הרימייק האמריקאי של "הגננת" זכה בפרס הבימוי בפסטיבל סאנדאנס (ועוד פרסים וכותרות)
שניים מסרטי סאנדאנס 2018. מימין: לורה דרן ב"המעשייה". משמאל: מגי ג'ילנהול ב"הגננת"
השבוע לפני שלוש שנים הופץ בארץ "הגננת", סרטו העלילתי הארוך השני של נדב לפיד. בביקורת שלי עליו כתבתי כך:
כדי להבין את הבחירות הצורניות של לפיד, כדאי לדמיין איך היה נראה הסרט הזה אם היה מפיק אמריקאי קונה את זכויותיו להפקת רימייק. בתחילת הסרט אנחנו רואים את הילד נכנס למעין טראנס – הוא צועד הלוך ושוב, כמו באופן אוטומטי, ברגע שמוחו מייצר שיר אותו הוא פולט כמעט בלי מודעות, וכשם שזה יוצא כך זה נעלם, הילד לא יודע לחזור על שיריו לאחר מכן. בסרט אמריקאי זה יהיה תחילתו של סיפור רפאים. ישות על טבעית השתלטה על גופו של הילד וכופה עליו שירה. בידיו של לפיד זו אכן קללה שאחזה בילד, אבל זו קללת השירה. אמנות שאיש סביבו לא מבין (כולל רוב צופי הסרט). הגננת מבינה שהילד מדבר שירה, עבור אביו זה כמו ג׳יבריש, טיק שהילד צריך ללמוד להיגמל ממנו. רימייק אמריקאי, אם יעשה, יהפוך את סוף הסרט, לדרמת מתח מורטת עצבים. או לסרט מסע/מנוסה בסגנון טרנס מאליק.
אז מתברר שבאמת עשו לו רימייק אמריקאי. אסנת הנדלסמן-קרן וטליה קליינהנדלר, המפיקות המקוריות של הסרט, חברו לטרודי סטיילר (אשתו של סטינג והמפיקה של "לוק, סטוק ושני קנים מעשנים") ולמגי ג'ילנהול, כמפיקה וכשחקנית, גייסו את הבמאית שרה קולנג'לו ויצרו הפקה אמריקאית כל-נשית לסרטו של לפיד. אין לי מושג במה הרימייק האמריקאי דומה ושונה מהמקור של לפיד ועד כמה פנו יוצרותיו לעבר השימוש מוסכמות ז'אנריות אבל משעשע אותי שהתרחיש הזה היה לי הגיוני עוד לפני שהוא באמת נראה לי הגיוני.
הסרט הוקרן השבוע בבכורה עולמית בפסטיבל סאנדאנס שננעל הבוקר, ובטקס הפרסים זכתה קולנג'לו בפרס הבימוי.
כאן
תגובות אחרונות