רעל משובח

אין לכם מושג כמה שנים אני מחפש את הסרט הזה: "סופרסטאר, סיפורה של קארן קרפנטר". מיד אחרי שסיים את לימודיו יצר טוד היינז ("רעל", "ולווט גולדמיין") ב-1987 את הסרט הזה שהפך לפריט מחתרת נדיר. הוא מספר את סיפורה חייה ומותה של קארן קרפנטר תוך שהוא עושה שימוש בבובות בארבי, ובכך הוא מבקר גם את האנורקסיה שהרגה את קרפנטר וגם את הבובה שיצרה דימוי גוף בלתי ניתן להשגה עבור נערות. כל עורכי הדין התנפלו על הסרט: עורכי הדין של משפחת קארפנטר, עורכי הדין של חברת "מאטל", יצרנית בארבי, ועורכי הדין של חברת התקליטים (היינז לא ביקש אישור על השימוש בשירי הצמד) דאגו שהסרט הזה לא יוקרן שוב לעולם. והנה הוא צץ בגוגל-וידיאו (הגעתי לשם בזכות ריי פרייד). המשימה שלכם היא כזאת: קודם כל להוריד את הסרט להארד-דיסק שלכם. אין לי ספק שהוא יועלם מגוגל תוך ימים ספורים. ואז, עליכם לצפות בו. 43 דקות אורכו. הסרט הקצר הנוסף של היינז, "דוטי מקבלת מכות בישבן", מוקרן מדי פעם בערוץ יס 3 וגם הוא ראוי לצפייה.
היינז לוקח את האסתטיקה האקספרימנטלית-קווירית ומחבר אותה למוזיקת אמצע הדרך הכל-משפחתית של הקרפנטרז ליצירת מסמך פסאודו-דוקומנטרי (מעין פרודיה טראגית על סיפורי הסלבריטיז של ערוץ "אי!") שהוא גם טקסט פמיניסטי-פוליטי העוסק במחירה של ריאקציונריות תרבויתת בתקופה מהפכנית. כמעריץ, והערצתו שוברת הלב של היינז לקרפנטרז ברורה בכל פריים בסרט, הוא גם מציע קריאה חתרנית של ההשפעה שלהם, ומנסה להראות שהיה בהם משהו קיצוני יותר ממה שנראה למראית עין, ממה שחובק על ידי הנשיא ניקסון כדוגמה לערכים אמריקאיים בריאים, בתקופה של מחאות, הפגנות ופרעות. מדובר ביצירת מופת.

עד שעורכי הדין יעיפו את הסרט משם, אתם מוזמנים לצפות בו גם כאן:

בונקר

מכל הכתבות שעקבו בסוף השבוע האחרון אחר זכייתו של יוסף סידר בדוב הכסף בברלין הכי אהבתי את זאת של עמיר מנור ב"העיר", הנה קטע מצוין מתוכה (אני עדיין המום של"העיר" אין אתר אינטרנט):

מנהל הפסטיבל מוריד לסידר את הציפיות ורומז שאת הפרס הגדול, דוב הזהב, הוא לא ייקח הביתה. מבחינה אמנותית הסרט עומד בכל הקריטריונים הגבוהים ביותר, הוא מסביר, אך יש להם בעיה ערכית עם הסרט: הוא מציג את המלחמה והעימות בין צה"ל ללבנון מנקודת מבטו של צה"ל בלבד, וזאת בימים הסוערים שאחרי מלחמת לבנון השנייה. אף שמדובר בסרט מחאה, ישראל נתפסת כאילו היא מעולם לא הגיבה לפצמ"רים ומעולם לא ירתה, בעוד שבמציאות צה"ל מוריד כפר שלם על כל פצמ"ר. סידר מנסה להימנע מההקשר הפוליטי ולדבוק במהות ההומנית. הוא משחזר את המנטרה ומחדד את המסר: המלחמה משחיתה את החברה מבפנים. הרגעים ההזויים, המדממים, על הבופור מרסקים את הסיחכוי לשפיות אנושית, אי הצדק והאבסורד שבמלחמה חייבים להיפסק. המנהל עומד על שלו: הסרט בעייתי. השיחה ממשיכה להתגלגל. … הארוכה ממשיכה בנינוחות, אך הבשורה שהונחתה שורפת מבפנים.

ואכן, כשצפיתי ב"בופור" – ואני, אגב, משתוקק לצפות בו שוב – הבנתי מה עבר על קלינט איסטווד כשעבד על "גיבורי הדגל". לא יעזור, זה עידן אחר. העולם כעת הוא בעד הנכבשים ולא הכובשים. הצד השני חייב לקבל ייצוג. ומה שדבריו של דיטר קוסליק בקטע הנ"ל ממחישים הוא שהעולם לא מוכן לקבל את ישראל בתפקיד הקורבן. אני חושב ש"בופור" נהדר כפי שהוא, ומנקודת מבט ישראלית הבחירות רבות הניואנסים של סידר הם שיוצרים את אווירת המחאה שסרטו ספוג בה, אבל לא מנפנף בה. הניואנסים האלה לא נקלטים בעיניים זרות כנראה (יכול להיות שיהיה צריך לשכתב את קרול הפתיחה לפני הפצה מסחרית בחו"ל). או, לחילופין, לדבב את הסרט לערבית ולהפיצו בעולם כסרט על לוחמי החזבאללה. באמריקה, אגב, יכול להיות שייראו את הדברים אחרת מאשר באירופה. והסרט, אחרי שענני האבק של הפוליטיקה הרגעית ישככו, הסרט יזוהה בעולם כאחד הרגעים הגדולים של הקולנוע הישראלי. וקריירה בינלאומית לסידר מובטחת כעת, אם ירצה כזאת.

ועוד ציטוט מצוין מהכתבה של מנור:

(סידר) לא מאמין שהוא יזכה, אבל בכל זאת הוא משנן בלבו נאום ניצחון. לכתוב אותו הוא לא יכול. "אסור להכין לחול בקודש", הוא אומר. גם להתפלל לניצחון אסור. "תפילות לפרסים ודובים לא מתקבלות בשמיים", הוא מסביר.

קריס טייפלי, בלוגר בן 23 שהקים (בחסות דיוויד פולנד) אתר אוסקרים ופרסים נמרץ וקולני מאוד, פירסם אתמול את תחזיותיו והוא עושה את זה בגרנדיוזיות: הוא מהמר, ואף מנמק, ש"מכתבים מאיוו ג'ימה" יזכה. טייפלי הוא לא חזאי אוסקר שבאמת צריך לשים לב אליו (אם אם "מכתבים" באמת יזכה מה שישים אותו על המפה), אבל הימוריו מעניינים מאוד (אני מזדהה עם ההימור שלו על השיר מ"אמת מטרידה" ובדיעבד אני קצת מתחרט שלא הימרתי עליו בעצמי).

זה ההימור של ריצ'רד רופר, אלוף החזאים של השנה שעברה. הימור די סטנדרטי, שההפתעה היחידה בו היא שהוא מנבא שהאוסקר על הצילום ילך ל"המבוך של פאן" ולא ל"הילדים של מחר"). הנה ההימורים של דיוויד קאר מה"ניו יורק טיימס". הנה ההימור של ג'ף וולס. והנה ההימור של טום אוניל, בלוגר האוסקרים הראשון והמקורי (וכיום חלק מהצוות באתר האינטרנט של "לוס אנג'לס טיימס"). ומה עם ההימורים שלכם?

ניקי פינק, הריפורטרית הכי טובה בהוליווד, מסגירה כמה ספוילרים מהטקס: סטיבן ספילברג, ג'ורג' לוקאס ופרנסיס פורד קופולה יגישו יחד את פרס הבימוי (כנראה מתוך הנחה שהשלושה יעניקו אותו לחברם הוותיק, מרטין סקורסזי). הפרסים לשחקני המשנה כנראה לא יחולקו בתחילת הטקס, אלא יועברו לשליש האחרון, יחד עם כל פרסי המשחק. אלן דג'נרס תרקוד בקטע הפתיחה עם הפינגווינים של "תזיזו ת'רגליים". ג'ורג' מילר יביים את הקטע. מייקל מאן וננסי מאיירס נשכרו כדי לביים קטעי מונטאז' לטקס. מאן מביים קטע על האופן בו אמריקה מיוצגת בסרטים, ומאיירס מכינה קטע על האופן בו תסריטאים מוצגים בסרטים.
פינק גם טוענת שמפיקי האוסקר פנו לדיאנה רוס שתשיר את אחד משירי "נערות החלומות" וזכו לתשובה "אני לא מעוניינת לקדם את הסרט הזה".
והיא גם טוענת שמפיקי הטקס עוסקים עכשיו בקיצוצים, כי תזמון הטקס עובר כבר את הארבע שעות וחצי. תזכורת: הטקס הארוך ביותר בתולדות האוסקרים היה ב-2002 עם ארבע שעות ו-23 דקות. מפיקת הטקס אז היתה לורה זיסקין ("ספיידרמן"), שמפיקה את הטקס גם השנה (מצד שני, למרות אורכו, הטקס ההוא – שהיה הראשון אחרי 9/11 – היה מהטובים שאי פעם הופקו).

אן תומפסון ב"הוליווד ריפורטר", מדווחת שארול מוריס מביים סרטון לפתיחת הטקס שנמשך ארבע דקות וארבעים שניות ובו מרואיינים 130 מתוך 177 המועמדים לאוסקר השנה. ארול מוריס, בעיניי, הוא אחד מגדולי הקולנוענים החיים כרגע. הוא עילוי. ויש לו אוסקר על הסרט התיעודי הנפלא על רוברט מקנמרה "ערפל קרב". הדיווח של תומפסון על הפקת הסרטון מרתק, ומוריס מספר שם שהראיונות שלו עם מרטין סקורסזי ואדי מרפי היו כל כך טובים שהוא מקווה שיהיה פרויקט המשך ארוך יותר לסרטון הזה.
בפעם הקודמת שזיסקין הפיקה את הטקס מוריס גם ביים קליפ פתיחה נפלא, שכבר הפך לקלאסיקה מיידית (עם המשפט הנפלא שאני חותם עליו: "אני מעדיף סרט בינוני על הצגה טובה").
ואל תשכחו את המחווה הצפויה לאניו מוריקונה, ובטח יהיה רגע יפה לזכר אלטמן.

מערכת "7 לילות" ביקשה ממני בשבוע שעבר לנסות לנחש אילו סרטים יבלטו במירוץ האוסקרים בשנה הבאה, 2008. גם את הקטע הזה כתבתי בסוף השבוע שעבר מאיכילוב, שם היתה מאושפזת בתי, ובלי אינטרנט לצידי הייתי צריך להיעזר בזכרון (מאז שהכל נגיש באינטרנט הפסקתי לזכור דברים). נדמה לי שזכרתי את רוב הסרטים שמסקרנים אותי מבחינה אוסקרית בשנה הבאה, אבל שכחתי אחד חשוב מאוד: את "Lions for Lambs" של רוברט רדפורד, עם טום קרוז ומריל סטריפ בתפקידים הראשיים. מריח אוסקרים לגמרי, לא? (ויש גם את "Reservation Road" של טרי ג'ורג' שיש איזשהו דיבור עליו אבל לי הוא נשמע כמו סרט שאשנא אז אני מעדיף להתעלם ממנו).
כן, אני יודע שזה נורא אידיוטי להמר אילו סרטים יהיו מועמדים לאוסקר בעוד שנה. אם זה היה עובד ככה הרי שהשנה המועמדים היו צריכים להיות "נערות החלומות", "גיבורי הדגל", "הגרמני הטוב", "שומר המדינה" ו"כל אנשי המלך". אבל מה שבטוח הוא שאלה הסרטים שכל מסקרי האוסקרים יעקבו אחריהם כי יש להם ייחוס אוסקרי (במאי וכוכבים עם עבר במועמדויות ובזכיות). הם מן הסתם גם אלה שיתאכזבו מהם ראשונים. הנה הקטע שלי, מתוך גיליון "7 לילות" של אתמול:

עוד יומיים האוסקרים. מה שאומר שבעוד 367 יום יתקיימו האוסקרים של 2008. ובגלל שאוסקרים הנוכחיים כה קשים לחיזוי ("השתולים" יזכה, נכון? ברור, אלא אם "מיס סאנשיין הקטנה" יעקוף אותו), שאין מנוס אלא לשנות את נושא השיחה, להדחיק לכת, ולנסות להרהר בסוגיה הבאמת קריטית: אילו סרטים יעסיקו אותנו בואכה פברואר 2008?
זו כמובן רשימה ספקולטיבית לחלוטין, כי אם יש משהו שלמדנו מהאוסקרים הוא שהסרטים שמייצרים הכי הרבה ציפיות הם אלה שבסוף בכלל לא מועמדים. כך, למשל, כבר יותר משנה מפמפמים לנו ש"נערות החלומות" יהיה הסרט שיזכה השנה באוסקר והוא לא מועמד. "גיבורי הדגל" של איסטווד היה סרט שכולם חשבו לפני שנה שיהיה מועמד, ובסוף דווקא "מכתבים מאיוו ג'ימה" עשה את זה. או במילותיו של התסריטאי זכה האוסקר וויליאם גולדמן: אף אחד לא יודע כלום.
כשמנסים להמר על סרטי האוסקרים במרחק שנה מהיום, השמות הראשונים קופצים לעין הם של הפרויקטים בה מעורבים זוכי אוסקרים משנים קודמות. לזוכי אוסקר, קובעת הסטטיסטיקה, יש סיכויים טובים יותר לזכות במועמדויות חוזרות. לכן, על פניו, אלה ארבעת הסרטים עם הייחוס האוסקרי הכי טוב: הסרט החדש של פרנסיס פורד קופולה (שסרטיו "הסנדק" ו"הסנדק 2" זכו בעבר), "Youth Without Youth", הראשון שלו מזה עשור; "הרוחות של גויה" של מילוש פורמן ("אמדיאוס"); "The Valley of Elah" של פול האגיס ("התרסקות"); ו"המלחמה של צ'רלי ווילסון" של מייק ניקולס. שני האחרונים מסקרנים במיוחד כי הם עוסקים באופן ישיר או עקיף במלחמה בעירק, בשנת אוסקרים שבוודאי תהיה פוליטית למדי, שנת הקדנציה האחרונה של ג'ורג' בוש, תשעה חודשים לפי בחירות 2008 לנשיאות. גם העובדה שהסרטים מכילים שחקנים זוכי אוסקרים מיטיבה את סיכוייהם. אצל פול האגיס משתתף זוכה האוסקר טומי לי ג'ונס, ואצל מייק ניקולס מככבים זוכי האוסקר טום הנקס, ג'וליה רוברטס ופיליפ סימור הופמן. מצד שני, רק למטרת הנמכת ציפיות, זה בדיוק מה שניבאו לפני שנה ל"כל אנשי המלך", הרימייק הפוליטי של זוכה האוסקר סטיב זייליאן, בכיכובו של זוכה האוסקר שון פן. הסרט הזה פשוט התפגר בקופות ובביקורת ברגע בכורתו.
אם בשנים קודמות סרטי האוסקר הופצו בין אוקטובר לדצמבר, הרי שבשנתיים האחרונות הסרטים המועמדים הופצו לאורך השנה כולה, ונחשפו ברובם בפסטיבלים המרכזיים: סאנדאנס, קאן, ונציה וטורונטו. האם, למשל, "Grace is Gone", הסרט המדובר מפסטיבל סאנדאנס האחרון בהפקת ג'ון קיוזאק, יניב מועמדות לסרט ולשחקן-הכוכב שלו? אם כן, זו בהחלט תהיה שנה פוליטית/מלחמתית: גם הסרט הזה עוסק בהתמודדות עם מלחמת עירק. ובמקום לחכות לסרטים שאולי יהיו מוצלחים באיזור הסתיו הבא, אפשר להתחיל להמר על סרטי האביב הקרוב, אלה שכבר זוכים לביקורות מפתיעות ומרשימות: ובמילים אחרות, האם "זודיאק" של דיוויד פינצ'ר יצליח לתרגם את הזמזום האינטרנטי הנלהב סביבו כרגע להצלחה קופתית, ומשם להצלחה אוסקרית?
ג'ודי פוסטר, שזכתה כבר בשני אוסקרים, תחזור השנה עם "The Brave One" של זוכה האוסקר ניל ג'ורדן. לצידה: טרנס הווארד, הדנזל וושינגטון החדש ושחקן שהמילה "אוסקר" כתובה באותיות זהב בעתידותיו. קייט בלנשט בטוח תהיה מועמדת על משהו. ועם שני סרטים תקופתיים לוהטים ("הרוחות של גויה" ו"בת בוליין האחרת") גם לנטלי פורטמן יש סיכוי טוב. וכך גם ניקול קידמן, שבערך מאתיים (פלוס מינוס מאתיים) סרטים בכיכובה, מסוגים וזנים שונים, יופצו השנה. ויהיו השנה גם סרטים חדשים לדיוויד קרוננברג, רידלי סקוט ואנג לי.
אבל אם יש דילמות בקטגוריות המרכזיות, המצב צלול יותר בקטגוריות המשניות. אפקטים? "שודדי הקריביים 3" נגד "ספיידרמן 3". סרט תיעודי? יש חדש של מייקל מור. תסריט? האחים כהן נגד פול תומאס אנדרסון. שירים? יוצאת הגרסה הקולנועית למיוזיקל "Hairspray" (על פי סרטו הקאמפי של ג'ון ווטרס ועם ג'ון טרבולטה בדראג). עיצוב, תלבושות וצילום? הסרט של מילוש פורמן על גויה מול הסרט של פיטר גרינאוויי על רמברנדט. אנימציה? הו, זו תהיה שנה נהדרת לאנימציה: "שרק 3" של דרימוורקס נגד "ראטטוי" של פיקסאר, ושניהם יפסידו ל"בייוולף" של רוברט זמקיס או ל"בי מובי" של ג'רי סיינפלד. והאם "הסימפסונים" יהיו ה"בוראט" של 2007?

מה שבטוח הוא שמסתמן כאן קו תוכני: שנה לפני הבחירות בארצות הברית יופצו ארבעה סרטים – של רדפורד, האגיס, ניקולס וקיוזאק – העוסקים בהשלכות המעורבות האמריקאית בעירק ובאפגניסטן. ואם מורגן ספורלוק יגמור את הסרט התיעודי שלו, העוסק בחיפוש אחר אוסמה בין לאדן (ושהארווי וויינסטין קנה בברלין על סמך 15 דקות ערוכות) זה יהיה הסרט החמישי. ובשנה כזאת, קל לדמיין גם את "בופור" של יוסף סידר זוכה לתשומת לב תקשורתית ואולי אף למועמדות.
אבל, כאמור, צריך לראות גם מה יצוץ בקאן, ונציה וטורונטו לפני שמתחילים באמת להמר על האוסקר לסרטי 2007. ניקח לנו הפסקה של כחמישה חודשים, עד אוגוסט, עד שנשיק את התגית "אוסקר 2007".

עוד יומיים האוסקרים. וזה הזמן להפסיק להתחבט ולפרסם את רשימת ההימורים הסופית שלי. האמת, עמיתיי וחבריי מצליחים לשכנע אותי בשבוע האחרון ש"השתולים" הולך לזכות על סרט ובמאי, ואני מתחיל להשתכנע. כלומר, חוזר להשתכנע. זוכרים? ב-6 בינואר הייתי בטוח שהאוסקר הוא של "השתולים". ואז פתאום חשבתי אחרת. אני כבר בעצמי לא יודע מי נגד מי. אבל אשאר בכל זאת עם ההימורים המקוריים שלי כפי שפורסמו. ואני מדגיש: אלה הניחושים שלי מי הולך בפועל לזכות, לא מי ראוי שייזכה, או מי צריך או מי שהייתי רוצה. למעט "בוראט", "הילדים של מחר" ו"המבוך של פאן" אין באוסקרים השנה בכלל סרטים שהייתי רוצה שייזכו (מהבחינה הזאת, מועמדי פרסי האינדיפנדנט ספיריט לקולנוע עצמאי ודל תקציב שיחולקו בשבת, מכילים סרטים שאהבתי יותר השנה).

ולפני ההימורים, שני נדנודים: 1. הימרתם על זוכי האוסקרים שלכם? 2. רשמתם ביומן שביום ראשון ב-3:00 לפנות בוקר אנחנו נפגשים כאן בבלוג לעבור את השידור החי יחד באירוע לייב בלוגינג טרנס-אטלנטי? עדכנו את חבריכם. זה מקרה מובהק של the more the merrier

אחרי הקפיצה: ההימורים שלי (לא כולל סרטים קצרים וסאונד), טופס הדפסה מקסים לניחושים ביתיים, לינקים להימורי אוסקרים ברחבי הרשת.

Cinemascope's Oscar Predictions
הימורי האוסקר של סינמסקופ
continue reading…

שלוש הערות בקשר לטופס הימורי האוסקרים: 1. כפי שכבר כתבתי, יש לו באג קטן בסופו. כשאתם שולחים את הטופס המלא אתם לא רואים (לצערי) את מסך ה"תודה, קיבלנו" או את "אופס, שכחת לצרף אימייל". אז איך תדעו שהטופס נקלט? תכניסו בשורת המייל אימייל אמיתי ופועל ותקבלו אליו הודעת אישור. למייל הזה גם תקבלו הודעה אם תזכו. רק טפסים אם אימייל תקני נקלטים במערכת. 2. הרעיון הוא לנחש הטופס מי יזכה. לא מי הייתם רוצים שיזכה. מי לדעתכם יזכה. מי שמנחש הכי הרבה קטגוריות נכונות זוכה. במה? לא יודע עדיין. במשהו. אולי. נראה. 3. מועד אחרון למשלוח: יום ראשון בחצות, שלוש שעות לפני הטקס.

והנה ההימורים שלי מ"פנאי פלוס" של אתמול. אני לא יודע אם זה הדבר הכי אידיוטי שעשיתי, או איזשהו רגע של השראה על טבעית, אבל יש לי תחושה שמרטין סקורסזי הולך להפסיד גם השנה. במילים אחרות: אם הוא ינצח, אני אפסיד. ואם אני קולע בול, אני הולך לעונה השניה של "הכוח". ויש לי עוד כמה הימורים לא קונבנציונליים. שחקן משנה: אלן ארקין. פסקול: המבוך של פאן. בקיצור, זו תחזית האוסקר שכתבתי בידיים הכי רועדות מאז שהתחלתי לפרסם תחזיות אוסקר. הן מבוססות יותר על חוש שישי מאשר על הגיון. נראה מה ייצא מזה.

במדור הדפוס של העיתון מופיעה בוקסה למי שרוצה להמר על בטוח:

ההימור הבטוח
רוצים להתערב עם חבריכם לעבודה על זוכי האוסקר אבל חוששים מהימורים בלתי סולידיים? הנה המועמדים המובילים בקטגוריות המרכזיות, כפי שנובאו על ידי חזאי אוסקרים אמריקאים ותיקים ומנוסים ממני

סרט: "בבל"
במאי: מרטין סקורסזי, "השתולים"
שחקנית: הלן מירן, "המלכה"
שחקן: פורסט וויטאקר, "המלך האחרון של סקוטלנד"
שחקן משנה: אדי מרפי, "נערות החלומות"
שחקנית משנה: ג'ניפר האדסון, "נערות החלומות"
תסריט מקורי: "מיס סאנשיין הקטנה"
תסריט מעובד: "השתולים"
סרט אנימציה: "מכוניות"
סרט תיעודי: "אמת מטרידה"
סרט זר: "המבוך של פאן"

הנה הימוריהם של חזאי האוסקרים המכונסים אצל טום אוניל.

הנה הימוריהם של החזאים שקיבץ דיוויד פולנד.

התחזיות של אנשי "אנטרטיינמנט וויקלי" (שעוד לא עידכנו את הימוריהם לפרסים הראשיים).

והאם כבר כיוונתם שעון מעורר ליום ראשון בלילה ב-3:00 לפנות בוקר? אני אהיה כאן לאירוע לייב-בלוגינג במקביל לשידור החי. ספרו לכל חבריכם. יודעים מה? פשוט עשו קופי-פייסט:

רוצים לצפות באוסקרים בשידור חי אבל לא רוצים להיות לבד? בואו ביום ראשון בלילה ל-www.www.open-it.co.il/orange בלוג הקולנוע של יאיר רוה לאירוע “אוסקר-לייב-בלוגינג” השני שלו. האתר ילווה את הטקס דקה אחר דקה, פרס אחרי פרס, פאנץ’ אחרי פאנץ’, בתיאורים (למי שאין טלוויזיה מולו) ובפרשנויות (למי שלא יקלוט בזמן אמת למה זה כזה דרמטי שמרטין סקורסזי זכה או הפסיד באוסקר). ואם אתם ישנים בשעות האלה, היכנסו על הבוקר ל”סינמסקופ” ותוכלו לקרוא דיווח מפורט וכרונולוגי על כל מה שקרה. יותר טוב מהשידור החוזר הערוך והמתורגם. וכדי להגדיל את המתח, המרו לפני השידור החי על הזוכים בטופס המועמדים של הבלוג (אולי גם יהיו פרסים, לא בטוח).

הדביקו בבלוגכם, הפיצו במיילכם. ואם עשיתם, השאירו כאן הודעה, שאדע למי לתת תודה, ברכה, צדקה.

עכשיו רק חסר שתהיה הפסקת חשמל בול על השידור החי בגלל עיצומי החשמלטורים.

מחר יוצאים בארץ "מכתבים מאיוו ג'ימה", "נערות החלומות" ו"לרוץ עם מספריים". אבל הסרט הטוב ביותר של השבוע הוא "המעיין", סרטו הנפלא ויוצא הדופן של דארן ארונופסקי. אם אתם סינפילים אמיתיים, זה הסרט שלכם לסוף השבוע הקרוב. זו ביקורתי עליו מגיליון "פנאי פלוס" של היום:
continue reading…

הרגע נודע לי שבשבוע הבא יעלה בארץ הסרט "לחלום באותיות" ("Akeelah and the Bee" במקור), סרט מקסים מאוד שהוקרן בארץ בפתיחת הםסטיבל לסרטי ילדים ונוער בסינמטק תל אביב בספטמבר האחרון, ומאז כבר הוקרן כמה פעמים בימי עיון של מורים (ובשבועות האחרונים בהקרנות טרום בכורה בשבת אחרי הצהריים ביס-פלאנט). עיתונאי הקולנוע המשת"פים עם המפיצים המחרימים יראו את הסרט בהקרנה המוקדמת במוצאי שבת הקרובה, ומאוד כדאי לכם לא להחמיץ.

זה מה שכתבתי על הסרט במדורי ב"פנאי פלוס" בגיליון 28 בספטמבר 2006:
continue reading…

עדכון, ראשון 25.2.2006

יש לנו סרט גנוז ראשון לשנת 2007: "הגרמני הטוב" של סטיבן סודרברג נזרק (כנראה) בארץ לפח ולא ייצא לבתי הקולנוע. הגונזים: ג.ג וסרטי נוח (מפיצי וורנר). עטרה ישראלי עזריה, ממשרד יחסי הציבור של וורנר, אישרה את הדבר אך מוסיפה: "נכון לכרגע – יש החלטה לא לצאת עם הסרט, אך זו איננה החלטה סופית. דברים עשויים להשתנות".
"הגרמני הטוב" מתוכנן לצאת בארץ בדי.וי.די (בהפצת הד ארצי) ביוני.

"הגרמני הטוב" הוקרן בבכורה אירופאית בפסטיבל ברלין. איזה מסרטי פסטיבל ברלין האחרים כן (כנראה) יגיעו בקרוב ארצה?
הראשון, כמובן, יהיה "בופור" ב-8 במרץ.
שבוע אחריו, ב-15 במרץ, יוציאו סרטי שפירא את "אדית פיאף, החיים בוורוד", סרט הפתיחה של הפסטיבל.
שפירא גם יפיצו את "אירינה פאלם", הקומדיה הבריטית בה מגלמת מריאן פייתפול זונה מבוגרת.
קולנוע לב יביאו את "Walker" של פול שריידר ואת "Away from Her" של שרה פולי.
"Bordertown" של הבמאי גרגורי נאבה עם ג'ניפר לופז יופץ בארץ על ידי חמישה כוכבים.
ליונייטד קינג יש את "אנג'ל" של פרנסואה אוזון.

למה אתם מחכים? מלאו כבר היום את טופס הימורי האוסקרים של "סינמסקופ". כאמור, פרסים אינם מובטחים אבל אני מניח שאמצא איזשהו צ'ופר לזוכים. ("צ'ופר". הנה מילה בה לא יצא לי להשתמש מאז 1989). ואגב, טופס ניחושי האוסקרים של עין הדג מעוצב יותר יפה משלי, עובד יותר טוב משלי ושאלת שובר השיוויון שלהם יותר מקורית משלי. ויש להם פרסים. לעזאזל.

אם היה לי בית קולנוע… הייתי מארגן מרתון של חמשת הסרטים המועמדים לאוסקר ביום ראשון מ-12 בצהריים עד חצות, ואז בלילה הייתי סוגר שת"פ עם יס או עם הוט ומעביר את הטקס בשידור חי על מסך גדול. כרטיס אחד היה מקנה כניסה לכל היום, ובשבע בבוקר אחרי הטקס מציע ארוחת בבוקר. 36 שעות של פסטיבל אוסקר. אבל אין לי בית קולנוע, רק בלוג. רגע, אבל יש בית קולנוע בארץ שיש לו שת"פ עם יס. אז למה זה לא קורה?

אם יש לכם בלוג, אתם מוזמנים לעזור לי להפיץ הלאה את בשורת אירוע הלייב בלוגינג השני שאקיים כאן ביום ראשון בלילה. בפעם הראשונה שעשיתי את זה, באוסקרים לפני שנה, התוצאה היתה חיננית למדי ולא מעט מקבועי האתר – שהיה אז בן חודשיים בסך הכל – נשארו כאן כל הלילה והפינג-פונג בין הדיווח החי שלי ובין התגובות השוטפות בטוקבקים היה מקסים למדי. מאוד ווב 1.7. הבלוג גדל מאז, והאוסקרים השנה יהיו מרתקים מאוד, אז יהיה מעניין לראות איך הלילה הזה יתפתח. בקיצור, הנה טקסט שאתם מוזמנים להעתיק ולהדביק בבלוגכם:

רוצים לצפות באוסקרים בשידור חי אבל לא רוצים להיות לבד? בואו ביום ראשון בלילה ל-www.www.open-it.co.il/orange בלוג הקולנוע של יאיר רוה לאירוע "אוסקר-לייב-בלוגינג" השני שלו. האתר ילווה את הטקס דקה אחר דקה, פרס אחרי פרס, פאנץ' אחרי פאנץ', בתיאורים (למי שאין טלוויזיה מולו) ובפרשנויות (למי שלא יקלוט בזמן אמת למה זה כזה דרמטי שמרטין סקורסזי זכה או הפסיד באוסקר). ואם אתם ישנים בשעות האלה, היכנסו על הבוקר ל"סינמסקופ" ותוכלו לקרוא דיווח מפורט וכרונולוגי על כל מה שקרה. יותר טוב מהשידור החוזר הערוך והמתורגם. וכדי להגדיל את המתח, המרו לפני השידור החי על הזוכים בטופס המועמדים של הבלוג (אולי גם יהיו פרסים, לא בטוח).

ואם אתם שמים לינק אליי אצלכם, השאירו כאן תגובה עם לינק אליכם.

המועד האחרון להצבעת חברי האקדמיה היה אתמול. הימורי האוסקרים שלי מתפרסמים היום ב"פנאי פלוס", שבוע אחרי שכתבתי אותם. אני מקווה שהם יעלו אחרי הצהריים בוויינט (אם לא, אעלה אותם כאן). אתמול פירסם חזאי האוסקרים טום אוניל שחזאי האוסקרים פיט האמונד מהמר כעת על "בבל" ולא על "מיס סאנשיין הקטנה". הולי שיט, מה קורה כאן. וזה קורה אחרי ששלושה אנשים שאני בקשרי מייל/מסנג'ר איתם הודיעו לי השבוע שהאוסקר הזה יהיה יותר קל לחיזוי ממה שנדמה: סקורסזי זכה בגילדת הבמאים, הוא יזכה בבימוי ו"השתולים" בסרט. בקיצור, אני בעצמי כבר לא יודע מה יקרה. הבו לנו תיקו. וגם דיוויד קאר ב"ניו יורק טיימס" לא יודע מה הולך לקרות. שנה משונה.

ולשאר ענייני היום:

ראיתם את העיצוב החדש של IMDB? אני די שונא אותו.

יש לישראלים עכשיו עוד דרך להיכנס לאוסקרים: להיות הדי.ג'יי של הטקס. מנהג חדש.

הנה דיוויד גויר ממשיך לעוץ עצות בבלוגו למי שרוצה להיות תסריטאי בהוליווד. אני מסכים שאין כאן בשורות חדשות למי שכבר מכיר את ספרי העצות וסיפורי ההצלחה, אבל יש כאן שני דברים יפים: האחד, שגויר – תסריטאי עסוק וסופר מוכשר – לוקח את הזמן לכתוב משהו המיועד למתחילים בעסק, ושהוא מגיב לפונים אליו. זה יפה. והשני, שהוא כותב במידה מרשימה של כנות. גם אם זה גורם לו להישמע קצת מניאק. טקסט נחמד.

אני עדיין משלים פערים מהשבוע המאושפז שלי ורק היום גיליתי לצערי שהאנימטור ריאן לארקין מת השבוע. "ריאן", סרט האנימציה הקצר של כריס למברת שנעשה עליו ושזכה באוסקר, הוא אחד מסרטי האנימציה היפים שראיתי מימיי.

לטובת המבולבלים: שון לוי הוא במאי אמריקאי לא מאוד מוכשר אבל עם חוש לשוברי קופות. דני לוי הוא אותו דבר, רק בגרמנית. שון לוי ביים את "לילה מוטרף במוזיאון" האידיוטי (אך מצחיק לפרקים) שיעלה בארץ בשבוע הבא. דני לוי ביים את הקומדיה "הפיהרר שלי" על היטלר. פרופ' זהר שביט ראתה את הסרט וכתבה עליו בשבוע שעבר ב"הארץ". ובכל זאת, למרות חלחלתה, הסרט מסקרן אותי. מה גורם לבמאי יהודי לעשות פארסה על היטלר? יכול להיות שיש שם איזשהו מימד סאטירי שבני דורה של שביט מחמיצים וממהרים להזדעזע ממנו, או שלוי הנ"ל הוא סתם פרובוקטור שיודע לחלוב מיליוני יורו מהגרמנים כשהוא מתחבר לאנטישמיות שלהם? בקיצור: הביאו לנו הסרט.

במלאת שבוע לאישפוז שוחררה היום בצהריים קטנטונת שלי מבית החולים וכעת היא בבית. וגם אני. תודה לכל מי שאיחל בריאות ושהמשיך לעקוב אחר הבלוג גם כשהוא עודכן בשלט רחוק. אני מקווה שזה הפוסט האחרון שעושה שימוש בכותרת מעולם הרפואה.

אני מרפרף על פני אתרי האינטרנט השונים והטוקבקים שלכם, ומנסה להשלים את מה שהחמצתי בימים האחרונים.

1. אני לא חושב שזה רעיון רע לעשות רימייק אמריקאי ל"מחבואים" של מיכאל האנקה, אבל זה רעיון איום שרון הווארד יהיה מעורב בו.

2. במדור הקדם-אוסקרי שלי שייצא לאור מחר, ושנכתב מספת ההורים בבית החולים לילדים ביום רביעי שעבר, כתבתי שאולי ייקחו האוסקרים האמריקאיים דוגמה מהאופירים הישראלים ויכריזו על תיקו בפרס הסרט. אולי זה לא רעיון כזה מופרך: גילדת העורכים חילקה בסוף השבוע את פרסיה והתוצאה היתה תיקו בין "בבל" ו"השתולים".

3. "בופור" כבר נמכר להפצה לתאילנד ודילים נמצאים לפני סגירה להפצה באנגליה וצרפת.

4. שמוליק דובדבני על "בופור".

5. הטוקבקיסט הבלתי נסבל גלעד, החותם באחרונה תחת השם "חתום למחיקה", בדרך כלל מצליח להוכיח חוסר הבנה בקריאה ויכולת ניסוח ירודה, אבל לראשונה מאז שהוא נבט באתר הזה אני חייב להגיד שאני מסכים איתו לגבי המחווה מעוררת אי הנחת של הבאת ההורים השכולים לפרמיירה בברלין. כתבתי על כך השבוע לגיליון "7 לילות" הקרוב.