"עסקה מגונה", ביקורת
בריט מרלינג (כוכבת החודש) וריצ'רד גיר ב"עסקה מגונה"
"עסקה מגונה" ("Arbitrage", במקור) הוא מאותם סרטים שאתם לא צריכים מבקרי קולנוע כדי לדעת מה טיבם. המפיצים עשו עבודה מצוינת כדי להעביר לכם מה דעתם על הסרט. "עסקה מגונה"? ברצינות? מה זה, בסטה בשוק הכרמל? הפצה מגונה, מתי כבר נזכה לסרט הזה? השם המקורי – קוראי "דה מרקר" ו"כלכליסט" יידעו לקרוא אותו בתור "ארביטראז'" – משדר את המסר שאנחנו בתוך עולם כלכלי, וול סטריטי, של עסקים חסרי רחמים.
"עסקה מגונה" הוא מבחינת חברת ליונזגייט הקנדית ניסיון לשכפל את ההצלחה של "התמוטטות" ("Margin Call") מהשנה שעברה. שניהם סרטים עצמאים, סרטי ביכורים ליוצריהם, שנעשו בתקציב זעום אבל עם שחקנים בעלי שם. בשני המקרים ליונזגייט מפיצה את הסרט בו בזמן בבתי הקולנוע באופן מצומצם ובאיי-טיונז וב-VOD. ל"התמוטטות" זה הלך היטב, והסרט הגיע עד למועמדות לאוסקר על התסריט; בתום שבוע ראשון להפצת "עסקה מגונה" נראה שזה עובד גם הפעם לא רע. ובישראל? בשנה שחלפה בין "התמוטטות" ל"עסקה מגונה" עברו רוב הסרטים בהפצת ליונזגייט מטיפולה של יונייטד קינג לטיפולה של פורום פילם, הסרט יוצא בארץ בסמיכות לבכורתו התיאטרלית באמריקה, ורק בבתי הקולנוע. כאן אין עדיין מודלים אלטרנטיביים להפצה מצד המפיצים המבוססים. את אלה חפשו בינתיים אצל היוצרים העצמאיים הישראלים. אז כן, "עסקה מגונה" כבר זמין באיי-טיוז.
את הסרט ביים ניקולאס ג'ארקי, שהוא הג'ארקי השלישי של עולם הקולנוע. קדמו לו שני אחיו: אנדרו ג'ארקי התפרסם ראשון, תחילה כמוזיקאי, ואז כאיל הון אינטרנטי שסחט את בועת הדוט-קום עד הסוף בתור האיש שהיה שותף להמצאת מוביפון ואז מכר אותה ל-AOL ואז כבמאי שיצר את אחד הסרטים התיעודיים המרשימים של העשור הקודם, "לתפוס את הפרידמנים" (וכבמאי עלילתי פחות מרשים עם "כל הדברים הטובים"); יוג'ין ג'ארקי הוא הדוקומנטריסט הפעיל מבין השלושה, והוא גם מגייס את כשרונו הדוקומנטרי לסרטים בעלי תוקף חברתי ("למה אנחנו נלחמים", "פריקונומיקס"). בפסטיבל ירושלים האחרון הוקרן סרטו החדש, "הבית שבו אני גר", על המלחמה האמריקאית בסמים. סרט מרשים מאוד. ניקולאס ג'ארקי התחיל כבמאי קליפים, ביים סרט תיעודי על הבמאי העצמאי ג'יימס טובאק ו"עסקה מגונה" הוא סרטו העלילתי הראשון. ונראה ששלושת האחים מגלים בסרטיהם חשדנות רבה כלפי העשירים.
הבעיה העיקרית של "עסקה מגונה" היא שזה מעין מותחן פשע-קו-נטוי-כלכלי שנראה כמו עירבול של המון סרטים קודמים. נקודת המפנה העלילתית זהה לזו של "הצטלבות", סרט אחר עם ריצ'רד גיר (רימייק לסרט צרפתי) בו הוא מנהל רומן ואז מעורב בתאונת דרכים; דמות כריש הכספים חסר המצפון, מחזירה את גיר לימי "אשה יפה" שלו (הוא לא שוקם); האופן שבו איש עשיר מנסה לטייח את אשמתו בענייני פשעים ופיננסים נראה כמו הד של "מדורת ההבלים"; ונראה לי שג'ארקי אף צפה ב"שלושה קופים" של נורי בילגה ג'יילון לטובת אחד מנתיבי העלילה של סרטו. וכל זה מוגש בתוך עולם קולנועי חיוור וחסר יחוד. החיבור בין חוסר האחריות של הגיבור מבחינת המוסר הכלכלי שלו (חקירה פיננסית), חוסר האחריות שלו בנישואיו עם אשתו וחוסר האחריות שלו בלקיחת אשמה על תאונת דרכים בה היה מעורב נראה כמו הדבקה קצת גסה של יותר מדי פרשיות הנצמדות לגבו של הגיבור, שלמרות שיש לו את השארם של ריצ'רד גיר מתברר עד מהרה שהכל בו רקוב לחלוטין. הסרט גם מציג את הצד האפל של הפילנתרופיה הקפיטליסטית: הרמאות ושפיכות הדמים שבאמצעותם עושים העשירים את הכסף איתו הם ממרקים את מצפונם במפעלות הפילנתרופיה של נשותיהם.
את חיוורונו העלילתית והסגנוני של הסרט מאירות כמה בחירות ליהוק יפות. בריט מרלינג, שדיברנו בה אפרופו פסטיבל אייקון הקרוב והסרט "שמע את קולי" שאותו כתבה ובו היא משחקת, מגלמת את בתו של גיר. ובהברקת ליהוק, גריידון קרטר, עורך "ואניטי פייר", מגלם את איש העסקים שרוצה לקנות את בנק ההשקעות של גיר. והפסקול של קליף מרטינז מקסים כתמיד.
אפשר לצפות בסרט של ניקולאס ג'ארקי על ג'יימס טובאק שנקרא "אאוטסיידר" בערוץ של האוזן השלישית בויאודי של הוט. סרט לא רע.
על פניו אפשר לדבר על איש העסקים חסר הרחמים שפועל בצורה לא מוסרית ורקובה כלפי כל העולם. הסרט לא כזה חד מימדי ויש בו הסברים לא מעטים שגם נותנים צידוק מוסרי כלשהו להתנהגות שלו והבלחות של לקיחת אחריות. הנקודה היא שזה מורכב, והסרט דווקא מציג את זה יפה. סרט לא רע בכלל.
הסרט דווקא מוצלח מאוד. ועכשיו, לאחר שאני קורא שהוא דל תקציב, אני מסיר את הכובע בפני המפיקים.
לא פשוט בכלל להפיק סרט, שהכוכב שלו הוא אנטי גיבור. רוב הזמן אתה מתעב את הגיבור על חולשתו המוסרית, על ניצולו את החלשים ממנו, ותמרוניו האינסופיים מהונאה להונאה, אבל נשאר מתוח עד הסוף.
הצופה נקרע בין רצונו הקדמוני לצדק קוסמי, שיתרחש על המסך, לבין הבנת המניעים של הגיבור, ואפילו הערצה מסויימת כלפיו כי הוא שורד. הוא נלחם בכל כוחו כדי לשרוד. אני מניח שגם הבחירה בריצ'רד גיר – עם הזיכרון הקולקטיבי שמחבר אותו מיד לדמות הסימפטית ב"אשה יפה" – היא לא מקרית.
העלילה המותחת מהווה מסגרת נאה למסר החד על צביעותה של הצמרת הכלכלית – יוזמי ההונאות, ומשתפי הפעולה, שעושים זאת כל אחד וסיבותיו עימו.
סרט חזק, שגורם לך לחשוב עליו לאורך זמן.