הנה, מתוך הגרסה הישראלית ל"נערות החלומות": במקום אדי מרפי ושלושת הסופרימז מאחוריו, מתי כספי ושלישיית שוקולד מנטה מסטיק. שימו לב למגפי הפלטפורמה שלהן.
ולמרות שההקלטה והמיקס איומים, מדובר בשיר הישראלי האהוב עלי בכל הזמנים, ושיר "בוקר טוב" מעורר ומשובח

השידור החי נגמר. הטקס היה מאופק, אבל היו בו כמה הפתעות די מרעישות. הוא התחיל ב-3:30 שעון ישראל והסתיים ב-7:23 בבוקר. ארבע שעות פחות שבע דקות. ודחסתי לכם את כל ל-2400 מילים ועוד 444 טוקבקים. כנסו לקרוא מה קרה, דקה אחר דקה.

continue reading…

זהו זה. חידון האוסקרים סגור. 220 טפסים תקניים מולאו. תודה לכולם וסליחה על הבאגים. שנה הבאה יהיה יותר טוב.

ג'פרי וולס שינה הערב את ההימור שלו: עכשיו הוא מהמר על "מיס סאנשיין הקטנה" כזוכה בפרס הסרט. כמוני.
אן תומפסון מ"הוליווד ריפורטר" גם מעדכנת את הימוריה ברגע האחרון. גם היא הולכת על "מיס סאנשיין הקטנה". אגב, תומפסון השתתפה בהימורי האוסקרים שלי. נראה מי מאיתנו יוציא יותר ניחושים נכונים. מה שבטוח: אם סקורסזי יפסיד, יש סיכוי שתמצאו את הבלוג של עבדכם מאוזכר מחר בהוליווד ריפורטר.

היום בתקשורת הישראלית – ערוץ 1, וויינט, נרג', וואלה: המון דיווחים על פרסי הראזי, אירוע זניח וקיקיוני שהוא הפקה של איש אחד. קצת דיווחים על פרי האנדיפנדנט ספיריט. אפס דיווחים על הסזאר.

תחזית האוסקר של אלברט גבאי במגזין התרבות של ערוץ 1, "זמן אוויר": ל"מיס סאנשיין הקטנה" אין סיכוי לזכות באוסקר כי אפילו הבמאי שלו לא מועמד. אני מקווה שעד שמונה בבוקר יתברר שבמשפט הזה יש לא טעות אחת, אלא שתיים.

חשבתי לישון קצת לפני הטקס אבל במקום זה אני רואה את "דחויי השטן" של רוב זומבי. אלוהים, איזה סרט מופרע וחולני. אני נהנה מכל רגע. נותן מובן חדש למושג "שטיח אדום".

בשנה הבאה אולי כבר אשקיע בחברת סטארט-אפ שתאפשר למנויי בלוגים לקבל השכמה טלפונית או סלולרית כשעולה פוסט חדש או רגע לפני תחילתו של אירוע לייב-בלוגינג. עד שזה יקרה, אתם צריכים לדאוג לעצמכם (1475 – שירות ההשכמה של בזק). הלילה, משלוש לפנות בוקר אהיה כאן. דיר בלאק אם אני לבד. חצי שעה אחר כך הטקס מתחיל.

ג'אסט מיי לאק. הממיר של יס בסלון הלך. טכנאי של החברה אמור להיות בדרך. הבהרתי למוקד השירות בטלפון "יש הלילה אוסקר! זה חייב להיות היום!".

למי שלא רוצה ללכת לישון, הנה דרך טובה להישאר ערים: לראות בדי.וי.די ברצף את "דרך ללא מוצא" ההונג קונגי ומיד אחריו את הרימייק שלו, "השתולים", שיצא השבוע בדי.וי.די. האופן בו סקורסזי ומונהאן לקחו את העלילה הסינית-בריטית ומיקמו אותה בעולם מאוד ספציפי של המאפיה האירית בבוסטון, תוך הידוק משמעויות חברתיות ופוליטיות לעלילה, הופכים את התסריט הזה למלאכת עיבוד מאוד מרשימה. לפחות בשני השליש הראשונים. השליש האחרון גם מתחיל למחזר את שיאיו של הסרט המקורי, וגם מוסיף טוויסט סופי ממש מיותר. הרג לי את הסרט.

הנה הימוריהם של כמה מבקרי קולנוע ישראליים, כפי שפורסמו ביום חמישי ב"עכבר העיר" ועלו היום לאתר "עכבר און-ליין". אני מאוד מוטרד מזה שגם דבורית שרגל וגם אני הימרנו על א.ג. איניאריטו כבמאי. דבורית היא חברה טובה ונהדרת, אבל נבואות אוסקר היא לא יודעת לעשות (ולזכותה ייאמר שלהבדיל ממני נראה שהיא גם ממש סובלת מפסטיבל ההימורים הזה). והמחשבה ששנינו מהמרים על אותו דבר גורמת לי לראות את כשלוני המדהד נוצץ באופק.
אויה, גם רותם דנון הולך על איניאריטו בהימוריו. מצד שני, אולי זה כבר מתחיל לרמז על משהו.

אגב, גם וויינט וגם וואלה מודיעים הבוקר שהם ילוו – כרגיל… – את הטקס בדיווח חי. הרשו לי להוסיף באינטרנטית צרופה: פחחחח. אף אחד מהם לא סיקר את האוסקרים בחי עד שאני התחלתי עם זה כאן לפני שנה. ופתאום זה הפך אצלם למסורת? ואתם יודעים איך זה יהיה שם, מין לוח תוצאות מתעדכן. יבש. את האקשן, הצחוקים והפרשנויות בזמן אמת תמצאו רק כאן. הלילה, משלוש עד שמונה בבוקר. תצטרפו כשתתעוררו, או שתבדקו כאן על הבוקר, לפני שאתם פותחים רדיו וחוטפים את הספוילרים בפנים.

עמנואל לוי מעדכן את הימוריו. הוא הולך על "השתולים". תזכורת: לוי, שלפני עידן בלוגרי הקולנוע היה מחזאי האוסקרים הבכירים והבודדים, היה הראשון שהצהיר בדצמבר 2004 ש"מיליון דולר בייבי" יזכה באוסקר.

משונה בעיניי שאנשי הקולנוע של וויינט לא מצליחים להבין למה "מיס סאנשיין הקטנה" ו"בוראט" ראויים לאוסקר על התסריטים שלהם. צפייה שניה ב"בוראט" מראה עד כמה הסרט הזה בנוי לתלפיות, הודות לעבודה מדויקת של תסריטאות ועריכה (אני חושב שהגיעה לו מועמדות על ערעכה). נכון, כוחו של הסרט באילתורים שלו. אבל הוא כל כך מדויק במבנה שלו, במהלכי הדמות, ובאופן שבו אלמנטים שנראים מאולתרים ורנדומליים לבסוף זוכים לפיי-אוף עלילתי שברור לכם שהוא היה חייב להיות מתוכנן ומתוסרט מראש. היכולת של הצוות להגיע מתוכננים לצילומים ולהתפרע באילתורים מהווה את כוחו של הסרט. ו"מיס סאנשיין"? קלישאות? לא. ז'אנק? כן. זהו תסריט ז'אנרי – או מולטי-ז'אנרי, למעשה – שבראש ובראשונה עובד מצוין: המבנה שלו מושלם והעליות והירידות, לקומדיה ולקומי-טראגיות, לוקחים אותו למקומות לאו דווקא צפויים. הוא לא גאוני, הוא לא פורץ דרך, אבל הוא חכם להפליא והוא גם מעיז להיות קצת יותר בוטה ומלנכולי ממה שסרטים אחרים מסוגו ניסו להיות.

מגי ג'ילנהול תציג בטקס הלילה את הזוכים בפרסים הטכניים. הפרסים בקטגוריות המדע והטכנולוגיה (סיי-טק) הוענקו ב-10 בפברואר באירוע שג'ילנהול הנחתה. ברוב המקרים מקבלים הזוכים תעודה או לוח מוזהב, ובמקרים בודדים גם פסלון. השנה זכו הממציאים והמפתחים של מצלמת אריפלקס קלת משקל, של מערכות שליטה מרחוק בצמצם ופוקוס, מפתחי תוכנות אפקטים ופוסט פרודקשן של ILM ומהנדסים ששידרגו מערכות לסריקה דיגיטלית של נגאטיבים לשימור ארכיוני. הנה רשימת הפרסים המלאה. והנה מאמר, שאחד מכם שלח לי באופן אנונימי (תודה), המסביר מהו הפיתוח של מעבדות דולבי עליו זכו השנה מהנדסיו בפרס מיוחד, המוותר על שימוש בחומרים מזיקים לסביבה (על בסיס כסף) כדי לפתח פסקול אופטי שהדפסתו ידידותית לסביבה.

ואגב, כדי לדעת כמה צלחות כיבוד להכין: כמה מכם מתכוון להגיע לפנות בוקר לבלוג להתעדכן, באופן מתמשך או רגעי, באוסקרים בשידור חי? אני סקרן. השאירו תגובה אם אתם באים.

"מיס סאנשיין הקטנה" זכה הרגע בפרס האינדיפינדנט ספיריט – המוענק לסרטים עצמאיים – כסרט הטוב ביותר. הוא זכה גם על הבימוי, תסריט הבכורה, שחקנית משנה ושחקן משנה. את פרסי המשחק הראשיים לקחו ריאן גוסלינג ושריקה אפס על "חצי נלסון". "המבוך של פאן" זכה על הצילום, "חיים של אחרים" זכה בפרס הסרט הזר ("המבוך של פאן" לא היה מועמד מולו). הנה רשימת הפרסים המלאה.
האם זה מנבא משהו לקראת הלילה באוסקרים? לא, ואולי אף להפך. ב-21 שנות פרסי האינדיפנדנט ספיריט קרה רק פעם אחת שסרט שזכה בפרס זכה למחרת גם באוסקר. זה היה ב-1987, שנתו השנייה של הפרס, כש"פלאטון" זכה בשניהם. מאז זה לא קרה שנית.

=======

ולמי שער עכשיו: שידור אינטרנטי ישיר וראשון, המצולם ממצלמות סלולריות, של פרסי הראזי מתחיל בעוד עשר דקות (5:30) באתר של MSNBC ויימשך עד שמונה בבוקר. מי שצופה מוזמן לדווח. עדכון: "אינסטינקט בסיסי 2" זכה בראזי. ברכות לזוכים.

רעל משובח

אין לכם מושג כמה שנים אני מחפש את הסרט הזה: "סופרסטאר, סיפורה של קארן קרפנטר". מיד אחרי שסיים את לימודיו יצר טוד היינז ("רעל", "ולווט גולדמיין") ב-1987 את הסרט הזה שהפך לפריט מחתרת נדיר. הוא מספר את סיפורה חייה ומותה של קארן קרפנטר תוך שהוא עושה שימוש בבובות בארבי, ובכך הוא מבקר גם את האנורקסיה שהרגה את קרפנטר וגם את הבובה שיצרה דימוי גוף בלתי ניתן להשגה עבור נערות. כל עורכי הדין התנפלו על הסרט: עורכי הדין של משפחת קארפנטר, עורכי הדין של חברת "מאטל", יצרנית בארבי, ועורכי הדין של חברת התקליטים (היינז לא ביקש אישור על השימוש בשירי הצמד) דאגו שהסרט הזה לא יוקרן שוב לעולם. והנה הוא צץ בגוגל-וידיאו (הגעתי לשם בזכות ריי פרייד). המשימה שלכם היא כזאת: קודם כל להוריד את הסרט להארד-דיסק שלכם. אין לי ספק שהוא יועלם מגוגל תוך ימים ספורים. ואז, עליכם לצפות בו. 43 דקות אורכו. הסרט הקצר הנוסף של היינז, "דוטי מקבלת מכות בישבן", מוקרן מדי פעם בערוץ יס 3 וגם הוא ראוי לצפייה.
היינז לוקח את האסתטיקה האקספרימנטלית-קווירית ומחבר אותה למוזיקת אמצע הדרך הכל-משפחתית של הקרפנטרז ליצירת מסמך פסאודו-דוקומנטרי (מעין פרודיה טראגית על סיפורי הסלבריטיז של ערוץ "אי!") שהוא גם טקסט פמיניסטי-פוליטי העוסק במחירה של ריאקציונריות תרבויתת בתקופה מהפכנית. כמעריץ, והערצתו שוברת הלב של היינז לקרפנטרז ברורה בכל פריים בסרט, הוא גם מציע קריאה חתרנית של ההשפעה שלהם, ומנסה להראות שהיה בהם משהו קיצוני יותר ממה שנראה למראית עין, ממה שחובק על ידי הנשיא ניקסון כדוגמה לערכים אמריקאיים בריאים, בתקופה של מחאות, הפגנות ופרעות. מדובר ביצירת מופת.

עד שעורכי הדין יעיפו את הסרט משם, אתם מוזמנים לצפות בו גם כאן:

בונקר

מכל הכתבות שעקבו בסוף השבוע האחרון אחר זכייתו של יוסף סידר בדוב הכסף בברלין הכי אהבתי את זאת של עמיר מנור ב"העיר", הנה קטע מצוין מתוכה (אני עדיין המום של"העיר" אין אתר אינטרנט):

מנהל הפסטיבל מוריד לסידר את הציפיות ורומז שאת הפרס הגדול, דוב הזהב, הוא לא ייקח הביתה. מבחינה אמנותית הסרט עומד בכל הקריטריונים הגבוהים ביותר, הוא מסביר, אך יש להם בעיה ערכית עם הסרט: הוא מציג את המלחמה והעימות בין צה"ל ללבנון מנקודת מבטו של צה"ל בלבד, וזאת בימים הסוערים שאחרי מלחמת לבנון השנייה. אף שמדובר בסרט מחאה, ישראל נתפסת כאילו היא מעולם לא הגיבה לפצמ"רים ומעולם לא ירתה, בעוד שבמציאות צה"ל מוריד כפר שלם על כל פצמ"ר. סידר מנסה להימנע מההקשר הפוליטי ולדבוק במהות ההומנית. הוא משחזר את המנטרה ומחדד את המסר: המלחמה משחיתה את החברה מבפנים. הרגעים ההזויים, המדממים, על הבופור מרסקים את הסיחכוי לשפיות אנושית, אי הצדק והאבסורד שבמלחמה חייבים להיפסק. המנהל עומד על שלו: הסרט בעייתי. השיחה ממשיכה להתגלגל. … הארוכה ממשיכה בנינוחות, אך הבשורה שהונחתה שורפת מבפנים.

ואכן, כשצפיתי ב"בופור" – ואני, אגב, משתוקק לצפות בו שוב – הבנתי מה עבר על קלינט איסטווד כשעבד על "גיבורי הדגל". לא יעזור, זה עידן אחר. העולם כעת הוא בעד הנכבשים ולא הכובשים. הצד השני חייב לקבל ייצוג. ומה שדבריו של דיטר קוסליק בקטע הנ"ל ממחישים הוא שהעולם לא מוכן לקבל את ישראל בתפקיד הקורבן. אני חושב ש"בופור" נהדר כפי שהוא, ומנקודת מבט ישראלית הבחירות רבות הניואנסים של סידר הם שיוצרים את אווירת המחאה שסרטו ספוג בה, אבל לא מנפנף בה. הניואנסים האלה לא נקלטים בעיניים זרות כנראה (יכול להיות שיהיה צריך לשכתב את קרול הפתיחה לפני הפצה מסחרית בחו"ל). או, לחילופין, לדבב את הסרט לערבית ולהפיצו בעולם כסרט על לוחמי החזבאללה. באמריקה, אגב, יכול להיות שייראו את הדברים אחרת מאשר באירופה. והסרט, אחרי שענני האבק של הפוליטיקה הרגעית ישככו, הסרט יזוהה בעולם כאחד הרגעים הגדולים של הקולנוע הישראלי. וקריירה בינלאומית לסידר מובטחת כעת, אם ירצה כזאת.

ועוד ציטוט מצוין מהכתבה של מנור:

(סידר) לא מאמין שהוא יזכה, אבל בכל זאת הוא משנן בלבו נאום ניצחון. לכתוב אותו הוא לא יכול. "אסור להכין לחול בקודש", הוא אומר. גם להתפלל לניצחון אסור. "תפילות לפרסים ודובים לא מתקבלות בשמיים", הוא מסביר.

קריס טייפלי, בלוגר בן 23 שהקים (בחסות דיוויד פולנד) אתר אוסקרים ופרסים נמרץ וקולני מאוד, פירסם אתמול את תחזיותיו והוא עושה את זה בגרנדיוזיות: הוא מהמר, ואף מנמק, ש"מכתבים מאיוו ג'ימה" יזכה. טייפלי הוא לא חזאי אוסקר שבאמת צריך לשים לב אליו (אם אם "מכתבים" באמת יזכה מה שישים אותו על המפה), אבל הימוריו מעניינים מאוד (אני מזדהה עם ההימור שלו על השיר מ"אמת מטרידה" ובדיעבד אני קצת מתחרט שלא הימרתי עליו בעצמי).

זה ההימור של ריצ'רד רופר, אלוף החזאים של השנה שעברה. הימור די סטנדרטי, שההפתעה היחידה בו היא שהוא מנבא שהאוסקר על הצילום ילך ל"המבוך של פאן" ולא ל"הילדים של מחר"). הנה ההימורים של דיוויד קאר מה"ניו יורק טיימס". הנה ההימור של ג'ף וולס. והנה ההימור של טום אוניל, בלוגר האוסקרים הראשון והמקורי (וכיום חלק מהצוות באתר האינטרנט של "לוס אנג'לס טיימס"). ומה עם ההימורים שלכם?

ניקי פינק, הריפורטרית הכי טובה בהוליווד, מסגירה כמה ספוילרים מהטקס: סטיבן ספילברג, ג'ורג' לוקאס ופרנסיס פורד קופולה יגישו יחד את פרס הבימוי (כנראה מתוך הנחה שהשלושה יעניקו אותו לחברם הוותיק, מרטין סקורסזי). הפרסים לשחקני המשנה כנראה לא יחולקו בתחילת הטקס, אלא יועברו לשליש האחרון, יחד עם כל פרסי המשחק. אלן דג'נרס תרקוד בקטע הפתיחה עם הפינגווינים של "תזיזו ת'רגליים". ג'ורג' מילר יביים את הקטע. מייקל מאן וננסי מאיירס נשכרו כדי לביים קטעי מונטאז' לטקס. מאן מביים קטע על האופן בו אמריקה מיוצגת בסרטים, ומאיירס מכינה קטע על האופן בו תסריטאים מוצגים בסרטים.
פינק גם טוענת שמפיקי האוסקר פנו לדיאנה רוס שתשיר את אחד משירי "נערות החלומות" וזכו לתשובה "אני לא מעוניינת לקדם את הסרט הזה".
והיא גם טוענת שמפיקי הטקס עוסקים עכשיו בקיצוצים, כי תזמון הטקס עובר כבר את הארבע שעות וחצי. תזכורת: הטקס הארוך ביותר בתולדות האוסקרים היה ב-2002 עם ארבע שעות ו-23 דקות. מפיקת הטקס אז היתה לורה זיסקין ("ספיידרמן"), שמפיקה את הטקס גם השנה (מצד שני, למרות אורכו, הטקס ההוא – שהיה הראשון אחרי 9/11 – היה מהטובים שאי פעם הופקו).

אן תומפסון ב"הוליווד ריפורטר", מדווחת שארול מוריס מביים סרטון לפתיחת הטקס שנמשך ארבע דקות וארבעים שניות ובו מרואיינים 130 מתוך 177 המועמדים לאוסקר השנה. ארול מוריס, בעיניי, הוא אחד מגדולי הקולנוענים החיים כרגע. הוא עילוי. ויש לו אוסקר על הסרט התיעודי הנפלא על רוברט מקנמרה "ערפל קרב". הדיווח של תומפסון על הפקת הסרטון מרתק, ומוריס מספר שם שהראיונות שלו עם מרטין סקורסזי ואדי מרפי היו כל כך טובים שהוא מקווה שיהיה פרויקט המשך ארוך יותר לסרטון הזה.
בפעם הקודמת שזיסקין הפיקה את הטקס מוריס גם ביים קליפ פתיחה נפלא, שכבר הפך לקלאסיקה מיידית (עם המשפט הנפלא שאני חותם עליו: "אני מעדיף סרט בינוני על הצגה טובה").
ואל תשכחו את המחווה הצפויה לאניו מוריקונה, ובטח יהיה רגע יפה לזכר אלטמן.

מערכת "7 לילות" ביקשה ממני בשבוע שעבר לנסות לנחש אילו סרטים יבלטו במירוץ האוסקרים בשנה הבאה, 2008. גם את הקטע הזה כתבתי בסוף השבוע שעבר מאיכילוב, שם היתה מאושפזת בתי, ובלי אינטרנט לצידי הייתי צריך להיעזר בזכרון (מאז שהכל נגיש באינטרנט הפסקתי לזכור דברים). נדמה לי שזכרתי את רוב הסרטים שמסקרנים אותי מבחינה אוסקרית בשנה הבאה, אבל שכחתי אחד חשוב מאוד: את "Lions for Lambs" של רוברט רדפורד, עם טום קרוז ומריל סטריפ בתפקידים הראשיים. מריח אוסקרים לגמרי, לא? (ויש גם את "Reservation Road" של טרי ג'ורג' שיש איזשהו דיבור עליו אבל לי הוא נשמע כמו סרט שאשנא אז אני מעדיף להתעלם ממנו).
כן, אני יודע שזה נורא אידיוטי להמר אילו סרטים יהיו מועמדים לאוסקר בעוד שנה. אם זה היה עובד ככה הרי שהשנה המועמדים היו צריכים להיות "נערות החלומות", "גיבורי הדגל", "הגרמני הטוב", "שומר המדינה" ו"כל אנשי המלך". אבל מה שבטוח הוא שאלה הסרטים שכל מסקרי האוסקרים יעקבו אחריהם כי יש להם ייחוס אוסקרי (במאי וכוכבים עם עבר במועמדויות ובזכיות). הם מן הסתם גם אלה שיתאכזבו מהם ראשונים. הנה הקטע שלי, מתוך גיליון "7 לילות" של אתמול:

עוד יומיים האוסקרים. מה שאומר שבעוד 367 יום יתקיימו האוסקרים של 2008. ובגלל שאוסקרים הנוכחיים כה קשים לחיזוי ("השתולים" יזכה, נכון? ברור, אלא אם "מיס סאנשיין הקטנה" יעקוף אותו), שאין מנוס אלא לשנות את נושא השיחה, להדחיק לכת, ולנסות להרהר בסוגיה הבאמת קריטית: אילו סרטים יעסיקו אותנו בואכה פברואר 2008?
זו כמובן רשימה ספקולטיבית לחלוטין, כי אם יש משהו שלמדנו מהאוסקרים הוא שהסרטים שמייצרים הכי הרבה ציפיות הם אלה שבסוף בכלל לא מועמדים. כך, למשל, כבר יותר משנה מפמפמים לנו ש"נערות החלומות" יהיה הסרט שיזכה השנה באוסקר והוא לא מועמד. "גיבורי הדגל" של איסטווד היה סרט שכולם חשבו לפני שנה שיהיה מועמד, ובסוף דווקא "מכתבים מאיוו ג'ימה" עשה את זה. או במילותיו של התסריטאי זכה האוסקר וויליאם גולדמן: אף אחד לא יודע כלום.
כשמנסים להמר על סרטי האוסקרים במרחק שנה מהיום, השמות הראשונים קופצים לעין הם של הפרויקטים בה מעורבים זוכי אוסקרים משנים קודמות. לזוכי אוסקר, קובעת הסטטיסטיקה, יש סיכויים טובים יותר לזכות במועמדויות חוזרות. לכן, על פניו, אלה ארבעת הסרטים עם הייחוס האוסקרי הכי טוב: הסרט החדש של פרנסיס פורד קופולה (שסרטיו "הסנדק" ו"הסנדק 2" זכו בעבר), "Youth Without Youth", הראשון שלו מזה עשור; "הרוחות של גויה" של מילוש פורמן ("אמדיאוס"); "The Valley of Elah" של פול האגיס ("התרסקות"); ו"המלחמה של צ'רלי ווילסון" של מייק ניקולס. שני האחרונים מסקרנים במיוחד כי הם עוסקים באופן ישיר או עקיף במלחמה בעירק, בשנת אוסקרים שבוודאי תהיה פוליטית למדי, שנת הקדנציה האחרונה של ג'ורג' בוש, תשעה חודשים לפי בחירות 2008 לנשיאות. גם העובדה שהסרטים מכילים שחקנים זוכי אוסקרים מיטיבה את סיכוייהם. אצל פול האגיס משתתף זוכה האוסקר טומי לי ג'ונס, ואצל מייק ניקולס מככבים זוכי האוסקר טום הנקס, ג'וליה רוברטס ופיליפ סימור הופמן. מצד שני, רק למטרת הנמכת ציפיות, זה בדיוק מה שניבאו לפני שנה ל"כל אנשי המלך", הרימייק הפוליטי של זוכה האוסקר סטיב זייליאן, בכיכובו של זוכה האוסקר שון פן. הסרט הזה פשוט התפגר בקופות ובביקורת ברגע בכורתו.
אם בשנים קודמות סרטי האוסקר הופצו בין אוקטובר לדצמבר, הרי שבשנתיים האחרונות הסרטים המועמדים הופצו לאורך השנה כולה, ונחשפו ברובם בפסטיבלים המרכזיים: סאנדאנס, קאן, ונציה וטורונטו. האם, למשל, "Grace is Gone", הסרט המדובר מפסטיבל סאנדאנס האחרון בהפקת ג'ון קיוזאק, יניב מועמדות לסרט ולשחקן-הכוכב שלו? אם כן, זו בהחלט תהיה שנה פוליטית/מלחמתית: גם הסרט הזה עוסק בהתמודדות עם מלחמת עירק. ובמקום לחכות לסרטים שאולי יהיו מוצלחים באיזור הסתיו הבא, אפשר להתחיל להמר על סרטי האביב הקרוב, אלה שכבר זוכים לביקורות מפתיעות ומרשימות: ובמילים אחרות, האם "זודיאק" של דיוויד פינצ'ר יצליח לתרגם את הזמזום האינטרנטי הנלהב סביבו כרגע להצלחה קופתית, ומשם להצלחה אוסקרית?
ג'ודי פוסטר, שזכתה כבר בשני אוסקרים, תחזור השנה עם "The Brave One" של זוכה האוסקר ניל ג'ורדן. לצידה: טרנס הווארד, הדנזל וושינגטון החדש ושחקן שהמילה "אוסקר" כתובה באותיות זהב בעתידותיו. קייט בלנשט בטוח תהיה מועמדת על משהו. ועם שני סרטים תקופתיים לוהטים ("הרוחות של גויה" ו"בת בוליין האחרת") גם לנטלי פורטמן יש סיכוי טוב. וכך גם ניקול קידמן, שבערך מאתיים (פלוס מינוס מאתיים) סרטים בכיכובה, מסוגים וזנים שונים, יופצו השנה. ויהיו השנה גם סרטים חדשים לדיוויד קרוננברג, רידלי סקוט ואנג לי.
אבל אם יש דילמות בקטגוריות המרכזיות, המצב צלול יותר בקטגוריות המשניות. אפקטים? "שודדי הקריביים 3" נגד "ספיידרמן 3". סרט תיעודי? יש חדש של מייקל מור. תסריט? האחים כהן נגד פול תומאס אנדרסון. שירים? יוצאת הגרסה הקולנועית למיוזיקל "Hairspray" (על פי סרטו הקאמפי של ג'ון ווטרס ועם ג'ון טרבולטה בדראג). עיצוב, תלבושות וצילום? הסרט של מילוש פורמן על גויה מול הסרט של פיטר גרינאוויי על רמברנדט. אנימציה? הו, זו תהיה שנה נהדרת לאנימציה: "שרק 3" של דרימוורקס נגד "ראטטוי" של פיקסאר, ושניהם יפסידו ל"בייוולף" של רוברט זמקיס או ל"בי מובי" של ג'רי סיינפלד. והאם "הסימפסונים" יהיו ה"בוראט" של 2007?

מה שבטוח הוא שמסתמן כאן קו תוכני: שנה לפני הבחירות בארצות הברית יופצו ארבעה סרטים – של רדפורד, האגיס, ניקולס וקיוזאק – העוסקים בהשלכות המעורבות האמריקאית בעירק ובאפגניסטן. ואם מורגן ספורלוק יגמור את הסרט התיעודי שלו, העוסק בחיפוש אחר אוסמה בין לאדן (ושהארווי וויינסטין קנה בברלין על סמך 15 דקות ערוכות) זה יהיה הסרט החמישי. ובשנה כזאת, קל לדמיין גם את "בופור" של יוסף סידר זוכה לתשומת לב תקשורתית ואולי אף למועמדות.
אבל, כאמור, צריך לראות גם מה יצוץ בקאן, ונציה וטורונטו לפני שמתחילים באמת להמר על האוסקר לסרטי 2007. ניקח לנו הפסקה של כחמישה חודשים, עד אוגוסט, עד שנשיק את התגית "אוסקר 2007".

עוד יומיים האוסקרים. וזה הזמן להפסיק להתחבט ולפרסם את רשימת ההימורים הסופית שלי. האמת, עמיתיי וחבריי מצליחים לשכנע אותי בשבוע האחרון ש"השתולים" הולך לזכות על סרט ובמאי, ואני מתחיל להשתכנע. כלומר, חוזר להשתכנע. זוכרים? ב-6 בינואר הייתי בטוח שהאוסקר הוא של "השתולים". ואז פתאום חשבתי אחרת. אני כבר בעצמי לא יודע מי נגד מי. אבל אשאר בכל זאת עם ההימורים המקוריים שלי כפי שפורסמו. ואני מדגיש: אלה הניחושים שלי מי הולך בפועל לזכות, לא מי ראוי שייזכה, או מי צריך או מי שהייתי רוצה. למעט "בוראט", "הילדים של מחר" ו"המבוך של פאן" אין באוסקרים השנה בכלל סרטים שהייתי רוצה שייזכו (מהבחינה הזאת, מועמדי פרסי האינדיפנדנט ספיריט לקולנוע עצמאי ודל תקציב שיחולקו בשבת, מכילים סרטים שאהבתי יותר השנה).

ולפני ההימורים, שני נדנודים: 1. הימרתם על זוכי האוסקרים שלכם? 2. רשמתם ביומן שביום ראשון ב-3:00 לפנות בוקר אנחנו נפגשים כאן בבלוג לעבור את השידור החי יחד באירוע לייב בלוגינג טרנס-אטלנטי? עדכנו את חבריכם. זה מקרה מובהק של the more the merrier

אחרי הקפיצה: ההימורים שלי (לא כולל סרטים קצרים וסאונד), טופס הדפסה מקסים לניחושים ביתיים, לינקים להימורי אוסקרים ברחבי הרשת.

Cinemascope's Oscar Predictions
הימורי האוסקר של סינמסקופ
continue reading…

שלוש הערות בקשר לטופס הימורי האוסקרים: 1. כפי שכבר כתבתי, יש לו באג קטן בסופו. כשאתם שולחים את הטופס המלא אתם לא רואים (לצערי) את מסך ה"תודה, קיבלנו" או את "אופס, שכחת לצרף אימייל". אז איך תדעו שהטופס נקלט? תכניסו בשורת המייל אימייל אמיתי ופועל ותקבלו אליו הודעת אישור. למייל הזה גם תקבלו הודעה אם תזכו. רק טפסים אם אימייל תקני נקלטים במערכת. 2. הרעיון הוא לנחש הטופס מי יזכה. לא מי הייתם רוצים שיזכה. מי לדעתכם יזכה. מי שמנחש הכי הרבה קטגוריות נכונות זוכה. במה? לא יודע עדיין. במשהו. אולי. נראה. 3. מועד אחרון למשלוח: יום ראשון בחצות, שלוש שעות לפני הטקס.

והנה ההימורים שלי מ"פנאי פלוס" של אתמול. אני לא יודע אם זה הדבר הכי אידיוטי שעשיתי, או איזשהו רגע של השראה על טבעית, אבל יש לי תחושה שמרטין סקורסזי הולך להפסיד גם השנה. במילים אחרות: אם הוא ינצח, אני אפסיד. ואם אני קולע בול, אני הולך לעונה השניה של "הכוח". ויש לי עוד כמה הימורים לא קונבנציונליים. שחקן משנה: אלן ארקין. פסקול: המבוך של פאן. בקיצור, זו תחזית האוסקר שכתבתי בידיים הכי רועדות מאז שהתחלתי לפרסם תחזיות אוסקר. הן מבוססות יותר על חוש שישי מאשר על הגיון. נראה מה ייצא מזה.

במדור הדפוס של העיתון מופיעה בוקסה למי שרוצה להמר על בטוח:

ההימור הבטוח
רוצים להתערב עם חבריכם לעבודה על זוכי האוסקר אבל חוששים מהימורים בלתי סולידיים? הנה המועמדים המובילים בקטגוריות המרכזיות, כפי שנובאו על ידי חזאי אוסקרים אמריקאים ותיקים ומנוסים ממני

סרט: "בבל"
במאי: מרטין סקורסזי, "השתולים"
שחקנית: הלן מירן, "המלכה"
שחקן: פורסט וויטאקר, "המלך האחרון של סקוטלנד"
שחקן משנה: אדי מרפי, "נערות החלומות"
שחקנית משנה: ג'ניפר האדסון, "נערות החלומות"
תסריט מקורי: "מיס סאנשיין הקטנה"
תסריט מעובד: "השתולים"
סרט אנימציה: "מכוניות"
סרט תיעודי: "אמת מטרידה"
סרט זר: "המבוך של פאן"

הנה הימוריהם של חזאי האוסקרים המכונסים אצל טום אוניל.

הנה הימוריהם של החזאים שקיבץ דיוויד פולנד.

התחזיות של אנשי "אנטרטיינמנט וויקלי" (שעוד לא עידכנו את הימוריהם לפרסים הראשיים).

והאם כבר כיוונתם שעון מעורר ליום ראשון בלילה ב-3:00 לפנות בוקר? אני אהיה כאן לאירוע לייב-בלוגינג במקביל לשידור החי. ספרו לכל חבריכם. יודעים מה? פשוט עשו קופי-פייסט:

רוצים לצפות באוסקרים בשידור חי אבל לא רוצים להיות לבד? בואו ביום ראשון בלילה ל-www.www.open-it.co.il/orange בלוג הקולנוע של יאיר רוה לאירוע “אוסקר-לייב-בלוגינג” השני שלו. האתר ילווה את הטקס דקה אחר דקה, פרס אחרי פרס, פאנץ’ אחרי פאנץ’, בתיאורים (למי שאין טלוויזיה מולו) ובפרשנויות (למי שלא יקלוט בזמן אמת למה זה כזה דרמטי שמרטין סקורסזי זכה או הפסיד באוסקר). ואם אתם ישנים בשעות האלה, היכנסו על הבוקר ל”סינמסקופ” ותוכלו לקרוא דיווח מפורט וכרונולוגי על כל מה שקרה. יותר טוב מהשידור החוזר הערוך והמתורגם. וכדי להגדיל את המתח, המרו לפני השידור החי על הזוכים בטופס המועמדים של הבלוג (אולי גם יהיו פרסים, לא בטוח).

הדביקו בבלוגכם, הפיצו במיילכם. ואם עשיתם, השאירו כאן הודעה, שאדע למי לתת תודה, ברכה, צדקה.

עכשיו רק חסר שתהיה הפסקת חשמל בול על השידור החי בגלל עיצומי החשמלטורים.