עכשיו, אחרי שכבר ראיתי את הסרט פעמיים, השורה התחתונה: אחד הסרטים הטובים שראיתי מימיי. סרט שסטנלי קובריק היה שמח להיות חתום עליו, הנע מהלירי, אל המפלצתי דרך הגרוטסקי ועד הקומי (ובחזרה), ועם שימוש אופראי במשחק, צילום ומוזיקה. חמישה כוכבים.
הביקורת כאן.

============

וגם אריק צ'ילדרס מהמר על "בופור", אבל לאו דווקא מהסיבות הנכונות.

לפני 12 שעות, בשלוש לפנות בוקר שעון ישראל, ננעלה ההצבעה לאוסקר. מעכשיו ועד יום ראשון בערב יישבו רואי החשבון וייספרו את הטפסים. אלה ארבעת הימים בהם למועמדים וליחצניהם אין יותר מה לעשות חוץ מאשר לשבת ולחכות, מקסימום לכסוס ציפורניים.

וזה הזמן להתחיל לנעול את הימורי האוסקרים. ההימורים שלי מתפרסמים היום ב"פנאי פלוס". בהמשך אעלה אותם גם כאן.

אבל שימו לב מה קורה בטבלת תחזית האוסקר של Movie City News: גם דיוויד פולנד, עורך האתר, גם יוג'ין הרננדז (מ"אינדיווייר") וגם פיטר האוול (מה"טורונטו סטאר" בקנדה) מהמרים ש"בופור" יזכה באוסקר על הסרט הזר. עדיין יש שמונה אחרים שמהמרים על "הזייפנים" האוסטרי, הסרט שאמור להיות מוביל בתחרות, ויש גם שניים שמהמרים על "מונגול" הקזחי, אחד שמהמר על "12" הרוסי" ואחת שמהמרת על "קאטין" הפולני. ובכלל, זו הטבלה הכי מפוזרת מבחינת הימורים מבין כל רשימת הקטגוריות.
הסיבה שיש מקום להתרגשות היא כי דיוויד פולנד היה, לצד אן תומפסון, אלוף הימורי האוסקרים של השנה שעברה. והוא מהמר ש"בופור" יזכה (תומפסון בוחרת ב"מונגול"). מה שאומר שיש לסרט סיכוי להפתיע ביום ראשון.

ומה דעתכם? האם "בופור" יזכה? המרו על זה בטוטו-האוסקרים של "סינמסקופ".
ואחרי שגמרתם למלא את הניחושים שלכם אצלי, אתם מוזמנים לעבור הלאה: טופס הימורים של Movie City News, טופס ההימורים של Awards Daily, ומשחק ההימורים של "אנטרטיימנט וויקלי".

ואם יש לכם בלוג, או רשימת תפוצה נכבדת באימייל, אתם מוזמנים להפיץ את ההודעה הבאה בין חבריכם וקוראיכם:

בלילה שבין ראשון ושני, ב-3:00 לפנות בוקר, יתקיים טקס האוסקרים. מי שלא רוצה לעבור את הלילה לבד, או מי שאין לו טלוויזיה, מוזמן לאירוע "אוסקר לייב בלוג", שיתקיים זו השנה השלישית בבלוג הקולנוע של יאיר רוה, "סינמסקופ". הכתובת: www.open-it.co.il/orange. בואו, יהיה מותח.

"וראייטי" מדווח הבוקר ש"ביקור התזמורת" הוא הסרט שנמצא במקום הראשון בטבלת שוברי הקופות של סוף השבוע האחרון, על פי הכנסות פר-אולם. בסוף השבוע הארוך של יום הנשיאים התרחבה הפצת "ביקור התזמורת" באמריקה מ-7 אולמות ל-13, אבל ההכנסות זינקו ב-137 אחוזים. הממוצע פר אולם עמד על 12,307 דולר, והסרט הכניס עד כה 288,000 דולר. (ב"בוקס אופיס מוג'ו" התעדכנו הנתונים עם סרטים נוספים והם מציבים את "יו-2 3D" במקום הראשון על פי הכנסות פר אולם, אבל הפער בין סרט ההופעה של יו-2 ובין סרט ההופעה של תאופיק זכאריה עומד 68 דולר בלבד).

והבה לא נשכח: אמנם בראשון בערב יתחרה "בופור" על פרס הסרט הזר באוסקרים, אבל יום לפני כן, בשבת, יתחרה "ביקור התזמורת" על פרס הסרט הזר בטקס האינדיפינדנט ספיריט.

==========

סקוט פיינברג פירסם את הימורי האוסקר הסופיים שלו והוא מנבא ש"ג'ונו" יזכה בפרס על הסרט הטוב ביותר.

גלן קני מארח בבלוגו ב"פרמייר" את אריון ברגר מה"וושינגטון פוסט". הוא כותב מי צריך לזכות לזכות באוסקר והיא כותבת מי אמור לזכות. ושניהם חוזים ש"רטטוי" ייזכה באוסקר על התסריט המקורי. אם הייתי חבר אקדמיה הייתי מצביע עבור "רטטוי" – ללא ספק התסריט המבריק מבין חמשת המועמדים – אבל נראה לי שהתחרות כרגע היא בכל זאת בין "ג'ונו" ו"מייקל קלייטון".

==========

ותוך 24 שעות 107 איש כבר מילאו את טופס הימורי האוסקר של "סינמסקופ". האם כבר מילאתם?

ומי שרוצה תזכורת: הנה (ויה סשה סטון) קליפ שערך ברנש בשם פליפה שמציג קטעים מהסרטים המועמדים ומנסה להיראות רשמי ומונומנטלי כמו הקליפים של האוסקרים עצמם. יש שם אפילו שני שוטים מ"בופור".

אלן רוב גרייה, הסופר הצרפתי שאחראי לתסריט האניגמטי של "אשתקד במריאנבד", סרטו היפהפה של אלן רנה מ-1961, מת הבוקר בגיל 85.
אם אתם מבינים צרפתית, האזינו לרוב-גרייה מקריא את הקטע "קנאה" פרי עטו. (ויה גרין-סין).
או, צפו ב"אשתקד במריאנבד" במלואו, והתפעמו מהצילום הגיאומטרי היפהפה של סשה ויירני, לימים הצלם הקבוע של פיטר גרינאוויי, שגם הוא כבר לא עימנו.

ביום ראשון הבא, בלילה: האוסקרים. אנחנו נהיה כאן, כמובן. וכדי שהעסק יהיה מותח יותר, אתם מוזמנים להתחיל להמר/לנחש מי יהיו הזוכים בכל 24 הקטגוריות. טופס הניחושים נמצא בלינק הזה. מתלבטים? דסקסו כאן. מכל כתובת מייל אפשר לשלוח טופס אחד. אחרי הלחיצה על כפתור "שליחה" תקבלו מסך לבן בו היה אמור להיות כתוב "תודה, הטופס נקלט", אבל זה לא עולה, אז תסתפקו בדף לבן, אבל אל תיבת המייל תקבלו הודעה שמאשרת את השתתפותכם ומזכירה לכם במה בחרתם.

קדימה, התחילו לנחש/להמר.

פרסים למהמר/ת המצטיין/ת? נראה לי שנצליח לארגן משהו.

ההימורים שלי יתפרסמו ביום חמישי.

צריכים עזרה עם המועמדים לסרט האנימציה הקצר, עם קטגוריות התסריטים והשירים? היכנסו לפוסט הזה מלפני חודש.

(תודה לאורון שמיר על תפעול טופס ההימורים ומאגר הנתונים).

הזוכים בפסטיבל ברלין. שלושה פרסים לישראליים

הסרטים הישראליים יצאו עם שלושה פרסים מטעם ועדות השיפוט העצמאיות הפועלות בפסטיבל, ולא במסגרת התחרות הרשמית. "עץ לימון" זכה בפרס חביב הקהל מבין סרטי הפנורמה. "שהידה" של נטלי אסולין זכה בפרס פיפרסקי (מטעם איגוד המבקרים הבינלאומי) מבין סרטי הפורום. ו"חסר מנוחה" של עמוס קולק זכה בפרס איגוד קולנועי הארט-האוס הגרמניים.

"יחידת עלית", סרט אקשן ברזילאי, זכה בדב בזהב.
פול תומס אנדרסון וג'וני גרינווד זכו בדובי כסף על "זה ייגמר בדם", הראשון על בימוי והשני (מלחין הסרט) על תרומה אמנותית.
"Standard Operating Procedure" של ארול מוריס, הסרט התיעודי הראשון שהוקרן בתחרות בברלין, זכה בפרס חבר השופטים.
רשימת הפרסים המלאה (קובץ PDF).

=========

ואם כבר אקשן: הנה מייקל ביי בפרסומת מבדרת לשירות הסיב האופטי החדש של ורייזון (Verizon Fios), שאמור לספק חיבור אינטרנט מהיר פי 25 מאינטרנט בכבלים.

==========

הסרטים "לעולם לא אהיה שלך" ו"העדר", שהופקו על ידי חברת באואר-מרטינז, הופצו כבר בישראל ובערך רק כאן, כי בארצות הברית הם יוצאים החודשים ישירות לדי.וי.די. איימי הקרלינג, הבמאית של "קלולס", מסבירה ל"אנטרטיינמנט וויקלי", איך קרה שסרטה "לעולם לא אהיה שלך", עם מישל פייפר ופול ראד, לא מגיע לבתי הקולנוע באמריקה, בגלל ניהול כושל של מיסייה באואר, איש עסקים צרפתי שכבר הספיק לשבת בכלא לפני 12 שנה על מעילה.

========

דאג ליימן. Photo via New York Magazine

"ג'אמפר", הסרט החדש של דאג ליימן שיצא שלשום באמריקה, לא זוכה לביקורות אוהדות, אבל אני דווקא מחכה לו. אני חשבתי ש"מר וגברת סמית" של ליימן היה אחלה סרט. בפרופיל מקיף ב"ניו יורק מגזין" מודה ליימן שהוא התמסחר, שהורא מקווה לחזור לעשות סרטים איכותיים יותר (כמו "סווינגרס" ו"גו") ושהוא מקווה לתרום לאנושות כמו אביו, עורך דין ניו יורקי אגדי.

==========

צילומי הסרט הישראלי החדש "פובידיליה", של האחים פז על פי ספרו של יזהר הר לב, יתחילו רשמית רק ב-27 בפברואר, אבל השבוע התקיים יום צילום של מיניאטורות וצילומים על מסך ירוק, של אלמנטים שיושתלו אחר כך במסכי המחשב של גיבור הסרט (עפר שכטר), המסתגר בביתו. האחים פז תיעדו את יום הצילום הזה בבלוג של הסרט, ובקטע וידיאו.

אז איך ביליתם את ולנטיינז דיי שלכם שלשום? ב"זה ייגמר בדם" האלים ונטול הרומנטיקה, במיוזיקל המשספים "סוויני טוד" או במלודרמת ההתאבדות "קונטרול"? סופשבוע עליז בבתי הקולנוע, לא ככה?

או שאולי נפלתם בפח של קולנוע לב והלכתם לראות סרט שם במבצע האחד פלוס אחד שהם פרסמו בקרנות הרחוב. אינדי, שפרסמה שלשום את תלונתה בתגובות, הלכה וזעפה:

לתייק תחת הכותרת “יום אהבה עצבני”:
אני מניחה שבין המוני הצופים שהתייצבו היום בקולנוע לב לרגל חג האהבה כדי לקנות כרטיסים במבצע 1+1 (המוכר יותר בסיסמת השיווק השוביניסטית, ההומופובית והדוחה שנבחרה למודעותיו – “הבנות עלינו!”) היו לפחות חמישה-שישה זוגות שבחרו לחגוג הערב בסרט מסוים ולא סתם ללכת לכל מה שיציעו להם בחצי מחיר. אבל למי שהגיע קרוב לקופות ציפתה הפתעה מכוערת: למרות הפרסומים במודעות, שציינו במפורש שמדובר בכל הסרטים בקולנוע לב ובכל ההקרנות בתאריך 14.2, פתק קטן בקופות בישר כי הסרטים “כפרה”, “ארץ קשוחה” ו”סוויני טוד” לא נכללים במבצע. רק שעות אחרי שעזבתי את התור בזעם הצלחתי להבין מה משותף לשלושת הסרטים האלה (הם לא בבעלות לב), אבל זה לא ריכך לא את האכזבה מביטול התוכניות הפרטיות ולא את ההרגשה שמישהו רימה כאן אנשים בלי לעפעף.
אני הייתי שם כדי לקנות כרטיסים ל”כפרה” להצגה שנייה, אחרי שבועות של התלבטות איפה ומתי לראות אותו. באופן כללי אני משתדלת להימנע מבילויים בימים עמוסי בליינים, ובאופן ספציפי אני מנסה לא להיקלע לקניונים בחגים (אמיתיים ומומצאים), ובכלל אין לי אהוב. בקיצור, לא הייתי בוחרת ללכת לסרט בסנטר בדיוק ביום הזה אלמלא המצוקה התקציבית שיצר חודש עמוס סרטים שחייבים לראות דווקא בקולנוע. במשך כמה ימים (מאז שראיתי את המודעה לראשונה) בחנתי את האפשרות שלפחות אחד מהם לא יעלה לי יותר מקפה ומאפה, אם אלך אליו עם מישהו, והחלטתי להתפשר על ערב בלוני הלב האדומים. אבל מתברר ש”לב סרטים ובתי קולנוע” (ככה קוראים לאנשים שחתומים על המודעות), שמלכתחילה התכוונו להזמין לסרט רק בנות שהולכות לסרטים עם בנים (וכאלה שבדרך כלל משלמים עליהן), צמצמו את זה לאלה שבאות לראות בקולנוע לב רק סרטים שאי אפשר לראות בשום קולנוע אחר. אה, ואם במקרה הן קבעו מראש ללכת דווקא להצגה שנייה (ואני מניחה שזה מה שעשו רוב הזוגות שחגגו היום את ולנטיינז דיי), שיבוץ ההקרנות המוזר להערב השאיר להן בחירה רק בין “הצטלבות” (לא ברשימת הצפייה שלי) ל”תשוקה, זהירות” (ראיתי כבר). נשמע קצת פחות נדיב מסימני הקריאה של המודעות הלבביות. זוג חברים שגילו את החוצפה מאוחר כמוני בחרו ללכת ל”הצטלבות” (במקום לסרט שתכננו לראות) ומאוד נהנו. אני מקווה שהם יזכרו את זה בתור ולנטיינז דיי מוצלח. אני אחזור להימנע מבילויים ביום הזה, ונראה לי שאת “כפרה” אנסה לראות בקולנוע אחר, אם כי לא נראה לי שזאת תהיה נקמה מאוד אפקטיבית. אולי כדאי לחשוב על משהו יותר יעיל. תביעה ייצוגית?
אני לא מבינה שום דבר בחוקים שעוסקים באמת בפרסום, אבל אם אפשר לתבוע משווקי ביצים ששמים תמונות של תרנגולות חופשיות ומאושרות על אריזות של ביצים שהוטלו בלולים מתעללים, נראה לי שיש לי קייס לתבוע מפיצים שכותבים במודעה בעיתון “בכל הסרטים בקולנוע לב, לכל ההצגות באותו היום” ואז כותבים בקופות משהו אחר לגמרי, לא?

אוהבים אותך, אינדי.

=========

והצבע האדום ב"סוויני טוד" אינו של לבבות אדומים ורומנטיים, אלא של הדם הניגר במלוא הדליים. אני חיבבתי את הסרט רבות.

הנה ג'וני דפ והלנה בונהם קרטר בשיר "ג'והאנה" מתוך הסרט:

והנה ביקורתי מגיליון "פנאי פלוס", 13.2.2008:
להמשך הקריאה…

הנה קטע קולנועי – נדוש, צפוי אבל בלתי נמנע ושאי אפשר לעמוד בפניו – לכבוד ולנטיינ'ז דיי. בונבוניירה.

============

היום כבר לא מתים מאהבה? לא בטוח שאיאן קרטיס מסכים עם מילות השיר.
הנה הביקורת שלי על "קונטרול", הסרט של אנטון קורבין על איאן קרטיס, שמצליח להיות גרסה קולנועית לאלבום של ג'וי דיוויז'ן: מרגש, מדכא, מסוגנן וגדוש קתרזיסים אמנותיים, שבה בעת מצליחים למצוץ כל חשק לחיות, אבל גם ממלאים את החיים השראה ורצון להתמיד בהם. אני חושב שזה אחד החיבורים היפים שראיתי בין קולנוע ומוזיקה.
(וזה אמור להיות מקלספילד – העיירה בה גדל קרטיס – שם בטקסט, ולא הג'יבריש שמשום מה יצא במקום).

מרטין סקורסזי עושה זאת שוב. התשדיר הזה מוקרן מהשבוע בבתי הקולנוע באמריקה: