14 ספטמבר 2006 | 12:33 ~ 8 Comments | תגובות פייסבוק

אדמה חמה

האם מישהו מקוראיי הולך הערב לטקס פרסי האקדמיה במשכן לאמנויות הבמה? אם כן, ואם את או אתה אינכם מועמדים לפרס ובאים רק בתור צופים ויהיה לכם פנאי לסמס לי בזמן אמת על הזוכים בכל קטגוריה, אנא צרו קשר בתגובות או במייל.

======

נורא כיף לשחק במשחקי ניבוי/ניחוש/הימור עם האוסקר האמריקאי. יש כל מיני פרשנים ומהמרים, וצריך למצוא דרך להחליט למי להאמין ועל איזו תחושת בטן ללכת. לעומת זאת, נורא מתסכל להמר על פרסי אופיר הישראליים. בעיקר כי אף אחד חוץ ממני עדיין לא עושה את זה, וקצת מבאס לשחק לבד. וגם כי נורא קשה למצוא מדגם אמין ועקבי לגבי הלך הרוח של חברי האקדמיה. וגם כי חברי האקדמיה עצמם, כשאני פונה לתשאל אותם לגבי הצבעתם והימוריהם, מתייחסים לאירוע בביטול מוחלט ותמהים למה אני משחית את זמני עליו. למה באמת?
בכל אופן, הערב יחולקו פרסי אופיר. שידור חי? אין. הטקס ישודר בשידור מוקלט וערוך מחר. אבל נדמה שהזכיינית המשדרת אותו קצת מחביאה אותו מעיני הצופים. פרומואים לא ראיתי.
ובמדורי מאתמול ניסיתי להמר/לנחש/לקבוע מי יזכה הערב. אתם מוזמנים להציע כאן את ההימורים שלכם.

======

ולשאר כותרות היום:

תמיד נעים להיתקל בסיקור הקולנוע של NRG ולמצוא בו את מיטב האייטמים של החודש שעבר. משונה, אבל בשעה ש"מעריב" מנהלים קרב נגד עיתונאי מ"הארץ" סביב שמות מפוברקים שאולי הופיעו בכתבתו, הם כנראה לא ממש טורחים לקרוא את כתבי התרבות של אתר האינטרנט שלהם ולדון באמינותם, בקיאותם והאתיקה שלהם. חודש אחרי שמדור הקולנוע שם העלה ידיעה שמקורה באייטם סאטירי כאילו היתה אמיתית ורצינית (וללא פרסום תיקון, התנצלות, הכחשה), ממשיכה מערכת NRG לבזוז ידיעות מאמצעי תקשורת אחרים, ולעשות את זה גם באיחור ניכר וגם ללא קרדיט. האייטם מהיום על מחאתו של נשיא קזחסטן נגד הסרט "בוראט" וביקורו הקרוב בבית הלבן כבר דווח ב"ניו יורק מגזין" ב-22 באוגוסט ודווח עליו אצלי למחרת. וגם אם על פי מדיניות NRG אין בעיה לפרסם אייטמים בני שלושה שבועות, כי ממילא הקהל שלהם, כך הם בוודאי מאמינים, לא קורא בלוגים בעברית או מגזינים ניו יורקיים (או יודעים מי זה בוראט), הם בכל זאת ממשיכים בחטא הקבוע שלהם: להביא מידע ללא ציון המקור. מישהו שם טיפה מתמצא בעיתונות? הציטוטים של שגריר קזחסטן בוושינגטון ובתו של הנשיא, למי הם ניתנו? לכתב NRG? אני בספק. אז מאיפה הם? מאיזה עיתון, אתר או סוכנות נשדדו הציטוטים האלה? זה לא רק עניין של אדיבות עיתונאית, אלא גם בעיה חמורה של אתיקה וזכויות יוצרים, ו-NRG עושים את זה שוב ושוב. במקרה של "מעריב" נגד כתב "הארץ" הם הזדרזו לרמוז שאותו כתב הוא מפברק כמו ג'ייסון בלייר מה"ניו יורק טיימס". בלייר אכן פיברק ידיעות. אבל להזכיר ל"מעריב": מה שגרם לבלייר להיתפס הוא לא אייטם שפיברק, אלא אייטם בו העתיק ציטוטים ותיאורים מתוך עיתון בניו מקסיקו והציג אותם כאילו היו שלו, ללא ציון קרדיט לעיתונאית או לעיתון. זה היה החטא שחשף אותו. ובמה זה שונה מהאייטם הזה של NRG על בוראט או האייטם הקודם והמביך שהועתק מתוך העיתון הסאטירי "The Onion"?

14 ספטמבר 2006 | 12:15 ~ 4 Comments | תגובות פייסבוק

על הידיים

יעל שוב ב"טיים אאוט" אהבה. שמוליק דובדבני ב"וויינט" אהב. נעם בוקסבאום ב"עכבר העיר אונליין" אהב. אורי קליין ב"הארץ" אהב. ואני שואל: וואט דה פאק?
מדובר ב"ידיים קשורות", סרטו החדש של דן וולמן. ולמרות המחמאות מהקולגות, בעיני זהו סרט רע. סרט רע עם רעיון טוב, סרט רע עם נקודת מוצא מעניינת, סרט רע שמוקדש לאדם נפלא ומבוצע על ידי דמות מרכזית בקולנוע הישראלי. אבל זהו סרט רע. והאם הוא מכיל את "גדול תפקידיה של גילה אלמגור", כמאמר דובדבני? בהחלט לא. אלמגור אכן נותנת משקל ועוצמה לדמות המיוסרת שהיא מגלמת, אבל גם היא אובדת בתוך תסריט אוורירי מדי, שלא מצליח להגשים את הפוטנציאל המלא של הסיטואציה שלתוכה השליך את דמויותיו.
כך כתב אורי קליין למחרת הקרנת הסרט בפסטיבל ירושלים:

יש לי הערכה עצומה לדן וולמן: לעקשנות שלו; לנחישות שלו ללכת בדרכו שלו, להמשיך ולעשות את סרטיו הקאמריים, האינטימיים, הקשים, שמתמקדים בגורלו של הפרט אך אינם נמנעים גם מתיאור המציאות המקומית שבה הפרט הזה מחפש את גאולתו; להימנעות שלו מלרצות למצוא חן, להתחנף.

ואני חותם על כל מילה. אבל כשזה מגיע לסרטיו של וולמן המילים "הערכה" ו"רחמים" קצת מתבלבלות ביניהם. וולמן עושה את הדבר שלו, בעקביות באמת מעוררת הערכה, אבל סרטיו מתיישנים כמעט בשניה שבה הם מוצגים בבכורה. הוא עבד עם חנוך לוין, עיבד את עמוס עוז והשפיע על עמוס גוטמן (וזו הפילמוגרפיה הסלקטיבית, שמתייחסת לכך שדן וולמן שביים מסרטי "אסקימו לימון" הוא במאי אחר, עם משכנתא במקום נשמה). וכפי שאתם רואים, עקביותו, ותיקותו והעובדה שהוא עושה את הדבר שלו, במו ידיו, בתוך ביתו, עם חבריו ועם אשתו העורכת, קנתה לו מעריצים. אלא שזו הערכה, כך נדמה, שמגיעה מתוך חיבה לאיש והוקרה לקריירה שלו ולא מתוך התבוננות צלולה בסרטיו האחרונים. למעשה, "ידיים קשורות" הוא סרט מביך. הוא כמעט חובבני. הוא סרט שדי ברור מהצפייה בו שליוצרו אין מושג על העולם אותו הוא מתאר. וזה לפני שנדבר על מושג בהדרכת שחקנים, העמדת מצלמה, בניית סצינה.
הסרט האחרון של וולמן שחיבבתי, שנגע לליבי, היה "המרחק". סרט על אדריכל (אפרופו אדריכלים) והוריו המזדקנים. האופן בו וולמן וגוטמן עסקו בזיקנה בסרטיהם, והם עסקו בכך גם כשהיו צעירים, תמיד שיעשע אותי. הזקנות ב"חסד מופלא" גרמו לי להתגעגע לכמה מסרטיו של וולמן, מועדון הקשישים ב"המרחק" גרם לי להתגעגע לגוטמן. אבל מאז "המרחק" וולמן עשה סרטים שרק אהבתי פחות ופחות, גם אם אוכל גם אני לדבר בשבחה של המחויבות האנושית והחברתית בסרטיו.
ואולי תרומתו הגדולה של וולמן היא בכך שהוא יוצר טיוטות לסרטים עתידיים. אני משתוקק שיבוא קולנוען, נגיד יוסף סידר או אבי נשר, ויעשה רימייק ל"חייל הלילה" של וולמן – עוד סרט עם רעיון מבריק אבל ביצוע עגום. ודמיינו את דני לרנר ממשיך את הקו של "ימים קפואים" ומציג גרסה משלו למסע הלילי של "ידיים קשורות". ואז לפחות נוכל לסכם את הקריירה של וולמן בטון אוהד: רוב סרטיו לא היו טובים מספיק, אבל הוא הקדים את זמנו.

12 ספטמבר 2006 | 08:45 ~ 34 Comments | תגובות פייסבוק

"המעיין" יפתח את פסטיבל חיפה

אנו מפסיקים את שידורי היום כדי להביא לכם את הבשורה הטובה ביותר של השבוע: "המעיין" של דארן ארונופסקי יהיה סרט הפתיחה של פסטיבל חיפה ב-7 באוקטובר.

"הוליוודלנד" של אלן קולטר יהיה סרט הנעילה שבוע אחר כך, ב-14 באוקטובר.

That is all

11 ספטמבר 2006 | 13:46 ~ 10 Comments | תגובות פייסבוק

9.11 או 11.9?

הרהור לשוני: איך אתם מעדיפים את הניין-אילבן שלכם? בעברית, בה כותבים קודם את היום ואז את החודש, או באנגלית? האם כשאתם רואים את הצירוף 9.11 אתם חושבים על אסון התאומים או על התשעה בנובמבר משירו של דיוויד ברוזה "סיגליות"?
אני, בכותרת הפוסטים, התייחסתי ל-9.11 כאל מותג גרפי, המנותק מהתאריך העברי ומתייחס לאירוע אמריקאי בעל נוכחות גלובלית, אבל הצוות הלשוני התומך בי התריע על שיבוש.
לכן, אני שואל את קהל הקוראים: כשאתם רואים את הצירוף השגוי מבחינה עברית 9.11 האם האסוציאציה שלכם היא "שגיאה!" או "קרסו מגדלי התאומים!"?

Categories: 9/11

11 ספטמבר 2006 | 10:30 ~ 10 Comments | תגובות פייסבוק

9/11 – בעוד 50 שנה

הסרט "קליק", אחד הסרטים הנבונים המוצגים כרגע (בלי לזכות להערכה ראויה), מסתיים אי שם בעתיד. הדמות שמגלם אדם סנדלר, איפשהו בין גיל 50 ל-60, מוצאת את עצמה בחתונת הבן.
בתחילת הסצינה, כדי למקם אותנו בעתיד, מוצג שוט לילי של הסקייליין המנהטני. שם ניצבים להם שני מגדלי תאומים חדשים, עם אותו חצי פיתול שהאדריכל דניאל ליבסקינד פינטז עליו בהצעתו לעיריית ניו יורק.

From Click: The future of the Manhattan skyline, plus 2 new twin towers

continue reading…

Categories: 9/11

11 ספטמבר 2006 | 10:13 ~ 0 Comments | תגובות פייסבוק

9/11 – לפני ארבע שנים

9/11 שנה אחרי. דיווח מניו יורק

פורסם ב"העיר", ספטמבר 2002

למרבה ההפתעה – או החרדה – כלל לא שמים לב שמגדלי התאומים אינם. אולי כי תמיד הם היו קצת חריגים בקו הרקיע הניו יורקי, ואולי כי קשה לשים לב לדברים בהיעדרם, אבל בנסיעה מנמל התעופה ג'יי.אף.קיי לכיוון מנהטן, קו הרקיע נראה מרשים כהרגלו. גם מהצד השני של העיר – בעליה ממנהרת לינקולן לתוך ניו ג'רזי, מנהטן נראית חגיגית ומרהיבה כתמיד. האמפייר סטייט בילדינג ומגדל קרייזלר עדיין שם, נדמה שהתאומים מעולם לא היו שם. את העובדה שביום בהיר את מגדלי התאומים אפשר היה לראות כבר מנמל התעופה עצמו, קל לשכוח.
continue reading…

Categories: 9/11, ארכיון

11 ספטמבר 2006 | 07:32 ~ 37 Comments | תגובות פייסבוק

הסתיו של סם: מחווה לפקינפה בפסטיבל חיפה

תודה לאל שיש עוד אנשים שחושבים שיש ערך בצפייה בקלאסיקות על מסך גדול. פסטיבל חיפה הוא כנראה אחרון המוהיקנים בארץ שטורח לארגן מחוות ליוצרים. והשנה: סם פקינפה. איזו בחירה מעולה. הרי זה במאי שסרטיו ראויים להיראות על מסך גדול, עם הפריימים הסינמסקופיים מלאי הפעולה, הדחוסים באלימות.
הסרטים של פקינפה שיוקרנו בחיפה:
"הביאו לי את ראשו של אלפרדו גרסיה"
"השיירה"
"פאט גארט ובילי הנער" (אני מקווה שבגרסה המשופצת החדשה)
"כלבי הקש"
"חבורת הפראים"
ועוד שני סרטים תיעודיים חדשים על הבמאי: "פקינפה: תשוקה ופיוט" ו"רקוויאם לבילי הנער".

09 ספטמבר 2006 | 22:41 ~ 7 Comments | תגובות פייסבוק

דיווח מוונציה #4, אחרון ודי

הנה הפרסים שחולקו לפני שעה קלה בפסטיבל ונציה:
continue reading…

09 ספטמבר 2006 | 14:10 ~ 24 Comments | תגובות פייסבוק

זאק בראף, מישל גונדרי וריצ'רד קלי

שלושה יוצרים מרתקים מספרים או כותבים על הפרויקטים הבאים שלהם.
continue reading…

08 ספטמבר 2006 | 17:41 ~ 4 Comments | תגובות פייסבוק

גלאי עשן

אל תנטשו את פוסט הגנוזים. המשיכו להציע שמות של סרטים מהשנים האחרונות שנקנו להפצה מקומית אך מעולם לא הופצו בבתי הקולנוע. הרשימה שם הולכת ומתארכת.

כשאני מביט ברשימה, בה ג.ג מסתמנת כגונזת הראשית, אני נזכר בפעם היחידה בה פגשתי את יגאל גלאי, מנכ"ל ג.ג. זה היה באולפן "תיק תקשורת" בטלוויזיה החינוכית. הנושא היה חרם המפיצים על המבקרים.
continue reading…