אלופי הקופות של ישראל 2017: מימין הישראלי, משמאל הבינלאומי. ואיזה קטע, הם מכירים האחד את השניה

כמה כרטיסים נמכרו לסרטים ישראליים השנה? מה היו שוברי הקופות הכי גדולים של השנה מבין הסרטים ההוליוודיים? ומה היו הסרטים הלא-אמריקאיים שפוצצו את הקופות? כל המספרים והנתונים בפנים. בואו נתחיל:

בכל הקשור לעסקי הקולנוע בארץ ובעולם, זו היתה שנה מלאת תהפוכות. במרכזה, הכותרת ההיסטורית על כך שדיסני קנו את אולפני פוקס ליצירת מגה-אולפן שעדיין לא ברור איך הוא בדיוק ישפיע על עולם הקולנוע מבחינת תכנים ודרכי הפצה, וזאת שנה אחרי שתאגיד איי.טי אנד טי קנה את תאגיד טיים-וורנר (ואיתו את אולפני וורנר), עסקה שעדיין לא אושרה על ידי הממונה על ההגבלים העסקיים בארצות הברית. אני חושב שקל יהיה לחזות שב-2018 נראה עוד אולפנים שנבלעים על ידי חברות ענק. השאלה היא השנה יגיע תורן של פייסבוק, גוגל, אמזון ואפל לקנות לעצמן אולפן קולנוע, או תאגיד בידור שכולל בתוכו אולפן סרטים, רשת שידור וחברת תקליטים. זה נראה בלתי נמנע. המיזוגים האלה, שמערבבים מחדש את הבעלות על אולפני הקולנוע הגדולים והמקוריים של הוליווד, כמו גם העובדה שפרשת הארווי וויינסטין יוצרת אקלים ניהולי חדש שאמור לא להיות יותר סבלני למוגולים אלימים ונצלניים, גורמים לי לחשוב ששנת 2017 תירשם כשנת המפנה בכרך החדש של הוליווד, 50 שנה אחרי ש"בוני וקלייד" ו"הבוגר", ומותם של מייסדי האולפנים שהעבירו את הניהול הלאה, סימנו את סופה של הוליווד הקלאסית ותחילתה של הוליווד החדשה. ובכן, הוליווד החדשה כבר התיישנה מאוד. נדע בקרוב איך נראים פניה – התאגידיים והניהוליים – של הוליווד העוד-יותר-חדשה.

עדות להתיישנות של הוליווד היתה האכזבה מהמותגים הגדולים שרובם אכזבו. 2017 בארצות הברית היתה שנה חלשה בקופות עם המון סרטים שהיו אמורים להצליח שהציגו הישגים מאכזבים, ובמקביל, זו היתה השנה שבה האיום של נטפליקס על תעשיית הקולנוע נהיה ממשי בזכות רצף של סרטי קולנוע שהוצגו אצלם בבכורה (כלל עולמית) ושזכו לתשומת לב תקשורתי גדול בהרבה מהסרטים ההוליוודיים היקרים.

בזירה המקומית זו גם היתה שנה מסובכת. חברת גלובוס מקס פשטה את הרגל ונמכרה לתאגיד אלקו (הבעלים של אלקטרה). פשיטת הרגל קרתה באמצע הניסיונות של רשת בתי הקולנוע גלובוס מקס להתרחב ולהשתפר על ידי פתיחת בתי קולנוע חדשים ומפוארים בכפר סבא וברחובות, ותוך כדי הקמת ספינת דגל בתל אביב (במגדל עזריאלי שרונה). קומפלקס קולנוע, מהסוג שכבר שנים לא נפתח בתל אביב, שהיה אמור להיפתח בקיץ ובשלב זה עדיין נמצא בבנייה. אבל לא משנה כמה רשת גלובוס מקס ניסו להילחם בתדמית המיושנת והצפופה של מתחמי הקולנוע המיושנים שלהם ולהחליף אותם בקומפלקסים חדשים ויפים (הקומפלקס בכםר סבא באמת מוצלח), הם לא הצליחו להתקדם אל ההווה והשאירו את ההפסקות בבתי הקולנוע שלהם. כל בעל בית קולנוע שממשיך להפסיק את סרטיו באמצע ובכך הורס את הדבר שלשמו בא הקהל לא מבין את העסק שבו הוא פועל ולכן כל מי שאוהב קולנוע ומביט סביבו ראה שהקריסה הזאת היתה בלתי נמנעת. אני מחכה להודעה לעיתונות של אלקטרה שיכריז שהתיקון הראשון שהם עושים הוא ביטול ההפסקה בסרטים. כחלק מתהליך המכירה של חברת גלובוס מקס, גם חברת ההפצה שלהם נמכרה בנפרד ונקראת כעת אלקו אנטרטיינמנט דיסטריביושן. קליט. אבל המהלך הזה השאיר את חברת ההפצה פצועה: החוזה עם חברת וורנר הגיע לסיומו והוא נחטף להם מתחת לאף. החל ממחר את סרטי וורנר מייצגת בארץ חברה חדששה בשם טוליפ, שמאחוריה עומד המיליארדר הישראלי ינון קרייז. ובכן, זו התחלה מעניינת לשנת 2018: שחקן חדש נכנס למגרש הקולנוע הישראלי. משמועות שמגיעות אליי, גם בתחום הפצת הסרטים הישראליים אנחנו עומדים לשמוע בשורות חדשות. הקריסה של גלובוס מקס מעניינת כי בתחום ההפצה, שלושה מארבעת הסרטים הכי קופתיים השנה בארץ היו של חברת גלובוס (ראו פירוט בהמשך). אבל ההצלחה הזאת לא הצליחה להציל אותם ממכירה.

מהצד השני של עולם הקולנוע: רשתות הקולנוע יס פלאנט (שפתחה קומפלקס חדש בזכרון  יעקב השנה) ורב חן הפכו לחלק מתאגיד בתי הקולנוע הגדול בעולם שמכיל כ-9,500 אולמות קולנוע. זה קרה כשרשת סינוורלד (בראשות משפחת גרדינגר) קנתה את רשת הקולנוע השניה בגודלה באמריקה, ריגל סינמה. דיווחנו על כך כאן.

=========================

ומה מבחינת מכירת הכרטיסים לסרטים ישראליים? ובכן, הצמד מאחורי "מכתוב", ממש כמו הדמויות שהם מגלמים בסרט, הצילו את המצב. עם מכירות של למעלה מחצי מיליון כרטיסים (כשהסרט עדיין מציג), "מכתוב" הציל במו ידיו את שנת 2017 שהיתה רזה מאוד בלהיטים. בשנה שעברה עשרה סרטים מכרו יותר מ-100,000 כרטיסים, השנה רק חמישה. סך הכל, נמכרו השנה 1,669,500 כרטיסים לסרטים ישראליים. זו ירידה יחסית לשנה שעברה, בה נמכרו מעל שני מיליון כרטיסים, אבל עדיין נתון יפה ששומר כבר שנה שנייה ברציפות את הרף של יותר ממיליון כרטיסים לסרטים ישראליים. זו היתה שנה שבה היה ניסיון לייצר שוברי קופות מקומיים לקיץ המיועדים בעיקר לילדים ובני נוער, וכמו שקרה עם הסרטים האמריקאיים, גם כאן התוצאות לא היו מדהימות. היו אמנם שני להיטים גדולים שטסו מתחת לרדאר של התקשורת (הם לא הוקרנו למבקרים, ורוב המבקרים ממילא לא טרחו או התעניינו לצפות בהם), אבל שאר סרטי הקיץ הישראליים נמצאים באופן גבולי בלבד על הצד הרווחי של המאזן. ולעומת זאת, סרט קטן, איכותי, פסטיבלי באופיו ("פיגומים") הפך ללהיט ענק. אני מתפעל מ-150,000 הכרטיסים של "פיגומים" הרבה יותר מ-550,000 הכרטיסים של "מכתוב". זה נתון שמעיד משהו על טעמו של הקהל הישראלי, שמעדיף את סרטיו קטנים ומרגשים. אני משוכנע שאף אחד מיוצרי הסרט, מפיקיו ומפיציו לא דמיין שהסרט ימכור יותר מ-30,000 כרטיסים. הניסיון להביא לקולנוע הישראלי את תלמידי בתי הספר היה יפה, אבל הצלחתו מצומצמת. את הכשלון של "כמעט מפורסמת" יהיה צריך לבחון היטב. מבין הסרטים שפנו לקהל צעיר הוא היה הטוב שבהם (ממש סרט חמוד), אבל קהל היעד שלו פשוט לא הגיע במספרים מספיק גדולים. למה? זו שאלה שמפיצי הסרט יצטרכו לפצח. סרטי ילדים בישראל זוכים להצלחה עצומה – אבל בתנאי שהם באנימציה. סרטי ילדים ונוער ישראליים עדיין לא עושים מספרי ענק. הפתרון הוא כנראה לפנות לסרטים שמתאימים לכל המשפחה, וזו המסקנה מההצלחה של "מכתוב", שמצליח גם בהצגות יומיות אצל הנוער וגם בהקרנות ערב אצל קהל מבוגר יותר.

עוד מידע מעניין: הקולנוע במוזיאון תל אביב סוף סוף מייצר להיטים. סרטים ישראליים כמו "בן גוריון, אפילוג" ו"להציל את נטע", וסרט צרפתי כמו "אנשים ומקומות" הפכו ללהיטים קטנים במוזיאון. לא מספרי ענק, בסביבות ה-30,000 בלבד, אבל שוב – לסרטים שלא בטוח שציפו מהם להחזיק מעמד חודשים על המסכים.

הנה רשימת הסרטים הישראליים השנה ונתוני הקופה שלהם.

כמה כרטיסים מכרו הסרטים הישראליים ב-2017?

1. "מכתוב": 550,000 כרטיסים

2. "פיגומים": 150,000

3. "מועדון החנונים": 120,000

4. "ג'סטה": 111,000

5. "פוקסטרוט"*: 101,000

6. "ואז היא הגיעה": 90,000

7. "נורמן": 85,000

8. "לא פה, לא שם"*: 85,000

9. "כמעט מפורסמת": 80,000

10. "געגוע": 60,000

"מבצע ביצה": 46,000

"מעבר להרים ולגבעות"*: 30,000

"סיפור אהבה ארצישראלי", 30,000

"בן גוריון, אפילוג": 27,000

"להציל את נטע": 26,000

"חדרי הבית"*: 25,000

"לב שקט מאוד": 20,000

"מסע הטבעת": 11,000

"נדיה – שם זמני": 5000

"אמור": 3500

"נמל בית": 3000

"הכל שבור ורוקד": 3000

"הדרך לאן": 3000

"תיקון": 2000

"הולכת שבעה": 2000

"הפורצת": 1000

רוב הנתונים באדיבות חברת יונייטד קינג, למעט הסרטים המסומנים בכוכבית (*), שהופצו על ידי קולנוע לב שבאופן מסורתי ודווקאי מסרבים למסור נתוני מכירות (זה מרגיז במיוחד כשזה מגיע לסרטים ישראליים, הממומנים – גם בהפקה וגם בהפצה – על ידי כספי ציבור ולכן המספרים שלהם אמורים להיות שקופים וגלויים ואינם אמורים להוות סוד עסקי, בוודאי שלא אחרי שהסרט כבר ירד מהמסכים). הנתונים של סרטי קולנוע לב הם אומדנים שקיבלתי מכמה דמויות בכירות ובקיאות בעולם ההפצה הישראלי.

הנה דעתי על הנתונים הנ"ל. אף אחד לא מופתע ש"מכתוב" הוא הסרט המצליח של השנה (היה לי ברור שהוא יהיה שובר קופות, אם כי אני מודה שלא ציפיתי שהוא יגיע למספרים כאלה). לעומת זאת, אני מופתע לטובה מהמספרים של "מעבר להרים ולגבעות", "בן גוריון, אפילוג", "להציל את נטע" ו"סיפור אהבה ארצישראלי": סרטים לא מאוד מסחריים שהופצו בהפצות מצומצמות יחסית, עם קמפיין פרסומי קטן יותר מהסרטים המסחריים יותר, ועדיין הצליחו להביא, לאט לאט, בלי בהילות, לא מעט צופים. "מעבר להרים ולגבעות" עבד מאוד יפה בקולנוע לב בתל אביב ו"להציל את נטע" החזיק מעמד יפה במוזיאון תל אביב. בעידן שבו סרטים מופצים ב-30 אולמות ומעלה, שני הסרטים האלה הזכירו לי את המודל הקולנועי של סרטי האיכות בשנות השמונים: אולם אחד בתל אביב ששם הסרט זוכה להצלחה. אלה לא מספרי ענק או הצלחות כלכליות מסחררות, אבל אני חושב ששני הסרטים האלה הגיעו יפה לקהל שלהם, שהוא מראש ממוקם במרכז תל אביב ולקוח של קולנוע לב או של המוזיאון.

================

ומה תמונת המצב הכללית השנה בקופות בארץ? מה היו הסרטים הכי נצפים? ובכן, כאן סרטי האנימציה וסרטי האקשן שולטים.

הסרטים שמכרו הכי הרבה כרטיסים בישראל ב-2017

1. "וונדר וומן": 700,000 כרטיסים

2. "מהיר ועצבני 8": 650,000 כרטיסים

3. "גנוב על העולם": 560,000 כרטיסים

4. "מכתוב": 550,000 כרטיסים

5. "לשיר": 360,000 כרטיסים

6. "בייבי בוס": 300,000 כרטיסים

כמה הערות שוליים:

א. שימו לב לקשר שיש לגל גדות לסרטים הכי נצפים השנה בישראל: היא כיכבה ב"וונדר וומן" (ואין לי ספק שחלק נכבד מהצלחת הסרט קשור ברצון של הקהל המקומי להריע לה); היא שיחקה בעבר בסרטי "מהיר ועצבני" (חלקים 4 עד 6); והיא שיחקה בעונה השנייה של "עספור", מאת יוצרי "מכתוב".

ב. כאמור, שלושת הסרטים הכי מצליחים השנה הו של חברת גלובוס, אבל כל ההצלחה הזאת לא עזרה להם להינצל מכשלון. יהיה מעניין לראות האם אחרי הפיצול בין חברת אלקו דיסטיריבוישן (סרטי יוניברסל ופרמאונט) וחברת טוליפ (סרטי וורנר) ההצלחה הזאת תמשיך.

ג. ממש כמו כמו בטבלת שוברי הקופות הישראליים, בעוד המקום הראשון, והסרטים שמכרו מעל 300,000 כרטיסים שמורים לסרטים המיועדים בעיקר לילדים ונוער, לא מעט סרטים קטנים יותר הפכו השנה לשוברי קופות ענקיים, בוודאי ביחס לגולדם ולציפיות מהם. הסרט האיטלקי "זרים מושלמים" והסרט היווני "אהבה יוונית" הביסו את הסטטיסטיקות ומכרו כל אחד קרוב ל-300,000 כרטיסים. חוץ מישראל וממולדתם, הסרטים האלה לא זכו להצלחה כזאת בשום מקום, ובכנות אין לי מושג למה הם הצליחו בארץ כל כך. שני סרטים אמריקאיים קטנים ומפתיעים שבו את לב הקהל, ובצדק: "פלא" ו"סארו, הדרך הביתה" הצליחו מאוד עם כרדע מיליון כרטיסים לכל אחד. בקולנוע לב, "חיבור פשוט", "חולי אהבה" ו"רוחות קרות" היו הלהיטים הגדולים עם כמאה אלף כרטיסים.

ציוץ