אסופת לינקים לכמה דברים שקרו בשבוע שעבר אבל החמצתי בגלל חופשתי.

*
פתאום צצה לה אאוט-אוף דה בלו מחווה לז'אק דמי בסינמטקים שנודע לי עליה יום לפני הפתיחה. מובטחים עותקים חדשים ומתורגמים לעברית. את "לולה" שהוקרן אתמול החמצנו. את שאר הסרטים אסור באיסור מוחלט לפספס. הם מופלאים ומלאים קסם פופי.המוזיקה של מישל לגראן לבדה שווה את המאמץ.

*
איפה קראתם כבר ב-17 במרץ שיוקם סינמטק בהרצליה? כאן. איפה קראתם ב-24 במרץ שיועצה של ראש העיר לעניין הסינמטק הוא רנן שור ושפורסם מכרז לחיפוש אחר מנהל? כאן. (כלומר, אם לא קראתם קודם ב"זמן השרון", מהם ציטטתי את הידיעות שלי). איפה קראתם מי שבעת המועמדים הסופיים מבין 39 האנשים שהגישו את מועמדותם? כאן. ובשבוע שעבר פורסם שנבחרה מנהלת, נעה רון, שעיתונאי הקולנוע אמורים להכיר מהקדנציה הארוכה שלה בסם שפיגל (אחרי שהחליפה שם את רות דיסקין). הקמתו של סינמטק חדש בהרצליה מאוד מסקרנת אותי. הוא יפתח, אני קורא, רק בעוד כשנה. אבל למרות שיש כבר המתנפלים, תחושת הבטן שלי היא שנעה רון היא בחירה מעולה ומאוד נכונה לתפקיד. כמובן שנוכל לשפוט טוב יותר כשיהיה מה.

*
זה כבר ניוז די ישן (אבל גם עליו קראתי מאוד באיחור): אואן ווילסון ניסה להתאבד ביום ראשון שעבר, בטח כבר קראתם עליו המון. אבל האם קראתם את הגרסה שמי שאשם בקריסה הנוכחית שלו לסמים הוא כנראה סטיב קוגן?

*
על המצלמה החדשה, The Red One, שאמורה לעשות מהפכה בתחום צילום ההיי-דפינישן, קראתי בפעם הראשונה לפני כשבועיים כאן באיזור התגובות. עכשיו מתברר שהאיש שהמציא את המצלמה הזאת מסר אותה לידיו של פיטר ג'קסון שהלך וצילם איתה ליד הבית שלו בניו זילנד סרט מלחמה קצר בן 15 דקות לפני כמה חודשים. הסרט,Crossing the Line, מוקרן כעת ברחבי הוליווד ומתפקד כסרטון הדגמה ליכולויותיה של המצלמה. קטע קצרצר ממנו נמצא כאן. מי משיג את הסרט המלא?

*
יוג'ין הרננדז מ"אינדי-ווייר" ראה את "ביקור התזמורת" בטלורייד והאזין לערן קולירין ולאילון רצ'קובסקי משוחחים עם הקהל אחרי ההקרנה.

*
הביקורות הראשונות על I'm Not There של טוד היינז, שהוקרן בטלורייד, מופלאות. הביקורות על Redacted של בריאן דה-פלמה חיוביות בוונציה, קטלניות בטלורייד.

*
את פיצוץ הבניין בשיקגו, לטובת צילומי "באטמן מתחיל חוזר" (לא השם הרשמי כמובן), ראיתי בחדשות ערוץ 2. אבל האם ראיתם את העפת הסמי-טריילר יומיים לפני כן? ואת אזרחי שיקגו מתרגשים מצילומי באטמן בעיר שלהם?

*

ואם אתם חברי אקדמיה: המגיב החותם בשם אלטמן הקים אתר המזמין אתכם לסמן בו במי בחרתם לפרסי אופיר. הרעיון מקסים, הביצוע מוצלח, אבל האם חברי האקדמיה ישתפו פעולה? א) נעקוב. ב) הקורא אלטמן יזומן לסייע לי עם טופס ההימורים שלי בימי האוסקרים ההוליוודיים.

*
והבשורות שאתם הכי מחכים להן, אני בטוח: הגדולה התחילה כתה א' אחרי שהיא כבר למדה לשחות הקיץ. יעיל למקרה שבית הספר יוצף מצונאמי פתאומי.

וזו כבר ההודעה הרשמית שהגיעה אתמול אחרי הצהריים, לא הספקולציות הפרטיות שלי מהבוקר: שבעה סרטים ישראלים יתחרו בתחרות העלילתית בפסטיבל.

ג'וליה מיה
בימוי: יובל גרנות
משחק: חיים זנאתי, הגר בן אשר, עדי אבן טוב, דורי בן זאב,
87 דקות
ג'וני (יוחנן) כהן הוא במאי סרטי קסטות משכונת התקווה. כשהוא מתאהב בסוכנת מכירות של "יס", שדומה דמיון מפתיע לג'וליה רוברטס, ג'וני מחליט לעשות את "אשה יפה" בגרסה הישראלית.

מפטיר
בימוי: דויד דזאנאשוילי
משחק: יונתן עוזיאל, אריק משעלי, שרון אלכסנדר, עמוס לביא
95 דקות
שבועיים לפני שאלי משתחרר מהכלא נודע לו שאחיו מאיר נרצח במסגרת מלחמת כנופיות בעולם התחתון. כשהוא משתחרר יש לו שתי משימות: הראשונה היא לקנות מפטיר בבית הכנסת לזכר אחיו והשנייה היא לנקום את מותו.

מקומות
בימוי: יצחק צפל ישורון
משחק: מוריסיו בוסטמנטה, שלי דאג, קלי מרטין, גיל בר-סלע
92 דקות
פגישה לא צפויה של פסיכולוג ניו-יורקי אובססיבי עם אשה בעלת כוחות על-טבעיים.

רחמים
בימוי: יניב אמודאי
משחק: יגאל עדיקא, שלום אסייג, מורן אטיאס, דרור קרן.
90 דקות
רחמים מעביר את חייו בחזיונות ודמיונות על הלוויה המפוארת שתהיה לו כשימות. כאשר הוא נקלע בטעות למבצע חיסול של מתנקש זוטר ושלומיאל בשם משה, רחמים מזהה הזדמנות ומציע למשה הצעה שקשה לסרב לה.

הבוגד הקטן
בימוי: לין רות'
משחק: אלפרד מולינה, עידו פורט, רמי הויברגר
83 דקות
מבוסס על ספרו של עמוס עוז "פנתר במרתף". מערכת יחסים מיוחדת מתפתחת בין נער ישראלי לקצין בריטי בירושלים בשלהי 1947.

מחכים לסלאח-אדין
בימוי: עלי נסאר
משחק: נסרין פאעור עלי, מחמוד אבו גאזי, ראידה אדון
97 דקות
ג'מאל נקרע בין אשתו עביר לבין אהבתו הראשונה.

רק כלבים רצים חופשי
בימוי: ארנון צדוק
משחק: ליאור אשכנזי, איילת זורר, אלון אבוטבול, נטע גרטי, יגאל עדיקא, יפתח קליין
100 דקות
אורי (ליאור אשכנזי), הוא עו"ד מצליח; אשתו תלמה (איילת זורר) היא עובדת סוציאלית. עולמם מתהפך לאחר שתלמה עוברת אונס אכזרי בידי חברות עבריינים, תושבי שכונת מצוקה שבראשם חיים (אלון אבוטבול). תלמה החבולה קופצת אל מותה, ואורי יוצא למסע נקמה.

הנה מה שאני יודע נכון לרגע זה על הסרטים הישראליים שיוצגו בפסטיבל חיפה:

"רק כלבים רצים חופשי" (אולי השם הרע ביותר לסרט מאז "כלבים לא נובחים בירוק")
"המפטיר"
"מופע החיים של גוטל בוטל"
ו"התנתקות"
(אני, להבדיל מאחד המגיבים כאן, חושב שזה רעיון מצוין לפתוח את הפסטיבל עם סרט של עמוס גיתאי. יוצר המזוהה עם העיר חיפה, ושסרטו החדש מוצג בעונה הנוכחית גם בוונציה וגם בטורונטו, כך שיש כאן גם צידוק לוקאלי וגם צידוק אקטואלי. ואני, שלא ידוע כמי שמעריץ את סרטיו האחרונים של גיתאי, מקווה שזה שהוא הוזמן גם לוונציה, גם לטורונטו וגם לפתיחה החיפאית היא עדות לכך שסרטו החדש ראוי ואינו מיצג קקופוני כמו "איזור חופשי").

והנה, בפרסום ראשון לדעתי, כמה מהסרטים היותר מסקרנים שיוצגו שם השנה בסוכות:

"הגירוש" של אנדריי זוויאגינצב. סרטו השני של במאי "השיבה".
סרט תיעודי על קישלובסקי
סרט תיעודי על פזוליני
סרט תיעודי על דיוויד לינץ'
"ליידי צ'טרלי" של פסקל פראן
"פלוי" של פן-אק רטאנארואנג
"הרסיסים של טרייסי" של ברוס מקדונלד
"מאהבת זקנה" של קתרין ברייה
"שנת הדג" של דיוויד קפלן
"אהבה מטורפת" של דן קלורס (תיעודי)
"הרוחות של סיטה סוליי" של אסגר לת (תיעודי)
"הסרט הזה עדיין לא מדורג" של קירבי דיק (תיעודי)
"גן חיות" של רובינסון דוור (התיעודי הזאופילי)
"אלכסנדרה" של אלכסנדר סוקורוב
"להתראות באפאנה" של בילה אוגוסט
"האלאם פו" של דיוויד מקנזי
"Sleuth" של קנת בראנה (העיבוד של הרולד פינטר למחזה של פיטר שייפר שכבר עובד על ידי ג'וזף מנקייביץ)
"The Savages" של תמרה ג'נקינס.

אני מניח שעד פתיחת הפסטיבל בטח יגיעו אליי שמות סרטים נוספים, אבל כרגע הרשימה שבידיי עוזרת לי למחוק בסך הכל שבעה סרטים מתוך ה-wish-list הפרטי שלי שפרסמתי אחרי פסטיבל ירושלים.

החופשה הקצרה הסתיימה. אני קורא עכשיו מאות מיילים, עובר על תגובותיכם ופותח עשרות פריטי דואר. עדכוני האתר יתחדשו בקרוב עם כמה בשורות נחמדות, מבצע מפתיע לבחירת שם עברי לסרט הוליוודי ושלל עדכונים נמרצים מרחבי העולם.

עד אז, השלימו מה שאולי החמצתם.
איתן מעדכן מפסטיבל ונציה שנפתח שלשום. כאן וכאן.
מי הוא סטיב בארון, מגדולי ומחלוצי במאי הווידיאו-קליפ בתחילת שנות השמונים?
איך נראו נתוני הקופה של קיץ 2007 בהשוואה לתחזיות שלי בסתיו 2006?
מה חשבתי על "חופשת קיץ"? ומה חשבו קוראיי על הסרט?
האם אתם מחפשים עבודה בחברת הפצה גדולה?
ואם גם אתם נחים קצת מעונת המלפפונים, האם כבר שמתם לכם באייפוד בפול ווליום את מיקס האייטיז החמוד שלי?

רטרוספקטיבה לסטיב בארון
Steve Barron's video retrospective

אחרי ההצלחה למחווה שלי לאנטון קורביין, חשבתי שהגיע הזמן לעשות כבוד לאחד מבמאי הקליפים הגדולים הראשונים של עידן אם.טי.וי: סטיב בארון. נזכרתי בו כשערכתי את המיקס-טייפ האייטיזי מלפני שלושה ימים. נזכרתי שהיו ימים, לפני שספייק ג'ונז ומישל גונדרי ומייקל ביי ודיוויד פינצ'ר עשו את המהפכות שלהם, שכל קליפ שראיתי, לכל שיר שאהבתי, היה שייך לבארון. הקליפים הראשונים שלו הצטיינו בכך שהם בכלל היו קיימים: בימים הראשונים של שנות השמונים הוא פשוט ביים את הקליפים לשירים הכי טובים. אני מלנקק אליהם ולא מצרף לאתר כי למרות שהשירים ראויים והקליפים זכורים, אין בהם ערך קולנועי/אמנותי שמחזיק מעמד עד היום, והצפייה בהם מענגת בעיקר בגלל הנוסטלגיה:
continue reading…

אני לוקח לי שלושה ימים של הילוך נמוך כדי להתאושש מהקיץ. היום אין לי מדור ב"פנאי פלוס" וביום שישי אעדר מפינת הקולנוע בתוכנית הבוקר של קשת. עד שבת אהיה עסוק יותר בתרגולי השחייה של הבת הגדולה מאשר בעדכוני אינטרנט ובלוג. הפוסטים ימשיכו לעלות – צפו לרטרוספקטיבת וידיאו-קליפים חדשה מחר – אבל אני עשוי לפספס כמה כותרות.
כך שהמושכות עוברות לידיים שלכם.
נתקלתם בידיעה שחייבים לקרוא? לנקקו אליה והרחיבו בתגובות, ואני אקפיץ את הדברים המוצלחים לפוסט.
מי שיוצא לדרך לפסטיבלי הסתיו – ונציה וטלורייד – שיעדכן מה קורה שם ומה הוא רואה. וגם את זה אעביר לפוסט.
ומי שרואה דברים ראויים בקולנוע, שיעביר הלאה.
אני ממשיך להסתובב כאן, אעלה כמה טקסטים מהארכיון, אנסה לעדכן אם קורה משהו דחוף. אבל פרט לזה, אני מפקיר את הבלוג ב-48 השעות הקרובות לידיים שלכם. טפלו בו היטב.
ביום ראשון בבוקר כולם מתייצבים כאן בחזרה. יהיה כבר ספטמבר.

בספטמבר 2006 כתבתי מדור פילר ל"פנאי פלוס" שהיה מיועד לסוכות – תמיד באיזורי החגים צריכים להכין מדורים מראש בגלל כל הסגירות המוקדמות. החלטתי להקדים את כולם, כולל את המגזינים האמריקאיים, ולפרסם כבר באוקטובר פריוויו נבואי לקיץ 2007. ולא סתם פריוויו: ניסיתי לנחש כמה כסף יכניס כל סרט. היתה תקופה שכך נראה פריוויו הקיץ של "פרמייר", שהתפרסם מדי אפריל, ואפילו הם הפסיקו את זה כי הם גילו את מה שכל מנהל אולפן יודע: שפשוט אי אפשר לנבא כמה כל סרט יכניס. אבל אותי זה שיעשע, ההימור הזה. עד כדי כך שכשבסוכות כתבתי לבסוף מדור שוטף והזזתי את פרסום הפריוויו הזה לסוף השנה, חודשיים אחר כך, סירבתי לתקן את תחזיותיי. למרות שהתחילו להתברר סיפורי אימים על "מבול של צרות", למשל. בגלל שזה ניחוש ולא מדע, אמרתי לעצמי, אצמד לניחוש המקורי שלי.

עונת הקיץ ההוליוודית מסתיימת ביום שישי, כשמתחיל סוף השבוע הארוך של לייבור דיי, המציין את תחילת עונת הסתיו והחזרה ללימודים. ביום ראשון הצליח קיץ 2007 לשבור את השיא של קיץ 2004 בהכנסות והיה לקיץ הראשון בכל הזמנים שהניב הכנסות של מעל ארבעה מיליארד דולר. כמו שצפיתי זה היה קיץ לוהט בקופות (טוב, לא חוכמה, כולם ידעו לצפות את זה) אבל משעשע אותי לפרסם כעת שוב את התחזית ההיא, להשוות מה ידעתי על הסרטים לפני הצפייה עם מה שאני יודע עליהם אחרי הצפייה ולראות מה ההבדל בין התחזית למציאות. הנה הטקסט המקורי, בסוף כל פסקה הוספתי באות מודגשת את הנתונים הסופיים והאמיתיים של כל סרט.

continue reading…

בעקבות בקשת כמה קוראים, הנה עוד שתי אפשרויות להאזנה למיקס-טייפ מהבוקר:

1. נגן הפלאש הבא, שינגן לכם את השירים ברצף, או יאפשר לכם לדלג ישר לשירים שאתם אוהבים.

2. הורדת השירים, כולם או רק אלה שאתם אוהבים, והטענתם באופן יחידני בנגן ה-MP3 המועדף עליכם. מכאן.

3. הגרסה מהבוקר, האזנה לקובץ הערוך ברצף או הורדה שלו:

אוקיי, הקיץ הזה הכניע אותי. עד עכשיו חשבתי שהכל די חינני – הרחובות הריקים מאדם (לאן כולם נסעו?), ריבוי הצרפתית באוויר (היה טרנספר בצרפת שלא דווח עליו?), כתיבת המדורים והבלוג כששתי ילדות בחופשה מנסות למשוך את תשומת ליבי (כבר כילד ידעתי שהחופש הגדול הוא קללה), התנועה הדלילה במסדרונות הבלוג (לאן כולם נסעו??), ובעיקר התחושה ששום דבר משמעותי לא קורה כרגע בעולם הקולנוע.
אז חזרתי אחורה בזמן, ודליתי תריסר משירי הגל החדש-סינתיפופ שהכי אהבתי באיזור 1980-1982 וערכתי מיקסטייפ חלומי. הכל כאן מסונתז, מעובד, מתוכנת, הכל עם סינתיסייזרים עתיקים, אבל באופן משונה רוב השירים נוגעים ללב, עוסקים באהבות נכזבות, עולם מתפורר. הצליל מדע בדיוני, התכנים רומנטיים. כנערון בתחילת שנות השמונים הייתי מאוהב בשירים האלה, אבל במקביל האזנתי לסדרת המיקסטייפים של יואב קוטנר על הביטלס, "מסע הקסם המיסתורי". אז עכשיו תורי לנוסטלגיה בת 20, וזה אם תרצו "מסע הקסם האלקטרוני" שלי.

54 דקות. 12 שירים. רובם שירים מוכרים, אבל בכוונה לא בחרתי את השיר הכי מוכר של הלהקה, אלא שהיה הלהיט השני הכי גדול של אותו מבצע באותה תקופה. וממילא חיבבתי יותר את הלהיטים הקטנים יותר מאשר את הגדולים יותר.
הליגה האנושית? לקחתי את "Being Boiled" ולא את "Don't You Want Me". אני זוכר כששמעתי את "Being Boiled" לראשונה, לא שמעתי מעולם שיר שנשמע ככה (ואני משוכנע שהמאפר-שהפך-זמר סטיב סטריינג' גנב ממנו כשהוציא את "פייד טו גריי" של ההרכב שלו, ויסאז'; אם מיומנויות המיקסוס שלי היו טובות יותר הייתי מוכיח את זה במאש-אפ ראוי).
אולטרווקס? לא "וינה" המוכר, אלא "White China", שהיה גם הוא להיט ענק אבל נשכח במרוצת השנים.
תמרונים תזמורתיים בחשיכה (הימים ימי רשת ג', כל שמות הלהקות תורגמו למשעי), או OMD בקיצור? לא "אנולה גיי" שעדיין מנוגן בגלגל"צ אלא "מזכרת" המושלם מהאלבום הנפלא שבא אחריו, "אדריכלות ומוסר".
קים וויילד? לא "הילדים באמריקה" הסופר-פופולרי, אלא "מראה מהגשר" המרגש יותר. וכך הלאה.

הנה רשימת הרצועות (כוכבית, *, מסמלת שיר שהעדפתי לשים את גרסת המקסי-סינגל "12 שלו):

01- Human League – Being Boiled*
02 – OMD – Souvenir
03 – Godley and Creme – Under your thumb
04 – Kim Wilde – View From A Bridge
05 – Depeche Mode – See You*
06 – Ultravox – White China
07 – Heaven 17 – Let Me Go
08 – Yazoo – Nobody's Diary*
09 – Visage – Mind Of A Toy
10 – Landscape – Einstein a Go Go
11 – Gary Numan – Are 'Friends' Electric
12 – Talk Talk – The Last Time

מי שרוצה להוריד את הקובץ (50 מגה גודלו) ולשמוע בנגן ה-MP3 שלו, הנה הלינק להורדה.
ואולי אמשיך עם מיקס אייטיזי נוסף. לא אלקטרוני, אלא יותר רוק, תופים ושטויות. אדם והנמלים מצד אחד ושירי ההיתולים המקסימים של ניל וג'ו דולצ'ה מאידך. אתם תכריעו על פי התגובות.
ולאיזה להיט אייטיז אלקטרוני אתם הכי מתגעגעים?

בשורה מפתיעה ומסקרנת ממשרדו של עלי ג'פאר, המסקר את הקולנוע המזרח תיכוני לעיתון ההוליוודי "וראייטי": בערך בעוד שבועיים תתחיל מערכת העיתון להוציא לאור מוסף שבועי שיעסוק באיזור, עם דגש על הקולנוע הישראלי. המוספון הזה יהיה נגיש לקריאה באתר של "וראייטי" או כניוזלטר הנשלח לתיבות האימייל, אבל לא יופיע בשלב זה בדפוס. הבשורה הזאת מעידה על כך שגם ב"וראייטי" שמו לב שמשהו קורה בצד הזה של העולם שראוי לסיקור ממוקד ושוטף, קודם כל עבור הקהילה עצמה.

========

ביום שישי נכתב ב"דה מרקר", בטור המחייכים של השבוע, שסך ההכנסות מסרטי הקיץ שברו שיא ועברו את 4 מיליארד הדולר. יכולת החיזוי שלהם מרשימה. השיא הזה נשבר היום. בפעם הראשונה בתולדות הוליווד חצו הכנסות הסרטים בארבעת החודשים שבין 1 במאי ועד 1 בספטמבר את רף ארבעת מיליארד הדולר, ובכך נשבר השיא הקופתי של 2004. ניקי פינק מדווחת, ומוסיפה טבלה של עשרת הסרטים הקופתיים של הקיץ:

via deadlinehollywooddaily.com

======

רגע של פרסום עצמי: סופי מרסו תגיע לפסטיבל חיפה. "הארץ" דיווח על זה היום. "וויינט" דיווחו ביום שישי. אני בישרתי על זה כבר בשבת לפני שבועיים. כאן לרוב אני מוסיף עקיצה לכיוון הכתבים שמחכים לקומוניקטים מיחצנים במקום לקרוא מה שקורה מתחת לאף שלהם, אבל הפעם אוותר.

========

ועוד פרסום ראשון שלי: סרט הפשע הישראלי העצמאי "מפטיר" יתחרה במסגרת התחרות הישראלית בפסטיבל חיפה. אחרי "ימים קפואים" ו"חופשת קיץ", פסטיבל חיפה ממשיך למצב את עצמו כפסטיבל שמסכים לתמוך בקולנוע ישראלי עצמאי, גם ללא עותק פילם (שהוא תנאי להתקבל לתחרות וולג'ין בירושלים). אני בקונפליקט לגבי התקנה הזאת: מצד אחד אני מסכים עם רוב הפסטיבלים בעולם שסרט עלילתי מסחרי באורך מלא צריך להיות מוקרן אך ורק בעותק פילם או בעותק היי-דפינישן, מצד שני קשה להתכחש לרצף התגליות של פסטיבל חיפה, שהזניק את הסרטים האלה להצלחות בינלאומיות והאמין בהם ראשון.

========

אני מוסיף את "מפטיר" לרשימת הסרטים המוכנים להקרנה שייצאו במהלך תשס"ח. ומצרף לשם גם את "סיפור גדול" של שרון מימון וארז תדמור, שמתחיל את צילומיו ב-28 בנובמבר.

========

"קונטרול" של אנטון קורביין זכה בשני פרסים בפסטיבל אדינבורו – פרס הסרט הבריטי הטוב ביותר ופרס השחקן (סם ריילי). זה סתם תירוץ בשבילי לחזור ולהזכיר כמה אהבתי את הסרט הזה אחרי שראיתי אותו בפסטיבל ירושלים.

=========

דבורית שרגל מדווחת בבלוגה שאתמול (שבת) בהצגה יומית של "חופשת קיץ" בקולנוע לב האולם היה מלא עד אפס מקום.

=========

בגלל שקריאה בעיתון "העיר" כרוכה אצלי במידה לא מבוטלת של כאב לב, מהזן המקצועי-ז'ורנליסטי, אני לרוב דוחה את הדפדוף בגיליון עד שכבר לא נותר לי מה לקרוא (אני קורא את "הארץ נדל"ן" לפני שאני מגיע ל"העיר"), וכך רק היום קראתי על מנוי הסינמטק שהתפרע בכניסה לאולם אחרי שהקרנה במסגרת הפסטיבל הברזילאי התארכה וגרמה לאיחור בהקרנה שאחריה. מצד אחד, האיחורים בסינמטק כה תכופים, כה רבים וכה בלתי נסבלים שזה ממש נס שזה לא קרה עד עכשיו. אבל בעיקר לא יכולתי שלא לתהות: האם המנוי המתנפל הזה אינו אותו האיש שמופיע גם כאן בתגובות תחת הכינויים "ידיד הבלוג"/"סתום בלחיצה"/"חתום למחיקה"/"גילעד" ושצץ בבלוגים אחרים תחת שמות כמו "קלישאי" ו"עוכר שמחות". נשמע אותו פרופיל: הסינפיל הטפיל המרעיל המפיל.

===========

היעדרו של אהרון קשלס מ"וויינט" מתחיל להיות מורגש. את משבצת מבקר-הסרטים-שדובדבני-לא-רוצה-לראות מאייש עכשיו ארז דבורה, מהחוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב. אלא שהביקורת שלו על "הדייט שתקע אותי" קצת בלתי נסבלת. לא זו בלבד שהמבקר מצליח להתייחס לסרט ללא הומור, או לקרוא לבמאי ג'וד במקום ג'אד, או לכתוב שהרולד ראמיס ביים את "בית החיות" (ראמיס רק כתב, ג'ון לנדיס ביים), הוא גם כותב דבר הבל בפסקה האחרונה. אני לא יודע אם לדבורה יש ילדים או אין, אבל סצינת הלידה ב"הדייט" מצמררת בריאליזם מהפך הקרביים שלה. אכן, אני מסכים, שסוף הסרט שמרני וקונפורמי במסריו, אבל לא בייצוגיו. הסצינה הזאת הדהימה את הנשים באיזורי.