במשך רוב שנות התשעים הלן האנט והאנק עזריה היו זוג. הוא היה מפורסם בזכות הדמויות שדיבב ב"משפחת סימפסון" (ובראשן אפו), והיא היתה כוכבת הסיטקום המתוק "משתגעים מאהבה" (בו לעזריה היה תפקיד משנה). ואז הם התחתנו ב-1999, והתגרשו שנה אחר כך.
היום שניהם מגיעים לבתי הקולנוע בארץ עם שני סרטים חדשים, שניהם סרטי בכורה של שחקני סיטקום שהפכו לבמאים, שניהם קומדיות רומנטיות קטנות ועצמאיות. שניהם גם, למרבה הצער, די ככה ככה. הלן האנט מככבת ב"כשהיא מצאה אותי", סרט שהיא גם ביימה. האנק עזריה מגלם את תפקיד המשנה ב"לרוץ בשבילה", שביים דיוויד שווימר.
הסרט המבאס יותר הוא "כשהיא מצאה אותי", בו האנט מחליטה להיות גם במאית. על פניו זו קומדיה רומנטית בוגרת, סמי-רצינית, שכל כוונותיה טובות: האנט מגלמת אשה בת 39 שנישואיה מתרסקים. במקביל היא מתחילה קשר חדש עם גבר גרוש, מאבדת את אמה, ומגלה את האמת על אודות זהות אמה הביולוגית. האנט, לכל הפחות, קולעת בול בליהוק: מושא תשוקותיה הוא כמובן מיסטר דארסי (קולין פירת), שכנראה אין בת 39 שלא עומדת בקסמיו, בעלה המהוסס הוא מתיו ברודריק (בתפקיד די דומה לזה שגילם ב"מישהו לסמוך עליו") ואמה הביולוגית היא בט מידלר. אפילו סלמן רושדי מגיח פעמיים לתפקיד רופא הנשים (רושדי ופירת כבר הופיעו זה לצד זה ב"ברידג'ט ג'ונס").
הבעיה היא שהאנט, משום מה, ניסתה לרסס את סרטה בתרסיס "המציאות", להפוך אותו לפחות אגדה ויותר לנתח מהחיים. וכך למרות שמידלר ופירת מגלמים דמויות קולנועיות למהדרין, האנט עצמה עסוקה בלגלם דמות מהוהה, מובסת ונטולת שארם. גם ההחלטה של האנט להשאיר את עצמה נטולת איפור, זוהר או אפילו חיוך בסרט הופכת את "כשהיא מצאה אותי" לסרט מתסכל, שלא מספק את מה שהז'אנר שלו מבטיח: קצת חן קליל, אוורירי ונוצץ. הפער בין המראה המותש של הסרט והגיבורה, ובין ניסיונותיו להיות קליל וגחמני לפרקים הופכים את "כשהיא מצאה אותי" לסרט מפוספס ומייגע. הוא לא רע, וכל כוונותיה של האנט הוגנות ונאותות, אבל היא פשוט החמיצה את הפוטנציאל הממשי שהיה טמון בסרטה.
"לרוץ בשבילה" של דיוויד שווימר הוא ההפך המוחלט. הסרט הזה כולו קלות דעת נוצצת, ללא שמץ של אמינות או מציאות. שזה אחלה, אבל גם כאן יש כמה בעיות, מזן אחר.
הסרט הזה הוא, בראש ובראשונה, בבעלותו של סיימון פג. פג – שעשה קסמים כשחקן/תסריטאי ב"מת על המתים" ו"שוטרים לוהטים" – מנפיק כאן תסריט חלש בהשוואה לשתי ההברקות הקודמות שלו. אולי לכן שותפו הקבוע, אדגר רייט, נעדר הפעם ואת מקומו תופס דיוויד שווימר, שהסטנדרטים שלו נמוכים יותר. פג מגלם לוזר לונדוני שבורח מחתונתו עם תנדי ניוטון, וחמש שנים אחרי הוא מנסה לזכות בה בחזרה, רגע לפני שיחסיה עם איש עסקים אמריקאי ואולטרה-ספורטיבי (עזריה) יהפכו רציניים מדי. הסרט נקרא במקור "רוץ, שמנצ'יק, רוץ", וכאן כבר יש בעיה. כי את השמנצ'יק הזה מגלם פג, הקטן, הגרום, עם הפנים המחודדות. כדי לגלם גבר ממוצע שהזניח את עצמו שגידל כרס קטנה, פג מסתובב רוב הסרט עם מעין חליפת השמנה קטנה שנראית מופרכת לחלוטין. הרי פג הזה היה הרזה בצמד השמן והרזה שהוא גילם לצד ניק פרוסט העגלגל ב"שוטרים לוהטים". ועכשיו הוא השמנצ'יק? אבל ניחא, כי הסרט הרי לא מנסה להתייחס בכלל לדבר הזה שנקרא "מציאות". הוא כולו בלון באבל-גאם מצועצע, בו שווימר מנסה להבריק מדי פעם עם קצת להטוטי מצלמה של טירונים. גם העלילה – רצונו של פג לרוץ את המרתון הלונדוני כדי להוכיח את אהבתו לאשה שנטש – לא סוחבת 42 ק"מ. אבל פג הזה, ייאמר לזכותו, הוא שחקן קומי נפלא. הוא מצחיק בפאוזות שלו יותר מאשר ברפליקות שלו. והסרט הזה חינני למדי, אם כי הוא ממצה את השטיקים שלו נורא מהר. אבל הסצינה בין פג המוזנח ועזריה התותח במלתחות היא המצחיקה ביותר בסרט. הרקע הוא כזה: פג רוצה לקחת את בנו, חובב ההוביטים, למיוזיקל של "שר הטבעות". לעזריה – המחזר החדש של ארוסתו לשעבר (ואם בנו) יש כרטיסים. פג בא לבקש ממנו שייתן לו אותם. והוא מזמין אותו להצטרף אליו לשיעור ספינינג בחדר הכושר שלו:

בסינמטק תל אביב ובקולנוע לב מציגים סרטים תחת הכותרת המסולפת "הקרנה דיגיטלית", כשבפועל מדובר בהקרנה ביתית (מדי.וי.די) או בהקרנה בסטנדרט-דפינישן (איכות שידור סטנדרטית מקלטת בטא) על מסך גדול, שלא מתאים לרזולוציית ההקרנה (המצב בסינמטק תל אביב מגוחך אף יותר: הסינמטק רכש כבר לפני כשנתיים מקרן היי-דפינישן ברזולוציית 2K, ובכך היה החלוץ בנושא בארץ, אך המקרן הזה מעולם לא הקרין סרטים בהיי-דפינישן כי לא נרכשה מערכת ניגון הסרטים, זו שיכולה להנפיק הקרנה באיכות גבוהה, קרי שרת או נגן קלטות. רק המקרן נרכש, והוא לבדו לא יכול לעשות דבר).

החל מהערב, אחרי צאת יום השואה, ייפתח עידן חדש בטכנולוגיית ההקרנה בישראל. השם הרשמי היא digital-cinema, קולנוע דיגיטלי. מדובר בהקרנת סרטים בהיי-דפינישן, דרך קבצי מחשב או וידיאו, על מסך גדול. אבל בעידן בו ההיי-דפינישן, ברזולוציית 1080p, נמצא כבר (באופן תיאורטי) בכל בית (לפחות בית עם מסך LCD או פלזמה מתאים ונגן בלו-ריי או קונסולת פלייסטיישן 3), ההקרנה הקולנועית צריכה להיות איכותית מזה. לכן מדובר ברזולוצייה כפולה (2K), ובעיקר בקונטרסט חד יותר (קרי, האיזורים הכהים והשחורים על המסך אמורים להיראות באמת שחורים, ולא אפורים או חלביים) ובעוצמת הקרנה גבוהה (כדי שהתמונה תהיה חדה וצלולה, ולא דהויה).

איך זה נראה בפועל? ראיתי כבר כמה וכמה הקרנות היי-דפינישן בפסטיבלים בעולם ובבתי קולנוע בניו יורק, וזה נראה מרהיב. כל עותק אמור להיות באיכות מאסטר, ללא טעויות ההדפסה, שגורמות לשינויים בצבעים, חשיפה ומוסיפות שריטות וקריעות על הפילם.

שני החלוצים בארץ הם ג.ג וסינמה סיטי, שיחשפו היום את מערכות ההקרנה הדיגיטליות שלהם.
באולם 1 בעזריאלי הותקן היום מקרן הקולנוע הדיגיטלי של סוני.
באולם 7 בסינמה סיטי הותקן השבוע מקרן הדיגיטל-סינמה של חברת כריסטי.
שני המקרנים יציגו סרטים בפורמט DCI (הפורמט הדיגיטלי הסטנדרטי) ברזולוציית 2K (המקרן של סוני אמור להיות מסוגל להציג גם רזולוציית 4K, אבל כרגע האולפנים ההוליוודיים עובדים רק על 2K).

אבי אדרי, מנהל סינמה סיטי, מעדכן אותי שבאולם 7 בקומפלקס כבר יש הכנה – מבחינת מסך ושרת מחשבים – להקרנה של סרטים דיגיטליים תלת מימדיים. כלומר, יש כבר אולם אחד בארץ שערוך ברגע זה להקרין את "אוואטר" של ג'יימס קמרון בסוף 2009. אדרי גם מעדכן שהמקרן של כריסטי מנפיק כמות אור כפולה מזו של המקרן של סוני. מקרן נוסף של כריסטי מותקן באולם 1, אבל הוא ניתן לשינוע ולעבור על פי הדרישה לאולמות 10, 9 ו-8.
גם כאן וגם כאן הסרטים מוקרנים מתוך הארד דיסק.
גם בסינמה סיטי וגם בעזריאלי ישיקו את המקרנים האלה עם "איירון מן". אם אתם הולכים לראות את הסרט באולם 1 של עזריאלי או באולמות 1 או 7 הערב בסינמה סיטי, תראו הקרנה דיגיטלית.
הסרט הבא בתור יהיה "אינדיאנה ג'ונס", בעוד שלושה שבועות.

וויי, זו כותרת די מדהימה: מיראמקס קנו את זכויות הרימייק ל"החוב", הסרט שביים אסף ברנשטיין על פי תסריט שלו ושל עידו רוזנבלום. מתיו ווהן ("Layer Cake", "סטארדאסט") יפיק, וג'יין גולדמן תכתוב. עוד לא ברור מי יביים. (ודרורית לינקקה ראשונה בתגובות).
("'החוב' הוא חצי סרט מצוין" כתבתי עליו בנובמבר, כשיצא בארץ).
עדכון: עכשיו גם "וראייטי" מדווח. צילומי הסרט, נכתב בדיווח של עלי ג'פאר, יתחילו עוד השנה.
==========

ו-IFC קנו את זכויות ההפצה באמריקה של "זרים", של ארז תדמור וגיא נתיב.

===========

וקני טוראן מ"הלוס אנג'לס טיימס" התלהב מ"מדוזות".

=============

דוד דזאנאשווילי, הבמאי של "מפטיר", סרט שראיתי בפסטיבל חיפה, מעדכן במייל: "מאז פסטיבל חיפה נכנסנו למספר ימי עריכה נוספים ו'מפטיר' קוצץ ב-6 דקות ונערך בצורה מדוייקת יותר, אני חושב שזה שיפר אותו פלאים. בנוסף נעשה לו אונליין HD ואני במגעים כדי לגרום לכך ש'מפטיר' יהיה סרט הקולנוע הישראלי הראשון שיוקרן בארץ בבתי הקולנוע ב-HD מלא".

שתי בשורות מוצלחות. "מפטיר" הוא סרט פשע מעניין ומסוגנן, שסבל קצת מברדק יתר. יכול להיות ששיפצור עריכה הוא מה שהיה חסר לו. אהיה סקרן לראות אותו כעת. ועכשיו שיש מקרני HD בשני בתי קולנוע בארץ (עזריאלי וסינמה סיטי) אני מניח שעשויה להיות תחרות מצד מפיקים ישראלים להיות "סרט ה-HD הראשון תוצרת ישראל".

הנה הטריילר של "מפטיר":

וכך כתבתי על "מפטיר" אחרי שראיתי אותו בפסטיבל חיפה, וגם כאן.

האתר הבריטי Filmaka, סטארט-אפ של המפיק דיפאק נאייר ("שחקי אותה כמו בקהם"), הכריז על תחרות סרטים קצרים והציע פרס: במאי הסרט הזוכה יקבל 5 מיליון דולר כדי להפיק את סרטו הראשון. ואחרי שיוצרים כמו ורנר הרצוג, ניל לביוט, ג'ון מאדן ופול שריידר השתתפו בתהליך השיפוט, נבחר הסרט הזוכה: ""And I Refuse to Forget", הבמאי הוא נורו רימינגטון-מקאלי, בן 21 מלונדון. וויליאם מוריס מיד החתימו אותו, ועכשיו הוא הולך לביים סרט בתקציב של 5 מיליון דולר. זה הסרט הזוכה, שלוש דקות של "ממנטו", "פיי" ו"פריימר", אבל על ריחות וצלילים:

סטודנטית לעיצוב שלחה את המייל הבא בבקשה לעזרה, האם תוכלו – קוראים יקרים – לתת לה רעיונות טובים לסרטים?

במסגרת לימודי אנו עושים פרוייקט חשוב על שדרות, ואני מנסה להשיג סרטים שמהם אוכל להשתמש בסצנות מסויימות עבור הפרויקט. אולי אתה מכיר סרטים (עדיף לא מוכרים) שניתן להוציא מהם סצנות טובות כגון:
1-לידה (הרגע שהאישה בחדר לידה, מתנשפת, מזיעה, צורחת, לוחצת חזק ביד בעלה, וכדומה. עדיף בישראל)
2- אהבה (רגע התעלסות של זוג, כשהם שוכבים על מיטה)
3- החייאה (פארמדיק עושה החייאה לאישה,עיסוי לב, בודק דופק וכדומה. עדיף בישראל)
4- טיפול בפצוע (טיפול בפצוע, ניגוב דם, וכדומה. עדיף בישראל)
5- קאסמים על שדרות.

רעיונות?

הקרנות סרטי האקדמיה הישראלית לקולנוע יתחילו ב-12.5 ויימשכו עד 1.7, בתום ההקרנות יתקיים שלב ההצבעה הראשון, בו ייבחרו חמשת המועמדים בכל קטגורייה. השנה, עם 24 סרטים בתחרות, שברה האקדמיה שיא חדש. ב-2004 התמודדו 23 סרטים. שיא נוסף: לפחות ששה סרטים אינם דוברי עברית כשפה עיקרית, אבל ככל שאני יודע רק "הבוגד הקטן", "חיי אהבה" ו"חסר מנוחה" הם ברובם באנגלית (למי שחושש למקרה "ביקור התזמורת" 2 השנה). "חומר למחשבה" ו"שלום ולהתראות" הם בצרפתית, "חיי אהבה" בגרמנית, ו"גחלים לוחשות" ו"עץ לימון" הם בערבית ועברית.

הנה רשימת 24 הסרטים המתמודדים (לפי סדר הא-ב):

"איים אבודים" בבימוי רשף לוי
"אנטרקטיקה" בבימוי יאיר הוכנר
"אצבע אלוהים" בבימוי יגאל בורשטיין
"בדרך אל החתולים" בבימוי חורחה גורביץ'
"ברוריה" בבימוי אברהם קושניר
"בשביל אבא שלי" בבימוי דרור זהבי
"ג'וליה מיה" בבימוי יובל גרנות
"גחלים לוחשות" בבימוי עלי נסאר
"דלת מול דלת" בבימוי חיים בוזגלו
"הבוגד הקטן" בבימוי לין רות'
"ואלס עם באשיר" בבימוי ארי פולמן
"חומר למחשבה" בבימוי עמנואל נקש וסטפן בלאיש
"חיי אהבה" בבימוי מריה שריידר
"חסר מנוחה" בבימוי עמוס קולק
"כמו אבא שלך" בבימוי מרקו כרמל
"מפטיר" בבימוי דוד דזאנאשוילי
"נימפות בערפל" בבימוי יורם זקס
"סוף שבוע בגליל" בבימוי משה מזרחי
"עץ לימון" בבימוי ערן ריקליס
"רחמים" בבימוי יניב אמודאי
"שבע דקות בגן עדן" בבימוי עמרי גבעון
"שבעה" בבימוי רונית אלקבץ ושלומי אלקבץ
"שלום ולהתראות" בבימוי גראהם גיט
"שני דגלים" בבימוי ליאור מולכו

כמה נתונים מסקרנים: 11 סרטים מה-24 הם סרטי בכורה. ומולם, כמה מוותיקי הבריגדה עושים קאמבק: משה מזרחי, עמוס קולק, חיים בוזגלו ויגאל בורשטיין. שלושה מהסרטים בוימו על ידי נשים. והכי מסקרן: "ואלס עם באשיר" מקוטלג כסרט עלילתי ולא תיעודי. ובפינת הדאגה: לאן נעלמו "אדם בן כלב" של פול שריידר, "לבנון" של שמוליק מעוז ו"הבודדים" של רנן שור?
ולמרות שבשלב זה ראיתי רק שבעה מ-24 הסרטים המועמדים, תכל'ס התחרות די מצומצמת, לא? זה "איים אבודים" נגד "ואלס עם באשיר". "באשיר" יזכה. (אבל "איים אבודים" ימכור יותר כרטיסים).

תקוע.
אני חייב לכם את "הורטון", "Doomsday" ודיווחים מבתי הקולנוע בקטמנדו ובנגקוק. אבל הכוחות אזלו.
מתאושש וחוזר בערב. עד אז, הבלוג בידיכם. מה קורה?

בגיליון פריוויו הקיץ של "אנטרטיינמנט וויקלי" שיצא שלשום ניסו עורכי העיתון לעשות מה ש"פרמייר" היה עושה פעם ולנבא כמה יכניס כל סרט. טבלת שוברי הקופות של קיץ 2008 שלהם נראית ככה:

1. "אינדיאנה ג'ונס וממלכת גולגולת הבדולח" (355 מיליון)
2. "סיפורי נרניה: הנסיך כספיאן" (310 מיליון)
3. "הנקוק" (280 מיליון)
4. "וול-E (מאתיים שמונים מיליון)
5. "איירון מן" (267 מיליון)
6. "באטמן: האביר האפל" (255 מיליון)
7. "קונג פו פנדה" (244 מיליון)
8. "המומיה 3" (176 מיליון)
9. "הענק הירוק" (147 מיליון)
10. "Tropic Thunder" (מאה ארבעים וששה מיליון)

וראו איזה צירוף מקרים: באותו יום רביעי, שלשום, יצא גיליון "פנאי פלוס" ובו ארבעת עמודי פריוויו הקיץ שלי, בהם אני מנסה לעשות דבר דומה (אחרי שעשיתי את זה כבר, ואף נהניתי לקצור גם את הדיוקים וגם את ההחמצות, בשנה שעברה).
עשרת אלופי הקופות שלי הם אלה:

1. "באטמן: האביר האפל": 350 מיליון
2. "אינדיאנה ג'ונס וממלכת גולגולת הבדולח": 270 מיליון
3. "איירון מן": 200 מיליון
4. "סיפורי נרניה: הנסיך כספיאן": 190 מיליון
5. "וול-E": מאה תשעים מיליון
6. "קונג פו פנדה": 150 מיליון
7. "מאמא מיה!": 130 מיליון
8. "Tropic Thunder": מאה עשרים מיליון
9. "ספיד רייסר": 110 מיליון
10. "הלבוי 2": 90 מיליון

ההבדל העיקרי הוא שהם מאוד מאמינים ב"הנקוק" ואני חשבתי שהוא יתרסק. אם הייתי רואה את הטריילר שהעליתי הבוקר לפני הכתיבה (אי שם לפני שבוע ויותר), הייתי בהחלט מכניס אותו לרשימה. זה נראה כמו להיט. לא יודע כמה גדול, אבל להיט.
ואני מאמין ב"מאמא מיה!", שנראה לי שיכול להיות ה"היירספריי" או "השטן לובשת פראדה" של השנה. כמובן שנהניתי לראות שגם הם וגם אני מנבאים ש"Tropic Thunder" של בן סטילר יהיה הקומדיה הגדולה הקיץ.
עכשיו נצטרך לחכות לספטמבר לראות מי קלע יותר.
מה ההימורים שלכם?

את מדור הפריוויו המלא, כולל ההימורים לכשלונות של הקיץ ("סקס והעיר הגדולה"!), הקומדיות של הקיץ ("אננס אקספרס"!) והישראלים של הקיץ ("איים אבודים"!) תמצאו אחרי הקליק:
continue reading…

ואחרי שהאסטון מרטין נפלה לאגם, שרוי עכשיו נהג פעלולים במצב אנוש בבית חולים אחרי שסצינת מרדף בין אלפא-רומיאו ומשאית על הסט האיטלקי של "ג'יימס בונד: קוונטום" הסתיימה בהתרסקות המכונית. זו תאונת הרכב השלישית על הסט של הסרט בשבוע האחרון, והחמורה ביותר. ככה נראית האלפא-רומיאו אחרי ההתנגשות (הגופה בצד שמאל היא בובה, הנהג האמיתי ישב לידה ופונה לבית חולים):

=======

זו כבר שנה שמועה אבל עכשיו זה סופי: ג'ימי פאלון יחליף בשנה הבאה את קונן אובריאן ב"לייט נייט", כשקונאן יחליף את ג'יי לנו ב"טונייט שואו". זה ליהוק מבהיל אבל עם פוטנציאל: פאלון היה נורא מצחיק ב"סטרדיי נייט לייב", אבל מאז שהוא עזב את התוכנית הוא עשה רק דברים איומים. אולי הוא זקוק לשולחן ולחליפה כדי להצטיין.

=========

עד לפני דקה הייתי בטוח ש"הנקוק" יהיה אחד הפלופים הגדולים של הקיץ, אבל אז ראיתי את הטריילר בן 2 הדקות שהוצמד שלשום ל"אמריקן איידול" וזה נראה לי עכשיו כמו להיט ענק:

===========

בהקרנה מיוחדת של "בחזרה לעתיד" הבטיח בוב גייל, השותף של רוברט זמקיס לתסריט ולהפקה, שיוניברסל עובדת על הוצאת בלו-ריי לסרט.

מה שמזכיר לי: אני רואה קצת סרטים בערוץ ה-HD של MGM, ומה אני אגיד, זה לא נראה ממש HD. יותר BD (כלומר:better definition) או JOKD (קרי: Just OK Definition), אבל לא ממש ה-HD הצלול, דחוס הפיקסלים. אני לא לגמרי בקיא באופן בו סרטים ישנים עוברים רי-מסטרינג ל-HD, יש מישהו כאן שכן ויכול להסביר? אני יודע שסרטים שהאולפן חפץ ביקרם – או סרטים חדשים, שעוברים את תהליך ההמרה ל-HD כבר כלק מפרוצדורת ההוצאה לדי.וי.די – פשוט נסרקים מחדש מהנגאטיב ברזולוציה גבוהה. אבל הסרטים האחרים, מה איתם? סתם עוברים סוג של דחיסה ושדרוג מתוך הסריקה המקורית? מה שכן, אמש ראיתי את "הנוסע השמיני" ב-HD ביס. אני עדיין חושב שזה הסרט הכי מפחיד בתבל. יש עדיין קטעים שלמים שקשה לי לראות (ואני בדרך כלל מסוגל לראות הכל). וב-HD הוא אשכרה מפחיד כפליים.

===========

איזה כיף: לישי קיצ'לס (שיושב בימים אלה באמסטרדם) יש מדור שבועי חדש ב"וואלה". מהדורת הבכורה מוקדשת ל"Southland Tales" של ריצ'רד קלי. יש לי תחושה שבכל הקשור לריצ'רד קלי, צריך להגיד "חכו חכו". "סאותלנד טיילז" הוא כמו ה"מתנה משמיים" שלו: פריקת כל עול, איבוד שליטה, תאונת דרכים עצומת מידות, אבל שדווקא מבהירה כמה כשרון יש שם. כמו הסרט השני והמבורדק של דובר קוסאשווילי כך גם "סאותלנד טיילז": הוא דווקא גורם לי לצפות ביתר שאת לסרט הבא שלו, בו הוא יאלץ להפגין איפוק, משמעת ואולי גם לקחת קצת ריטלין לריכוז ומיקוד לפני כל יום צילום.

יום של כותרות קולנועיות נאות:

– איילת זורר תיכנס לנעליה של אודרי טוטו ותגלם את התפקיד הנשי הראשי מול טום הנקס ב"מלאכים ושדים", סרט ההמשך ל"צופן דה וינצ'י". רון האוורד יביים. עקיבא גולדסמן כתב (וקיבל על כך את הסכום הגבוה ביותר אי פעם לתסריטאי על תסריט מוזמן ומעובד). תודה ליוסי בתגובות שראה ראשון.

איור של דוד פולונסקי מתוך "ואלס עם באשיר" של ארי פולמן

– באתר של האנימטור יוני גודמן תמצאו פיילוט מקסים בן 3 דקות שנעשה ב-2005 ל"ואלס עם באשיר" של ארי פולמן. אין לי מושג עד כמה הפיילוט דומה – בתמונה, בסאונד, בקריינות – לתוצאה הסופית, אבל זה נראה נפלא:

.
.
– ובמסגרת "השבוע של המבקרים" בפסטיבל קאן שפורסמה הבוקר נמצא "שבעה" של שלומי ורונית אלקבץ בקטגוריית ההקרנות המיוחדות.

– ל"ואלס עם באשיר" ול"שבעה" מצטרפים שני סרטי סטודנטים ישראליים שיתחרו במסגרת הסינפונדסיון (תחרות סרטי הסטודנטים המתקיימת בפסטיבל קאן). "שתיקה" של הדר מורג מאוניברסיטת תל אביב, ו"המנון" של אלעד קידן מסם שפיגל.