בתפנית משונה של העלילה – יכול להיות שאנשי פוקס קוראים את ג'פרי וולס? – הגיע אלי פתאום בערב מייל מיחצני "משפחת סימפסון, הסרט" שמזמין אותי להקרנה שהתקיימה אמש. אותי?! הוחמאתי עמוקות, אלא שההתראה היתה קצרה מדי ולא יכולתי להגיע. אראה בבוקר. אבל שניים שהיו בהקרנה כבר הגישו דיווחים בתגובות:
חן חן: אפשר להירגע, ניתן להתאכזב (תלוי מאיזה צד מסתכלים על זה). “משפחת סימפסון: הסרט” אינו תעלול פוסט-מודרני, וגם לא יצירה רפלקטיבית, ולא שום דבר חוץ מפרק ארוך, גדוש, עמוס ומוצלח של הסדרה, עם דגש על בני המשפחה ומקום שולי (מדי) לדמויות המשנה. לא פיאסקו, לא בינוני וגם לא מבריק. סתם עונג צרוף שנותן משנה תוקף לגאונות הדרמטית/וירטואוזית/חתרנית של הסדרה בלי להאיר אותה מזוויות אחרות. שווה את הכסף, בקיצור.
עדן: אני מסכים לגמרי עם חן חן לגבי “משפחת סימפסון”. אכן פרק ארוך, מוצלח ומענג אך לא משהו מעבר לזה.
תגובות נוספות ממי שכבר ראה?
===========
אולי עוד יש תקווה: איגוד מבקרי הקולנוע של שיקגו פרסם מחאה נגד אולפני פוקס על כך שיחצניו מחרימים חלק מהמבקרים ונוהגים איפה ואיפה בין גופי התקשורת השונים. התחילו להסתובב שמועות שהאירגון מחרים את פוקס וששאר מבקרי הקולנוע האינטרנטיים באריקה יצטרפו לחרם, אבל כל זה כנראה בעבר. כי יו"ר האיגוד שוחח עם אנשי פוקס, הם ניסחו מסמך הבנות חדש והסכסוך הסתיים. למעשה, כל חברי האיגוד כבר הוזמנו לראות את "משפחת סימפסון, הסרט" לפני שבוע. ההסכם: לא יתפרסמו ביקורות און-ליין לפני יום יציאת הסרט. ובישראל? אנשי פוקס עדיין דורשים שהאמברגו על הביקורות יהיה עד יום ראשון שאחרי יציאת הסרט. ויו"ר תא המבקרים עסוק באירגון טקס פרסי האקדמיה.
==========
הנתון הזה מדהים (ויה "בוקס אופיס מוג'ו"): "הארי פוטר ומסדר עוף החול" מכר בישראל כ-90,000 כרטיסים בשלושה ימים. כאמור, אין בארץ שום תיעוד ארכיוני נורמלי של נתוני קופות (כלומר בטוח יש איפשהו, אלא שהוא אינו נגיש לעיני הקהל) אבל לא אתפלא אם יש כאן איזשהו שיא. בתחילת הקיץ "שודדי הקריביים: סוף העולם" מכר כמות דומה של כרטיסים בארבעה או חמישה ימים ואז מפיציו התגאו שזו הבכורה החזקה ביותר בתולדות המדינה.
===========
אני מאוד סקרן לראות מה יקרה עכשיו בין חמשת הסרטים המועמדים לפרס אופיר. כזכור, השנה בפעם הראשונה מתקיימת הצבעה שנייה לבחירת הזוכה מבין המועמדים. נכון לעכשיו – על פי מדגמים לא מייצגים, אבל נראה לי שדי אמינים – אני מקבל את הרושם ש"ביקור התזמורת" מוביל על "בופור", האם זה יכול להשתנות בחודש שנותר עד סוף ההצבעה החוזרת? ויותר מזה: האם כל אלה שתמכו בסרט שלא זכה למועמדות לא יעדיפו להעביר את קולם לסרט אחר לחלוטין מהחמישיה ובכך ליצור הפתעה גמורה? אולי בסוף "מדוזות" יזכה? בגלל שיש 700 חברי אקדמיה ובממוצע רק 450 מתוכם מצביעים (יהיה מעניין, אגב, לראות כמה יצביעו לשלב השני) לא צריך הפרש קולות כה גדול כדי להטות את הבחירה.
והאם עכשיו יתחילו מפיקי הסרטים המועמדים לנהל קמפיין מאסיבי בין חברי האקדמיה? מיילים, טלפונים, די.וי.דיאים? אן שהם יישבו בנחת ויקוו לטוב? זו שנה מופלאה בקולנוע הישראלי כי רוב הסרטים המועמדים באמת טובים, וכי נוצר כאן תקדים שיהיה מעניין לעקוב אחריו.
אה, וזה המקום לעשות קידום מכירות לבלוג: מפיקים יקרים – 3000 שוחרי קולנוע נכנסים מדי יום לאתר הזה, מתוכם המון חברי אקדמיה ואנשי תעשיית הקולנוע. זה הזמן לפרסם באנר בראש האתר למען הסרט שלכם, for your consideration, למשך חודש אחד. בבאנר תוכלו לפרסם את שעות ההקרנות לחברי האקדמיה ולעורר מודעות. אנשי השיווק של האתר הכינו מחירון מיוחד וממש זול לחודש הזה, ומי שמעוניין לקבל עוד פרטים על אפשרויות הפרסום באתר מוזמן ליצור קשר.
(וכמובן, שלא יהיו ספקות, שאין קשר בין פרסום ובין תוכן מערכתי, דעותיי על הסרטים המועמדים והעדפותיי ידועות ומתועדות).
ועוד בענייני האקדמיה: אני באמת לא מצליח להבין את התקנון המשונה של הפרס הזה. על פי איזה הגיון אנשי צוות זרים לא זכאים להיות מועמדים לפרס? מועמדות לפרס היא עניין של לאום? של אזרחות? צריך להישבע אמונים למדינה כדי לזכות באופיר? ואולי צריך לשרת בצבא או להיות מגויירים כהלכה? היו השנה הישגים קולנועיים אדירים: הצילום של "מדוזות" ו"הסודות", המוזיקה של "מדוזות", לא מעט מהצוות של "תהלים", שחקני משנה ב"נודל" וב"מדוזות". למה הם יכולים להיות מלוהקים לסרט ישראלי אבל לא יכולים להיות מועמדים עליו לפרס? למה לא לקבוע כלל פשוט: היית חלק מסרט, אתה יכול להיות מועמד. כל מגבלה אחרת על בסיס לאום, אזרחות או מגורים נראית צרת עין ומכעיסה. תארו לעצמכם שהיו מבשרים לחיים טופול שהוא לא יכול להיות מועמד לאוסקר על "כנר על הגג" כי הוא לא אמריקאי. ותראו את האבסורד: הצלם הצרפתי מישל אברמוביץ', יהודי שחי כאן תקופה בקיבוץ, לא יכול להיות מועמד לאופיר על "הסודות", אבל חיים אילפמן, מלחין ישראלי שחי בלונדון, כן. גם הוא וגם הוא ראויים להיות מועמדים על עבודתם בסרט, ושניהם לדעתי אף ראויים לפרס.
==========
אורון עדכן ראשון בתגובות: אולריך מוהה, שחקן גרמני נהדר שהצליח לנוע במחי שריר קטן מחמלה נוגעת ללב לסדיזם מקפיא דם, מת מסרטן בקיבה בגיל 53. מוהה החזיק את "חיים של אחרים" על כתפיו והיה אחת הסיבות הגדולות לאהדה שהסרט זכה לה. קראו את אן תומפסון כותבת עליו.
והספר נוסף: המחזאי והתסריטאי ג'ורג' טאבורי מת אף הוא, בגיל 93. טאבורי, הונגרי שעבר לאמריקה ואז גלה לאנגליה (בעקבות הכללתו ברשימה השחורה) כתב את "אני מתוודה" של היצ'קוק.
והספד שלישי: תמי פיי בייקר, שעל חייה ההזויים נעשו לפחות שני סרטים תיעודיים, מתה.
תגובות אחרונות