לפני כמה ימים ניסיתי להעלות ספקולציות איך יראה פסטיבל ירושלים הקרוב – יום הולדת 25 לפסטיבל, יום הולדת 60 למדינה, מנהל חדש, הומאז' למייסדת, תחרות פיפרסקי לראשונה, חנוכת אגף חדש – והאם יהיה לכל זה זכר מבחינה תוכנית. ובמילים אחרות: האם הפסטיבל הזה ייראה אחרת מקודמיו?
בימים מאז אני מנסה לברר עם לא מעט קולנוענים מי מהם הולך לתחרות וולג'ין בירושלים. ואני פשוט לא מצליח למצוא.
כבר כמה שנים שתחרות וולג'ין לקולנוע הישראלי בפסטיבל ירושלים בצרות, ויוצרים ומפיקים פשוט נרתעים מלהגיע אליה. עד לא מזמן זה היה ההפך המוחלט: יוצרים שרפו לילות בחדרי עריכה כדי להגיע לדד-ליין של פסטיבל ירושלים. זה היה ה-מקום להשיק בו את בכורת סרטך החדש. זה הסתדר היטב מבחינת לוח השנה: בכורה בירושלים ביולי, הקרנות אקדמיה באוגוסט-ספטמבר, יציאה למסכים קצת לפני או מיד אחרי פרס אופיר. אם פרס אופיר הוא האוסקר הישראלי הרי שפרס וולג'ין היה עד לפני כחמש שנים גלובוס הזהב: ברומטר שמתעד את כיוון הרוח לגבי מי יהיו הסרטים הישראליים שיבלטו בסוף אותה שנה.
ואז בא משה אדרי ושינה את הלו"ז. פתאום הוא מוציא את "סוף העולם שמאלה" שבוע לפני פסטיבל ירושלים. ו"בופור"? יצא בכלל במרץ. ופתאום במאים מקומיים מוזמנים לברלין (פברואר), קאן (מאי), קרלובי-וארי (ביולי, במקביל לפסטיבל ירושלים) וכמובן שמעדיפים את הפסטיבלים הגדולים יותר. ואז כל הלו"ז של פרס אופיר הוקדם, תחילה בגלל הקדמת האוסקרים באמריקה שהזיזו את פרס אופיר מנובמבר לספטמבר, ומשנה שעברה בגלל שלב ההצבעה הנוסף של פרס אופיר, שגורם לכך שהקרנות האקדמיה מתחילות כבר במאי ומסתיימות עוד לפני שפסטיבל ירושלים מתחיל. ופתאום הקרנות האקדמיה מתפקדות כמעין בכורות דה-פקטו, בהם הבמאים מציגים את הסרט מול השחקנים, המשפחות והשותפים לעבודה.
וכך "איים אבודים", "ואלס עם בשיר", "חסר מנוחה", "חיי אהבה"' "עץ לימון" ו"סוף שבוע בגליל" בכלל לא מחכים לפסטיבל ירושלים ויוצאים (או כבר יצאו) לבתי הקולנוע לפניו. שינוי דרמטי בדפוסי הפצת הסרטים בארץ.

אבל עכשיו נפלה לידי הפצצה. זה לא שקולנועני ישראל נרתעים מפסטיבלים, הם פשוט נרתעים מפסטיבל ירושלים, למרות הפרס הכספי המאוד נדיב שהוא מציע. אחד הקולנוענים שלח לי מייל בו הוא מעדכן אותי: "'שבעה' של רונית ושלומי אלקבץ יהיה סרט הפתיחה של פסטיבל קולנוע דרום בשדרות ב-1 ביוני. 'איים אבודים' של רשף לוי יהיה סרט הנעילה. ובין לבין תתקיים בפסטיבל הבכורה הישראלית של 'ואלס עם בשיר' של ארי פולמן". שלושת הסרטים הישראליים הכי מדוברים והכי מסקרנים כרגע מעדיפים את שדרות על פני ירושלים. מדהים!
למה?
עונה הקולנוען: "פסטיבל ירושלים הפך להיות פסטיבל מאיים על יוצרים. התחרות שלו יוצרת תחושה לא נעימה של השפלה. ויש בה משהו לא צפוי בייחוד מאז שזכה סרט כמו 'נו אקזיט'. הדבר היחידי שמאיים בפסטיבל דרום זה הקאסמים".
אאוץ'. והנה אתגר למנהל החדש של פסטיבל ירושלים: להציל את תחרות וולג'ין, שללא סרט בקליבר של "ביקור התזמורת" השנה עשויה להפוך לתחרות איזוטרית למדי, בה רק סרטים נואשים וחלשים יסכימו להשתתף.

אז מי עשוי להגיע לוולג'ין השנה? "בשביל אבא שלי", "כמו אבא שלך", "אצבע אלוהים", "שני דגלים", "דלת מול דלת", "אנטרטיקה", "ברוריה", "שבע דקות בגן עדן" ו"בדרך אל החתולים". ואם אני מכיר את אבינעם חרפק, מנהל התוכנייה בפסטיבל, אני מניח שיהיה לפחות סרט אחד נוסף שם שיפתיע את כולם ויתגנב מתחת לרדאר של כולנו.

קבלו חיוך: סיימון פג ואדגר רייט מקליטים פרסומת לקידום עליית "שוטרים לוהטים" ביפן.

==============

אני מאוד מחבב את המראה של אתר נרג' המשופץ, אבל מה תעזור הגרפיקה הנעימה והנוחה אם בידיעות התרבות יקראו לסטיבן קולבר סטפן קולברט? בראבו על ההשקעה במתכנתים ומעצבים. אבל עכשיו אפשר לשדרג גם את הכתבים והעורכים?

==============

השבוע יצא מארז מעולה (לא, באמת מעולה) של טרילוגיית סרטי ג'ייסון בורן. פשוט עונג (הסרט הראשון אפילו מגיע עם מיקס DTS). אבל בתפריט השפות של הסרט השני בסדרה, "זהות במלכודת", מתחוורת הבעיה במיקור חוץ. בעיקר כשהאותיות בעברית כה מבלבלות. וכך תפריט השפות מציע לצופיו בישראל שפה חדשה, שהאמת שאני די בשוק שעוד לא הפכה כאן שפה רשמית:

האמת, זה נראה מדהים. (וזה אתר הסרט)

תוספת: מערכת תמיכת העברית של האתר חוזרת ומוסרת ליוצרי הסרט: "ואלס עם בשיר", לא "באשיר". אם עוד אפשר להציל את הפוסטר לפני הדפסתו, גדוד מגיני השפה ונאמניהם יודו לכם.

ב-1990 התחלתי לכתוב על קולנוע במקומון קטן בראשון לציון. עד מהרה הבנתי שיש משהו נורא משובש באופן בו מתנהלת תעשיית הקולנוע בארץ ובשליטה הטוטאלית של המפיצים, שהם גם בעלי בתי הקולנוע, ובלפיתה החונקת שלהם את התחום, האופן בו הם מחזיקים בידיים את כל אמצעי ההפצה וההצגה של סרטי קולנוע בארץ, ולמעשה נראים כמי שמתנהגים באופן המונע תחרות אמיתית. 18 שנה אחרי והמפיצים עדיין בשלהם, ונו – גם אני. כל אחד עושה את תפקידו. אלא שאתמול, בראשונה, הרטינה הקבועה שלי על השירות האיום שצרכני הקולנוע מקלים בארץ בתמורה למחיר הכרטיס קיבלה את החשיפה הכי גדולה שלה עד כה: עמ' 16 ב"ידיעות אחרונות". נדמה לי שזה הטופ, ועד ששמעון פרס או ביבי נתניהו לא יקימו בית קולנוע אין סיכוי שזה יגיע לדפים המוקדמים יותר בעיתון.
הקונטקסט לבוקסה שלי היה ידיעה מאת עופר פטרבורג על סקר שנערך, ביוזמת סינמה סיטי לקראת פתיחת הקומפלקס החדש שלהם בראשון לציון, בה התברר שישראל ממוקמת בתחתית רשימת המדינות בכמות הסרטים שרואה אדם בשנה. 1.4 סרטים רואה הישראלי הממוצע, לעומת חמישה של האמריקאי הממוצע. יורם גלובוס ענה בתגובה: זה בגלל הפיראטים.
זה הטקסט שלי מגיליון "ידיעות אחרונות", עמ' 16, אתמול:

continue reading…

הייתי מעריץ גדול של "תיקים באפלה", עד 1998. עד הסרט. אז הבנתי שעובדים עלי. עשר שנים אחרי, מגיע עוד סרט. ואני מנסה להבין מהטריילר האם יש סיכוי שהוא יזיז לי.

לא.

והוא: "אין לי שום קשר אליו".

זהו הפוסט שהעלה בבלוגו לפני דקות מעטות, ובסופו בשורה על סרטו הבא + חידה:

Over the last couple of days, a few people have asked me what's up with "this Donnie Darko sequel." So to set the record straight, here's a few facts I'd like to share
with you all – I haven't read this script. I have absolutely no involvement with this production, nor will I ever be involved. I have no control over the rights from our original film, and neither I
nor my producing partner Sean McKittrick stand to make any money from this film.
Now . . . I will leave you with some good news!
The last few months have been an amazing time for us on the editing of The Box. We're starting to work with a very famous band who is honoring us with being the first fillmmakers they've ever scored a film with.
Hopefully there will be an announcement soon about who it is!

אני מהמר על רדיוהד. ואתם?

עדכון: תודה לירון בתגובות. התשובה היא: ארקייד פייר.

פסטיבל הקולנוע הצרפתי, אירוע סימפטי להפליא שמתרחש בדרך כלל במאי, נדחה השנה ליוני. חשבתי בתחילה שזה כדי לפנות מקום בסינמטק לפסטיבל סרטי הסטודנטים (31.5 עד 7.6), אבל כנראה שלא: הפסטיבל הצרפתי – שיתחיל במקביל לביקורו בישראל של נשיא צרפת, שסרט של גיסתו יוצג בפסטיבל – יתקיים השנה בכלל בדיזנגוף סנטר: בבתי הקולנוע לב ודיזנגוף. או לה לה. זה יקרה מ-10 עד 14 ביוני.

והסרטים?
"הגרגר והדג" של עבדלאטיף קשיש. "שירי אהבה" של כריסטוף אונורה. "פריז" של סדריק קלפיש. "אויב אינטימי" של פלורן אמיליו-סירי. "תמיד חלמתי להיות גנגסטר" של סמואל בן שטרית. ו"שחקניות" של ולריה ברוני-טדסקי, אחותה של קרלה ברוני, אשת נשיא צרפת, ושחקנית די מוכרת בזכות עצמה, שעכשיו (קרי, מזה חמש שנים) גם נהייתה במאית.
ואני, מיסטר אף פעם לא מרוצה, כמובן תוהה מתי סוף סוף יקדישו באחד הפסטיבלים האלה מסגרת לגל המופלא של סרטי אימה צרפתיים די פסיכופטיים שצמח שם בשנים האחרונות בראשות אלכסנדר אז'ה וקסאווייר גנס. אבל כל עוד הפסטיבל הזה פונה לקהל הקוקטי של רמת אביב ג', אין סיכוי לראות בו מעיים שפוכים כנראה.

בהמשך השבוע ייצאו לא מעט מאנשי תעשיית הקולנוע הישראלית – במאים, מפיקים, אנשי קרנות, אנשי פסטיבלים, מפיצים ויחצנים – לפסטיבל קאן.

אחרי פסטיבל קאן מתחילה להינעל תוכניית פסטיבל רושלים ומנהליו צריכים להכריע מה יהיה סרט הפתיחה, שיוקרן מול 5000 איש בבריכת השולטן. הפסטיבל השנה – שיתקיים מ-10 עד 19 ביולי – אמור להיות חגיגי במיוחד: שנת ה-60 למדינה, חצי יובל לפסטיבל (שזו מהדורתו ה-25), השקת האגף החדש של הסינמטק ואולם ההקרנה השלישי בו (אם הבנאים יעמדו בלוחות הזמנים), פסטיבל הבכורה תחת ניהולו של המנהל החדש, אילן דה-פריז, ואירוע שבטח יעמוד בסימן מחווה לליה ון ליר, שעכשיו מכהנת כיו"ר הפסטיבל (צפו לרשימת אורחים מרשימה במיוחד השנה). על פי דף המידע הראשוני באתר הפסטיבל יש כבר שינוי אחד שצפוי בפסטיבל: בפעם הראשונה יחולק בו פרס מטעם פיפרסקי (איגוד המבקרים הבינלאומי) לסרט בכורה.

סרט הפתיחה הראשון, ב-1984, היה "הנשף" של אטורה סקולה. וב-2002 זה היה "דבר אליה" של אלמודובר. אבל בשנים האחרונות פסטיבל ירושלים נטש את סרטי האיכות הזרים בפתיחה ופנה לכיוון האנימציה: "שרק" ו"רטטוי", למשל. במקביל התברר שרוב הסרטים המוצגים בפתיחת הפסטיבל הופכים לשוברי קופות ענקיים ("דבר אליה", "רטטוי" ו"שרק" מכרו יותר מ-400,000 כרטיסים כל אחד). אז מה קורה: האם סרט הפתיחה של הפסטיבל הופך להצלחה ענקית בזכות תשומת הלב התקשרתית העצומה המופנית אליו, או שאנשי הפסטיבל מראש בוחרים סרט שיש לו פוטנציאל להיות שובר קופות אימתני? (ב-2006 העדיפו בירושלים להקרין בפתיחה את "מישהו לרוץ איתו" במקום את "אביבה אהובתי" ואז התברר שלא כל סרט המוצג באירוע הפתיחה הופך להצלחה ענקית).

אם אני הייתי המנהל החדש של הפסטיבל הייתי רוצה לפתוח עם משהו הצהרתי, להראות שיש שריף חדש בעיירה. למשל, להחליט שסרט הפתיחה יהיה ישראלי. כשאני שואל את אילן דה-פריז מה יהיה סרט הפתיחה של הפסטיבל הוא עונה שזה עוד לא ידוע, וזה ייסגר רק אחרי פסטיבל קאן. האם זה יהיה סרט ישראלי? "זה יהיה סרט שמתאים להקרנה בפתיחת הפסטיבל, ולא משנה באיזו שפה", הוא עונה.
נודע לי שלמפיקי "איים אבודים" הגיעה הצעה מצד הפסטיבל שסרטם יוקרן בפתיחה, אבל הם העדיפו לבסוף לצאת למסכים שבוע לפני פתיחת הפסטיבל. גם "ואלס עם בשיר" – גם ישראלי וגם אנימציה – לא יחכה לפסטיבל וייצא למסכים עוד קודם.

אז איזה סרט יפתח את הפסטיבל השנה?

הפנטזיה הרטובה שלי היא שפסטיבל ירושלים ישיג מקרנת איימקס ויקרין את "באטמן: האביר האפל" על המסך הענק בבריכת השולטן. זה יהיה שיחוק אדיר. אבל מנציגי וורנר בארץ אני מבין שזה לא על הפרק.
זה משאיר כרגע שני קנדידטים בולטים: האחד "וול-E" של פיקסאר, שיוצא בארץ ביום פתיחת הפסטיבל. אבל שנתיים ברציפות שסרט של פיקסאר יפתח את הפסטיבל? נשמע קצת עקום.
המועמד השני הוא "קונג פו פנדה". ואכן, אני שומע מכמה מקורות שונים שזה הסרט שכרגע הכי קרוב לסגור כסרט הפתיחה. אבל הכל עדיין טנטטיבי עד אחרי קאן (שם יוקרן הסרט בבכורה).

ומה עם "מאמא מיה!", האם הוא לא סרט שיעשה שמח בפתיחה? ואם דני דימבורט ואבי לרנר יבטיחו להביא ארצה גם את רוברט דה נירו וגם את אל פצ'ינו, האם לא יתנו להם את "Righteous Kill", כסרט פתיחה (למרות שהסרט נראה קצת דפוק).
אלה כרגע סתם הזיות פרטיות שלי. אבל אמשיך לעקוב אחרי קאן מה סיכוייו של "קונג פו פנדה", והאם יהיה סרט אחר, ששיבוצו יהיה קצת מבריק ומפתיע יותר, כסרט פתיחה.

אם מישהו כאן יודע על עוד סרטים שעומדים על הפרק לפתיחת הפסטיבל, זה הזמן לשתף.

החודש ימלאו שנתיים לחרם המתוק של פורום פילם וא.ד מטלון על מבקרי הקולנוע (קראו כאן את חגיגות השנתיים לחרם החמוד הזה בבלוגי באנגלית). והאמת, החרם הזה שינה את חיי. כבר שנתיים שיש לי יותר זמן לבלות עם המשפחה, במקום לצאת כמעט כל ערב להקרנת עיתונאים, וסרטים שמאוד מסקרנים אותי, ושיוצאים באיחור משאר העולם, אני רואה על מסך הפלזמה הנהדר שלי, וכותב עליהם בתזמון הנוח לי, בלי שיחצנים יגידו "בבקשה תכתוב השבוע" או "בבקשה אל תכתוב השבוע" (וכך תקראו במדורי בשבוע הבא את ביקורתי המאוד מאוכזבת מ"הג'וב הבריטי", שאמנם מוקרן היום ואתמול בהקרנות טרום בכורה, אבל אני כבר ראיתי אותו בתחילת השבוע בדי.וי.די וכתבתי עליו למדורי שנסגר ביום שני שעבר). וכשיש סרט שיוצא בארץ במקביל לשאר העולם, ומספיק מסקרן אותי, תמיד אפשר למצוא מישהו שכן מוזמן להקרנות המוקדמות שיכתוב עליו בשם בדוי, בדפוס או באתר, ואני מוסיף את הגיגיי עליו ביום צאתו, אחרי צפייה בהצגה יומית. בקיצור, החיים נהיו קלים ונוחים מאוד.

(ואם אתם רוצים כבר היום ביקורת סמכותית על "סיפורי נרניה: הנסיך כספיאן" – שעיקרה הוא: "הרבה קטעי פעולה עשויים היטב", "נראה טוב", "קצת יותר אפל מהקודם", "אולד-סקול", אבל הסאבטקסט של הביקורת זועק "כמה משעמם!" – קראו כאן).

אבל החרם הישראלי על המבקרים הוא חלק מתופעה גלובלית יותר. עיתונים, למשל, לא רוצים יותר מבקרי קולנוע. זה בינתיים קורה רק באמריקה, אבל אני מעריך שזה יגיע בקרוב גם לישראל. עד עכשיו פוטרו לא מעט מבקרים באמריקה, אבל בכל פעם שמישהו פוטר היה לזה איזשהו תירוץ הגיוני: המבקר היה כבר לא בשיאו, לא מעודכן, לא מסונכרן (ואני מניח שכל זה גרם לכך שבמערכת נהיה יותר ויותר קשה לעבוד איתו), או שהעיתון עובר קיצוצים. עד כה המבקרים שפוטרו – גם אם חלקם היו ותיקים וידועים – היו כאלה שממילא לא הוסיפו רבות לדיון הציבורי/אמנותי במדיום הקולנועי. עד שלשום. פתאום גלן קני, המבקר המבריק של "פרמייר" כמו גם אחר העורכים הבכירים באתר, וסינפיל בכל רמ"ח איבריו, קיבל הודעה שהוא מפוטר. "פרמייר", כזכור, היה ירחון קולנוע משובח שעבר עליות וירידות וחיפפושי כיוון – יותר איכותי, פחות איכותי – עד שלבסוף נסגר. אבל הוא שמר על נוכחות אינטרנטית, וקני היה אחד הכותבים הבולטים והמבריקים בו. מה אומרת הודעת הפיטורים הזאת? שהאתר כולו נמצא רגע לפני קריסה? או ש"פרמייר" הבינו שקני איכותי מדי עבורם, והם רוצים לרדוף יותר אחר הקהל של אתרי רכילות כמו פרז הילטון ו-TMZ? נחכה ונראה.
את קני תוכלו למצוא מאז אתמול כאן. והוא מחפש עבודה, אם יש לכם משהו להציע.

ובנושא הנושק לזה: רוגל אלפר כתב בסוף השבוע על מצבם המידרדר של עיתונאי הדפוס. שמרו את הלינק ובואו נדבר עליו באיזור דצמבר 2008.

האמת היא שאולפני הקולנוע (או מפיצי הקולנוע בקנה המידה הישראלי) ומו"לי העיתונות נמצאים במצב דומה: אין להם מושג מה יקרה בעוד חמש שנים, האם עדיין ישרדו, אז הם מנסים בכוח לצמצם עלויות, לקצץ משרות, כדי לשמור על רווחים כל עוד מתאפשר להם. אבל תכל'ס הם מבינים שהעולם סביבם משתנה, האנשים צורכים מידע ממקורות חלופיים, ולגווארדיה הוותיקה (וזה כבר מתועד שמו"לים ומפיצים/אולפנים הם מאנשי העסקים בעלי יכולת ההסתגלות הנמוכה והאיטית ביותר) אין מושג איך להגיע אליהם ולעשות מהם כסף. הדרך היחידה שג.ג/פורום פילם או ידיעות/מעריב ישרדו עם המותגים שלהם בתום חמש עד עשר שנים מהיום זה רק אם תאגיד גדול מהם, שמרכז פעילותו הוא טכנולוגי ולא תוכני, יקנה אותם.

ואם העיתונים מוותרים על מבקרים, הרי שהאולפנים מוותרים על המחלקות שאחריות על הסרטים שמבקרים אוהבים. אחרי שאולפני וורנר כבשו את ניו ליין (ופיטרו 450 איש) הם סגרו השבוע גם את שתי החטיבות העצמאיות שלהם: פיקצ'רהאוס (החברה שהפיצה, בין השאר, את "אושפיזין") ואת וורנר אינדיפנדנט (החברה שהפיצה את "לילה טוב ובהצלחה"). עוד 70 משרות קוצצו. האם זה רק צירוף מקרים ששתי הדיוויזיות האלה נסגרו באותו יום בו גלן קני פוטר? כנראה שכן, אבל זו אחלה מטאפורה.

========

ומה קורה בקופות?

"איירון מן" מכר בסוף השבוע הראשון לצאתו (לפני שבוע) 13,000 כרטיסים. HD או לא, הקהל הישראלי פשוט לא אוהב גיבורי על. (זוכרים ש"ארץ קשוחה" מכר 17,000 כרטיסים בסוף השבוע הראשון לצאתו?).

אבל "לרוץ למענה", אם זה מנחם מישהו, מכר רק 1100 כרטיסים.

"21" מתברר כלהיט קטן ודי מפתיע: 51,000 כרטיסים נמכרו לו בחודש. ו"סופרהירו" אמנם לא הפך ללהיט התיכוניסטים שחשבתי שהוא יהיה, אבל עם 80,000 כרטיסים שנמכרו אני מניח שהוא נחשב הצלחה סבירה.

אבל הלהיט הגדול של החודש האחרון הוא, כצפוי, "הורטון שומע מישהו", שמכר עד כה 120,000 כרטיסים.

ובאתר של סינמה סיטי כתוב שהסרט הכי מבוקש בסוף השבוע היה "מה שקורה בווגאס".

אח, יום של אושר מול יס HD. פשוט ישבתי מולו כמו צמח, בהיתי והזלתי ריר. סרטים מהנים עד מאוד, איכות מעולה, מסך נהדר. מה שכן, את הפוסט הזה אני צריך לכתוב עכשיו בעמידה אחרי שיום שלם במיטה הותיר אותי שבור גב.
בתחילה: "טיטאניק" באיכות נפלאה. הסרט הזה, לא יעזור, לופת. ואז "שודדי התיבה האבודה". סוף סוף, בשעה טובה, סרט שמשודר בפריים הסינמסקופי המקורי שלו. לא הבנתי למה "טיטאניק", ולא מעט סרטים נוספים, משודרים רק בפריים ה-16:9 ולא בפריים הסינמסקופי המקורי. זה המקום להזכיר לאנשי יס שאם אתם קונים את הסרטים בגרסת ה-letterbox, קרי הפריים הסינמסקופי המקורי, כל בעל מסך פלזמה או LCD רחב יכול בלחיצת כפתור (ולא פעם אפילו בקביעה מראש של ההעדפות הצפייה שלו) להמיר את זה לפריים 16:9 אם הפסים מציקים לו. אבל אי אפשר הפוך! כמו כן, כדי להגיע לפריים ה-16:9 מהפריים הסינמסקופי צריך לעשות זום קטן, מה שמבליט את הפיקסלים ואת הגרעיניות, שהרזולוציה הגבוהה היתה אמורה להעלים. כך שסרט שצולם בפריים סינמסקופי גם יראה קריספי יותר על מסכי HD אם תשאירו בגרסתו המקורית.
כמו כן, די ברור ש"שודדי התיבה האבודה" שודר מגרסה ששודרגה אד-הוק מעותק הבטא המקורי (אני מבין שהמון סרטים עברו בחמש השנים האחרונות את התהליך הזה, כי רוב ערוצי הטלוויזיה האמריקאית כסטנדרט, ולא כערוץ פרימיום). בכל אופן, לא מדובר בסריקה מחודשת של הנגאטיב או הפילם (כפי שבוודאי יקרה לקראת צאת הסרט הזה בבלו-ריי). התוצאה היא שעדיין רואים עיוותי תמונה בעשן, או במעברים בין אור לצל. אבל הכי משונה – ואני זוכר שזה קרה גם כשהסרטים עברו מ-VHS לדי.וי.די – כל ההדבקות האופטיות של האפקטים נחשפות. אני מניח שספילברג ולוקאס, כשיוציאו את הסרטים האלה בבלו-ריי, יעברו עליהם במחשב ויחליקו את הקמטים שהשידרוג הטכני חושף לעיני הצופים. כך שעותק HD אמיתי של טרילוגיית "אינדיאנה ג'ונס" יגיע לחופינו – אם יורשה לי להמר – רק אי שם לקראת סוף 2009, כשהאינדיאנה ג'ונס החדש יעבור את חלונות הדי.וי.די והפיי-פר-ויו ויגיעו לערוצי הסרטים.

ואם החמצתם, קראו את ההתבאסות שלי אתמול מהראיון של גל אוחובסקי עם משה אדרי ב"סופשבוע" ואת תגובתו – ההוגנת, אני חייב לציין – של אוחובסקי. את דעתי התגובה הזאת הניחה ואני מתייק אותה תחת "מגבלות הדפוס והז'אנר".