04 אוגוסט 2016 | 08:51 ~ 5 תגובות | תגובות פייסבוק

פרסי אופיר 2016: ההצבעה מתחילה. מצב המירוץ

פרסי אופיר 2016: ארבע חתונות ולוויה

פרסי אופיר 2016: ארבע חתונות ולוויה

דיברתי על תחרות פרסי אופיר ועל המוזיקה בסרטים הישראליים השנה בפודקאסט השבועי של ״סינמסקופ״ ברדיו הקצה. האזינו או הורידו כאן

אתמול התקיימה הקרנת האקדמיה האחרונה (לפחות הרשמית, כמה ממפיקי הסרטים עדיין מקיימים הקרנות לסרטיהם גם בימים הקרובים), והיום תתחיל ההצבעה האלקטרונית בין 900 חברי האקדמיה לקביעת המועמדים לפרס אופיר, תתקיים עד 8.8. הכרזת המועמדים תתקיים ביום רביעי או חמישי הבא. ההצבעה על הזוכים תתקיים בתחילת ספטמבר וטקס פרסי אופיר יתקיים ב-22.9 באשדוד ויועבר בשידור חי בערוץ 10.

זו היתה שנה מעניינת מאוד בתחרות פרסי אופיר עד כה. 27 סרטים מועמדים, מתוכם ראיתי 21. ויש כמה וכמה סרטים לא רעים בכלל, חלקם אף מצוינים. זו גם שנה מעניינת כי לכאורה אין בשלב הזה אף סרט אחד שכבר הופץ ושמרכז סביבו תשומת לב ציבורית/תקשורתית. בשנים קודמות היו סרטים שהופצו בקיץ – הסרטים של אבי נשר, של שמי זרחין, של יוסף סידר, וגם ״אפס ביחסי אנוש״, שהפכו ללהיטים גדולים, מה שכמובן עורר סקרנות האם הם יצליחו בפרסי אופיר. השנה, סוף סוף, הבינו המפיצים שברגע שסרט שמופץ בקיץ, אפסו סיכוייו לזכות בפרס אופיר, אז השנה כולם מחכים לספטמבר.

אז מה היה לנו השנה?

״אבינו״

״אבינו״

סרטים על מוזיקה

איזו שנה נפלאה למוזיקה בקולנוע הישראלי. שבעה סרטים שמתרחשים סביב עולם המוזיקה. ״הרמוניה״, ״להציל את נטע״ ו״לב שקט מאוד״ עוסקים במוזיקה קלאסית. ״הכל שבור ורוקד״ ו״הלהקה האחרונה בלבנון״ עוסקים ברוק. ״ג׳נקשן 48״ עוסק בהיפ-הופ, ״אבינו״ מתרחש במועדון ריקודים. כתוצאה מכך, יש המון שירים נהדרים בפסקולים של הסרטים האלה (ניגנתי כמה מהשירים הבולטים השנה בקולנוע הישראלי בפודקאסט השבועי שלי ב״רדיו הקצה״). ולא רק בהם: השימוש של ״שבוע ויום״, ״סופת חול״ ״ישמח חתני״ ו״לעבור את הקיר״ במוזיקה בפסקול פשוט נפלא. נעסוק בקטגוריית המוזיקה בהמשך.

״הרמוניה״. גם כן אבינו

״הרמוניה״. גם כן אבינו

סרטים על דת ואמונה

״ישמח חתני״, ״לעבור את הקיר״, ״לב שקט מאוד״, ״תיקון״ ו״אבינו״ עוסקים באופן ישיר בעולם הדת והאמונה, ובמרכזם דתיים, חרדים וחוזרים בתשובה. ״הרמוניה״ עוסק בכך באופן עקיף, וחזרה בתשובה היא עלילת משנה ב״חדרי הבית״.

סרטים על בורגנות

״מעבר להרים ולגבעות״ של ערן קולירין ו״חדרי הבית״ של איתן גרין עוסקים באנשים דומים מאוד, שחווים משבר אישי דומה מאוד, ונראה לי שהם אפילו שכנים זה של זה באותן שכונות ירושלמיות. ״שבוע ויום״ ו״ילד טוב ירושלים״ יכולים היו להצטלם באותה שכונה של בתים צמודי קרקע, ועם גברים שסובלים ממשבר אישי וצריכים להתמודד איתו. הסרטים של קולירין ושל ניר ברגמן מציגים דמויות בצבא קבע, לא יודע מה זה אומר.

ארבע חתונות ולוויה

יש חתונה ב״ישמח חתני״, יש חתונה ב״לעבור את הקיר״, יש שתי חתונות ב״סופת חול״ ויש לוויה ב״שבוע ויום״.

****************************

בשבוע שיש לנו עד פרסום המועמדויות אני שואל את עצמי: האם חברי האקדמיה הישראלית הפכו לחבורה צפויה של מצביעים, או האם הם יצליחו להפתיע? 27 סרטים זכו כבר בפרס אופיר לסרט הטוב ביותר, 14 מהם סרטי ביכורים. רק שלושה יוצרים זכו יותר מפעם אחת בפרס הסרט או פרס הבימוי (כלומר, אם כבר זכיתם קטנו סיכוייכם לזכות שוב, גם כי זכיתם וגם כי זה כבר לא סרט ביכורים). האם כמו שקרה בשלוש השנים האחרונות, יהיה סרט אחד שיזכה בפרסים הבכירים וסרט אחר שיזכה בפרס הסרט? בשנה של ״גט״, למשל, ״אפס ביחסי אנוש״ זכה ברוב הפרסים, אבל ״גט״ זכה בפרס הסרט. בשנה שעברה ״באבא ג׳ון״ לא זכה באף אחד מהפרסים הראשיים (תסריט, בימוי או משחק), אבל כן בפרס הסרט. התחושה היתה שיש סרט אחד שהם אוהבים, אבל את פרס הסרט הם נותנים לסרט אחר. למה? בגלל העיוות הבלתי נגמר שבו הזוכה בפרס הסרט הופך להיות נציג ישראל לאוסקר. כלומר, אין לנו באמת מושג מה הסרט שחברי האקדמיה באמת הכי אהבו השנה, אלא רק מה הסרט שהם חשבו שחברי האקדמיה האמריקאים הכי יאהבו. כבר 26 שנה שטקס פרסי אופיר מתעוות בגלל הדבר הזה.

״תיקון״. חברי אקדמיה יקרים, אנא אל תשכחו את הסרט הזה (צילום, שחקן משנה, סאונד)

״תיקון״. חברי אקדמיה יקרים, אנא אל תשכחו את הסרט הזה (צילום, שחקן משנה, סאונד)

מבין סרטי התחרות, באופן אישי, הכי אהבתי את ״תיקון״ של אבישי סיון, את ״מעבר להרים ולגבעות״ של ערן קולירין (שניהם סרטים שצילם שי גולדמן), את ״הרמוניה״ של אורי סיון ואת ״ישמח חתני״ של אמיל בן שמעון (שהיה הסרט שהכי נהניתי בו, והתמוגגתי מהתסריט של שלומית נחמה, שהיה גם מבדר וגם נבון. הוא הולך להיות להיט ענק, ואני ממש מופתע שלא שמעתי יותר חברי אקדמיה מדברים עליו בהתלהבות. משונה). כל מועמדות שיקבלו הסרטים האלה תשמח אותי, אבל אני לא בטוח שלגבי רוב הסרטים ברשימה הזאת אני מייצג את דעת הכלל.

לכן, בבואי לסקור את מצב המירוץ, אני מניח את טעמי האישי בצד. אני לא ממש מסונכרן בטעמי לטעם האקדמיה, ולא תמיד סומך שסרט שאני אהבתי יעשה חיל בתחרות (בשנה שעברה, למשל, הייתי בטוח ש״היורד למעלה״ לא יקבל כלום מהאקדמיה, כי חשבתי שזה סרט טוב ומתוחכם מדי להם, וטעיתי בענק: הוא זכה בשלושה פרסים, כולל אחד לתסריט). לכן אני מנסה להקשיב לחברי האקדמיה בהקרנות ולנסות להבין מה הם הכי אוהבים.

והנה מה שגיליתי. מתוך 27 סרטים, אלה הסרטים שבאמת נמצאים במירוץ, ושיש סיכוי שיהיו חמשת הסרטים המועמדים:

״שבוע ויום״ של אסף פולונסקי, ״סופת חול״ של עילית זקצר, ״לעבור את הקיר״ של רמה בורשטיין, ״אבינו״ של מני יעיש ו״מעבר להרים ולגבעות״ של ערן קולירין.

לגבי שלושת הראשונים אני די בטוח, לגבי שני האחרונים, פחות. בשבועות האחרונים היו כאלה שניסו לשכנע אותי שגם ל״חדרי הבית״ של איתן גרין, ״אנשים שהם לא אני״ של הדס בן ארויה ו״הכל שבור ורוקד״ של נוני גפן יש סיכוי להפתיע. לא יודע. יש הגיון מסוים בטענה הזאת: איתן גרין הוא אחד היוצרים האהובים בתעשייה וכמו שהיה עם ״הבודדים״ של רנן שור, אולי הוא יצליח להביא את ותיקי האקדמיה לתמוך בו, מול שנה קולנועית שמצטיירת כפונה לקהל צעיר; לסרט של בן ארויה יש המון מעריצים שעשויים לעזור לו להפוך לסרט פולחן משמעותי כשיופץ, אבל אני לא בטוח שמעריציו הם בכלל חברי אקדמיה בעלי זכות הצבעה; וסרטו של נוני גפן בהחלט היה אחד הסרטים הכי מסקרנים בתחרות השנה והיה לא פשוט למצוא מקום בהקרנות שלו, אבל האם זה יתורגם גם למועמדויות בפועל? אני תוהה וסקרן.

אלה הסרטים – חמישה ועוד שלושה – שאמורים להתחרות על פרס הסרט. אבל יש עוד קטגוריות. בואו ננסה למדוד את לחץ הדם של כמה מהן.

סרט:

״שבוע ויום״. משהו בטון המקאברי, המריר-מתוק, של הסרט הזה מזכיר לי את סרטיו של שבי גביזון, אחד משני הבמאים הכי אהובים בתולדות האקדמיה. ל״שבוע ויום״ יש את ההומור של ״האסונות של נינה״ עם הסגנון הנטורליסטי של ״חולה אהבה בשיכון ג׳״. זה סרט שדחיפה מצד האקדמיה יכולה להפוך אותו ללהיט גם אצל הקהל. הוא זכה בפסטיבל ירושלים, שבעבר זה היה סימן לזכיה מובטחת גם באופיר, אבל בשנים האחרונות דווקא לא (חוץ מ״גט״). התואר של פולונסקי מה-AFI, כמו גם הביקורות האוהדות שהוא קיבל מצד מבקרים ומפיצים אמריקאים בפסטיבל קאן, אמורים להפוך אותו לידידותי לאמריקאים. אבל האם הוא לא מקומי מדי? מה שיכול לקרות כאן הוא פיצול כמו ״אפס ביחסי אנוש״: הקראוד-פליזר הזה יזכה בפרסים הבכירים, אבל את פרס הסרט ייקח…

״סופת חול״. צריך לזכור שחברי האקדמיה חושבים כל הזמן על האוסקר. ״סופת חול״, המצולם בכפר בדואים והדובר הערבית, ממשיך סרטים כמו ״עג׳מי״ או ״באבא ג׳ון״ (ואפילו ״בית לחם״) שהאקדמיה הישראלית שלחה לאוסקר. סרטה של זקצר הוא אכן אחד הסרטים הישראליים בעלי הפרופיל הבינלאומי הכי גבוה כרגע: זכיה בתחרות הבינלאומית בסאנדאנס, זכיה בפרס סרט הביכורים בפסטיבל סיאטל, זכיה בפרס סרט הביכורים בפסטיבל טרוורס סיטי של מייקל מול (השבוע). כל אלה פסטיבלים אמריקאים. ויש עוד דבר: יש משהו בסרט הזה שנורא מזכיר לי את ״חתונה מאוחרת״. זה כמעט אותו סיפור, על המתח שבין בחירה אישית ובין מסורת משפחתית (אבל בלי ההומור והסקס של ״חתונה מאוחרת״). ״סופת חול״ הוא סרט נטורליסטי וישיר, ואני לא רואה אותו כובש את הקטגוריות הטכניות – צילום, עיצוב, סאונד וכו׳. אבל יש לו סיכוי מצוין לזכות בפרס הגדול.

״לעבור את הקיר״. זה הולך להיות להיט ענק. יותר מזה: אני ממש יכול לדמיין איך מפיצים אמריקאים חוטפים את הסרט הזה כדי לעשות לו רימייק. יש לו רעיון מבריק שמותח את גבולות הקומדיה הרומנטית ושם אותה על הראש: קומדיה רומנטית בלי ה-meet-cute בתחילתה: בחורה שנואשה להמתין להגעתו של בן זוג, ופשוט מחליטה לצאת לדרך בלעדיו, מתוך אמונה שגם אם יתמהמה בוא יבוא. היא קובעת תאריך, מזמינה אולם, מדפיסה הזמנות, קונה שמלה ובהיותה בעלת תשובה דלוקה מרוב אמונה היא משוכנעת שהקב״ה ימציא לה חתן עד הדדליין. רמה בורשטיין, בסרטה השני אחרי ״למלא את החלל״, לוקחת את ז׳אנר הקומדיה הרומנטית והופכת אותו לז׳אנר אמוני, אבל רימייק אמריקאי יצליח להסתדר גם בלי אמונה ותפילות, אלא רק על בסיס הבטחון באהבה, וחוקי הז׳אנר.

אבל רמה בורשטיין, שסרטה יוקרן במסגרת השניה של פסטיבל ונציה הקרוב, צריכה להיות הכי במתח בתחרות הזאת. הסרט השני של במאים שכבר זכו – זה מתכון לאסון באקדמיה. רק שני במאים זכו על שני סרטים ברצף (שבי גביזון ויוסף סידר), האם בורשטיין תצטרף אליהם? או האם יהיה כאן שידור חוזר לפיאסקו של ״הדקדוק הפנימי״: המון מועמדויות ואפס זכיות. חברי האקדמיה הישראלית ידועים בהפכפכותם. בכל מקרה, אני צופה מועמדויות לתלבושות, למוזיקה, לשחקנית, אולי לשחקן משנה, לתסריט, לבימוי ולסרט.

״מעבר להרים ולגבעות״. גם ערן קולירין כבר זכה בפרס אופיר (על ״ביקור התזמורת״), האם יש לו סיכוי לעוד אחד? אילולא הזכיות של ״היורד למעלה״ בשנה שעברה לא הייתי חושב שהסרט המעט אבסטרקטי הזה, שהאירוניה שלו מרוחה באופן דק מאוד על פרוסת הלחם של העלילה, יכול להצליח בפרסי אופיר. אבל התגובות שאני שומע עליו – וגם האהבה שלי אליו, שאולי היא לא כזו אוונגארדית אחרי הכל – גורמות לי לחשוב שאולי יש לו סיכוי, לפחות במועמדויות.

יש דבר אחד שמשותף לארבעת הסרטים הנ״ל: זוכרים בסרט ״אדפטיישן״ את העצה שנותן רוברט מקי לצ׳רלי קאופמן בסוף המערכה השנייה? ״Wow them in the end״. ״המם אותם בסוף״. זה בדיוק מה שארבעת הסרטים האלה עושים. ארבעתם קצת מתפתלים סביב עצמם באמצע, אבל ארבעתם מגיעים לבסוף לסצינת סיום פשוט מושלמת שמוציאה את הקהל מהאולם בתחושה של התעלות: נחמה ב״שבוע ויום״, שמחה ב״לעבור את הקיר״, התפעמות ב״מעבר להרים ולגבעות״ והרס ב״סופת חול״.

שמיל בן ארי ויורם חטב ב״נמל בית״. הימור שלנו: שניהם יהיו מועמדים, אחד מהם יזכה

שמיל בן ארי ויורם חטב ב״נמל בית״. הימור שלנו: שניהם יהיו מועמדים, אחד מהם יזכה

שחקן:

יורם חטב, אחרי שנים של היעדרות מהקולנוע (הוא כבר זכה על ״האסונות של נינה״ ״קרקס פלסטינה״), עושה קאמבק נפלא ב״נמל בית״ של ארז תדמור, במאי שלא רק יודע ללהק יפה אלא גם להוביל את השחקנים בסרטים שהוא שותף להם לפרסי אקדמיה (תדמור זכה לפני שנה בפרס הבימוי על ״ארץ פצועה״, כך שנראה לי שאין מה לצפות הפעם ליותר ממועמדויות לשחקנים, צילום ואולי קטגוריות טכניות). אלא שנדמה לי שהפרס הזה השנה יהיה שמור לשי אביבי, בתפקיד האב האבל ב״שבוע ויום״. מוריס כהן מ״אבינו״ יהיה מועמד גם. אני מקווה שיגאל נאור מ״ישמח חתני״ גם.

שחקנית:

נועה קולר ב״לעבור את הקיר״ מובילה. למיס עמאר מ״סופת חול״ תיתן לה פייט הגון (שתי דמויות שיש להן חלומות על חתונה, אבל החלומות לא ממש מתגשמים כמו שהן חשבו). יבגניה דודינה מ״שבוע ויום״ בוודאי תהיה כאן גם. אבל הייתי שמח לראות שם גם את אוולין הגואל מ״ישמח חתני״ ואת טלי שרון מ״הרמוניה״. אני מבקש להזכיר גם את סמר קופטי, שהיתה הכי טובה ב״ג׳נקשן 48״. וגם להדס בן ארויה, הבמאית, התסריטאית והשחקנית של ״אנשים שהם לא אני״, יש סיכוי בקטגוריה הזאת.

שחקן משנה:

אני מהמר על שמיל בן ארי מ״נמל בית״, בדמות מתעתעת שלאורך כל הסרט לא ברור לנו אם הוא צדיק או רשע (או גם וגם). אבל אני מבקש להזכיר את חליפה נאטור, בתפקיד האב החרדי ב״תיקון״, בתפקיד מבריק לדעתי (תיקון ל״תיקון״: מעדכנים אותי שהוא בכלל לא מועמד מטעם ההפקה. תמוה). וגם את אלון דהן מ״אבינו״, ואת דודו טסה מ״הכל שבור ורוקד״. והנה הבעיה עם השיטה הקיימת שבה מפיקי הסרט קובעים למצביעים למי לבחור באיזו קטגוריה: אם זו היתה אופציה פתוחה, אני משוכנע שאורי גבריאל מ״שבוע ויום״, לא רק היה מועמד אלא גם זוכה, כי לפעמים פרס המשחק פשוט הולך לדמות בלתי נשכחת. אבל המפיקים כפו על המצביעים להצביע לתומר קאפון לשחקן משנה, שזה הגיוני מבחינת הנוכחות שלו בסרט, אבל לא הגיוני מבחינת אסטרטגיית פרסים.

שחקנית משנה:

יאנה יוסף היא תגלית נפלאה ב״הרמוניה״, האם מישהו יזכור אותה? ג׳ייד סקורי מ״ברש״, כנ״ל. ואם זו קטגוריית התגליות, אז גם מילי עשת מ״מעבר להרים ולגבעות״ (עדכון: ההפקה החליטה שמילי עשת מתחרה על תפקיד ראשי. תמוה). אבל שימו לב כאן לאורנה בנאי מ״ישמח חתני״.

פסקול:

חברי האקדמיה רצים לראות את הסרטים החדשים, אבל דווקא בקטגוריה הזאת אני רוצה להזכיר לכם סרטים שכבר הופצו, ובראשם את ״אבוללה״, הלהיט הגדול של השנה בינתיים, עם 150,000 צופים, ועם פסקול מרשים וסוער מאת חיים פרנק אילפמן. כנ״ל הפסקול המצוין של עמית פוזננסקי ל״רבין, יום אחרון״.

לא זוכרים? האזינו:

״אבוללה״:

״רבין, היום האחרון״:

אותי יסקרן לדעת למי יצביע רן בגנו בסיבוב הראשון: האם לפסקול שלו ל״שבוע ויום״ או לפסקול שלו ב״סופת חול״? אבל אם אני צריך להמר, אז בקטגוריה הזאת עשויה לזכות אהובה עוזרי, על הפסקול שלה (יחד עם שאול בסר) ל״ישמח חתני״ (שיכול להיות ה״סיפור גדול״ של השנה: 2-3 זכיות, אבל ההצלחה הכי גדולה בקופות).

צילום:

איזו קטגוריה מדהימה זו השנה. הצילום של שי גולדמן ל״תיקון״ הוא מהטובים ביותר אי פעם. הצילום של ירון שרף ל״הרמוניה״ נראה עז מבט כמו סרט של אלמודובר. גיורא ביח עשה עבודה יפה ב״אבוללה״. רם שווקי מסחרר ב״אבינו״. וזיו ברקוביץ – שצילם המון סרטים השנה – הצטיין במיוחד ב״נמל בית״. אבל מה יעשו הצלמים עצמם: האם גולדמן יצביע לעצמו ב״תיקון״, ״מעבר להרים״ או ״חדרי הבית״? האם עמית יסעור יצביע לעצמו ב״הפורצת״, ״לעבור את הקיר״ או ״הלהקה האחרונה בלבנון״?

==================

התעלומה הכי גדולה ברשימה הזאת היא: מה יהיה הסרט עם הכי הרבה מועמדויות? זה שיקבל ביום חמישי הבא את הכותרת ״XXXX מוביל את המועמדים לפרס אופיר״. מה הסרט שיהיה מועמד גם לשלושת הפרסים הבכירים (תסריט, בימוי, סרט), וגם לפחות לשלוש מארבע קטגוריות המשחק, וגם יש לו סיכוי בקטגוריות העריכה, התלבושות, הצילום וכו׳. אם הייתי שומע שיש אהבה גדולה ל״ישמח חתני״, סרט אנסמבל פר-אקסלנס, אז הייתי מהמר עליו, אבל נדמה לי שהוא ישגשג בקטגוריות של תחילת הערב, עד המשחק, אבל לא יגיע לקטגוריות הראשיות. אותו דבר עם ״הרמוניה״. ״לעבור את הקיר״ יסחוף את המועמדויות בקטגוריות הבכירות, וגם תלבושות ומוזיקה, אבל חשבתי שדווקא הצילום והעריכה הן נקודות התורפה בו. מה שמשאיר אותנו עם הסרט החמישי, זה שלא הזכרנו כאן, ושעשוי לקבל הכי הרבה מועמדויות, אבל אין לי מושג מה יהיה מצבו בשלב בזכייה: ״אבינו״ של מני יעיש. לפחות תשעה: סרט, בימוי, תסריט, צילום, עריכה, סאונד, שחקן, שחקנית, שחקן משנה. ואם סרט אחר ינסה להתקרב אליו, הוא יחטיף לו מכות.

===================

אלה התחזיות שלי. שילוב בין ידע, תחושות בטן ומשאלות לב. ומה ההימורים שלכם?

 

נושאים: בשוטף

5 תגובות ל - “פרסי אופיר 2016: ההצבעה מתחילה. מצב המירוץ”

  1. 4 אוגוסט 2016 ב - 10:07 קישור ישיר

    לגבי סוגיות השכנות: "חדרי הבית" מצולם בדרום ירושלים (בעיקר רמת דניה). "מעבר להרים לגבעות" הוא סרט מאוד מגוון מבחינת אתרי הצילום (כולל סצנות במודיעין), אבל נדמה לי שהוא בעיקר מצולם בצפון ירושלים, בשכונות שעל גבול הקו הירוק ובכל מקרה בנויות בסגנון שונה.
    ===============
    רוה לעופר: השכנות, כמובן, במובן המטאפורי. אם למודיעין היתה קרן להשקעה בסרטים, אין ספק ששני הסרטים האלה היו צריכים להתרחש שם. אבל גם החכמתי כעת בנושא הגיאוגרפיה הירושלמית שהיתה זרה לי.

  2. 4 אוגוסט 2016 ב - 10:11 קישור ישיר

    כתבתי בהרחבה בבלוג שלי על מצב המירוץ כפי שאני מבין אותו (אני מסכים איתך על חלק מהסרטים, ולא מסכים על אחרים), אז רק כמה הערות:

    ישמח חתני: אכן נראה לי כמו להיט פוטנציאלי (בסינמה סיטי כבר יש פוסטרים גדולים מאוד שלו), אבל התסריט שלו הוא דווקא נקודת התורפה שלו להבנתי (אני אסביר יותר כשהסרט יצא)

    מעבר להרים ולגבעות: יש כאלו שאוהבים אותו, ויש כאלו שלא. אני מהמר שהוא לא יהיה בחמישיה. נוני גפן יהיה במקומו (גם אותו יש כאלו שאוהבים וכאלו שלא, אבל אלו שאוהבים, כמוני, ממש אוהבים אותו. הסרט של קולירין מעורר תגובות פחות קיצוניות)

    לעבור את הקיר: לפחות לפי מה שאני שומע, לא רק שהסרט הזה יהיה הסרט עם מספר המועמדויות הגדול ביותר, הוא גם מועמד רציני לזכיה גורפת. המתמודד העיקרי שלו הוא "שבוע ויום".

    "אבינו" – יקבל גם הוא מספר עצום של מועמדויות, אבל כנראה, בסופו של דבר, יהיה (לצערי הרב מאוד מאוד) המפסיד הגדול של הטקס. מוריס כהן יזכה בפרס היחיד של הסרט הזה. אבל בדבר הכי חשוב, בהצלחה קופתית, הסרט הזה אמור לזכות באהבה גדולה של הקהל. יש בו משהו לכל אחד – גם אקשן לקהל התזזיתי יותר, וגם מחשבה עמוקה ודרמה חזקה למי שמחפש את החלקים המרגשים יותר.

    "סופת חול" – סרט נהדר ומאוד מרגש. זוכה לאהבה גדולה מחברי האקדמיה, ויקבל הרבה מועמדויות. לא יזכה. אני חושב שהדבר היחיד שאני יכול לומר לחובתו הוא שבאיזשהו מקום יש בו משהו קצת "סם שפיגלי", כלומר, משהו כמעט מתוכנן מדי בשיאים הרגשיים שלו. זה אפקטיבי מאוד, וזה עובד נפלא, אבל משהו ברוח הלא רגילה של "שבוע ויום" אמור לנצח אותו מהבחינה הזו.

    חצי השנה האחרונה עברה על הקהל הרחב עם מעט מאוד התעניינות בקולנוע ישראלי. נוצר עכשיו פקק תנועה רציני מאוד בכל עניין ההפצה. אז מי יצא עכשיו, ומי ידחה לחורף? "שבוע ויום", "אבינו", "ישמח חתני", "הלהקה האחרונה בלבנון" (סרט מאוד מוצלח לטעמי, אגב), "סופת חול", "לעבור את הקיר" – כולם אמורים לצאת בקרוב, אבל כולם ביחד על המסכים זו התאבדות (וגם "תיקון" כבר מחכה הרבה זמן על המדף).

    =================
    רוה לאיתן: יהיה מאוד מעניין להשוות את ההערכות שלנו בסוף העונה.

  3. 4 אוגוסט 2016 ב - 15:46 קישור ישיר

    סרט-
    ישמח חתני
    סופת חול
    לעבור את הקיר
    שבוע ויום
    אבינו

    שחקן ראשי-
    מוריס כהן. אבינו
    שי אביבי. שבוע ויום
    יגאל נאור. ישמח חתני
    יורם חטב. נמל בית
    עופר חיון. הלהקה האחרונה בלבנון

    שחקנית ראשית-
    נועה קולר. לעבור את הקיר (זוכה על בטוח)
    אוולין הגואל. ישמח חתני
    למיס עמאר. סופת חול
    אניה בוקשטיין. לב שקט מאוד
    ליהי קורנובסקי. הפורצת

    שחקן משנה-
    אורי לייזרוביץ׳. הלהקה האחרונה בלבנון
    אביב אלוש. ישמח חתני
    אלון דהן. אבינו
    תומר קאפון. שבוע ויום
    דודו טסה. הכול שבור ורוקד

    שחקנית משנה-
    רובה בלל. סופת חול
    אורנה בנאי. ישמח חתני
    יאנה יוסף. הרמוניה
    רותם אבוהב. להציל את נטע
    ג׳ייד דרורי. ברש

  4. 4 אוגוסט 2016 ב - 21:38 קישור ישיר

    סקירת כל סרטי התחרות אצלי: https://archaicinema.wordpress.com/2016/08/04/israel-academy-2016/

  5. 5 אוגוסט 2016 ב - 20:33 קישור ישיר

    מסכימה עם הכל בעיקר בזכייתה של נועה קולר על התפקיד המבריק.
    גם אהבתי את נעמה בתפקידה בסרט "להציל את נטע" מקווה שחבריי לאקדמיה ידעו גם להעריך את הסרט "הלהקה האחרונה בלבנון" למרות שהוא מוגדר כקומדיה. מי שהבריק ונצץ לאורך כל הסרט זה אורי לזרוביץ ששווה את ליבי מהרגע הראשון ולא ברור לי איך הוא לא מופיע ברשימה שלך במקום הראשון. אני הצבעתי עבורו.


השאירו תגובה