה השנה שבה אני חזרתי לכתוב בפרינט עם "כלכליסט" ו"בלייזר", וזה גרם לי לתהות האם כל מבקרי הםרינט בארץ מיוצגים בה. אורי קליין ומאיר שניצר שומרים אמונה לטבלה של "גלריה"אז הלכתי לחפש את השאר, קבלו אותם החל מהטבלה של היום: יואב לוסטיג כותב את מדור הקולנוע של "מקור ראשון", רוני רבינוביץ כותבת את מדור הקולנוע של "לאשה" וחנה בראון כותבת את ביקורות הקולנוע של "הג'רוזלם פוסט".

וכינסתי את כולם היום, כי היום – ממש היום – סינמסקופ חוגג בר מצוה. הבלוג הוקם ב-6.1.2006. היום הוא בן 13.

הנה גם הפודקאסט הראשון לשנת 2019 של סינמסקופ ברדיו הקצה, עם סרטי השנה של מאזיני רדיו הקצה, ושכולל בפתיחתו את ההסבר: מה בעצם אני מחפש בסרטים? האזינו כאן

יצא מהטבלה: "האחים סיסטרז" ו"הבלדה על באסטר סקראגס".

continue reading…

באוקטובר דיווח אבנר שביט ב"וואלה", ששנת 2018 צפויה להיות שנה שבה, לראשונה מזה עשור, תהיה ירידה בכמות הכרטיסים שנמכרה. הצפי היה בערך 17 מיליון כרטיסים. זאת אחרי שבמשך עשור כמות הכרטיסים בישראל רק הלכה וגדלה ועוד ועוד אולמות קולנוע נפתחו – מגמה הפוכה לזו שברוב העולם. הסיבה לירידה? ימי המונדיאל היו דלילים בקהל בבתי הקולנוע, לא היו להיטי ענק בקיץ, והקולנוע הישראלי העלים בשנה אחת כחצי מיליון צופים. אז כן, הקולנוע הישראלי הוא חלק בלתי נפרד מהמאזנים של המפיצים ובעלי בתי הקולנוע בארץ – גם אלה שלא משקיעים אגורה בקולנוע הישראלי. ואכן זו היתה שנה חלשה למדי לקולנוע הישראלי. הרגשתי את זה כצופה – כמי שבדרך כלל מאוד מתלהב מסרטים הישראליים, ואילו השנה – למעט שלושה – התאכזבתי מרוב הסרטים שראיתי. וכנראה לא רק אני: הקהל בארץ גלגל עיניים ונותר אדיש. וגם פסטיבלים בחו"ל נותרו אדישים לקולנוע הישראלי השנה. לפני שלושה חודשים כתבתי שכל 20 שנה – 1978, 1998 – הקולנוע הישראלי עובר טלטלה דרמטית, ושצריך לוודא שההיסטוריה לא תחזור על עצמה השנה, ובכן נראה לי שהיא חוזרת ובגדול.

עוד רגע נגיע למצב הכרטיסים של הסרטים הישראליים, אבל נתחיל עם כמה כרטיסים מכרו הלהיטים הזרים הכי גדולים של השנה בארץ. וכן, כולם אמריקאים חוץ מאחד.

אלה הסרטים שמכרו הכי הרבה כרטיסים בישראל השנה:

continue reading…