זוכרים שאתמול כתבתי שאת השירות הכי טוב מקבלים שוחרי הקולנוע בארץ מספריות הווידיאו ומערוצי הסרטים בפלטפורמות הדיגיטליות? הנה הוכחה: הערב יתחיל בערוץ יס 3 ספיישל פסטיבל קאן (במקביל לפסטיבל קאן האמיתי שמתחיל גם הוא הערב). מה זה אומר? שכמעט כל ערב בעשרה הימים הקרובים יהיה שם לפחות סרט אחד שהוא בחזקת חובת צפייה. או קלאסיקה קולנועית שהיינו אמורים לראות בסינמטקים בפילם, אבל הם לא מוצגים שם, או סרטים ממיטב הקולנוע העולמי שאת רובם אף מפיץ לא טרח להביא ארצה (ואני תוהה, האם המפיצים בכלל ראו אותם). חלקם, לפחות, הוקרנו בפסטיבלים בארץ. ועדיין יש שם גם כמה סרטים בהקרנת בכורה ארצית, כמו "אתם, החיים" המופתי של רוי אנדרסון (אל תחמיצו אותו מחר) או "מעוף הבלון האדום" של הו שיאו שיאן.

"אתם, החיים"
(אני מקווה שאספיק לכתוב עליו לפני שידורו מחר. אם לא, צפו בו ונשוחח אחרי השידור עליו ועל הבמאי האקסצנטרי והמופלא שלו, רוי אנדרסון)

כדי לעשות את החיים שלי נוחים יותר (טוב, נו – גם שלכם), הנה רשימת הסרטים שאני לא רוצה להחמיץ, ואני חושב שגם לכם אסור:

היום:
19:25: "עד כלות הנשימה", ז'אן-לוק גודאר
(אחד הסרטים שאני הכי אוהב בתבל, מ-1959)

22:00 "חלומות קליפורניה", כריסטיאן נמסקו
(זוכה פרס מבט מסוים בשנה שעברה – "ביקור התזמורת" זכה בפרס השלישי – וחלק מהגל הרומני של השנים האחרונות. אם הסוף נראה לכם קצת עמום ומסורבל זה כי הבמאי נמסקו, שזה סרטו הראשון, נהרג בתאונת דרכים לפני סוף העריכה והוחלט להוציא את הסרט כמו שהוא והוא מוכר גם כ'חלומות קליפורניה – ללא סוף'. הוקרן בפסטיבל ירושלים הקודם ויוקרן השבוע גם בפסטיבל אילת).

חמישי 15.5
22:00: "אתם, החיים", רוי אנדרסון
(פרויקט אח ל"שירים מהקומה השנייה" שלו, סרט שאני מעריץ)

שישי 16.5
19:25: "זיכרונות", פרדריקו פליני
(נפלא)

שבת 17.5
19:20: "ליקוי חמה", מיכאלאנג'לו אנטוניוני

שלישי 20.5
22:00: "מעוף הבלון האדום", הו שיאו שיאן
(לא ראיתי, אבל למרות שהו שיאו שיאן הטייוואני אינו כוס יין האורז שלי, את חגיגת יום ההולדת ה-50 שלו ל"הבלון האדום" המופתי של אלבר למוריס ךא ארצה להחמיץ. אגב, לחובבי הו: יום קודם ישודר "שלוש פעמים" שלו).

רביעי 21.5
XXY" 22:00", לוסיה פואנזו
(יופי. החמצתי את הסרט הארגנטינאי הזה בפסטיבל ירושלים האחרון ושמעתי שהוא נהדר. הזדמנות להשלים חור. הסרט הזה, אגב, יצא בתחילת החודש להקרנות מסחריות בארצות הברית).

שישי 23.5
22:00: "המאהבת האחרונה", קתרין ברייה
(אני שונא את סרטיה של קתרין ברייה אבל כמה עמיתים שראו אותו בפסטיבל חיפה האחרון היו בעדו. ויש שם את אסיה ארג'נטו).

שבת 24.5
Brief Encounter, דיוויד לין
(סרט יפהפה)

"מטריות שרבור", ז'אק דמי
(בשום פנים לא להחמיץ, את קתרין דנב. את המוזיקה של מישל לגראן. את המיוזיקל העצוב. סרט מופתי. אני רק מקווה שהוא ישודר בסינמסקופ).

"לה דולצ'ה ויטה", פדריקו פליני
(לא יעזור, באמת אחד הסרטים הדגולים בתולדות הקולנוע. והסרט שהמציא את המושג פפראצי)

ראשון 25.5
"בארטון פינק", האחים כהן
(עם כל הכבוד ל"ארץ קשוחה", הסרט הזה – שזכה בדקל הזהב – הוא יצירת המופת הגדולה ביותר שלהם).

"קגמושה", אקירה קורוסאווה
(קורוסוואה באחד משיאיו).

בדיוק לפני שבוע תהיתי מה יהיה הסרט הישראלי הראשון שיוצג ב-HD בערוצי הסרטים או בדיסק בלו-ריי, וזרקתי ניחוש – לא נטול הגיון – שזה בטח יהיה או "בופור" או "ביקור התזמורת".
בול.
עכשיו מגיעה ההודעה לעיתונות: "בופור" יהיה הסרט הישראלי הראשון שיוצג בערוץ ה-HD של יס. זה יקרה באוקטובר.
עכשיו רק צריך לחכות לראות איך זה נראה, ואולי לקרוא קצת על התהליך הטכני. איך מבוצעת ההמרה מסרט 35 מ"מ לקובץ היי-דפינישן? ובאיזה רזולוציה הסרט? 720 או 1080? האם יישמר הפריים הסינמסקופי?

לפני כמה ימים ניסיתי להעלות ספקולציות איך יראה פסטיבל ירושלים הקרוב – יום הולדת 25 לפסטיבל, יום הולדת 60 למדינה, מנהל חדש, הומאז' למייסדת, תחרות פיפרסקי לראשונה, חנוכת אגף חדש – והאם יהיה לכל זה זכר מבחינה תוכנית. ובמילים אחרות: האם הפסטיבל הזה ייראה אחרת מקודמיו?
בימים מאז אני מנסה לברר עם לא מעט קולנוענים מי מהם הולך לתחרות וולג'ין בירושלים. ואני פשוט לא מצליח למצוא.
כבר כמה שנים שתחרות וולג'ין לקולנוע הישראלי בפסטיבל ירושלים בצרות, ויוצרים ומפיקים פשוט נרתעים מלהגיע אליה. עד לא מזמן זה היה ההפך המוחלט: יוצרים שרפו לילות בחדרי עריכה כדי להגיע לדד-ליין של פסטיבל ירושלים. זה היה ה-מקום להשיק בו את בכורת סרטך החדש. זה הסתדר היטב מבחינת לוח השנה: בכורה בירושלים ביולי, הקרנות אקדמיה באוגוסט-ספטמבר, יציאה למסכים קצת לפני או מיד אחרי פרס אופיר. אם פרס אופיר הוא האוסקר הישראלי הרי שפרס וולג'ין היה עד לפני כחמש שנים גלובוס הזהב: ברומטר שמתעד את כיוון הרוח לגבי מי יהיו הסרטים הישראליים שיבלטו בסוף אותה שנה.
ואז בא משה אדרי ושינה את הלו"ז. פתאום הוא מוציא את "סוף העולם שמאלה" שבוע לפני פסטיבל ירושלים. ו"בופור"? יצא בכלל במרץ. ופתאום במאים מקומיים מוזמנים לברלין (פברואר), קאן (מאי), קרלובי-וארי (ביולי, במקביל לפסטיבל ירושלים) וכמובן שמעדיפים את הפסטיבלים הגדולים יותר. ואז כל הלו"ז של פרס אופיר הוקדם, תחילה בגלל הקדמת האוסקרים באמריקה שהזיזו את פרס אופיר מנובמבר לספטמבר, ומשנה שעברה בגלל שלב ההצבעה הנוסף של פרס אופיר, שגורם לכך שהקרנות האקדמיה מתחילות כבר במאי ומסתיימות עוד לפני שפסטיבל ירושלים מתחיל. ופתאום הקרנות האקדמיה מתפקדות כמעין בכורות דה-פקטו, בהם הבמאים מציגים את הסרט מול השחקנים, המשפחות והשותפים לעבודה.
וכך "איים אבודים", "ואלס עם בשיר", "חסר מנוחה", "חיי אהבה"' "עץ לימון" ו"סוף שבוע בגליל" בכלל לא מחכים לפסטיבל ירושלים ויוצאים (או כבר יצאו) לבתי הקולנוע לפניו. שינוי דרמטי בדפוסי הפצת הסרטים בארץ.

אבל עכשיו נפלה לידי הפצצה. זה לא שקולנועני ישראל נרתעים מפסטיבלים, הם פשוט נרתעים מפסטיבל ירושלים, למרות הפרס הכספי המאוד נדיב שהוא מציע. אחד הקולנוענים שלח לי מייל בו הוא מעדכן אותי: "'שבעה' של רונית ושלומי אלקבץ יהיה סרט הפתיחה של פסטיבל קולנוע דרום בשדרות ב-1 ביוני. 'איים אבודים' של רשף לוי יהיה סרט הנעילה. ובין לבין תתקיים בפסטיבל הבכורה הישראלית של 'ואלס עם בשיר' של ארי פולמן". שלושת הסרטים הישראליים הכי מדוברים והכי מסקרנים כרגע מעדיפים את שדרות על פני ירושלים. מדהים!
למה?
עונה הקולנוען: "פסטיבל ירושלים הפך להיות פסטיבל מאיים על יוצרים. התחרות שלו יוצרת תחושה לא נעימה של השפלה. ויש בה משהו לא צפוי בייחוד מאז שזכה סרט כמו 'נו אקזיט'. הדבר היחידי שמאיים בפסטיבל דרום זה הקאסמים".
אאוץ'. והנה אתגר למנהל החדש של פסטיבל ירושלים: להציל את תחרות וולג'ין, שללא סרט בקליבר של "ביקור התזמורת" השנה עשויה להפוך לתחרות איזוטרית למדי, בה רק סרטים נואשים וחלשים יסכימו להשתתף.

אז מי עשוי להגיע לוולג'ין השנה? "בשביל אבא שלי", "כמו אבא שלך", "אצבע אלוהים", "שני דגלים", "דלת מול דלת", "אנטרטיקה", "ברוריה", "שבע דקות בגן עדן" ו"בדרך אל החתולים". ואם אני מכיר את אבינעם חרפק, מנהל התוכנייה בפסטיבל, אני מניח שיהיה לפחות סרט אחד נוסף שם שיפתיע את כולם ויתגנב מתחת לרדאר של כולנו.

קבלו חיוך: סיימון פג ואדגר רייט מקליטים פרסומת לקידום עליית "שוטרים לוהטים" ביפן.

==============

אני מאוד מחבב את המראה של אתר נרג' המשופץ, אבל מה תעזור הגרפיקה הנעימה והנוחה אם בידיעות התרבות יקראו לסטיבן קולבר סטפן קולברט? בראבו על ההשקעה במתכנתים ומעצבים. אבל עכשיו אפשר לשדרג גם את הכתבים והעורכים?

==============

השבוע יצא מארז מעולה (לא, באמת מעולה) של טרילוגיית סרטי ג'ייסון בורן. פשוט עונג (הסרט הראשון אפילו מגיע עם מיקס DTS). אבל בתפריט השפות של הסרט השני בסדרה, "זהות במלכודת", מתחוורת הבעיה במיקור חוץ. בעיקר כשהאותיות בעברית כה מבלבלות. וכך תפריט השפות מציע לצופיו בישראל שפה חדשה, שהאמת שאני די בשוק שעוד לא הפכה כאן שפה רשמית:

האמת, זה נראה מדהים. (וזה אתר הסרט)

תוספת: מערכת תמיכת העברית של האתר חוזרת ומוסרת ליוצרי הסרט: "ואלס עם בשיר", לא "באשיר". אם עוד אפשר להציל את הפוסטר לפני הדפסתו, גדוד מגיני השפה ונאמניהם יודו לכם.

ב-1990 התחלתי לכתוב על קולנוע במקומון קטן בראשון לציון. עד מהרה הבנתי שיש משהו נורא משובש באופן בו מתנהלת תעשיית הקולנוע בארץ ובשליטה הטוטאלית של המפיצים, שהם גם בעלי בתי הקולנוע, ובלפיתה החונקת שלהם את התחום, האופן בו הם מחזיקים בידיים את כל אמצעי ההפצה וההצגה של סרטי קולנוע בארץ, ולמעשה נראים כמי שמתנהגים באופן המונע תחרות אמיתית. 18 שנה אחרי והמפיצים עדיין בשלהם, ונו – גם אני. כל אחד עושה את תפקידו. אלא שאתמול, בראשונה, הרטינה הקבועה שלי על השירות האיום שצרכני הקולנוע מקלים בארץ בתמורה למחיר הכרטיס קיבלה את החשיפה הכי גדולה שלה עד כה: עמ' 16 ב"ידיעות אחרונות". נדמה לי שזה הטופ, ועד ששמעון פרס או ביבי נתניהו לא יקימו בית קולנוע אין סיכוי שזה יגיע לדפים המוקדמים יותר בעיתון.
הקונטקסט לבוקסה שלי היה ידיעה מאת עופר פטרבורג על סקר שנערך, ביוזמת סינמה סיטי לקראת פתיחת הקומפלקס החדש שלהם בראשון לציון, בה התברר שישראל ממוקמת בתחתית רשימת המדינות בכמות הסרטים שרואה אדם בשנה. 1.4 סרטים רואה הישראלי הממוצע, לעומת חמישה של האמריקאי הממוצע. יורם גלובוס ענה בתגובה: זה בגלל הפיראטים.
זה הטקסט שלי מגיליון "ידיעות אחרונות", עמ' 16, אתמול:

continue reading…

הייתי מעריץ גדול של "תיקים באפלה", עד 1998. עד הסרט. אז הבנתי שעובדים עלי. עשר שנים אחרי, מגיע עוד סרט. ואני מנסה להבין מהטריילר האם יש סיכוי שהוא יזיז לי.

לא.

והוא: "אין לי שום קשר אליו".

זהו הפוסט שהעלה בבלוגו לפני דקות מעטות, ובסופו בשורה על סרטו הבא + חידה:

Over the last couple of days, a few people have asked me what's up with "this Donnie Darko sequel." So to set the record straight, here's a few facts I'd like to share
with you all – I haven't read this script. I have absolutely no involvement with this production, nor will I ever be involved. I have no control over the rights from our original film, and neither I
nor my producing partner Sean McKittrick stand to make any money from this film.
Now . . . I will leave you with some good news!
The last few months have been an amazing time for us on the editing of The Box. We're starting to work with a very famous band who is honoring us with being the first fillmmakers they've ever scored a film with.
Hopefully there will be an announcement soon about who it is!

אני מהמר על רדיוהד. ואתם?

עדכון: תודה לירון בתגובות. התשובה היא: ארקייד פייר.

פסטיבל הקולנוע הצרפתי, אירוע סימפטי להפליא שמתרחש בדרך כלל במאי, נדחה השנה ליוני. חשבתי בתחילה שזה כדי לפנות מקום בסינמטק לפסטיבל סרטי הסטודנטים (31.5 עד 7.6), אבל כנראה שלא: הפסטיבל הצרפתי – שיתחיל במקביל לביקורו בישראל של נשיא צרפת, שסרט של גיסתו יוצג בפסטיבל – יתקיים השנה בכלל בדיזנגוף סנטר: בבתי הקולנוע לב ודיזנגוף. או לה לה. זה יקרה מ-10 עד 14 ביוני.

והסרטים?
"הגרגר והדג" של עבדלאטיף קשיש. "שירי אהבה" של כריסטוף אונורה. "פריז" של סדריק קלפיש. "אויב אינטימי" של פלורן אמיליו-סירי. "תמיד חלמתי להיות גנגסטר" של סמואל בן שטרית. ו"שחקניות" של ולריה ברוני-טדסקי, אחותה של קרלה ברוני, אשת נשיא צרפת, ושחקנית די מוכרת בזכות עצמה, שעכשיו (קרי, מזה חמש שנים) גם נהייתה במאית.
ואני, מיסטר אף פעם לא מרוצה, כמובן תוהה מתי סוף סוף יקדישו באחד הפסטיבלים האלה מסגרת לגל המופלא של סרטי אימה צרפתיים די פסיכופטיים שצמח שם בשנים האחרונות בראשות אלכסנדר אז'ה וקסאווייר גנס. אבל כל עוד הפסטיבל הזה פונה לקהל הקוקטי של רמת אביב ג', אין סיכוי לראות בו מעיים שפוכים כנראה.

בהמשך השבוע ייצאו לא מעט מאנשי תעשיית הקולנוע הישראלית – במאים, מפיקים, אנשי קרנות, אנשי פסטיבלים, מפיצים ויחצנים – לפסטיבל קאן.

אחרי פסטיבל קאן מתחילה להינעל תוכניית פסטיבל רושלים ומנהליו צריכים להכריע מה יהיה סרט הפתיחה, שיוקרן מול 5000 איש בבריכת השולטן. הפסטיבל השנה – שיתקיים מ-10 עד 19 ביולי – אמור להיות חגיגי במיוחד: שנת ה-60 למדינה, חצי יובל לפסטיבל (שזו מהדורתו ה-25), השקת האגף החדש של הסינמטק ואולם ההקרנה השלישי בו (אם הבנאים יעמדו בלוחות הזמנים), פסטיבל הבכורה תחת ניהולו של המנהל החדש, אילן דה-פריז, ואירוע שבטח יעמוד בסימן מחווה לליה ון ליר, שעכשיו מכהנת כיו"ר הפסטיבל (צפו לרשימת אורחים מרשימה במיוחד השנה). על פי דף המידע הראשוני באתר הפסטיבל יש כבר שינוי אחד שצפוי בפסטיבל: בפעם הראשונה יחולק בו פרס מטעם פיפרסקי (איגוד המבקרים הבינלאומי) לסרט בכורה.

סרט הפתיחה הראשון, ב-1984, היה "הנשף" של אטורה סקולה. וב-2002 זה היה "דבר אליה" של אלמודובר. אבל בשנים האחרונות פסטיבל ירושלים נטש את סרטי האיכות הזרים בפתיחה ופנה לכיוון האנימציה: "שרק" ו"רטטוי", למשל. במקביל התברר שרוב הסרטים המוצגים בפתיחת הפסטיבל הופכים לשוברי קופות ענקיים ("דבר אליה", "רטטוי" ו"שרק" מכרו יותר מ-400,000 כרטיסים כל אחד). אז מה קורה: האם סרט הפתיחה של הפסטיבל הופך להצלחה ענקית בזכות תשומת הלב התקשרתית העצומה המופנית אליו, או שאנשי הפסטיבל מראש בוחרים סרט שיש לו פוטנציאל להיות שובר קופות אימתני? (ב-2006 העדיפו בירושלים להקרין בפתיחה את "מישהו לרוץ איתו" במקום את "אביבה אהובתי" ואז התברר שלא כל סרט המוצג באירוע הפתיחה הופך להצלחה ענקית).

אם אני הייתי המנהל החדש של הפסטיבל הייתי רוצה לפתוח עם משהו הצהרתי, להראות שיש שריף חדש בעיירה. למשל, להחליט שסרט הפתיחה יהיה ישראלי. כשאני שואל את אילן דה-פריז מה יהיה סרט הפתיחה של הפסטיבל הוא עונה שזה עוד לא ידוע, וזה ייסגר רק אחרי פסטיבל קאן. האם זה יהיה סרט ישראלי? "זה יהיה סרט שמתאים להקרנה בפתיחת הפסטיבל, ולא משנה באיזו שפה", הוא עונה.
נודע לי שלמפיקי "איים אבודים" הגיעה הצעה מצד הפסטיבל שסרטם יוקרן בפתיחה, אבל הם העדיפו לבסוף לצאת למסכים שבוע לפני פתיחת הפסטיבל. גם "ואלס עם בשיר" – גם ישראלי וגם אנימציה – לא יחכה לפסטיבל וייצא למסכים עוד קודם.

אז איזה סרט יפתח את הפסטיבל השנה?

הפנטזיה הרטובה שלי היא שפסטיבל ירושלים ישיג מקרנת איימקס ויקרין את "באטמן: האביר האפל" על המסך הענק בבריכת השולטן. זה יהיה שיחוק אדיר. אבל מנציגי וורנר בארץ אני מבין שזה לא על הפרק.
זה משאיר כרגע שני קנדידטים בולטים: האחד "וול-E" של פיקסאר, שיוצא בארץ ביום פתיחת הפסטיבל. אבל שנתיים ברציפות שסרט של פיקסאר יפתח את הפסטיבל? נשמע קצת עקום.
המועמד השני הוא "קונג פו פנדה". ואכן, אני שומע מכמה מקורות שונים שזה הסרט שכרגע הכי קרוב לסגור כסרט הפתיחה. אבל הכל עדיין טנטטיבי עד אחרי קאן (שם יוקרן הסרט בבכורה).

ומה עם "מאמא מיה!", האם הוא לא סרט שיעשה שמח בפתיחה? ואם דני דימבורט ואבי לרנר יבטיחו להביא ארצה גם את רוברט דה נירו וגם את אל פצ'ינו, האם לא יתנו להם את "Righteous Kill", כסרט פתיחה (למרות שהסרט נראה קצת דפוק).
אלה כרגע סתם הזיות פרטיות שלי. אבל אמשיך לעקוב אחרי קאן מה סיכוייו של "קונג פו פנדה", והאם יהיה סרט אחר, ששיבוצו יהיה קצת מבריק ומפתיע יותר, כסרט פתיחה.

אם מישהו כאן יודע על עוד סרטים שעומדים על הפרק לפתיחת הפסטיבל, זה הזמן לשתף.