הפוסט הזה נכתב מבית חולים דנה בתל אביב, בו אני יושב כבר יומיים לצד מיטתה של מיס סאנשיין הקטנה והאסתמטית שלי שדלקת הריאות שלה הסתבכה להתקף קוצר נשימה.
מזכר לשרי אריסון: תודה על הספות הנוחות המשמשות את ההורים. עכשיו אפשר לבקש גם אינטרנט אלחוטי? מה יש, בלוגרים לא מתאשפזים? תמיד בריאים? הפוסט הזה אמנם נכתב לצד התינוקת המנמנמת, אבל שוגר אליכם בזכות האינטרנט האלחוטי במקדונלדס במרכז ויצמן הסמוך. (נו עמרי פדן, אולי אתה תתרום וויי-פיי לטובת מאושפזי איכילוב ובני משפחתם?)
אגב, גם את המדור שלי השבוע כתבתי מבית החולים (בזה, למרבה הצער, יש לי קצת יותר ניסיון. באישפוזים קודמים שלה, כשהייתי ב"העיר", כבר כתבתי כמה מדורים). מיעוט שעות השינה וההיי מאדי הוונטולין שמגיעים עד אליי גרמו לי לכתוב ל"פנאי פלוס" הימורי אוסקרים קצת יותר נועזים ממה שתכננתי. כן, אני כבר מכין את התירוצים.

סליחה לכל מי שקם השכם הבוקר ולא מצא את פינת האוסקרים שלי בתוכנית הבוקר של קשת. ילדה חולה, יו נואו. סדרי עדיפויות.

בהנחה שההחלמה תהיה מהירה יחסית, עניין של שלושה עד חמישה ימים, הנה שני אירועים בשבוע הבא בהם תוכלו לפגוש אותי:

1. ביום שני, 19.2, ב-19:30 יגיע אמיר קוסטוריצה למפגש עם הקהל בבית ציוני אמריקה. אני אנחה את המפגש איתו (אני חושב שהצירוף "בלי נדר" רלוונטי כאן). את האירוע מפיקים איגודי התסריטאים והבמאים. ולבואו של קוסטוריצה ארצה אחראית שגרירות סרביה, שיום קודם תחגוג איתו את יום העצמאות הסרבי.

2. ביום חמישי, 22.2, ב-21:00 יושק בחדרי ההקרנה באוזן השלישית מארז הדי.וי.די שאני כה מחכה לו: "יומן" של דוד פרלוב. איתן גרין ואני נגיד כמה מילים לכבוד המאורע ואז יקרינו בחדרי ההקרנה חמישה מתוך ששת הפרקים במקביל. הכניסה לאירוע חינם ויהיה אפשר לעבור מחדר לחדר ולזפזפ בין הפרקים. המלצה שלי, אם מעולם לא ראיתם את המוניומנט הדוקמנטרי/פיוטי הזה: לכו על פרקים 1 או 2, הם שובי לב לחלוטין.

"בופור" הוקרן היום בפסטיבל ברלין. החמצתי את הלייב-סטרימינג של מסיבת העיתונאים של יוסף סידר, אבל אני מניח שמחר יהיה אפשר לצפות בהקלטה שלה כאן.

אני חושב שיוג'ין הרננדז מ"אינדי-ווייר" מאוד מחבב את גל אוחובסקי. הוא לא מפסיק לדווח עליו ולצלם אותו בפסטיבלים השונים. הוא תפס אותו עכשיו לצילום בברלין.

הקהילה הבלוגרית לא עצרה את נשימתה לכבוד בכורת "בופור" אלא המתינה יותר לסרט שהוקרן מיד אחריו בברלינאלה-פאלאסט, "300" של זאק סניידר על פי הרומן הגרפי של פרנק מילר ("עיר החטאים"). והבשורה מהבכורה: אויה! נטישות רבות וקריאות בוז!

והנה חומר קריאה משובח: דיוויד גויר, התסריטאי של "בלייד" ו"באטמן מתחיל" נותן לקוראי הבלוג המיי-ספייסי שלו עצות איך להיכנס לתחום הקולנוע והטלוויזיה.

ועד שאמצא את הזמן לעידכון הוספיטלי נוסף: האם כבר מילאתם את הימוריכם לאוסקרים? האם כבר סימנתם ביומנכם שב-25 בפברואר, ליל האוסקרים, יתקיים כאן בבלוג הזה, זו הפעם השניה, אירוע לייב-בלוגינג נפלא בו אלווה את טקס האוסקרים עם פרשנויות און-ליין, דקה-דקה, פרס-פרס? רק בשביל זה יהיה שווה להישאר ערים כל הלילה.

עוד 19 יום לאוסקרים. זהו זה. הדד-ליין שלי הולך ומתקרב. בימים הקרובים אצטרך לקבוע סופית מה הם ההימורים שלי לזוכים באוסקר. ואין לי מושג. אני פורס את כל רשימות הזוכים בכל הפרסים שלפני האוסקר ואני בוהה בהם כמו ראסל קרואו ב"נפלאות התבונה", מחפש דפוסים נסתרים, קודים עלומים, פיתרון כלשהו למשוואה. בשנים קודמות חשבתי שאני חזאי אוסקרים סביר בהחלט. השנה אני עובד לא על הגיון אלא על תחושות בטן, ואין לי מושג האם להקשיב להם בבואי להכריע את הימוריי הפומביים. עזבו רגע את פרס הסרט, נלך למקומות שאמורים להיות החלטיים יותר. פרס הבימוי: הבטן שלי אומרת שמרטין סקורסזי הולך להפסיד, כנראה לאלחנדרו גונזלס איניאריטו, או לפול גרינגראס. אבל אני מניח שאהמר, כמו כולם על סקורסזי. אבל אני מרגיש שהוא הולך להפסיד, מרגיש את זה חזק מאוד. או אדי מרפי. נראה לי שהוא הולך להפסיד לאלן ארקין. ורק תראו איזו שנה מסובכת זאת: אפילו קטגוריות סרט האנימציה והסרט הזר צמודות לחלוטין. האמון שלי בזכייה של "תזיזו ת'רגליים" הולך ומתערער (למרות שהזכייה שלו בבאפטא קצת עודדה אותי). והאם אני בטוח ש"המבוך של פאן" ינצח את "חיים של אחרים"? האם בכל המקרים האלה אני לא נותן להעדפות הפרטיות שלי להתערב בשיקולים?
ואז מגיע הרגע להחליט על מי אני מהמר לפרס הסרט. זוכרים את הרישא של הפוסט הזה מ-29 ביולי 2006? ראיתי רק את הטריילר של "בבל" והרגשתי שיש לנו זוכה אוסקר. אולי אני צריך לתת לאינסטינקטים הראשוניים שלי להוביל, ולהתעלם מהעובדה שהסרט איכזב אותי. אחר כך, ב-5 בינואר, חשבתי ש"השתולים" יזכה. ועכשיו אני נוטה לכיוון "מיס סאנשיין הקטנה". וכאילו כדי לסבך את העניינים, מגיע הבאפטא ונותן פוש משמעותי גם ל"המלכה", הסרט שבכלל שלא חשבתי שנמצא בתחרות.
מזל שיש את הלן מירן בקטגוריית השחקנית ואת "אמת מטרידה" בקטגוריית הסרט התיעודי, שתי הזכיות היחידות שנראות באופן עקבי ויציב ודאיות. כמובן, ברגע שאחליט על מי אני מהמר, אעדכן כאן ובמדורי ב"פנאי פלוס". אתם עדיין יכולים לנסות לשכנע אותי להמר על הפייבוריט שלכם.

פיטר בואן מ"פילם-מייקר מגזין" ראה במוצאי שבת בברלין את "הבועה" של איתן פוקס:

In Israeli filmmaker Eytan Fox's fourth film at the Berlinale, The Bubble, the title refers to the cloistered world of left-leaning, free swinging, young hipsters in Tel-Aviv. In the film, the cozy circle of Lulu and her two gay roommates, Noam and Yali, is suddenly broken when Noam falls for a Palestinean whose family lives in the occupied territory. Like with his earlier films, Fox mixes gay and Middle eastern politics to create a fascinating, albeit never quiet satisfying, stew.

אנחנו בדיוק באמצע פסטיבל ברלין וזו, נכון לעכשיו, הביקורת היחידה שמצאתי על אחד הסרטים הישראליים בפסטיבל. אני מניח שביום חמישי יצוצו ביקורות על "בופור", שיוקרן מחר בתחרות.
מה שכן, זו כנראה הזדמנות טובה בשביל בלוגרי קולנוע, הממוקמים בקצוות השונים של ארצות הברית או העולם, להיפגש. הנה מפגש כזה בין אריק דיוויס, עורך Cinematical ובין דיוויד האדסון, עורך Green-Cine.

נו? מילאתם כבר את טופס הימורי האוסקר? אם אתם מחכים לעוד קצת נתונים, יש לנו בסוף השבוע הזה את פרסי איגוד התסריטאים, את הגראמי (לא קשור, אבל טקס) ואת הבאפטא מחר. בגלל שיש לא מעט חברי באפטא שהם גם חברי אקדמיה אמריקאית, יש לבאפטא ערך נבואי בלתי מבוטל (קראתי פעם, ואני לא מצליח למצוא את זה, שלונדון היא העיר עם מספר חברי האקדמיה השני בגודלו – אחרי לוס אנג'לס ולפני ניו יורק).

הוספתי אתמול בטור הצד השמאלי, מתחת לתיבות ההמלצות והאזהרות, ממשק שמאפשר לכם להזמין כרטיסים מטיקט-נט (על פי בתי הקולנוע שנמצאים בהסדר עם החברה שנקנתה באחרונה על ידי נטוויז'ן). הבעיה היא שהדבר הזה עובד רק באינטרנט אקספלורר, ולפחות שליש מכם – כולל אני – גולש הנה עם פיירפוקס, ובו הדבר הזה נראה זוועה, ממש כתם שהורס את הדף. מה גם שהדף של טיקט-נט עצמו לא יודע לעבוד בפיירפוקס. אז אני עדיין מתלבט האם להשאיר את זה או לא. הערותיכם, כמו גם החוויות האם הצלחתם להזמין דרך זה כרטיסים באופן תקין, יתקבלו בברכה.

מה קורה בברלין?

כותרת ישראלית ראשונה: פול שריידר, יו"ר חבר השופטים בפסטיבל השנה, קיים אתמול מסיבת עיתונאים בה הציג את הליהוק ל"אדם בן כלב". שחקנים ישראלים (חנה לסלו, איילת זורר), אמריקאים (ג'ף גולדבלום, ווילם דפו) וגרמנים (מוריץ בלייבטראו) ישתפו פעולה בסרט שצילומיו יתחילו באביב. התקציב הוא 10-15 מיליון דולר. אהוד בלייברג ("סיפורי תל אביב") מפיק. נח סטולמן ("מישהו לרוץ איתו") כתב את התסריט. בלייברג מקווה להציג את הסרט בבכורה בפסטיבל ברלין בשנה הבאה (ואני מוסיף: עם שריידר בכסא הבמאי, לא כדאי לצפות לעמידה בלוחות הזמנים).

כותרת ישראלית שנייה: חברת סטרנד הניו יורקית תפיץ את "הבועה" של איתן פוקס בארצות הברית באוגוסט. סטרנד היא החברה שגם הפיצה באמריקה את "יוסי וג'אגר". הבכורה של "הבועה" בברלין, במסגרת הפנורמה, תתקיים הערב (שבת).

מעניין איך זה להיות אוהד קנולר השבוע. יש לו בברלין גם את "הבועה" וגם את "בופור", והוא מצוין בשניהם. "בופור", אגב, יוקרן בתחרות רק ביום רביעי.

אני מנסה בינתיים לעקוב מכאן אחרי מה שקורה בברלין. יש את הבלוג הזה, שיתרונו הוא שהוא נכתב על ידי עיתונאי ברלינאי, שמתייחס לאירוע כמו שאני מתייחס לפסטיבל ירושלים או לחיפה: כמו כאב ראש גדול. הרטינות שלו חביבות, אבל קשה לי להבין מה קורה באולמות הסרטים ובפינות הזמזום. לשם כך אני פונה ליוג'ין הרננדז מאינדי-ווייר, לאריק דיוויס מ-Cinematical ולדיוויד האדסון מגרין-סין. מקריאה אצלהם אני מבין שההתרשמות נוטה לכיוון החיובי כשזה מגיע "אני רובוטית, אבל זה בסדר" של הקוריאני פארק צ'אן-ווק ("שבעה צעדים", "ליידי נקמה"); מעורב בקשר ל"ליל אילתורים" של קוריאנית אחרת, לי יון-קי (ש"נערה מקסימה" שלה הוקרן בחיפה); ודי שלילי בקשר לסרט הפתיחה של אוליבייה דהאן, "החיים בוורוד", הביוגרפיה הקולנועית של אדית פיאף (עם מריון קוטיאר בתפקיד פיאף). (רגע, יש תוספת: מתברר שיש גם דעות אחרות, ש"זהו הסרט הגדול הראשון של 2007")

זוכרים שלפני כמה שבועות דווח שלארי צ'רלס (הבמאי עב הזקן של "בוראט" ו"תרגיע") הגיע ארצה לכמה ימים עם ביל מאהר? אז מתברר שהם עובדים יחד על סרט תיעודי פוליטי-סאטירי העוסק בדתות. הסרט הבלתי גמור עדיין נמכר עכשיו למפיצים בשוק הסרטים האירופאי (EFM) שמתקיים במקביל לפסטיבל ברלין. "וראייטי" מדווח שאת חומרי הפרסום לסרט הקניינים לא מורשים להוציא מהדוכן של חברת First-Look ושצ'רלס כותב בחומר הפרסומי שהסרט יבדוק, בין השאר, "האם דת היא הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית".

יש לא מעט ישראלים בברלין השנה – ביניהם העיתונאים גידי אורשר ואמיר קמינר – זה לא אידיוטי שלאף אחד מהם אין בלוג? (ושאת הכותרות הקשורות לישראלים בברלין אתם קוראים באתר של זה שנשאר השנה בתל אביב?)

הנה הכותרת שלי: "גיבורי הדגל" טוב בעיניי מ"מכתבים מאיוו ג'ימה". ארחיב על כך בשבועיים הקרובים. ולבקשת כמה קוראים הנה הביקורת שלי על "מיסטיק ריבר" עם שורת הפאנץ': "איסטווד ביים סרט נפלא, ואני שונא אותו". הביקורת פורסמה ב-23.10.2003 בעיתון "העיר":
continue reading…

האם כבר תייקתם את הימורי האוסקר שלכם בטופס המועמדויות של "סינמסקופ"? אם לא, זה הרגע. אם כן ואתם מרגישים צורך לשנות את ההימור קחו בחשבון שבכל הצבעה נוספת תצטרכו להכניס כתובת אימייל פעילה אחרת. מסך ה"תודה שהצבעתם" עדיין מקולקל. אם קיבלתם מייל אישרור, סימן שאתם בפנים.

=============

איזה מיזם מקסים מצד רשת בתי הקולנוע AMC: בשבת, 24.2, יום לפני האוסקרים, הם מקרינים ברצף, מ-11 בבוקר עד חצות, את חמשת הסרטים המועמדים לפרס הסרט. המחיר: 30 דולר לכל היום (חיסכון של 25 דולר) כולל פופקורן ומשקה קל עם מילוי חוזר חינם לאורך כל היום. הנה הפרטים. מעניין אם יס פלאנט או סינמה סיטי ירימו מרתון דומה. (תודה לגיל מניו יורק על הלינק).

=============

הנה מבקר קולנוע ממיאמי שפשוט פקח את עיניי בקשר ל"השתולים": רנה רודריגז מ"מיאמי הראלד" מציג בבלוג שלו רצף תמונות מתוך "השתולים" בהם משתמש סקורסזי באיקסים, כנראה כהומאז' למוטיב הדומה בו השתמש הווארד הוקס ב"פני צלקת". מאוד כדאי להיכנס ללינק, הוא מרתק לעיון. (תודה לאיתי רגב על הלינק).

=============

וזו תמונה שצולמה ביום שני בארוחת צהריים חגיגית שהתקיימה על ידי האקדמיה: כל המועמדים לאוסקר מקובצים יחד (אני מניח שיש כמה נעדרים). נסו לראות האם אתם מצליחים לזהות את כולם. (לתמונה הגדולה).

עוד רגע הביקורת שלי על "גיבורי הדגל" של קלינט איסטווד, אבל לפני כן, משהו שאני לא מצליח לשמור בבטן: היום נפתח פסטיבל ברלין. "בופור" של יוסף סידר מתחרה שם. הסרט הוקרן בשבועות האחרונים לתקשורת המקומית ולמשפחות החיילים שנהרגו במוצב רגע לפני הנסיגה ושהסרט, כמו גם הספר "אם יש גן עדן", מבוסס בעקיפין עליהם (למרות שכל השמות בסרט שונו ושבסוף הרולר מופיעה ההצהרה: "כל הדמויות בדויות וגו'").
הסרט, עם צילום סינמסקופי יפהפה של עופר ינוב ופסקול אמביאנטי מעולה ולא צפוי של ישי אדר, ייצא רק ב-8 במרץ, אבל קבלו את ההכרזה הבאה: אני נקניקיה אם בתקופה הזאת בעוד שנה "בופור" לא יהיה מועמד לאוסקר האמריקאי. כן כן. בהנחה ש"בופור" יצליח לזכות בספטמבר בפרס האקדמיה הישראלית בספטמבר אני מאמין שהוא יהיה הסרט הראשון מזה 23 שנים שיצליח להגיע לכדי מועמדות לאוסקר. נכון, זה הימור פזיז: שנה לפני, ובלי שיש לי מושג אילו 60 ומשהו סרטים זרים נוספים ייחשפו, ובכל זאת, it's that good.

והנה הסרט שאוכל עם "בופור" מאותו המסטינג, "גיבורי הדגל". מתוך מדור הדפוס של "סינמסקופ" מגליון "פנאי פלוס" של אתמול:
continue reading…

סטיבן קולבר על האוסקרים. קורע מצחוק.

ושוב, בניגוד מוחלט לכל הצהרותיי וכוונותי, התנדף לי חצי שבוע. ביום ראשון, כמדי יום ראשון ראשון של החודש, כתבתי את מדור הקולנוע שלי ל"עלמה". למחרת התקשרו להודיע לי שהעיתון נסגר. זה עיתון הבנות השני שאני משתתף בו ושנסגר. ביום שני ישבתי בוועדת לקטורים שתוצאותיה, לכשיפורסמו, יעשו יום שמח לארבעה עד ששה קולנוענים צעירים. אתמול החרבתי לעצמי יום בוועדת הוראה בסם שפיגל, שם צברתי לעצמי 26 שונאים טריים. והכי איום: ביומיים האחרונים הייתי נטול אינטרנט, בגלל צרות עם הקו של בזק. עד כדי כך הייתי מנותק מהעולם שרק עכשיו גיליתי באמצעות טוקבק של עידן שהיתה אתמול הקרנת עיתונאים ל"שומר המדינה" (שהוא סרט שהכל בו טוב, חוץ מהסרט עצמו). ומאיפה צץ פתאום הסרט "אל תגלה", על פי ספרו של הרלן קובן? מישהו כאן ראה אותו? שווה צפייה? אני חרד להיכנס למונה הכניסות של האתר, לראות לאן הוא הידרדר אחרי שלושה ימים ללא עידכון (אגב, אחרי שיום ראשון היה היום החזק בתולדות הבלוג עם 2750 יוניקים). וכאילו להפוך את השבוע הזה למסובך יותר מבחינה רגשית אני רק מתעדכן עוד ועוד בשמות של המוני קולנוענים ועיתונאים שעולים היום ומחר על מטוסים לכיוון ברלין. השנה אני נשאר בבית.

============

קיבלתי הודעה משמחת מהאנשים היקרים של סוויטהום, שעל שרתיהם מאוחסן האתר שלי, שנפתרה בעיה אחת מבין שתיים שהיו עם טופס הניחושים לאוסקר. מסך התודה עדיין ממאן לעלות, אבל לפחות הטפסים שלכם כבר נקלטים במערכת. אז כל מי ששלח בחירה מאז שבת ולא קיבל אישרור במייל, אנא שלחו שוב, זה אמור לעבוד עכשיו.

==============

ב-24 בינואר 2006, תשעה ימים אחרי שהאתר הזה עלה לאוויר, הייתי הראשון שפירסם תמונות מיום הצילומים הראשון של "הסודות" שהתרחש יום קודם לכן. "הסודות", סרטו החדש של אבי נשר, נמצא עכשיו בשלבים סופיים של מיקסים ופרינטים, ועכשיו גם יש לו אתר באנגלית. מה דעתכם?

===============

אפרופו פרשת רמון: הנה סרט קצר ומאוד משעשע שביים ג'ייסון רייטמן (שעד לפני כמה חודשים הוגדר בתור "הבן של איוון רייטמן" וכעת כבר מוכר בתור "הבמאי והתסריטאי המאוד מוכשר של 'תודה שעישנתם' המצוין") שמציג את הדור הבא בהילכות חיזור וסקס. (תודה לט.ל על הלינק).

================

אהרון קשלס הקדים אותי, אבל הנה, בכל זאת, ויה IMDB, מצעד חמש הפרסומות הכי טובות של ספייק ג'ונז כפי שנבחרו על ידי הבלוג הדרום אפריקני "צ'אמפ-סטייל".

=================

ואם אתם גרים באיזור גוש דן, אתם חייבים להגיע מחר (חמישי) ב-16:00 לסינמטק תל אביב לצפות בעותק המשופץ של "שלושה ימים וילד" של אורי זהר, במלאת לסרט ארבעים שנה. למה? גם כי זה סרט טוב, גם כי זה סרט חשוב, וגם כי כל נושא השימור של הקולנוע הישראלי כל כך רעוע, שהזדמנות לצפות בסרט ישן בעותק חדש צריכה ליצור התרגשות אמיתית.
שלושה אבות מייסדים יש לקולנוע הישראלי: אפרים קישון, מנחם גולן ואורי זהר. למרות שג'אד נאמן ואנשי מחלקת הקולנוע הישראלי באוניברסיטת תל אביב מחלקים את הקולנוע הישראלי לשני זרמים – הרגישות החדשה (קולנוע אירופאי באופיו, לירי, מורכב) מול סרטי הבורקס (הקולנוע העממי, המסחרי, נטול התחכום הצורני) אני רואה את זה אחרת לגמרי. קישון, גולן וזהר יצרו סרטים מגוונים מאוד שנעו בין העממי והוולגרי ובין האישי והלירי. כל אחד עשה את זה בהצלחה שונה, כל אחד הצטיין בתחום אחר, ולא כולם היו מוכשרים באותה מידה. שני קולנוענים שנבטו מהחממה של גולן-גלובוס-זהר היו בועז דוידזון ומשה מזרחי, והם המחישו בצורה מצוינת את העובדה שקולנוע עממי-בורקסי יכול להיות גם אישי ("אסקימו לימון") ושקולנוע אישי, אירופאי, לירי יכול להיות גם קופתי ומסחרי ("הבית ברחוב שלוש").
אורי זהר הוא לא הקולנוען הישראלי האהוב עלי, אבל הקולנוען שהכי מרתק אותי. "חור בלבנה" שלו הוא אחד הסרטים הישראליים הגדולים בכל הזמנים. כך גם "עיניים גדולות". "שלושה ימים וילד" הוא ניסוי מרתק של זהר להשתייך לגל החדש הישראלי של ג'אד נאמן, יצחק (צפל) ישורון ואברהם הפנר, ובמידה רבה אף להקדים אותם.
אם ב"חור בלבנה" הוכיח זהר שהוא בקיא במתרחש בקולנוע הניסיוני והאוואנגרדי בניו יורק, ב"שלושה ימים וילד" הוא הפגין בקיאות במתרחש בצרפת ובאנגליה. יש לא מעט מגודאר, טריפו וטוני ריצ'רדסון בסרט. לצערי, יש בו גם קצת יותר מדי קלוד ללוש, אחד הבמאים השנואים עלי. נדמה בכמה רגעים שזהר אולי התלהב קצת יותר מדי מ"גבר ואשה", הסרט הסופר-פופולרי של ללוש שיצא שנה לפני כן. ללוש, בעיני, הוא שרלטן. זהר, יחד עם דן בן אמוץ שעזר לו בתסריט, ועם דוד גורפינקל, באחת מעבודות הצילום היפות והמשוחררות שלו, יצר סרט נוגע לב על גבר שמסוגל לאהוב רק את מי שאין לו, גבר שמצליח להיות רומנטי ורגיש, רק בראשו ובזכרונותיו. גבר, כמו כל הגברים של זהר, שרץ כל הזמן, חסר מנוחה, בתזזיתיות בלתי פוסקת, עד שלא ברור אם הוא מנסה להדביק דבר מה, לברוח מפני משהו.

והנה עוד כמה מילים שכתבתי על הסרט לטובת קוראיי גיליון "פנאי פלוס" שיצא היום:

מחר (חמישי) יוקרן בסינמטק תל אביב עותק חדש ומשופץ של "שלושה ימים וילד" של אורי זהר, על סיפור של א.ב יהושע. העותק החדש הוכן במלאת 40 שנה לבכורת הסרט, שזיכה ב-1967 את עודד קוטלר בפרס המשחק בפסטיבל קאן. זהר, כהרגלו, עוסק בגברים חסרי מנוחה, עם לבבות פגומים, שתמיד נעים עם עיניים גדולות בין יותר מדי אופציות בתחום הרומנטי ולבסוף מוצאים את עצמם קרחים מכל הכיוונים. "שלושה ימים וילד" הוא סרט מאוד צרפתי ברוחו ובמראהו והוא פשוט סרט קסום ונוגע ללב (ועם פסקול קווינסי-ג'ונסי נהדר של דובי זלצר). במידה רבה הוא הכנה פיוטית ל"עיניים גדולות" השלם והבשל יותר שיביים זהר שש שנים אחר כך.

שלשום, בפינת האוסקרים שלי בתוכנית הבוקר של קשת, הימרתי ש"המבוך של פאן" ו"תזיזו ת'רגליים" יזכו באוסקר בקטגוריות הסרט הזר וסרט האנימציה (בהתאמה). כנדרש בעת הופעה טלוויזיונית, טון הדיבור שלי היה נחוש והחלטי, אבל אני כמובן אכול ספקות וסקפטי. את ההימורים/תחזיות/נבואות הסופיים/סופיות שלי לזכיות באוסקרים אעלה במדורי ב"פנאי פלוס", בפינה בקשת וכאן בסוף השבוע שלפני הטקס עצמו. יש להניח שאחרי שיחולקו הלילה פרסי גילדת הבמאים יתחילו מיום שני חזאֵי האוסקרים האמריקאיים לפרסם במרץ את תחזיותיהם. (הנה, בינתיים, התחזיות של אנשי "אנטרטיינמנט וויקלי", שנותנים יתרון ל"בבל", מול התחזיות של מומחי MCN שמנבאים זכייה ל"מיס סאנשיין הקטנה").

ומהשנה גם אני מקיים כאן חידון הימורי/ניחושי/תחזיות אוסקרים. בחרתי 20 מתוך 24 הקטגוריות בטקס ועליהן אתם מוזמנים להמר. ניחושים מושכלים או יריות באפלה, איך שבא לכם.

אתם גם, כמובן, מוזמנים להדפיס את הטופס לטובת הימורי משרד או מעקב אישי במהלך הטקס.

שתי הערות טכניות
אחרי הלחיצה על כפתור "שליחה" אתם אמורים לראות מסך שאומר לכם "תודה". כרגע יש איזושהי בעיה בשרת שמונעת מהמסך הזה לעלות ובמקומו מופיע דף ריק. אני מקווה שזה ייפתר תוך ימים ספורים. אבל אם הכנסתם את האי-מייל האמיתי והפעיל שלכם, תקבלו תוך כמה דקות מייל המאשר את קבלת הטופס שלכם. הערה שניה: כל כתובת אי-מייל יכולה להשתתף פעם אחת. אם אחרי ששלחתם את הטופס שלכם את פתאום משנים את דעתכם אתם יכולים לשלוח ניחוש נוסף, אבל רק על ידי הכנסת כתובת מייל אחרת. שימו לב, כדי לקבל את המייל המאשר ואולי אף את המייל המודיע על זכייה, כדאי מאוד שתכניסו כתובת פעילה שאתם גם בודקים מדי פעם.

פרסים?
נכון לרגע זה מדובר במשחק למען הכיף והספורט, אין פרסים לצידו. הייתי שמח להציע איזשהו פרס סמלי, סתם כפינוק, ואולי אף אצליח לארגן משהו בשלושת השבועות שעוד נותרו לי, כך שאם אתם משתתפים בחידונים רק למטרות הפרס אתם יכולים לחכות, או להשתתף כבר ואולי בכל זאת ייצא לכם משהו. אם אתם המנכ"לים של חברה הקשורה לעולם הקולנוע או הבידור הביתי, ובא לכם לקדם את מוצריכם אתם מוזמנים להציע פרסים בכתובת המייל של האתר.

והכי חשוב: תודה לאורון שמיר וליותם פראג שהתנדבו להרים את טופס ההימורים וכל הסקריפטים שמאפשרים את קיומו, ואז די סבלו מהנדנודים שלי, הלבטים, שאלות התם שלי ושלל ההתחרטויות שלי. תודה על הזמן והמאמץ.

יאללה, תתחילו להמר. הנה הטופס.