מחר יוצאים בארץ "מכתבים מאיוו ג'ימה", "נערות החלומות" ו"לרוץ עם מספריים". אבל הסרט הטוב ביותר של השבוע הוא "המעיין", סרטו הנפלא ויוצא הדופן של דארן ארונופסקי. אם אתם סינפילים אמיתיים, זה הסרט שלכם לסוף השבוע הקרוב. זו ביקורתי עליו מגיליון "פנאי פלוס" של היום:
continue reading…
הרגע נודע לי שבשבוע הבא יעלה בארץ הסרט "לחלום באותיות" ("Akeelah and the Bee" במקור), סרט מקסים מאוד שהוקרן בארץ בפתיחת הםסטיבל לסרטי ילדים ונוער בסינמטק תל אביב בספטמבר האחרון, ומאז כבר הוקרן כמה פעמים בימי עיון של מורים (ובשבועות האחרונים בהקרנות טרום בכורה בשבת אחרי הצהריים ביס-פלאנט). עיתונאי הקולנוע המשת"פים עם המפיצים המחרימים יראו את הסרט בהקרנה המוקדמת במוצאי שבת הקרובה, ומאוד כדאי לכם לא להחמיץ.
זה מה שכתבתי על הסרט במדורי ב"פנאי פלוס" בגיליון 28 בספטמבר 2006:
continue reading…
עדכון, ראשון 25.2.2006
יש לנו סרט גנוז ראשון לשנת 2007: "הגרמני הטוב" של סטיבן סודרברג נזרק (כנראה) בארץ לפח ולא ייצא לבתי הקולנוע. הגונזים: ג.ג וסרטי נוח (מפיצי וורנר). עטרה ישראלי עזריה, ממשרד יחסי הציבור של וורנר, אישרה את הדבר אך מוסיפה: "נכון לכרגע – יש החלטה לא לצאת עם הסרט, אך זו איננה החלטה סופית. דברים עשויים להשתנות".
"הגרמני הטוב" מתוכנן לצאת בארץ בדי.וי.די (בהפצת הד ארצי) ביוני.
"הגרמני הטוב" הוקרן בבכורה אירופאית בפסטיבל ברלין. איזה מסרטי פסטיבל ברלין האחרים כן (כנראה) יגיעו בקרוב ארצה?
הראשון, כמובן, יהיה "בופור" ב-8 במרץ.
שבוע אחריו, ב-15 במרץ, יוציאו סרטי שפירא את "אדית פיאף, החיים בוורוד", סרט הפתיחה של הפסטיבל.
שפירא גם יפיצו את "אירינה פאלם", הקומדיה הבריטית בה מגלמת מריאן פייתפול זונה מבוגרת.
קולנוע לב יביאו את "Walker" של פול שריידר ואת "Away from Her" של שרה פולי.
"Bordertown" של הבמאי גרגורי נאבה עם ג'ניפר לופז יופץ בארץ על ידי חמישה כוכבים.
ליונייטד קינג יש את "אנג'ל" של פרנסואה אוזון.
למה אתם מחכים? מלאו כבר היום את טופס הימורי האוסקרים של "סינמסקופ". כאמור, פרסים אינם מובטחים אבל אני מניח שאמצא איזשהו צ'ופר לזוכים. ("צ'ופר". הנה מילה בה לא יצא לי להשתמש מאז 1989). ואגב, טופס ניחושי האוסקרים של עין הדג מעוצב יותר יפה משלי, עובד יותר טוב משלי ושאלת שובר השיוויון שלהם יותר מקורית משלי. ויש להם פרסים. לעזאזל.
אם היה לי בית קולנוע… הייתי מארגן מרתון של חמשת הסרטים המועמדים לאוסקר ביום ראשון מ-12 בצהריים עד חצות, ואז בלילה הייתי סוגר שת"פ עם יס או עם הוט ומעביר את הטקס בשידור חי על מסך גדול. כרטיס אחד היה מקנה כניסה לכל היום, ובשבע בבוקר אחרי הטקס מציע ארוחת בבוקר. 36 שעות של פסטיבל אוסקר. אבל אין לי בית קולנוע, רק בלוג. רגע, אבל יש בית קולנוע בארץ שיש לו שת"פ עם יס. אז למה זה לא קורה?
אם יש לכם בלוג, אתם מוזמנים לעזור לי להפיץ הלאה את בשורת אירוע הלייב בלוגינג השני שאקיים כאן ביום ראשון בלילה. בפעם הראשונה שעשיתי את זה, באוסקרים לפני שנה, התוצאה היתה חיננית למדי ולא מעט מקבועי האתר – שהיה אז בן חודשיים בסך הכל – נשארו כאן כל הלילה והפינג-פונג בין הדיווח החי שלי ובין התגובות השוטפות בטוקבקים היה מקסים למדי. מאוד ווב 1.7. הבלוג גדל מאז, והאוסקרים השנה יהיו מרתקים מאוד, אז יהיה מעניין לראות איך הלילה הזה יתפתח. בקיצור, הנה טקסט שאתם מוזמנים להעתיק ולהדביק בבלוגכם:
רוצים לצפות באוסקרים בשידור חי אבל לא רוצים להיות לבד? בואו ביום ראשון בלילה ל-www.www.open-it.co.il/orange בלוג הקולנוע של יאיר רוה לאירוע "אוסקר-לייב-בלוגינג" השני שלו. האתר ילווה את הטקס דקה אחר דקה, פרס אחרי פרס, פאנץ' אחרי פאנץ', בתיאורים (למי שאין טלוויזיה מולו) ובפרשנויות (למי שלא יקלוט בזמן אמת למה זה כזה דרמטי שמרטין סקורסזי זכה או הפסיד באוסקר). ואם אתם ישנים בשעות האלה, היכנסו על הבוקר ל"סינמסקופ" ותוכלו לקרוא דיווח מפורט וכרונולוגי על כל מה שקרה. יותר טוב מהשידור החוזר הערוך והמתורגם. וכדי להגדיל את המתח, המרו לפני השידור החי על הזוכים בטופס המועמדים של הבלוג (אולי גם יהיו פרסים, לא בטוח).
ואם אתם שמים לינק אליי אצלכם, השאירו כאן תגובה עם לינק אליכם.
המועד האחרון להצבעת חברי האקדמיה היה אתמול. הימורי האוסקרים שלי מתפרסמים היום ב"פנאי פלוס", שבוע אחרי שכתבתי אותם. אני מקווה שהם יעלו אחרי הצהריים בוויינט (אם לא, אעלה אותם כאן). אתמול פירסם חזאי האוסקרים טום אוניל שחזאי האוסקרים פיט האמונד מהמר כעת על "בבל" ולא על "מיס סאנשיין הקטנה". הולי שיט, מה קורה כאן. וזה קורה אחרי ששלושה אנשים שאני בקשרי מייל/מסנג'ר איתם הודיעו לי השבוע שהאוסקר הזה יהיה יותר קל לחיזוי ממה שנדמה: סקורסזי זכה בגילדת הבמאים, הוא יזכה בבימוי ו"השתולים" בסרט. בקיצור, אני בעצמי כבר לא יודע מה יקרה. הבו לנו תיקו. וגם דיוויד קאר ב"ניו יורק טיימס" לא יודע מה הולך לקרות. שנה משונה.
ולשאר ענייני היום:
ראיתם את העיצוב החדש של IMDB? אני די שונא אותו.
יש לישראלים עכשיו עוד דרך להיכנס לאוסקרים: להיות הדי.ג'יי של הטקס. מנהג חדש.
הנה דיוויד גויר ממשיך לעוץ עצות בבלוגו למי שרוצה להיות תסריטאי בהוליווד. אני מסכים שאין כאן בשורות חדשות למי שכבר מכיר את ספרי העצות וסיפורי ההצלחה, אבל יש כאן שני דברים יפים: האחד, שגויר – תסריטאי עסוק וסופר מוכשר – לוקח את הזמן לכתוב משהו המיועד למתחילים בעסק, ושהוא מגיב לפונים אליו. זה יפה. והשני, שהוא כותב במידה מרשימה של כנות. גם אם זה גורם לו להישמע קצת מניאק. טקסט נחמד.
אני עדיין משלים פערים מהשבוע המאושפז שלי ורק היום גיליתי לצערי שהאנימטור ריאן לארקין מת השבוע. "ריאן", סרט האנימציה הקצר של כריס למברת שנעשה עליו ושזכה באוסקר, הוא אחד מסרטי האנימציה היפים שראיתי מימיי.
לטובת המבולבלים: שון לוי הוא במאי אמריקאי לא מאוד מוכשר אבל עם חוש לשוברי קופות. דני לוי הוא אותו דבר, רק בגרמנית. שון לוי ביים את "לילה מוטרף במוזיאון" האידיוטי (אך מצחיק לפרקים) שיעלה בארץ בשבוע הבא. דני לוי ביים את הקומדיה "הפיהרר שלי" על היטלר. פרופ' זהר שביט ראתה את הסרט וכתבה עליו בשבוע שעבר ב"הארץ". ובכל זאת, למרות חלחלתה, הסרט מסקרן אותי. מה גורם לבמאי יהודי לעשות פארסה על היטלר? יכול להיות שיש שם איזשהו מימד סאטירי שבני דורה של שביט מחמיצים וממהרים להזדעזע ממנו, או שלוי הנ"ל הוא סתם פרובוקטור שיודע לחלוב מיליוני יורו מהגרמנים כשהוא מתחבר לאנטישמיות שלהם? בקיצור: הביאו לנו הסרט.
במלאת שבוע לאישפוז שוחררה היום בצהריים קטנטונת שלי מבית החולים וכעת היא בבית. וגם אני. תודה לכל מי שאיחל בריאות ושהמשיך לעקוב אחר הבלוג גם כשהוא עודכן בשלט רחוק. אני מקווה שזה הפוסט האחרון שעושה שימוש בכותרת מעולם הרפואה.
אני מרפרף על פני אתרי האינטרנט השונים והטוקבקים שלכם, ומנסה להשלים את מה שהחמצתי בימים האחרונים.
1. אני לא חושב שזה רעיון רע לעשות רימייק אמריקאי ל"מחבואים" של מיכאל האנקה, אבל זה רעיון איום שרון הווארד יהיה מעורב בו.
2. במדור הקדם-אוסקרי שלי שייצא לאור מחר, ושנכתב מספת ההורים בבית החולים לילדים ביום רביעי שעבר, כתבתי שאולי ייקחו האוסקרים האמריקאיים דוגמה מהאופירים הישראלים ויכריזו על תיקו בפרס הסרט. אולי זה לא רעיון כזה מופרך: גילדת העורכים חילקה בסוף השבוע את פרסיה והתוצאה היתה תיקו בין "בבל" ו"השתולים".
3. "בופור" כבר נמכר להפצה לתאילנד ודילים נמצאים לפני סגירה להפצה באנגליה וצרפת.
4. שמוליק דובדבני על "בופור".
5. הטוקבקיסט הבלתי נסבל גלעד, החותם באחרונה תחת השם "חתום למחיקה", בדרך כלל מצליח להוכיח חוסר הבנה בקריאה ויכולת ניסוח ירודה, אבל לראשונה מאז שהוא נבט באתר הזה אני חייב להגיד שאני מסכים איתו לגבי המחווה מעוררת אי הנחת של הבאת ההורים השכולים לפרמיירה בברלין. כתבתי על כך השבוע לגיליון "7 לילות" הקרוב.
למי שעוד לא התעדכן: אמיר קוסטוריצה חולה, הוא ביטל את הגעתו לישראל. האירוע איתו שהייתי אמור להנחות הערב התבטל. יש לי תחושה שהסרט החדש שלו, "תבטיח לי", התקבל לקאן, והמחלה הזאת היא בעצם מתח.
תודה לחן חן שעזר לי בשבת לעדכן את הבלוג בשלט רחוק עם זוכי ברלין. אנא רישמו לפניכם והפיצו לחבריכם: זה המקום להתעדכן בו ראשונים במה שקורה ברגע זה בעולם הקולנוע. בדרך כלל, לפחות.
אהבתי את הקטע של רענן שקד מ"7 לילות" לפני עשרה ימים, על כך שכל פרס לישראלי בעולם מולאם בתקשורת להישג של המדינה. דוב הכסף של יוסף סידר איננו "הישג לקולנוע הישראלי". זהו בראש ובראשונה הישג אדיר ליוסף סידר, הבמאי שהשיק את הרנסנס הנוכחי של הקולנוע הישראלי עם "ההסדר" ב-2000, שהיה הסרט הראשון אחרי חמש שנות בצורת שסדק את רף 100,000 הצופים. במחזור היוצרי הצעירים של העשור הנוכחי סידר היה תמיד הבוגר שהיה רשום עליו most likely to succeed, מה שאמר שסידר עשוי להפוך בקרוב לבמאי הוליוודי, הצעות אמריקאיות בוודאי יגיעו. והאם "בופור" יהיה הסרט הישראלי הראשון זה 23 שנים שימכור יותר מחצי מיליון כרטיסים? מה שכן, אולי לא "הישג לקולנוע הישראלי", אבל הפרסים בברלין ל"אדמה משוגעת", "הבועה" ו"בופור" מעידים שהקולנוע הישראלי קפץ ליגה. אנחנו בארץ יודעים את זה כבר כמה שנים, עכשיו צריך שב"ניו יורק טיימס" יכתבו את זה.
אפרופו נקניקיה: ביום שבו ראיתי את "בופור" אמרתי לאלה שדיברו איתי באותו יום שאין לי ספק שהסרט יזכה באחד משלושת הפרסים הראשונים בברלין, אבל בבלוג לא כתבתי את זה. מה מוציא אדם יותר טמבל, תחזית פומבית שלא התגשמה, או תחזית פרטית שכן (ואז לכתוב עליה בדיעבד "ידעתי!")?
כדי להגשים את התחזית שלי, ש"בופור" יהיה מועמד לאוסקר הסרט הזר בשנה הבאה, צריכים לקרות עכשיו שני דברים: להשיג מפיץ אמריקאי (רצוי Picturehouse של בוב ברני או גדול מזה) ולהגיע כבר עם מפיץ לפסטיבל ניו יורק או טורונטו (ואולי גם טלורייד), להשיק שם את קמפיין האוסקר. ועד אז, להיעלם מהאופק. אם יש דבר שלמדנו מ"לחזור" הוא שהייפ מוקם מדי – פסטיבל קאן במקרה של אלמודובר – יכל להרוג סיכויים של סרט. אה, כן: ובדרך הוא צריך לזכות בפרס אופיר. ועם האופי ההפכפך של חברי האקדמיה הישראלית זו עשויה להיות משימה לא קלה. מצד שני, סידר הוא באמת אהוב התעשייה, ואחד האנשים הכי מפורגנים מצד עמיתיו בארץ, כך שאני מניח שלא צריכה להיות כאן בעיה.
1. לצוות של "בופור" נרמז היום שבטקס נעילת פסטיבל ברלין בעוד כמה שעות הם יזכו באחד הפרסים.
2. "הבועה" זכה אחר הצהריים במקום השני בפרס חביב הקהל מבין סרטי הפנורמה בברלין. במקום הראשון זכה הסרט התיעודי "Blindsight". הנה אוהד קנולר מקבל את הפרס. תזכורת: בשנה שעברה זכה "בובות נייר" של תומר הימן בפרס חביב הקהל של הפנורמה.
3. בניגוד למה שכתבתי אתמול: טקס חלוקת הפרסים יתחיל ב-20:00 שעון ישראל ויועבר בשידור חי בערוץ הגרמני 3SAT ובאינטרנט כאן. ב-22:30 תשודר בארטה תוכנית לסיכום הפסטיבל.
רק היום גיליתי שבקומת מחלקת הילדים יש כיתת לימוד ובה מחשבים עם אינטרנט. השלכתי הצידה כמה ילדים קטנים (הם חולים, חיוורים ועם אינפוזיה כך שהם לא ממש הצליחו להתנגד) כדי לעדכן את הבלוג. ופתאום אני קולט שהדבר שהכי מעסיק אותי זה מה שלום "בופור" בברלין. נראה לי שמאז שנדרתי שאני נקניקיה אם הסרט לא יהיה מועמד לאוסקר בעוד שנה התחלתי להרגיש ניחוחות חרדל באפי. מצד שני, הימורים פזיזים זה אני.
והנה הביקורות מתחילות להגיע, והן משבחות את הסרט מבחינה קולנועית (אם כי באיפוק, ללא סופרלטיבים והתעלפויות) אבל די מתנקשות בו מבחינה פוליטית.
תודה לרתם מהתגובות על הלינק לביקורת ב"וראייטי" המתארת את הסרט כ"בעל עוצמה", מציינת את העובדה שבתסריט יש אלמנטים ביקורתיים אבל הסרט שומר על איזון. משפט הסיום של הפסקה הראשונה עושה לסרט נזק תדמיתי בניכר:
offshore it may face more uncertain fortunes of war given its impartiality won't chime with frequently anti-Israeli sensibilities of arthouse auds, especially in Europe.
אני מקווה שיגיעו המבקרים האירופאיים שיבינו שהסרט הזה, בדרכו המתונה, עושה לצבא הישראלי את מה ש"מדורת השבט" עשה למפעל ההתנחלויות: מזדהה עם הפרטים, אבל מבקר את המערכת.
קירק האניקאט מ"הוליווד ריפורטר" כותב ביקורת נפלאה על הסרט, ובפסקת הפתיחה משווה את האבסורד שבו לאלה של "מילכוד 22" ו"מ.א.ש". פששש… הוא רואה את הסרט באופן רחב יותר, העוסק "במלחמה כמוסד" יותר מאשר בפוליטיקה מקומית, משפט שסוכני המכירות של הסרט (סרטי בוואריה) בוודאי ידגישו למפיצים אמריקאים. ולקראת סיום גם האניקאט מתלונן על כמה קלישאות סרטי מלחמה (שאני התבאסתי מהם כבר בטריילר)
The movie doesn't completely escape war film conventions. The chief offense is the scene where we really get to know about a guy and his girl moments before he gets killed, a tradition that was old in John Wayne movies.
רק התלוננתי אתמול ש"סקרין דיילי" שלחו את דן פיינרו לסקר את "בופור" ולא את דיוויד ד'ארסי והנה ד'ארסי, כאילו בהזמנה, מפרסם ביקורת משלו בבלוג גרין-סין. הוא משווה את "בופור" ל"הצוללת" "הספינה" של וולפגנג פיטרסן, ומוסיף – בצדק – שלא בטוח אם יוסף סידר יקח את זה כמחמאה. כן, זו מחמאה בעייתית. מצד אחד "הצוללת" "הספינה" היה מועמד לששה אוסקרים והזניק את הקריירה ההוליוודית שלפיטרסן, מצד שני מבחינה אנושית ואידיאולוגית הסרט היה יותר מפרובלמטי וספק אם היה זוכה לקבלת פנים באקלים הפוליטי של ימינו. גם ד'ארסי מתעכב על על הבעייתיות הפוליטית של הסרט, במיוחד אחרי מלחמת לבנון השניה, אבל חותם במשפט מעולה לסידר והסרט: His film certainly elevates this year's Berlinale competition.
דרור שאול גבר על טרזים! מדהים! "אדמה משוגעת" זכה בפרס דב הקריסטל בתחרות סרטי הילדים והנוער של פסטיבל ברלין, בשעה ש"The Fall" של טרזים סינג ("תא קטלני" הנפלא והקליפ ל"מאבד את דתי" של אר.אי.אם) קיבל רק ציון לשבח. (וואלה הקדימו אותי).
והנה הביקורת שלי על "שומר המדינה" (The Good Shepherd) של רוברט דה נירו, שעלה אתמול בארץ ומתחרה השבוע בברלין.
טקס חלוקת פרסי דוב הזהב בברלין: מחר בשידור חי בערוץ ארטה. מי שעוקב מוזמן לעדכן כאן בזמן אמת. דיווח בסמ"ס לטובת המאושפזים והמנותקים יתקבל בברכה.
תודה לכל המאחלים. לא ציפיתי לזרי הפרחים הווירטואליים שהינחתם על מפתן הבלוג. היה כיף לראות. ואילו אני בסך הכל ניסיתי להתנצל על כך שאני קצת מזניח את הבלוג בימים האחרונים. המצב, כמו בכל עסק נשימתי, מחמיר לפני שהוא משתפר. מסתמן שנבלה כאן את סוף השבוע. כמו צימר בתל אביב.
הפוסט הזה נכתב באדיבות האינטרנט האלחוטי של חדר הכושר גו-אקטיב במרכז ויצמן. אני יושב על הרצפה מחוצה לו ומשנורר להם את רוחב הפס. לפחות נתתי להם קרדיט.
אני מסוקרן מהתגובות של המבקרים לגבי "בופור". עוד אין מבול ביקורות. דיוויד האדסון בגרין-סין נתן לו את הציון B, אני מניח שתגיע הרחבה במשך היום או מחר. ב"סקרין דיילי" שלחו את דן פיינרו לסקר את הסרט. תקציר הביקורת שלו נראה חיובי. מצער אותי כשב"סקרין" שולחים מבקר ישראלי לבקר סרט ישראלי. היה מסקרן אותי יותר לקרוא מה יש לדיוויד ד'ארסי להגיד על הסרט, מנקודת מבט זרה לחלוטין ובלי היכרות מוקדמת עם השחקנים.
קירק האניקאט מ"הוליווד ריפורטר" מנסה לנתח את סיכויי הזכייה של סרטי התחרות, ומאבחן צרות לסרטים הפוליטיים (כולל "בופור") בגלל שנשיא חבר השופטים, פול שריידר מתעניין "באמנות ולא במחלוקות".
סרט מהתחרות שזוכה לתגובות נלהבות מכל הכיוונים הוא "אירינה פאלם", בו מגלמת מריאן פייתפול אשה ההולכת לעבוד בזנות כדי לטפל את טיפולי בית החולים של נכדה.
אם אתם מוצאים עוד ביקורות על "בופור" מבלוגרי הקולנוע בברלין עדכנו כאן.
תגובות אחרונות