הסצינה הכי מדהימה שראיתי השבוע
״שפיצים״
כן, אני רוצה שסרטים ידהימו אותי. באיזשהו אופן. בשבוע שעבר ראיתי את ״רכבת הקרח״, סרטו החדש של בונג ג׳ון-הו, במאי אהוב עליי מאוד. ראיתי ואהבתי. ראיתי והתרשמתי מכך שהסרט חכם למדי. משל ונמשל, והנמשל פחות צפוי ממה שאולי נדמה בתחילה. הפקה מרהיבה. הרבה מילים טובות יש לי על הסרט. אבל לרגע לא נדהמתי ממנו. לא היתה שם סצינה אחת, או אפילו שוט, שגרם לי להגיד ״וואו!״ או לחוש שיש כאן גדולה אמיתית. סרט טוב. בעולם המאוכלס בעיקר בסרטים בינוניים ומטה, סרט טוב זה הרבה. אבל אני רוצה עוד. בסרט בסדר הגודל הזה אני מצפה לפחות לרגע אחד שיהיה בלתי נשכח.
כשיצאתי מ״רכבת הקרח״ תהיתי ביני ובין עצמי האם כבר הגיע הרגע שבו סרטים כבר לא מרשימים אותי. מספרים לי שזה קורה למבקרי קולנוע וזה מפחיד אותי אימים, שיום אחד אגלה שאני כבר לא מתפעל מכלום. אני מנסה להישבע לעצמי שלי זה לא יקרה. אני נמצא בעסק הזה של הקולנוע בגלל ההתפעלות, ותחושת החיוּת שבאה איתה. שמעתי את עמיתיי להקרנה מתפעמים (ראו את הציונים של כמה מהם בטבלת המבקרים) וקינאתי בהם. קינאתי ודאגתי.
למזלי, דאגתי רק שעות בודדות. עוד באותו היום ראיתי סרט אנימציה ארגנטינאי בשם ״שפיצים״ (או ״פוסבול״ בגרסתו האנגלית או ״מטגול״ בגרסתו הספרדית או ״אנדרדוגים״ בגרסתו האמריקאית שנקנתה השבוע להפצה על ידי הארווי ווינסטין). סרט מדובב לעברית שייצא לקראת חופשת פסח ושמגיע מעוטר עם שם לא צפוי: ביים אותו חואן חוסה קמפנלה, זוכה האוסקר על ״הסוד שבעיניים״. זוכרים את סצינת משחק הכדורגל בשוט אחד בסרט ההוא? אז בסרט החדש הוא עשה לה רימייק מרהיב פי מאה.
וכך דווקא בסרט ארגנטינאי בשם ״שפיצים״, שמתהדר בתואר ״הסרט הארגנטינאי היקר בכל הזמנים״, מצאתי סצינה שהעיפה לי את הקרקפת, במערכה הראשונה של הסרט. משחק כדורגל שולחן בין שני נערים, מתוך נקודת המבט של הכדור, בתוך השולחן, מתחת לשחקנים, מעליהם ומסביבם. נדמה לי שזה אפיו היה בשוט אחד, אבל לא הספקתי לשים לב. רגע נפלא של קולנוע ושימוש מוצדק ומבריק באנימציה כדי לספר את הסיפור. הבעיה היא שחצי שעה אחר כך כל היצירתיות של הסרט די מתאדה. אבל עשרים הדקות הראשונות היו אושר.
היו לפחות שני רגעים בסרט הזה שהעמידו לי את השיערות מרוב וואו. זה שאתה מתאר הוא אחד מהם (האחר הוא לקראת הסוף, מסכים איתך שיש לסרט בטן אבל לא חשתי בהתאדות טוטאלית). אני מת לראות את הגרסה הארגנטינאית, בתוספת ילידי ארגנטינה שיסבירו לי את הבדיחות (ממש אפשר היה להרגיש בדיבוב העברי, הטוב למדי, איפה הייתה בדיחת שפה שאין לתרגם). חבל, אך לא מפתיע, שהיא לא תוקרן בארץ.
ידוע אם מתוכננות לצאת גרסה מתורגמת כלשהי של שפיצים בארץ?
03.04.2014 בבתי הקולנוע ברחבי הארץ
מתוכנן, היה טריילר מדובב לפני "סרט לגו"
"תהיתי ביני ובין עצמי האם כבר הגיע הרגע שבו סרטים כבר לא מרשימים אותי…זה מפחיד אותי אימים, שיום אחד אגלה שאני כבר לא מתפעל מכלום. אני מנסה להישבע לעצמי שלי זה לא יקרה. אני נמצא בעסק הזה של הקולנוע בגלל ההתפעלות, ותחושת החיוּת שבאה איתה".
מזדהה עם כל מילה.
יש מצב שאין קשר בין היותך מבקר והפחד שמקנן בך בעקבות הפחת בהתפעמותך. העידן הזה, בו אנו חיים, ובו הקו בין אמיתי למסומלץ כמעט הטשטש עד כלות גובה את מחירו. כנראה שההתפעלות תהיה מחויבת מכאן והלאה להגיע ממקום אחר. מהורהר יותר. פנימי יותר.