שעה עם הפסקולים של ניק קייב (עם וורן אליס)
״ההצעה״ (2005). ניק קייב חתום על התסריט ועל הפסקול
האזינו לשעה עם הפסקולים של ניק קייב בפודקאסט הקולנוע סינמסקופ ברדיו הקצה. לחצו על הנגן או הורידו/האזינו כאן
טבלת המבקרים החדשה של ישראל, 9.11.2017
חמישה סרטים חדשים נכנסו השבוע לטבלה: שלושה מהשבוע ושניים מהשבוע שעבר (בו לא התפרסמה הטבלה). מילת הקסם שמאחדת את כל הסרטים היא: קנת בראנה. בראנה הוא הבמאי והשחקן של ״רצח באוריינט אקספרס״, עיבוד לספרה של אגתה כריסטי (שכבר היה סרט ב-1974 בבימויו של סידני לומט). והוא גם ביים את הסרט הראשון של ״תור״, שכעת מגיע אלינו הסרט השלישי בסדרה שלו, ״תור: ראגנארוק״. והוא גם ביים פעם סרט בשחור-לבן בשם ״החברים של פיטר״, שהסרט החדש ״המסיבה״ של סאלי פוטר (גם הוא בשחור-לבן) קצת מזכיר אותו. כמו כן תמצאו בטבלה (למטה) את ״סודות הפרברים״, שיתוף הפעולה הכושל של ג׳ורג׳ קלוני (כבמאי) עם האחים כהן (״אמרנו לך שהתסריט הזה לא גמור״); ולבסוף את ״פיגומים״, סרט ישראלי קטן ומלא כנות ששבה את לב (רוב) המבקרים.
זכרו א׳: תמצאו ביקורות של רוב הסרטים האלה בפודקאסט שלנו כאן
זכרו ב׳: במחשב, כשתרחפו עם העכבר מעל הכוכבים תראו את הציון של כל מבקר וכן את הממוצע הסופי המדויק.
יצא מהטבלה: ״רוחות קרות״, עם הפסקול של ניק קייב, עשרה ימים לפני שהוא מגיע להופעות בארץ.
מקבץ ביקורות: ״תור: ראגנארוק״, ״סודות הפרברים״
״תור: ראגנארוק״. תור הפרוג-רוק
ביקורות קולנוע מקיפות תמצאו ממש כאן: האזינו לפודקאסט הקולנוע של סינמסקופ ברדיו הקצה. האזינו או הורידו כאן
הסידור בזמן הנוכחי הוא כזה: יש לנו שלל פרויקטים בקנה, כולל עונה שלישית של ״מדברים סרטים״ שאנחנו עובדים עליה במרץ ושעולה בתחילת דצמבר ותרוץ עמוק לתוך 2018. כתוצאה מכך אני מפספס לא מעט הזדמנויות לכתוב על הסרטים המסקרנים והבולטים שחולפים לידינו. לכאורה, החוקיות אמורה להיות שסרט שממש אהבתי אני מנסה לכתוב עליו לא משנה מה. אלה שהשאירו אותי קצת מתוסכל או מאוכזב איכשהו נשמטים הצידה. בפועל, אני מודה שלא תמיד החוקיות הזאת תופסת. סליחה, ומבטיח להשתפר. אבל, וזה חשוב, אני מנסה לכסות את כל הסרטים האלה באופן נרחב ומקיף למדי מדי שבוע בפודקאסט. אז עשו לכם הרגל לעקוב אחריו. השבוע דיברתי בפודקאסט על ״תור: ראגנארוק״, על ״סודות הפרברים״ המפוספס של ג׳ורג׳ קלוני (והניסיון שלי להסביר מה האחים כהן יודעים על בימוי שקלוני לא), ועל ״המסיבה״ של סאלי פוטר. בשבוע שעבר דיברתי על הסרט התיעודי ״המחברות של אליש״. אתם יכולים לעקוב בנוחות אחרי כל המהדורות של סינמסקופ ברדיו הקצה כאן.
הנה, בכל זאת, ולמרות איזו תחושה של אכזבה והשתוממות, כמה מילים נוספות על ״תור: ראגנארוק״ ו״סודות הפרברים״, כתוספת על מה שאמרתי בפודקאסט:
הג׳ונגל והמדבר: על ״ג׳יין״ מדוקאביב גליל ו״ארץ מתוקה״ מפסטיבל סרטים בערבה
״ג׳יין״. חומרי הגלם הגנוזים של חוקרת השימפנזים
היום נפתח פסטיבל דוקאביב גליל במעלות תרשיחא בגליל ומחרתיים ייפתח פסטיבל סרטים בערבה במושב צוקים בנגב, מרחק 400 קילומטר משם. עלעלנו בהיצע של שני הפסטיבלים (ואחרים) לפני שבועיים, אבל עכשיו הבה נתמקד בכמה סרטים בולטים וראויים המוצגים בשניהם. אני לא יודע כמה מקוראיי גרים באיזורים האלה או מתעתדים לנסוע במיוחד לאחד מהם לצרכי נופש כפרי וסרטים (כמה באמת?) אבל אני גם יוצא מנקודת הנחה שהסרטים האלה עוד יהיו זמינים לצפייה בקרוב, בין אם בהקרנות סינמטקיות או באחד מערוצי הטלוויזיה.
דיברתי על סרטי דוקאביב גליל, פסטיבל סרטים בערבה וסרטי שבוע הקולנוע היפני ופסטיבל האנימציה בירושלים בפודקאסט הקולנוע של סינמסקופ ברדיו הקצה בשבוע שעבר. לחצו על הנגן או נגנו/הורידו כאן
״אמא!״, ביקורת
״אמא!״
זכרו! קודם צופים בסרט ורק אחר כך קוראים את הביקורת עליו. ננסה לגעת כאן בסרט לכל אורכו ומשמעויותיו.
דיברתי על ״אמא!״ בפתיחת פודקאסט הקולנוע של סינמסקופ ברדיו הקצה. האזינו או הורידו כאן
טבלת המבקרים החדשה של ישראל, 27.10.2017
ארבעה סרטים חדשים בטבלה, שלושה מהשבוע ואחד שארית מהשבוע שעבר. ״פאטי קייקס״ הוא סרט ביכורים עצמאי וקטן תוצרת אמריקה; ״לנשום״ הוא סרט ביכורים תוצרת אנגליה; ״איש השלג״ היה אמור להיות שובר קופות אמריקאי-בריטי, אבל משהו שם התפספס; ושימו לב ל״רק האמיצים״, שעלה בשבוע שעבר בלי שום קידום או תשומת לב לכן יש סיכוי שהוא גם יירד מהר, אבל הוא מייצג עשייה קולנועית כל-אמריקאית מהוגנת שכדאי לראות.
יצאו מהטבלה: ״וונדר וומן״, הסרט הכי ותיק בטבלה (מאז יוני) ואחת מהצלחות הענק השנה בארץ, ״בייבי דרייבר״, ״רוחות קרות״ ו״שומר הראש והמתנקש״.
״בלייד ראנר 2049״, ביקורת
״בלייד ראנר 2049״. יותר ״סולאריס״ מ״בלייד ראנר״
כולם כאן כבר ראו את ״בלייד ראנר 2049״, נכון? אז אפשר לדבר על הסרט בחופשיות, כן? אז הנה הטקסט שלי על ״בלייד ראנר 2049״ של דני וילנב.
דיברתי עליו בפודקאסט הקולנוע של סינמסקופ ברדיו הקצה, כולל קטעים מהפסקול של האנס זימר ובנג׳מין וולפיש. האזינו או הורידו כאן
טבלת המבקרים החדשה של ישראל, 19.10.2017
היה חג, היה פסטיבל, היה חו״ל, וכך נעדרה הטבלה בשלושת השבועות האחרונים, אז יש לנו לא מעט להשלים. יש לנו שני סרטים חדשים השבוע: ״אמא!״ של דארן ארונופסקי ו״סיפורי מאירוביץ׳״ של נוח באומבך, הפעם השנייה שאנחנו מכניסים לטבלה סרט של נטפליקס. זו ממש פרשת נוח: כזכור, סרטו הקודם של ארונופסקי היה ״המבול״ (או ״נוח״ במקור), גרסתו לסיפור תיבת נוח, ובאומבך הוא בעצמו נוח, וכל זה קורה ערב שבת פרשת נוח. והקשר ביניהם ממשיך להיות פלאי – העלילות של שניהם (באופן רדוקטיבי מאוד) עוסקות באמן מרוכז בעצמו ושעיוור לצרכים הרגשיים של משפחתו. ושניהם, וזה בכלל מדהים, צולמו ב-16 מ״מ.
שימו לב לציונים של ״אמא!״ שנעים באופן קיצוני בין 1.5 ל-5 כוכבים. יהיה עליכם להכריע האם זה סרט איום או יצירת מופת.
שני הסרטים האלה מצטרפים ל״מכתוב״, ״בלייד ראנר 2049״, ״להעיר את המלכה״, ״אנשים ומקומות״ ו״מז״ל טוב״ שהצטרפו בשבועיים האחרונים לטבלה.
השבוע פורסם ש״מכתוב״ מכר כבר 225,000 כרטיסים. במהלך שבוע סוכות, שבוע אחרי צאתו, הוא כבר הגיע ל-100,000 כרטיסים. יפה מאוד וגם היה קצת צפוי שהסרט הזה יעבוד מסחרית. אבל שימו לב שזה הסרט הישראלי הראשון לשנת 2017 (ואנחנו כבר באוקטובר) שמדווח על כך שהוא חצה את קו 100,000 הכרטיסים: לא ״פוקסטרוט״, לא ״געגוע״, לא ״נורמן״, לא ״כמעט מפורסמת״, לא ״מועדון החנונים״, לא ״ואז היא הגיעה״, אף אחד מהם לא הגיע למאה אלף כרטיסים.
ותראו, גם אני מופתע ש״בייבי דרייבר״, ״ספיירמן״ ו״וונדר וומן״ עדיין בפנים, אבל זה שוב בגלל גלובוסמקס אשקלון שמציג באופן מלא את מיטב הסרטים מלפני ארבעה חודשים. לעומת זאת ״יוצא מן הכלל״ יצא בזריזות מהטבלה ומאולמות הקולנוע אחרי כחודש בלבד.
מהערבה ועד מעלות-תרשיחא: כל פסטיבלי החודש
״הרצח השלישי״, הסרט החדש של הירוקאזו קורה-אדה. יוקרן בפסטיבל סרטים בערבה (אבל לא בפסטיבל היפני)
מבול של פסטיבלים בוטיקיים ייפתח בשבוע הבא ולמשך החודש הקרוב. הנה הצצה אליהם, מדרום לצפון.
עשרה דברים שלמדתי על יפן (והסרטים שראיתי בדרך)
טוקיו. אוקטובר 2017. מהקומה ה-52
את סוכות אני עושה כמעט תמיד בחיפה, בפסטיבל הקולנוע. השנה, לראשונה מאז 1999 (אז הייתי בניו יורק) ו-2001 (אז בדיוק נולדה לי הבת הבכורה), דילגתי על פסטיבל חיפה ונסעתי בעקבות האהבה ליפן (טוקיו, קיוטו, נארה וחצי שעה באוסקה), למסע שפירותיו עוד יבשילו בהמשך. זו היתה הנסיעה הראשונה שלי ליפן, אותה הכרתי עד כה אך ורק מהקולנוע. סרטים מערביים כמו ״אבודים בטוקיו״ של סופיה קופולה (שהתגלה כתיעוד מדויק מאוד לחוייתו של התייר שמגיע בפעם הראשונה ליפן, ההתפעלות המעורבבות בהשתוממות) ו״גשם שחור״ של רידלי סקוט (שצולם באוסקה וחשף את הקשר העיצובי שבין יפן ובין לוס אנג׳לס העתידנית של ״בלייד ראנר״); וכמובן סרטים יפניים (לפסטיבל הקולנוע היפני שייפתח בשבוע הבא בסינמטק חולון אני מגיע השנה מוכן). הבמאי שנוכחותו הכי הרגשתי ברחובות טוקיו היה דווקא הירוקאזו קורה-אדה, שגרם לי להרגיש שהרחובות שבהם אני הולך מוכרים לי, הרבה יותר מסרטים יפניים מופתיים יותר כמו אלה של קורוסאווה או אוזו (ולצערי, סרטה של נעמי קוואסה, ״אן״ – אותו לא אהבתי בכלל – גרם לי לרצות לאכול חביתיות ממולאות ריבת שעועית שהכינו קשישות יפניות). אולי העובדה שלטאקשי קיטאנו בדיוק יצא סרט חדש בזמן שהיינו שם גרמו לי לחשוב לא מעט גם על סרטיו ולתהות איפה הם צולמו.
ובגלל שזה היה הביקור הראשון ביפן, גיליתי שאני לא באמת יודע הרבה דברים על יפן, וכמה מהם גיליתי בהשתאות גמורה במהלך השבועיים האחרונים. למשל:
תגובות אחרונות